אופה מצות ביתי דיגיטלי

רשומה רגילה

"השתא בני חורין", מעכשיו תוכל לאפות מצות כשרות ומהודרות במטבח שלך, בלי טרחה ובלי מאמץ. קבלו אותו: אופה מצות ביתי דיגיטלי מהודר.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

ושמחת בחייך 2 וחצי

רשומה רגילה

ושמחת בחייך 2 וחצי  |  הומור

[ עולם של הומור ופנאי ]

בדיחותא – מאות בדיחות משובבות.

מעשיות ואגדות – סיפורים נפלאים שלא שמעתן אוזן.

מיצחקי  מילים – כל המיצחקים שווים אלף מילים.

מתחידות – חידות בלשים מסקרנות.

מכשיר מן החי – יצורים שלא מן העולם.

ידיים שמאליות – סוף-סוף, הכל על סוגיית האִטרים.

חזיון תעתועים – לא להאמין למראה עיניים.

פנקס רשימות חשובות – הפִּנקסון, קטעים שאסור להחמיץ.

ושמחת בחייך – חוזר עם כרך נוסף ומעשיר של הומור גלאט, במגוון סוגים וחיוכים, אחרי שהספר הקודם בסדרה הפך למקור בלתי-נדלה של בדיחות הדעת ושעשוע עבור קוראים מכל שכבות הציבור.

הצטרפו לאלפי הקוראים שכבר נהנים מדי בוקר וערב מבדיחה או חידוד שמעלים חיוך על פניהם ועל פני חבריהם.

ושמחת בחייך – ספר שהוא נכס, קובץ מדהים שהוא חובה בכל בית.

החיים הם שרשרת של רגעים, ושמחת בחייך יהפוך לך אותם לרגעים יפים ומחייכים. לך על זה!

לחץ כאן – כדי לעבור לעמוד הספר הקודם בסדרה: ושמחת בחייך הראשון.

פרטי הפקה:
   הוצאה: פנתר

   שנה: 2006
   לועזית: Be Happy 2.5 \ Vesomachto ll – Nachmanovitz

    עמודים: 450

 >> לרכישה מקוונת: ברסלב | jbook | Z.Berman <<

לחצו כאן כדי להצטרף לרשימות התפוצה של הוצאת פנתר. תקבלו ישירות לתיבת האימייל שלכם עדכונים על ספרים חדשים, מאחורי הקלעים, 'בקַרוֹבים', ועוד.
אין קשר בין רשימת התפוצה של הוצאת פנתר, לבין רשימת הדיוור של אתר זה. 

20 משפטים שלא תרצה לשמוע מהעורך שלך

רשומה רגילה

"אם תתעקש, אני אוכל להשאיל לך מגרסה." זה רק המשפט הראשון… ברשת רצות שפע רשימות מסוג זה, זהו קטע מקורי.

שלום, מדבר העורך שלך…

1. אם תתעקש, אני אוכל להשאיל לך מגרסה.

2. תגיד, באיזה שפה זה?

3. אין חורים בעלילה? אז אתה בטוח ששלחת את כל העמודים?

4. לא, 'לשכתב' זה לא 'לעשות הגהה'.

5. כן, עברתי על כתב-היד. לא עדיף שתבסס על זה סיפור קצר?

6. חשבת אולי על שוק העיוורים? לא בכתב ברייל, כמו שזה…

7. כל המהדורה עדיין אצלך בסלון? אתה יודע, בקרוב ל"ג בעומר.

8. לא, ממש לא השתעממתי בעת הקריאה. פשוט נרדמתי.

9. עודדת אותי להצטרף לאגודה  נגד כריתת יערות ליצירת נייר.

10.      [ הושמט בעריכה ]

11. מרתק. איך הצלחת לתמצת 30 עלילות מפורסמות לתוך עלילה של ספר אחד.

12. קראת את הספר שלי 'איך להתמודד עם דחייה'?

13. למה יש לי תחושה חזקה שכבר קראתי את זה פעם?

14. אם תצליח לפרסם את זה, אני פורש וגם מתחיל לכתוב.

15. איך שאני רואה את זה, ביקורת לא תטריד אותך… לעולם.

