מאזן אימה

רשומה רגילה

מאזן אימה | מתח, נוער

 [ ללא חוקים. ללא רחמים. ללא מעצורים. קוראים לו אפס-אפס-שלוש. ]

אסור לאיש לדעת במה הוא עוסק. גם לא האנשים הקרובים אליו ביותר, אשתו וילדיו. הקונפליקט הפנימי מחריף, בנסותו לשלב חיי דת בעלי ערכים מוסריים עליונים עם תחבולות של רצח ותופת.

שם הקוד שלו 'הסוכן האוניברסלי 003', והוא סוכן חשאי.

הוא בעל ידע בשפות וגינוני תרבות; הבנה מעמיקה בתחום הנפץ וההריסה; יש לו ידע מקיף בהפעלה ואִלתור של כלי נשק, והוא מנוסה בקרבות ובתכסיסים מסוכנים.

עכשיו הוא שקוע עד צוואר בהגנה על חייו של 'איש הקוקוס המוזהב', וזו מטלה שהולכת ונעשית מסובכת במיוחד לאור העובדה שמְתָאֵם התנקשויות נודע מברלין, קיבל תשלום על עיון בפנקס המתנקשים שלו, כדי להגות את 'איש הקוקוס המוזהב' מן המסילה.

במהלך ההגנה, נקרא 003 לבדוק אחר שרשרת של אירועים הרסניים וחסרי פשר המתרחשים באופן אקראי במדינות שונות סביב הגלובוס. 003 חוצה יבשות ומותיר אחריו דם ואש ותימרות עשן, בדרכו אל המטורף שמאיים על שלום העולם.

כאשר מתגלה שמישהו מתוך 'המחלקה' שמפעילה את 003, קשור בדרך כלשהי אל הפשע הנורא, הופך המצוד למרוץ נגד הזמן.

בתוך פרשיית הריגול מנסה 003 לשלב את עיסוקו החשאי ונסיעותיו בעולם, יחד עם גיחות אל החברותא כדי שלא יפסיד את סדר הלימוד, וגם טיפול בתקרית חינוכית עם הבת שלו.

בסדרת הסוכן האוניברסלי 003, נוטש המחבר את כל הפינות המאובקות של עולם המותחנים, ומציג בפני הקורא בזו אחר זו סצנות מבריקות ומלאות חיים. עלילה קצבית וסוערת. פעלולים מורכבים ומסמרי שיער. אבזרי טכנולוגיה מתקדמים. דמויות קיצוניות וגם אלמנטים פראיים מעולם החי והצומח…

נחמן גרשונוביץ – סופר וחוקר בין-תחומי, אמן המתח הריאליסטי המשלב דמיון חסר מעצורים עם היגיון מדעי. מחבר ספרי מתח, הומור, עיון וסיפורת. מאמרים מפרי עטו מתפרסמים בכתבי-עת שונים בארץ ובעולם.

מבין ספריו: השליח מנבצ'יק, מאזן אימה; טעות אופטית; ושמחת בחייך, ושמחת בחייך 2 וחצי; לעלות על נס; תופת, הישרדות, הפאזל…

 מאזן אימה הוא חלק שני בסדרת הסוכן האוניברסלי 003. החלק הראשון הוא: השליח מנבצ'יק. כל ספר עומד בפני עצמו, ומי שלא קרא את הספר הקודם, יוכל ליהנות מספר זה כמות שהוא.

  • במהלך העלילה מתואר מדור הצפנים של 'המחלקה', ותהליך של פענוח צופן פשוט. בסוף הספר ממתינה לקורא הפתעה: בספר עצמו מקודד צופן, הפענוח יעלה את אחד הכללים החשובים של מרגלים.
  • נאמר שכל סוכות ביון מאמנת את סוכניה בשיטה אחרת של ירי, שלפי דעתה היא הקטלנית מכל. לרוב מדובר בשלוש יריות רצופות. בהשראת הספר, פורסמה בעיתונות מודעה שהיא מפת תבניות הירי של סוכנים חשאיים. לחץ כאן – כדי לראות את המודעה.

