צחצוחי לשון

רשומה רגילה

כמה חידודים ועיוותי מילים. רשימה הומוריסטית למחצה.

בִּלבול

מדע והומור. הלשון של איינשטיין.

יש את הניב הלמדני הידוע מה עניין שמיטה להר סיני? שמשמעו, מה קשורים לכאן הדברים שהבאת? והרי אין שום דמיון.

אפשר למתוח עוד קצת את הניב הזה ולהוציא את הביטוי הבא: מה עניין סיני להר שמיטה? שמשמעו, בנוסף על המשמעות המקורית, גם בִּלבול חריף בין הדברים והוצאתם מהקשרם בצורה דרסטית.

דוגמה: הוא עומד עכשיו למשפט על רצח, ואתה אומר לי שהוא מיטיב לנקות כלים? מה עניין סיני להר שמיטה?

אפצ'י

יש את מנוזל, אני לא אומר שזו מילת גנאי או משהו, אבל יש מילים שברבות השנים קיבלו גוון של סלנג, למרות שבמקורן הן טהורות ואפילו טכניות. ראו לדוגמה את המילה להשתין שיש לה עבר מפואר בכתובים, אבל היום היא נשמעת כמעט גסה.

ובכן מכאן אפשר קצת לעוות את מנוזל ולהוציא אותו נזיל, שנשמע רגוע ועדין יותר.

דוגמה: אני ממש נזיל, איך אוכל להרצות כך?

חקירות

תגיד חקירה, והעלית קונוטציה של חדר קטן אפוף עשן סיגריות ושני חוקרים, אחד עצבני, אחד מנומנם, ונחקר אחד מותש עד חידלון, אחרי שנחקר במשך שעות על גבי שעות.

וזה מחמיר עוד יותר עם חקירת שתי-וערב, כאן אתה מדמיין חקירה צולבת ומעיקה שאין לה התחלה ואין לה סוף, והיא מובלת על-ידי התחכום ומהירות החשיבה של מי מהצדדים.

לשון חכמים...

דברים כאלה אכן נגררים במשך היום כולו, דרך הערב, ואל תוך הלילה. אבל מה אם החקירה הזו התנהלה דווקא בבוקר, לצד נס קפה עם טעם מתכתי בכוסות קלקר גבוהים?

אם כך צריך לעדכן: חקירת שתי-ובוקר, או חקירת שתי-וצהריים, הכל לפי הזמן בו מתנהלת החקירה.

דוגמה: אחרי חקירת שתי-ובוקר מוצלחת, יצאו החוקרים להפסקת צהריים.

פִּרחוני

פרחח, שֵם. כאן אין הכוונה דווקא לאיזה צעיר קל דעת ורחובי, אלא למוכר פרחים. למעשה זהו שילוב בין הפרחח המקורי לבין מוכר פרחים שעומד בזוויות הרחוב ואין לו שם או חנות מסודרת.

דוגמה: איך שנהיה ירוק, הפרחח הזה זורק לי שני זרים לתוך האוטו, ומסמן לי לשלם פעם הבאה…

2 מחשבות על “צחצוחי לשון

  1. שימעון סימון

    הקטע הראשון מזכיר לי את מה שהיה לנו בסוגיה של טען שעורים והודה לו בחיטים, אצלנו היינו אומרים "טען שעורים והודה לו בזכר קודשו", עכשיו הזכרת לי את זה, כמה מצחיק זה היה בזמנו…

    אהבתי גם ת'קטע עם הפרחח. ענק!

כתוב תגובה לשימעון סימון לבטל