16. תקרא לזה 'סיפור אמיתי', לפחות יבינו למה זה משמעם.

17. בסין זה ירוץ חזק. לא, לא צריך לתרגם. כמו שזה…

18. תוסיף ציורים, לפחות שאנשים יוכלו לתת את זה לילדים שלהם.

19. מה? טרגדיה? במשך כל הקריאה חשבתי שזאת פרודיה.

20. לא הצלחת להרים את הרמה? טוב, תוריד אותה יותר, אולי נמכור את זה לילדים.

חבילת תיקונים במבצע

רשומה רגילה

בני זוג מלומדים בצרות נוחתים אצל 'מקובל' מודרני, שמציע להם מגוון חבילות של 'תיקונים'.

 

ה'מקובל'

קבלה.

ישב ופניו עטופות בטלית. "שלום שלום לקרוב אמר השם, אני רופאיך עד עולם," הוא לקח נשימה. "במה אוכל לעזור?" קולו עמוק.

בני הזוג עדנה ויחיא הביטו זה בזה במבוכה. עדנה הפנתה את ידה אל בעלה ואמרה באלם 'דַּבֵּר אתה'.

"כן, שלום כבוד הרב, יש לנו כמה בעיות, ואנחנו זקוקים לישועה."

 

המקובל רחרח את האוויר בקולות רפים. "כן, כן, אני כבר מזהה את המזיקים שהבאת איתך כשעברת בדלת." המקובל הניף את ידו אל הדלת בתנועה חדה, אֶצְעָדוֹת הצטלצלו על זרועו השעירה, ויחיא האמין שראה שם צירופי אותיות מהזוהר.

עדנה פזלה בחדרה מעבר לכתפה. "המזיקים? אלו המזיקים? כל הבית שלנו בנזק. כל יום נשברים לנו כלים, טיח נושר פתאום – "

"אמרת טיח?" המקובל שלף פנקס גדול מתחתית שולחנו וציין לעצמו דברים במהירות. "אם טיח נושר, זאת אומרת שהבעיה גדולה יותר ממה שחשבתי. יהי רצון, יהי רצון. תמשיכו."

"לבן שלנו יוסי יש צהבת קשה, הרופאים אומרים שכנראה יצטרכו להחליף לו כבד."

המקובל רשם בתמציתיות על בלוק צהוב.

עדנה אמרה, "יחיא הוא קבלן ויש לו המון עסקים, עכשיו הוא עומד לפשוט רגל. כנראה יעקלו לנו את הבתים והחשבונות. כבוד הרב, אנחנו זקוקים לישועה מהירה."

יחיא אמר, "כן, גם אין לנו עוד ילדים, מלבד יוסי, ואנחנו רוצים לזכות בעוד דורות שימשיכו אותנו."

"עוד משהו?"

"יש עוד כמה דברים קטנים," אמר יחיא. "אנחנו לא רוצים להטריח את כבוד הרב."

"טוב, אם אתם כבר פה, אני ממליץ שתוציאו את הכל, נעשה לכם 'תיקון כולל'." המקובל פכר את ידיו כמי שממתין.

"טוב, הצדק עם הרב," אמר יחיא. "אה, בוא נגיד ככה… לי יש יבלת בגב, משהו שמאד מציק לי, עד שקניתי מזרון עם חור באמצע כדי שיהיה לי נוח לישון עם היבלת. אני מפחד מניתוח, והבעיה הזו מטרידה אותי."

המקובל רשם, יחיא המשיך, "לבן שלנו נמחקו שלוש מאות שירים שהוא הוריד ב'קאזה' – "

"'קאזה'?"

"אה, בוא נגיד ככה… לי יש יבלת בגב, משהו שמאד מציק לי, עד שקניתי מזרון עם חור באמצע כדי שיהיה לי נוח לישון עם היבלת. אני מפחד מניתוח, והבעיה הזו מטרידה אותי."

"כן, סליחה כבוד הרב, 'קאזה' זו תוכנה לשיתוף קבצים – "

גיחוך יבש עלה מאחורי הטלית. "אני יודע מה זה 'קאזה', אבל תדע לך שזה רק למתחילים, זו תוכנה אווילית עם המון וירוסים קטלניים. אני ממליץ על אִי-מְיוּל, או אִי-דוֹנְקִי."