פרטי הפקה:

הוצאה: פנתר

שנה: 2007

לועזית: Balance Of Terror (2 of Universal Agent 003 series)

עמודים: 316

>> לרכישה מקוונת: | ארון הספרים היהודי | SigalBooks<<

evrit

לחצו כאן – כדי להצטרף לרשימות התפוצה של הוצאת פנתר. תקבלו ישירות לתיבת האימייל שלכם עדכונים על ספרים חדשים, מאחורי הקלעים, 'בקַרוֹבים', ועוד.

אין קשר בין רשימת התפוצה של הוצאת פנתר, לבין רשימת הדיוור של אתר זה.

צונזרתי

רשומה רגילה

כתבתי ספר שעלול להוות סכנה לביטחון לאומי. עכשיו הספר במגירה, לצד שני מאמרים נוספים. מהו 'מתח ריאליסטי', ועד כמה אפשר למשוך את החוט.

סגנון הכתיבה שלי עומד כרגע על מה שאני מכנה 'מתח ריאליסטי'. זהו שילוב של תיאור חי ופרטני, עם רסיסי היגיון טכני, או פסבדו-מדעי.

יש דברים שייתכן ונחמד לראות. ויזואלית, קל יותר להשתכנע שהדברים הללו נכונים, או לפחות הגיוניים במידה מסוימת. הנה מולך, אדם מזנק מרכבת דוהרת, ויוצא ללא שריטה. הנה מולך, נער מנחית מטוס המאכלס 400 נוסעים, וכל הנזק הוא קצת גִצים מהגלגלים.

אבל בקריאה, לא חשוב כמה עוצמתית ופרטנית יכולת התיאור שלך, עדיין, הקורא ייצא עם תחושת החמצה למקרא אותם דברים שוויזואלית הם משכנעים.

כאן נכנס הצד השני של 'המתח הריאליסטי'. לכל אחד מהפעלולים הוויזואליים הללו יש היגיון פנימי כלשהו. יש סוד מדעי, או ניסיון של אנשים שביצעו אותו. וזה מה שאני משרבב לתוך הסצנות. אם אני כותב על אדם שמזנק מתוך מכונית נוסעת, אני משחיל רסיסים של היגיון טכני לתוך תודעתו של הקורא. אם תיארתי דו-קרב אקדחים, ייצא הקורא משוכנע שהרגע קרא משהו הגיוני מאין כמותו.

בשלב מסוים, כך נראה, מתגלה צורך להגביל את הריאליסטיות. הנה שלוש דוגמאות.

רצח בטרמינל 3 – למגירה!

במותחן שנשא את השם הזמני 'רצח בטרמינל 3', תיארתי מתנקש שתפקידו לחסל שלושה אנשי עסקים, שאמורים לעלות לטיסות שונות ברחבי הטרמינל הישראלי. כדי להיצמד לאמת, ערכתי את המחקר במשך זמן ארוך, ארוך מספיק כדי שיכלול כמה טיסות מצידי, שיאפשרו לי כמה שהיות ארוכות ככל שאוכל, ברחבי הטרמינל שלנו.

המפות שיצרתי היו מפורטות בהרבה ממפות הטרמינל המצומצמות שניתן להשיג.

הספר הביא את תיאור המקום, ובכלל זה משרדים שונים ושוממים רוב הזמן, שהם פוטנציאל טוב להסתרת גופות, או להיסתרות זמנית; תיאור ריאליסטי של נקודות מתות ברחבי הטרמינל הגדול להכעיס, ואף הדרכים הקלות להגיע אל השטחים הבלתי-גמורים עדיין, מבחינת הבנייה שלהם; היכן ממקומות מצלמות בעלות עדשות פנורמיות, וכיצד להערים עליהן; כיצד לתעתע במכונות שיקוף, רנטגן; כיצד לעורר בעיות טכניות קלות בניירת, כדי לחזור ולהופיע באופן מורשה בנקודות שונות ברחבי הטרמינל; פינות שונות להסתרת נשק, ריקועי פח שניתן בקלות לשחרר בעמודים רחבי הקוטר, משטחי גבס כפולים בתקרה.

לטעמו הגבוה של הצנזור – הגזמתי. והספר הזה נועד לגניזה מיידית, מתוך טענה שהוא עלול לסכן את ביטחון הטרמינל ונוסעיו.

היה לי זמן להתחרט על שלא עבדתי, לפחות וירטואלית, מתוך מדינה שמכירה בחופש הביטוי. בשביל זה יש פסבדונים…

הגנה עצמית – למגירה!

היה זה בתקופה בה נערכו כמה חטיפות של חיילים, ואנשי טרור איימו לחטוף אזרחים בלי הבחנה. חיברתי מאמר שמתאר את הדרכים הקלות והנכונות ביותר לשתק יריב, ואף לחסל אותו. הבאתי רשימה של עצמים שכל אדם נושא בדרך-כלל, שיכולים לשמש ככלי נשק מאולתרים אך יעילים.

כיצד להיחלץ ממכונית, אחרי שהבנת שהאיש הנחמד שהעלה אותך טרמפ, מוביל אותך לשחיטה. כיצד להיעזר בסביבת הרכב, כפתורים, משענות, חגורות, כדי לשתק את הנהג, ואת חברו.

המאמר הזה נועד כמובן, לספק לאנשים מבוהלים וחסרי אונים, את היכולת הטכנית, או לפחות הרעיונית, להתמודד מול האיום.

אבל הצנזור לא אהב את הרעיון שאנשים יידעו כיצד לחסל זה את זה בעזרת טלפון סלולרי.

נו, טוב.

זירת קרב אווירית – למגירה!

מאמר זה 'נועד למטרות אינפורמטיביות בלבד', מתוך סוג של ניסיון שהיה לי. אנשים שמותר להם לשאת נשק על היבשה, ואף כאלה שלא, יכולים דווקא במטוס, המוגן כביכול, לשמש מטרה קלה במיוחד לחפצים ברעתם, והם נותרים חסרי אונים וחסרי אמצעי הגנה.

כאן תיארתי, שוב, שורה של כלי נשק קרים / מאלתרים, ואת הדרך להעלות אותם למטוס בלי לגרום לסלקטורים אפילו למצמץ לכיוונכם.

ניתן להעלות למטוס כל כלי נשק שיעלה בדעתכם, רק צריך לדעת כיצד לעשות זאת. וכדי להמחיש עד כמה זה קיצוני, תיארתי שיטה לעלאה למטוס גרזן בגודל מלא, זה ממש לא שימושי, וגם מצריך הכנות ומיומנות טכנית כלשהי.

קיוויתי שלפחות זה, יילקח כבדיחה.

אבל היתה זו בדיחה עצובה. ואז אמרתי בקול מהורהר, "אז מה, כבר אין מה לדבר על חלק שני של המאמר שיעסוק בכלי נשק חמים, הא?"

איפה התיקון ההוא לחוקה שדואג לחופש הביטוי?

ארוחת סדום

רשומה רגילה

אנשי סדום היו מוכשרים להרע. מאמר זה מתאר כמה מן השיטות האכזריות לעינוי אורחים. ובכלל זה, המצאת הקוסקוס.

מיטת סדום

שמם של אנשי סדום יצא לדיראון עולם, ולא בכדִי. אלו היו אנשים מוכשרים להרע באופן קיצוני. היה להם דמיון מופלג ורב השראה, והם היו מוציאים לפועל, דבר יום ביומו, טכניקות חדשות ומפתיעות של עינוי גופני ונפשי, וכן הריגה רבת רושם.

כך גם נודעה להם חיבה יתרה לאורחים. אלו היו אהובים במיוחד, משום שדווקא עליהם יכלו להתפרע וליישם את השיטות והמזימות.

במדרש מסופר, שאנשי סדום ועמורה התקינו כמה מיטות ברחבי העיר, וכאשר היה מגיע אורח ללון. היו משכיבים אותו על אחת המיטות ובודקים את קומתו. אם היה נמוך, מיד היו מסתערים שישה גברים חסונים, שלושה מזה ושלושה מזה, ומושכים בו בכל כוחם. והוא צווח ומתחנן לרחמים, אך הם אינם משיבים לו, עד שהיה מת בייסורים.