"מה?"

המקובל התעטש. "זה הכל על הספירה העליונה, שתדע לך את זה. אִי-מְיוּל מסמל את האתון של דבורה הנביאה, אתון שהיתה מדברת ומדברת ולא סותמת את הפה."

"דבורה הנביאה?" אמרה עדנה. "כבוד הרב לא מתכוון לאתון של בלעם?"

המקובל הקיש בשולחן המהודר שלו. "אוי! אל תזכירי את השם הזה כאן. אני השתמשתי בכוונה בשם אחר לחלוטין כדי לא להרגיז את המזיקים שאופפים אתכם ברגע זה. אח." הוא כתב במהירות. "עכשיו ממש החמרתם את המצב, התיקון יהיה מסובך עוד יותר."

יחיא היסה את אשתו בתנועה עצבנית. "אמרתי לך לא לנבל את הפה, נכון, אמרתי לך. אפילו אמא שלי אמרה שכל הצרות שלנו זה מהניבול פה הזה. לכל הרוחות."

עדנה הרימה את קולה. "תפסיק, הרגע אתה גידפת. לכל הרוחות."

"הו, הו, הו, אני מבקש." המקובל הרים את ידיו, והגורמטים הידרדרו אל מרפקיו החשופים. "שקט בבקשה, אני רואה שבנוסף לכל גם יש לכם בעיה קשה של שלום בית."

הם הנהנו. "כן, זה גם דבר שצריך לטפל בו."

"טוב, אם כן, מבחינתכם סיימתם?"

בני הזוג הביטו זה בזה והנהו. "כן, כנראה."

המקובל הגיש את הפנקס לפניו. "אז מה היה לנו שם. מזיקים מדרגה ג'. בית שביר. טיח נושר. צהבת ליוסי. אופציה להחלפת כבד. טרום פשיטת רגל ועיקולי בתים וחשבונות. זרע של קיימא. יבלת בגב. שלוש מאות שירים שעברו לעולם האמת. בעיות התחברות ב'קאזה'. בעיות ניבול פה ושלום בית. שתייה היה לכם?"

"לא, כבוד הרב."

"אז תקבלו ביציאה. שתייה קדושה, אפשר לשתות ואפשר למרוח על מקום שכואב. אני חושב שתעדיפו קולה, נכון?"

"כן, כבוד הרב."

"טוב, על הַחְמָרַת המצב שגרמה האשה אני לא אקח לכם תוספת מחיר. ובכן, אני מדבר פה על אוברול תיקונים מצויים, משהו שיחזיק מעמד בערך שנה. זה יוצא לכם, עשרת אלפים שמונים ושלוש."

"מה?"

"בדולרים. אפשר בכרטיס אשראי 18 תשלומים שווים, או בשני שוברי תשלום. כמובן שמזומן עדיף."

"מה?" הלם ובעתה בעיני בני הזוג.

"וייקח את כבד בנך ויחזקהו ויאמצהו ותרד הצהבת אל המזיקים ואל המשטינים. קדימה, אתם הולכים על זה או לא? אין לי זמן, ולמזיקים עוד יותר אין זמן." המקובל הצית גפרור.

"זה לא כולל מע"מ, שִי"שְ וגָזַ"חְ."

"מה? מה זה?"

מע"מ, זה מִסְפָּר עולמות מתוקנים. שִי"שְ, זה שומר ישראל. וגָזַ"חְ, זה גיבוי זמני חדיש. מה שלמעשה נותן לכם את האחריות המלאה כולל תמיכה טלפונית."

"כבוד הרב, אני לא מבינה, למה זה כל-כך יקר?"

"תראי גברת, זה המחיר היום בשוק."

"מצטער, כבוד הרב, היינו לפני תקופה אצל המקובל דָנינוֹ מאבּוּ גוש, והוא עשה לנו תיקון כזה  כמו שאתה מדבר עליו, בחצי מהסכום שציינת."