ואם היה האורח המסכן, גבה קומה יותר מן המיטה. אז היו מושכים אותו מן הצדדים, עד שהיו מנפצים את צלעותיו. לפי גרסה אחרת, היו אנשי סדום כורתים את שולי רגליו, אלו המשתרבבים מחוץ למיטה. או, אם העדיף האורח, היו עורפים את ראשו וחלק מכתפיו. כדי להתאימו למיטה.

הם נשאו זאת בגאון, ככה ייעשה לאורחים הבאים בשערנו.

שיתוף פעולה למטרות בידור

שיתוף הפעולה של אנשי סדום הוא מופת שאין לו אח ורע בתרבויות אחרות. לדוגמה, כאשר הגיע אביון לעיר, מיד נשלחה הוראה מפה לאוזן להעניק לאומלל כסף וזהב ומתנות לרוב. אך מזון, אף לא פירור.

בתחילת דרכו בעיר היה האביון מתדפק על דלתות הבתים, ולבו מתרונן. הנה שקיו הולכים ותופחים מכסף וזהב בכמות שלא ראה בכל ימי חלדו. השמחה הציפה אותו עד חוסר אונים, איך זה, אנשים אדיבים ופזרנים כל-כך.

משנקפו השעות, והחלה בטנו הומה, חיפש בתרמיליו הריקים ולא מצא דבר מאכל. מיד שם פעמיו אל בתי הנדיבים ופשט את ידו. אך לא קיבל מאומה. הוא גרר עצמו עם זהבו וכספו מבית לבית, וממקום למקום, אך מזון לא ניתן לו.

עד שנפל ארצה, נשימתו רפה, מוטה אל כותל. מחבק ברעד את השקים המלאים זהב, ונופח את נשמתו עליהם, נפוח כָּפָן. או אז, התנפלו בני סדום, שבמהלך כל השעות עקבו אחריו בדריכות וחככו כפותיהם בהנאה, כמו באיזו תוכנית ריאלטי, ונטלו בחזרה את כספם וזהבם, איש-איש לפי מה שהעניק. כמובן, גם הפשיטו את הגווייה והתקוטטו באלימות לגבי הרכוש הדל, שאינו מן המתנות. את הגופה קברו במערומיה תחת אחד השיחים.

מסופר גם, על שיתוף פעולה של קבוצה שהיתה עוברת לפני אדם המציג סחורתו בשוק. נהוג היה שהסוחר נותן דוגמית מסחורתו, או מַטְעִים את הלקוח בטרם הקנייה כדי לגרות תאבונו. הלכו אנשי סדום, בטור ארוך, וכל אחד בתורו מבקש דוגמית, או טעימה, או חופן פיצוחים. והסוחר, שאינו יכול לבוא בטרוניה על נתינת דוגמית כה קטנה, היה מעניק את הדוגמיות, ומתבונן בעיניים כלות על סחורתו הנעלמת מתחת לידיו.

אויבי האורחים

מספרים גם על שתי ילדות שהאכילו אביון. כעונש על המעלל, נמשחו השתיים בדבש והועמדו סמוך לשדה כוורות. מאות דבורים עקצו אותן למוות. בדומה לכך, העלו על המוקד נערה שניסתה להחיות את חברתה החולנית בכד של קמח. הקהל יצא במחולות לקצב זעקותיה של הנשרפת.

לא כל האורחים חוסלו. מתוך מגעים דיפלומטיים ומסחריים, לא שווה לחסל שליחים ואנשי עסקים. אך פטור בלא כלום אי-אפשר, הרי זה כמו להעביר עגלה חרוכה לפני חוטם הארי. על כן הגו בני סדום רעיונות של עינוי שקט ומתמשך.

אורח מכובד היה מוזמן לסעוד את לבו בארוחה אחת ביום, בה הוגש מזון שאין לו שום מטרה אחרת מלבד לחנוק למוות את הסועד. תיאור הצלחת, כפי שמביא אותו ד"ר אבירם אדמוני בספרו 'אופים את האופי':

אל השולחן היו מגישים קערת חרס עמוקה, אשר במבט ראשון נראית מלאה בפיסות ירקות מבושלים, ואף חתיכות בשר. אולם ברגע שהיה הסועד נועץ את כפו בירקות, היה מגלה שהירקות הם רק שכבה דקיקה ביותר המכסה את מה שלמטה ממנה – גרגרי סולת גסים ויבשים…

ובכן, זהו גלגולו הראשון של הקוסקוס.