"כן," עדנה אמרה, "וגם כולל חומוס על חשבון הבית." היא השפילה את מבטה. "אבל על הפיתות שילמנו…"

המקובל פרץ בצחוק כפוי. "המקובל דָנינוֹ מאבּוּ גוש? זה מקובל זה? זה 'חָרְטָא בְּלָבָן', נכון שהוא לובש לבן? זה קלישאה גמורה. עזבו, אתם לא רציניים. אם הייתם יודעים איך המזיקים פה רוצים לבלוע לכם את הנשמה, איי, איי, איי."

המקובל חשף את עיניו מתוך הטלית, והן מתגלגלות בארובותיהן. "יהיה מלאכיך עמך, לשומרך בדרך, וילכו מכאן המזיקים ויעופו לספירת הנחשולים – " הוא השתתה לרגע, כמקשיב ללחישת השרפים. "מה? מה לא יעופו? שיעופו מיד!" הוא צעק. "עופו, הסתלקו מכאן… אוי, הנה הם באים."

המקובל עם ידיים רוטטות באוויר במחזה נורא הוד, הנמיך את קולו ופנה אל בני הזוג. "קדימה, תחליטו, אני לא אחראי למה שיקרה לכם בהמשך. ממש באתם אלי ברגע האחרון אחרי האחרון. אני לא מבין איך עוד נשארתם בחיים, אני מאמין שאם לא תצאו מכאן עם תיקון, אתם עלולים להסתבך מאוד, וזה הדבר האחרון שאני רוצה."

בעוד הם מהססים ושוקלים בחרדה מלמל המקובל רסיסי פסוקים ושברי אמרות. "להוציאך מבאר שחת, ולתת לחדרים אימה. עשרים חרבות מימינך, וחרבותיך אליך לא יגעו, מנחל בדרך תשתה. ייתן לך אלוקים כסף וזהב ויסיר את יבלתך מעליך עד עולם…"

המקובל שלף נר אכול למחצה מאחת ממגירותיו והציב אותו על השולחן. "תחליטו, ואני מדליק את הנר. קדימה, אני צריך פה נר בשביל להתחיל בתיקון."

"וייקח את כבד בנך ויחזקהו ויאמצהו ותרד הצהבת אל המזיקים ואל המשטינים. קדימה, אתם הולכים על זה או לא? אין לי זמן, ולמזיקים עוד יותר אין זמן." המקובל הצית גפרור. "רק שתדעו, שהפסוקים האלה שאני אומר עכשיו, הם טובים רק לרגע זה, כדי שעוד יהיה לכם סיכוי להתחיל חיים חדשים. אל תחשבו שמספיק לכם בזה."

"טוב, טוב, כבוד הרב הולכים על זה."

המקובל הצית את פתילת הנר. "הו, מזל טוב. מזל טוב, עכשיו אני רואה מולי אנשים שרוצים לעזור לעצמם. הנה." הוא שלף מסמך מהודר המודפס על בריסטול בטקסטורה של קלף. "לחתום כאן וכאן, וגם בשולי הדפים בראשי תיבות. תרשמו את שם האמא, זה חשוב בשביל התיקון."

"אבל, כבוד הרב," אמר יחיא רגע לפני החתימה. "אנחנו צריכים התחשבות במצבנו, אין איזה הֶסְדֵּר נוח יותר, אני לא ממש יכול לעמוד בסכומים האלה."

המקובל נשען לאחור ונאנח. "טוב, בשביל אנשים כמוכם יצרנו את חבילות התיקון המודולריות. תרצו לשמוע על הזה?"

"כן, כבוד הרב."

"ובכן, יש לנו דבר ראשון חבילה עסקית, שכוללת כמה תיקונים בסיסיים כמו השכנת שלום, הוצאת עין הרע, והבאת מזל, אבל חבילה כזו לא תתאים לכם משום שאתם זקוקים לרשימה הרבה יותר מורכבת של תיקונים."

"אז מה כן יכול להתאים לנו?"

"נכון מאוד, אלו חבילות מודולריות וגמישות. תנו לי רגע לבדוק. כן, הנה," הוא נופף בעלון. "חבילת 'אשמדאי', זו חבילת אנטי-מזיקים יסודית במיוחד, כולל שנה שלמה של עדכונים בחינם. אה, זה ממש בשבילכם."