ארוחת סדום: קוסקוס

את מנת הקוסקוס היה על האורח לסיים עד תומה, מבלי להוסיף לו מרק או ירקות, וכן מבלי לשתות במהלך כל הארוחה, לפי שאם יעשה כן ייחשב לו הדבר לעלבון בלתי-מתקבל על הדעת. אלו היו מנהגי המקום, ושבירת הנימוס, היא שבירת העסקים.

בעל הבית היה מביט באורחו, שהיה נאנק ומבליע צרורות של גרגירים אל בית-הבליעה שלו. והקוסקוס היבש היה נתקע בגרונו. אם היה האורח מת מחנק, אזי יצא שכרו של המארח גדול עשרת מונים, לפי שהיה מיד מוזמן למשתה ושמחה עם חבריו, על ההישג המזהיר, ותוך כדי שתייה היה מתאר בצבעים עזים את הקורות אותו ואת אורחו. חוקרים טוענים, שהיתה חלקת אדמה מיוחדת לקבורת אנשים שנחנקו מקוסקוס.

אורח ששרד את מזון האימים. היה מבקש לו למחרת מקום אחר לאכול. וגם שם זכה לאתגר שיש בו הרבה מן ההתאבדות.

אורח שבא לעיר לעיסוקים מהירים, והיה על מארחו לשחררו לדרך. קיבל גם הוא סעודת קוסקוס. כאן הרוויח המארח כמה דברים.

ראשית, עיכב אותו עיכוב גדול, שכן אכילת קוסקוס אינה עניין של מה בכך מבחינת הזמן. וככל שהיה האורח ממהר לאכול, כן גדלו סיכוייו להיחנק.

שנית, היה המארח הופך את המים שייתכן ונמצאים בכליו של האורח, לחסרי תועלת לדרכו הארוכה, משום שתכף ביציאתו מן העיר, היה מְעָרֶה אל קרבו כמויות של מים, כדי להעביר את הגושים שנדבקו אל כל מערכת הבליעה והעיכול שלו. ואז בהמשך הדרך, תחת השמש הקופחת, לא נותרו לו עוד מים.

שלישית, הקוסקוס הוא מזון שייתכן ומשרה הרגשת שובע בזמן הסמוך לאכילתו. אך כעבור זמן קצר, מתחיל האורח לרעוב שנית, והוא עושה את דרכו בעינוי רב.

הקוסקוס לא עזב את התרבות הקרובה לנו בדרך זו או אחרת, ואם תיכנסו לבית ותראו על השולחן ארוחת קוסקוס, לכבודכם, מומלץ לכם להתחיל להוגיע מוחכם בחיפוש אחר המניע שייתכן ויש לבעל הבית ליטול את חייכם.

אם לא מצאתם מניע, נסו למצוא בבית רהיטים חדשים; או בחניה, מכונית חדשה; או על שורש כף ידו של המארח, שעון יקר; כל אלו סימנים שמוכיחים שהלה הוא רוצח שכיר שכבר קיבל מקדמה על חיסולכם.

זהירות. קוסקוס לפניך.

ארבעת צלפי האפוקליפסה

רשומה רגילה

קטע של מתח, בו מתמודד מתנקש מול ארבעה צלפים בליל סופה. מתוך פרק של 'הפאזל', החלק הסוגר בטרילוגיה 'פתח מילוט'.

ליל סופה. ארבעה צלפים. מתנקש אחד.

באותו לילה השתוללה סופה זועמת על אי הנסיך אֶדוּאַרד, הפּרוֹבינְציָה הדרומית ביותר במדינת קנדה. הגלים בגדה של כֵּף ווּלף גבהו והוטחו אל החוף, מותירים שבלים של קצף לבנבן, נמוג, כמו תלתלי פרא של ילד שובב. גשם ירד ללא הפוגות. צמרות העצים ביער הסמוך לבית היטלטלו וחרקו על גזעיהם.

היה זה עיתוי לו ייחל ג'יוּאוּ יותר מכל.

עיתוי שכמו נתפר להתנקשויות.

במרחק של קילומטר בקירוב מביתה של אביגיל, הוא רבץ בתוך תלולית בוץ, מכוסה בשיחייה עבותה ועטוף ברשת הסוואה. הדְרָגָוֹנוֹב שלו הותקן על הדוּרגל, וקנהו הארוך כוסה גם הוא ברשת הסוואה בצבעי הרקע.

ג'יוּאוּ הציץ בשעונו והצמיד עין אחת אל הכוונת הטֶלֶסקוֹפּית של רובהו. הוא בחן רגע ארוך את חזית הטירה החשוכה, עובר מחלון לחלון, רואה לסירוגין את הנקודות האדומות של הלייזרים המגִנים על הפתחים. הוא עלה והביט אל הצריחים והמגדלים שטבלו בתוך הערפל המנוקד בגשם דמוי חוטים.

מתוך המחקר שלהם בימים הקודמים עלה בידו של ג'יוּאוּ לשער את מיקומם של ארבעת הצלפים בחזית הבית. אבל הוא לא יעשה לעצמו הנחות, התנקשות מוצלחת לא מבססים על השערות. הוא המתין.

החושך היה כמעט מוחלט. הוא אימץ את ראייתו, ממתין. הזדמנות צריכה להגיע. הוא הציץ שוב בשעונו, הזמן עובר אבל זה לא ילחיץ אותו. הוא רוצה הזדמנות. הזדמנות לחסל ארבעה צלפים בארבעה קליעים.

מבעד לעדשה הוא הביט בסדר מחזורי בארבע הנקודות בהן ממוקמים הצלפים. הוא לא ראה אותם. המתין להם.

הבהוב בחשכה משך את תשומת לבו של ג'יוּאוּ, הוא כוונן את עדשות הכוונת. במרכז הסימון המרכזי הדומה לקָמָץ, הוא ראה את פניו של הצלף שהצית סיגריה, מחוץ לבית, סמוך לחומה, מכוסה ביריעת גומי.

ג'יוּאוּ לחש אל הגשם, "פרש ראשון, מלחמה." וחקק בזיכרונו את המיקום המדויק, לפי השנתות המילימטריות בתוך הכוונת שלו.

זמן-מה אחר-כך הבחין בחלון הימני במפלס העילי תנועות ידיים של צלף שניסה לעורר את עצמו. ג'יוּאוּ לחש, "פרש שני, רעב." וכוונן את העדשות.

הוא הוסיף להמתין. צלף שלישי גילה את עצמו מהצד של היער, עטוף באוהל צר כמו כיסוי לתא טלפון ציבורי. רק ראשו וקנה רובהו השתרבבו מבעד לאוהל. בין היריעות המתנופפות ברוח הצליח ג'יוּאוּ להבחין בנקודות של אור. הצלף האזין לרדיו. התרשלות.

ג'יוּאוּ לחש, "פרש שלישי, מגפה." הוא הביט בשעון. עוד צלף אחד.

הוא הצמיד לכוונת התקן לראיית לילה והביט בחלון השמאלי של המפלס העילי. הוא ראה את פניו של הצלף האחרון. ג'יוּאוּ ניתק את ההתקן ושלף את המשדר שלו. בטרם העיק על לחיץ השידור הוא לחש, "פרש רביעי, מוות."

ג'יוּאוּ שידר שלושה צפצופים באורך זהה, שהעבירו את המסר: 'צאו לדרך.' צפצוף אחד חזר אליו, כאומר, 'קיבלנו'. ג'יוּאוּ סובב מעט את הרובה והביט אל תוך היער. הוא ראה במעומעם שתי דמויות לבושות שחורים חומקות בחסות הסופה והחושך.

הוא שלף מחסנית וחיבר אותה לרובה, דרך בשקשוק קפוא ולקח נשימה. היה עליו לקחת בחשבון שני מרכיבים בטרם ילחץ על ההדק. ראשית, עוצמת הרוח והשפעתה על נתיב הקליע; שנית, המרחק הרב אותו צריך הקליע לעבור, שבמהלכו בוודאי יכהה המסלול המבוקש.