"טוב, יש כמה חבילות טובות לנושא שלכם. הנה למשל חבילת 'עמוד השחר', כוללת תיקון מיוחד לרפואה, שלום בית, ופרנסה, ועם תג מחיר תחרותי במיוחד, זה יכול להיות בשבילכם. אבל שוב, יש לכם עוד דברים, יש לכם גב מיובל, בעיות עם 'קאזה' ובעיה חמורה של מזיקים מדרגה חשוכה מאוד."

בני הזוג הצטנפו על מקומותיהם. "אנא, כבוד הרב, אם תוכל להמליץ לנו על חבילה טובה אחרת."

"כן, הנה, יש לי את חבילת 'זרועות שמשון' שכוללת גם בונוס חינם של חבילה קטנה 'אצילות מעשית', שזו חבילה מיוחדת לאמנים, משוררים וכדומה. החבילה עצמה כוללת, רגע, תנו לי לראות." הוא התבונן בעלון כרומו צבעוני. "כן, ככה. טלאי תיקון ספציפי לבעיית צהבת, השכנת שלום, זרע של קיימא ופרנסה." הוא המהם לעצמו בנחת. "אבל את בעיית המזיקים עדיין לא פתרנו."

"טוב, כבוד הרב, אולי נוכל לשלב ביחד עם חבילת 'זרועות שמשון' גם חבילה נוספת שמפצה על מזיקים."

"נכון מאוד, אלו חבילות מודולריות וגמישות. תנו לי רגע לבדוק. כן, הנה," הוא נופף בעלון. "חבילת 'אשמדאי', זו חבילת אנטי-מזיקים יסודית במיוחד, כולל שנה שלמה של עדכונים בחינם. אה, זה ממש בשבילכם."

"אוי," עדנה נאנחה. "קאזה."

"כן, את זה אפשר לפתור באמצעות תוסף תיקונִי מיוחד שאני מתקין לכם על חבילת אשמדאי."

עיני בני הזוג אורו.

"אבל, אני חייב ליידע אתכם, חבילת אשמדאי היא חבילה יקרה יחסית, כי היא מטפלת במזיקים רבים ושונים, כולל מזיקים גנבי מזל, יצרני עין הרע וכל היתר. אבל, עם החבילה הזו מגיע סוף שבוע זוגי בבית-מלון כשר גלאט."

"הו, איזה יופי. זה בדיוק מה שחסר לנו."

"נכון מאוד. רק נעשה סיכום. אחד חבילת 'זרועות שמשון' פלוס בונוס 'אצילות מעשית', אחד חבילת 'אשמדאי' ועדכוני תיקונים לשנה, אחד תוסף תיקונִי מיוחד. אחד שתייה, תקבלו בחוץ. וכמובן, סוף שבוע זוגי בבית-מלון. סך הכל, ששת אלפים דולר, לא כולל."

"לא כולל מה?"

יחיא התקרב אל החלון. "פשוט, אני חושב שעדיף לי למות." הוא פער את החלון ופנה לאשתו. "עדנה, תמסרי ד"ש ליוסי." הוא טיפס אל החלון. "ותמסרי לאמא שלך, שאני שונא אותה, ותמיד שנאתי אותה." והוא קפץ.

"לא כולל עוד אלפיים עבור 'אגרת איחוד חבילות', קנס על ביטול עסקה מפורטת, ותשלום על השהיית מזיקים במקום. אני אומר לכם, עשיתם את עסקת חייכם. הצלתם את עצמכם בידיים, אני כבר נכנס לחדר התיקונים לטפל בבעיות המיידיות."

"תודה, כבוד הרב." יחיא קם ממקומו. "אבל אני חושב שכבר אין צורך."

המקובל מיהר להעביר את כרטיס האשראי ולגבות את החתימות, עוד לפני שתבוא החרטה.

יחיא התקרב אל החלון. "פשוט, אני חושב שעדיף לי למות." הוא פער את החלון ופנה לאשתו. "עדנה, תמסרי ד"ש ליוסי." הוא טיפס אל החלון. "ותמסרי לאמא שלך, שאני שונא אותה, ותמיד שנאתי אותה." והוא קפץ.

ואז נשמעה צעקה מתמשכת, ולאחריה חבטה.

עדנה חיפתה על פיה בכף ידה, והביטה במקובל. הלה צקצק בלשונו ואמר, "אל תדאגי. אני רגיל למקרים כאלה."

"הוא מת, הוא מת, הוא מת."

"די."

"הוא מת, הוא מת – "

"די, שקט!" המקובל קם מכיסאו. "והוא לא מת. התקנתי למטה מערכת הצלה."

לבסוף הם פשטו רגל והתייאשו ובכו. "אח, למרות הכל נשאר לנו סוף שבוע בבית-מלון." הם ארזו כמה חפצים ונסעו לקצה הארץ. אבל שם לקח הפקיד את הנייר ואמר, "מה זה? זה סוף שבוע חינם?"

"כן, קיבלנו את זה מהמקובל."

"אני לא יודע מה מקובל ומה לא, אבל זו פרסומת שלנו שהתפרסמה בכל תיבות הדואר בארץ. איפה אתה רואה פה את המִלה 'חינם', הא?"

"מה, אתה רציני?"

"כן. זו אכן הזמנה אל הציבור לבוא לכאן, אבל בפירוש לא חינם…"

בשולי האפיזודה: בקטע שלעיל איני בא חלילה לבוז לצדיקים ומקובלים אמיתיים שמוסרים נפשם למען כל יהודי. לצערנו הרב, 'זכינו' בדורנו להתפשטות מקצוע חדש שכנראה מספק הכנסות רבות ונאות על גבם של תמימים ואנשים במצוקה, אשר משמשים כמטרה עבור שרלטנים פוחזים, ומאחזי עיניים בעלי חוש מסחרי, ועליהם אני מדבר כאן. הקבלה שהיתה נחלתם הגבוהה של צדיקים נסתרים, הפכה כעת לתעשייה. מי שאינו טהור ממש, אסור לו לעסוק בקבלה, משום שהיא תביא אותו אל שאול תחתיות.

לשבור את הכוס

רשומה רגילה

עם הקור שמביא בכנפיו הרבה כוסות תה, או משקה חריף אחר, וכניסת חודש אדר, שמסמן את זמן השמחה, הצטברו כמה הגיגים בעניין כוסות זכוכית שאפשר וכדאי לנפץ, בקבוקים מסוכנים וכל הקשור.

להתאמן

כמה פעמים אדם שובר כוס בחייו, במודע, לפחות?

עבור אדם ממוצע התשובה היא – פעם אחת. מתחת לחופה.

להוציא רגזנים, שבזמן איבוד שליטה הם מטיחים ספלים וצלחות בקירות. למעט חולי פַּרקינסון או רֵימטיזם, שעדיין לא למדו מהניסיון והם מוסיפים להשתמש בכוסות זכוכית במקום באלו מפלסטיק. וכמובן, לדלג על בעלי יצר משחית, שנהנים כעניין של שיגרה, להטיל ארצה ספל בדולח או קערית חרס, ולחזות בעונג רב בהתנפצות המשחררת והרסיסים העליזים המתפזרים להם.

ואני שואל, מדוע לא להתאמן?

אדם שעומד להתחתן, ראוי לו שיסתגר לו בחדר, ועמו סט של שש עד עשר כוסות. רצוי לעטוף כל כוס בעיתון או נייר כסף, כדי למנוע התפזרות של רסיסים. אפשר לשטוח על הרצפה שמיכה, או שטיח, כדי לספוג את קולות הנפץ, ולמנוע תקריות מביכות עם השכנים, משטרה, או יתר דרי הבית. ליתר ביטחון להציב בצד מטאטא ויעה. המחמירים ידליקו מוסיקה, ובכך ישיגו שני אפקטים, גם יבליגו על קולות נפץ, וגם ידַמוּ את הסצנה ביתר דמיון.

ידוע באמנות לחימה שכדי להגיע לתנועה מושלמת, תנועה טבעית וחלקה, כמו הליכה או כתיבה, יש לחזור על התרגיל שוב ושוב אלפי פעמים, אפשר להגיע לחמש או עשר אלף פעמים, על פני חודשים או שנים. כך הדבר גם בעת אימון בנשק. אחרי שתרוקן מאות מחסניות, תרגיש את פעולת הירי כחלק ממך.