ג'יוּאוּ עשה את החישובים במהירות. כדי לפגוע באזור חזהו של הצלף, הוא צריך לכוון כלפי מעלה וימינה, מרחק-מה מעל ראשו והצִדה משם. הטווח יוריד את הקליע אל האזור המבוקש, והרוח תטה אותו לשם. אם יכוון ישירות לחזה, ישרוט הקליע את הרצפה במרחק-מה משם ורק יעורר את הצלפים האחרים.

הוא אמר, "מלחמה," ולחץ על ההדק. מכאן הוא צריך לחסל את כל הצלפים בתוך זמן קצרצר, משום שבוודאי הם כולם בקשר, ואם אחד מהם משתתק יצאו האחרים לפעולה.

ג'יוּאוּ עבר למטרה השנייה. "רעב." הוא ירה אל החלון הימני.

ירייה שלישית. "מגפה." האוהל הריבועי קרס תחתיו אל הבוץ, יחד עם הרובה והצלף המת.

הצלף הרביעי בחלון השמאלי גילה אותו. ג'יוּאוּ קרץ מבעד לעדשה וכשלחץ על ההדק לחש, "מוות." הקליע בלע את הטווח, עבר את חלון הטירה, וחדר לתוך הכוונת הגלילית, אל עינו ומוחו של הצלף. ג'יוּאוּ ראה את הכוונת משחירה ואת הצלף נופל תחתיו.

ג'יוּאוּ הביט סביב דרך העדשה שלו. הוא לחש את שמותיהם של ארבעת פרשי האַפּוֹקָליפּסָה, שהיוו עבורו סימנים לזכירת הצלפים. "מלחמה, רעב, מגפה, מוות." הסריקה האחרונה הניחה את דעתו.

ג'יוּאוּ התרומם על רגליו, והרים מטול רימונים שנח מכוסה למרגלותיו, הוא הסיר את יריעות הבד, אחר הרים את רובה הצלפים מעל חצובת הדוּרגל, והתקין את המטול לקנה הרובה. הוא הכניס יד לכיסו ושלף שני תרמילים ריקים של כדורי תשעה מילימטרים, השתעשע בהם לרגע בכף ידו המכוסה בכפפה, ומיהר לתחוב אותם באוזניו, להגנה מפני הרעש.

דרך במשיכה וירה אל שטח הטירה. זגוגיות התנפצו. אורות מהבהבים פוצעים את האפלה לרגעים אחדים, כמו פצצות תאורה, אבל לרימונים אלו היה כוח הרס, ולא רק תאורה.

כתם שחור התנתק מאחורי הטירה והגיח לתוך הכביש. ג'יוּאוּ הביט מבעד לעדשה. רכב שטח מיהר בדרכו לתוך היער, גלגליו מתיזים בוץ. עשן לבן נפלט מאחוריו.

הוא הרים את הציוד שלו וחייך בלחי אחת.  

● ●

קטע מתוך פרק של הפאזל,
החלק הסוגר בטרילוגיה פתח מילוט
.
יתפרסם ביום חמישי הקרוב (29.12.05) במגזין שעה טובה.

● ●

קטעים אחרים מתוך הסדרה:

תיאור ההתפוצצות האטומית בהירושימה, ואת מאמציו הנואשים של אחד הלוחמים מהקבוצה החשאית לסייע בריפוי נפגעים.

קטע של פעולה. פריצה לילית למעוז מאפיה ביפן, דיאלוג של פושעים על אלימות בבידור, וקרב חושך בלתי-אפשרי.

יומנו של עבריין: דברים לעשות מחר

רשומה רגילה

בפשיטת פתע של המשטרה על ביתו של עבריין ידוע, נלקחו מסמכים וחומרים אחרים, מלבד המחשב. מסתבר שהפשיטה היתה ברגע הנכון. לפניכם צילום מסך של שולחן העבודה במחשב שלו, עם יומן המשימות של מחר.

להמשיך לקרוא