ולענייננו, מה לא עושה ההמון עבור מה שהוא מגדיר 'היום המיוחד ביותר בחיים', היום בו הוא חייב להשיג את כל האושר, הכל צריך להיות מושלם, הכל צריך להיות צבעוני, זורח, יפה? אנשים יוצאים מגִדרם. לגבי חליפה, תקליטן, צבע הנברשות ופריכוּת השניצל.

ורק את עניין שבירת הכוסות הכל זונחים, או שמא מדויק יותר לומר, דשים בעקבם. את הרגע הגדול ביותר, משאירים ביד המזל. עשה טובה לעצמך, התאמן לפחות פעם אחת לפני כן!

להתחמק

וברגע הגדול הזה, כולם סביבו מאושרים, מחייכים, ההורים מחביאים דמעה, הכלה רוגשת, הרב מעיין שוב בכתובה לראות שאין טעות, הצלם מבזיק שוב ושוב.

מניחים את הכוס לרגליו.

הוא מרים את הרגל, ודורך…

הכוס מתגלגלת ומחליקה קדימה. רגליים טועות בועטות בה והיא מתרחקת עוד ועוד. שלמה.

הקהל גואה בצחוק של אושר, מוחא כפיים.

החתן, מנער את דשי הסָטֶן של חליפתו. "סלחו לי," הוא אומר, מסמיק. "זה סימן לא טוב." הוא לוקח צעד אחד קדימה ומשתעל. "אני לא חושב שתראו אותי שוב," אומר ועוזב את האולם.

להאמין

הייתי ממש קטן אז. נכנסתי עם אמא לחנות כלים, רצינו לקנות כוסות זכוכית. המוכר, איש צנום וכהה, הביט בי, וגלגל את קצוות שפמו הצמרירי. "אני מבין בדיוק למה את מתכוונת ב'כוס חזקה'," הוא אמר וקרץ לכיווני.

"אני אתן לך כוס כזו שלא תצטערי שקנית אותה," אמר ופתח תיבת קרטון מרופדת, משם שלף כוס זכוכית בעלת אוזן משולשת. "תראי איך אני בוחן את עמידות הכוס, ואני אומר לך," הוא הקיש על הכוס באגודלו. "הדבר הזה לא יאכזב אותך. אפילו אני זורק את הכוס, והופּ, נשארת שלמה."

בהפגנתיות של מי שבטוח בעצמו הוא השליך את הכוס ארצה.

והיו שם קול נפץ מעורר וכמה אלפי רסיסים זרחניים ופנים עטויי מבוכה.

להתאזן

ועוד משהו מהילדות.

למדנו בתלמוד, מסכת בבא קמא, על אדם שנשא כד כדרך שאוחזים כד, מאוזנו. והנה לפתע התנתק הכד מחיבוריו והתנפץ על הדרך, והאיש נותר בידו עם אוזן בלבד.

הציור הזה שִלהב את דמיוני ונחרט בי. אני נזכר בו בעיקר בחורף, בכל פעם שאני מרים את כוס התה שלי. ואני תוהה בחיוך ושמץ של חרדה, האם הגיוני שהכוסות של ימינו ישילו את אוזנן לפתע פתאום? אם דבר כזה יקרה, אני ארווה נחת ואפרוץ בצחוק גדול.

להקדים

בעוד אני משוחח עם עורך-הדין, נח מבטי על בקבוקון זכוכית בעל צורה גוצית מעוותת משהו, שנח על מתקן עץ דקורטיבי. "כן, זה," הוא אמר, ביראת כבוד. "הבקבוק הראשון ממש שיצא את מכונותיה של חברה פלונית ליצור בקבוקים אותה אנחנו מייצגים זה שנים ארוכות."

ואת אותו משפט ממש אמר לי עורך-הדין במשרד הסמוך, על בקבוק זהה שנח גם על שולחנו.

ואת אותו משפט, עם מעט שינויים, אמרתי אני במבוכה ובתהייה, כשראיתי בקבוק שלישי, במרכז השולחן האליפטי בחדר הישיבות.

להתבזות

הפצצה הפרימיטיבית 'בקבוק מולוטוב', לא נושאת את שם הממציא, כרגיל, אלא את שמו של המדינאי הסובייטי ויאצ'סלב מיכאילוביץ' מולוטוב, כלפיו הובעה השנאה. זהו כבוד מפוקפק בהחלט.

להבין

כאשר כוס או כלי אחר מתנפצים נוהגים לומר "נגמר תיקונו", על פי האמונה שבכל חי ודומם יש ניצוץ אלוקי, וספל זה שהתנפץ מילא את הייעוד שלו, וכביכול 'מת'.

יש כאלה שנוהגים לומר, "מזל טוב", כרמז לכוס ששוברים בחתונה, ובכך הם זורים מלח על פצעי הרווקים הנוכחים בסביבה, שמנידים בראשם באדישות.

ולסיום, את הכוס שוברים בחתונה – על-מנת להזכיר גם בעת השמחה את הכאב שבלב על חורבן בית המקדש.

סוכרת נגד הדואר – עניין של מתיקוּת

רשומה רגילה

'האגודה הישראלית לסוכרת' הגישה בקשה ל'רשות הדואר': הַחְליפוּ את מרכיבי דבק הבולים. רשות הדואר בתגובה: איך אתם אוהבים את הבולים שלכם?

כמדי שנה נשלחות אלפי גלויות ברכה של "שנה טובה" וגם מכתבים רבים אחרים, חלק ניכר ממכתבים אלו עוברים דרך חולי סוכרת. על-פי מחקר וניתוח מרכיבים שעשתה 'האגודה הישראלית לסוכרת', התגלה בדבק שמאחורי הבולים, כמות מסוכנת של סוכר, שעלולה לגרום להפרעות חמורות אצל הסובלים מן המחלה.

מדביקי הבולים האובססיביים, ביניהם פקידים ופקידוֹת ואנשי רשות הדואר בעצמם, דיווחו מפעם לפעם על עלייה ברמת הסוכר בדמם, מבלי שיהיה לכך כל הסבר ולמרות היותם שרויים בדיאטות קפדניות.

ברָשות הדואר אמרו שהבקשה הזו מעלה על פניהם חיוך, אולם הם יעשו מאמץ כדי לבדוק את העניין. כאן נכנס לתמונה חוקר בשם ד"ר רפאל סיס מהמכון לחֵקֶר התמכרויות בתל-אביב, שֶנִּיצֵּל את ההזדמנות לטעון שדבק הבולים יש בו כדי לגרום נטייה להתמכרות אצל מדביקי בולים סידרתיים.

אחרי שיחה עם גורמים ברשות הדואר, הצלחנו להשיג את המסמך הסודי הבא, שהוא למעשה תפריט הבולים המעודכן של רשות הדואר, כפי שיוצג לציבור לא לפני ספטמבר 2005.

כרגיל, מיותר להזכיר, אל תגלו לאיש היכן ואצל מי ראיתם את המסמך.

תפריט הבולים החדש

  • בול פָּזית – דבק סוכרזית.
  • בול פָּזית אקסטרא – דבק סוכרזית כפול.
  • בול ישעיהו – דבק מקמח מלא.
  • בול ירושלמי – דבק כשר לפסח.
  • בול גוֹלני – דבק בטעם דובדבן.
  • בול לוֹבֶן – דבק באישור איגוד רופאי השיניים.
  • בול שיכְרוֹן – דבק עם לֶתֶת (מיוצר בשיתוף עם 'בירה מכבי' / אסור לנהגים).
  • בול בטוח – דבק שעבר בדיקות מקיפות של התמכרות, סוכר, כשרות וכל השאר.
  • בול שֶטַח – ללא דבק.
  • בול גלאט – דבק בכשרות מעולה (רק לימות השנה).
  • בול צֶבַע – דבק בטעמים מגוונים, בננה, מנטוס, תפוז ועוד (יוצב במרכולים כממתק).
  • בול ירקוני – דבק לצמחוניים.
  • בול אישי – בטעמים שונים של פיצה, ירקות, וכו' (רק בהזמנה מראש).

הערות: שמות המוצרים ניתנים לשינוי בכל עת על ידי רשות הדואר, ממנה גם נמסר שדבק הבולים המופצים במדינת ישראל הוא אכן דבק כשר.

 

נא לשים לב לסוג המדור בו מתפרסמת הרשימה
.