אני בדרך לבצע את הפשע הראשון שלי

רשומה רגילה

במקביל ליציאה מאפלה לאורה, אני גם יוצא לאור כסופר. אלי אשד מראיין אותי, לקראת כנס ספרות הבלשים והפשע. וגם, תמונה שלי מופיעה לראשונה באינטרנט. מאיפה האומץ? להמשיך לקרוא

כשיצאתי מהכלא קיבלתי ארגז

רשומה רגילה

נאמר לי שהוא מכיל את החפצים שהיו ברשותי בעת שנעצרתי ובסופו של דבר נכלאתי. עברו 15 שנה מאז. לא חשבתי שאמצא אוצרות בקופסה הזו. אכן לא מצאתי שום אוצר, שום דבר שימושי.

אבל מצאתי את הזמן.

להמשיך לקרוא

היום נולדתי. לא סיבה לחגוג?

רשומה רגילה

על ילדה שמאוד אוהבת ימי הולדת. ויש לה הצעות לתכנון מחודש של תזמון החגיגות. יש לה הסברים הגיוניים למה יום הולדת שנתי אחד הוא בדיחה.

היא אוהבת ימי הולדת. הכל צבעוני. כולם שמחים, או לפחות נראים שמחים. אה, ויש עוגה… איזה עוגה. כל-כך גדולה. כזו גבוהה. אמא'לה. אבל העוגה הזו הולכת ונהיית קטנה משנה לשנה. למה זה? למה לא הפוך? ככל שגדלים  צריך שהעוגה תהיה גדולה יותר. כי האדם החוגג הוא גדול יותר.

אבל אחרי הוכחות ויזואליות נראה שהמציאות שונה. התבניות, אותה מידת גודל, מדי שנה. אותו תנור. אותם חומרים. אותה קצפת. אז איך זה? העוגה קטנה משנה לשנה.

ואז היא הבינה, העוגה לא הולכת וקטנה, אלה העיניים שלה שהולכות וגדלות. היא הולכת וגדלה. מאז ראתה את העוגה לראשונה, היא עצמה הלכה וגדלה. שום דבר לא משתנה. רק נקודת המבט.

היא פקחה אתה עיניה לראשונה, באותם אחר צהריים סגריריים, וידעה מיד שהנה עומדים לחגוג לה יום הולדת. נותרה על הכרית, מחייכת לעצמה. בטח בחדר השני הם מכינים את ההפתעה, את השולחן, מכינים את העוגה.

היא אוהבת ימי הולדת. הכל צבעוני. כולם שמחים, או לפחות נראים שמחים. אה… היא הרימה את ראשה לרגע מעל הכרית, ברפלקס, משהו מבריק עבר בדעתה.

רגע.

קוראים לזה יום הולדת. אז למה חוגגים אותו רק פעם אחת בשנה?

אם מחפשים לחסוך בחגיגות, אפשר לחגוג פעם אחת בשמיטה, או פעם ביובל. או פעם בשנה ורבע לפי זמן מאדים. למה פעם בשנה? הפתרון בטח פשוט, חושבים המבוגרים, להם יש נקודת מבט שונה, כנראה. אולי שנה זה פרק זמן הגיוני מסיבה כלשהי. לא נראה לי. טיפשי. למה שנה? למה לא פעם בשנתיים, למשל?

רגע.

ואם לא רוצים לחסוך, בטח רוצים לתת לחגיגה הזו טעם ייחודי, ואם מישהו יחגוג יותר מדי יירד לו הטעם והוא יתחיל להשתעמם.

אז למה לחגוג פעם בשנה? פעם בשנה זה לא משעמם? זה יותר מדי קרוב… מה שצריך לעשות זה… אם הייתי מלכת ימי ההולדת, הייתי מחליטה שכל אחד יכול לחגוג יום הולדת רק פעם אחת בחיים… אה… איזו שמחה זו היתה. אנשים היו יכולים להחליט לעצמם איזה יום הם רוצים לחגוג את יום ההולדת שלהם, אחרי הכל זה יום, יום אחד, פעם אחת בחיים. בן-אדם לא נולד כל שנה, הוא נולד רק פעם אחת.

איזה רעיון טוב. אנשים יחגגו יום הולדת אחד, וזה בטח יהיה ענק כמו חתונה. עם עוגיות נחמדות בבר, ועם ג'לי, ואפרסקים מתוקים… ועם תזמורת, וכולם ירקדו. כן, זה רעיון הכי טוב. ככה זה יהיה הכי ייחודי שיש, בן-אדם יחגוג ברצינות את עצם העובדה שהוא נולד, הוא חי. זה אמיתי. זה לא סתם בדיחה שחוזרת על עצמה מדי שנה.

היא השתיקה את מרוצת מחשבותיה. מנסה להקשיב לקולות מהחדר הסמוך. ניירות מרשרשים? מישהו מנפח בלונים? ריח מהתנור? מסיבת יום ההולדת שלה הולכת ומתקרבת.

אבל היא, היא אוהבת ימי הולדת. הכל צבעוני. כולם שמחים, או לפחות נראים שמחים. היא רוצה יומולדת כל יום. אבל בזה אין שום היגיון, יגידו לה המבוגרים, בטח. זה לא נורמלי.

והיא בטוחה שזה כן הגיוני. הגיוני לחלוטין. היא נולדה ביום רביעי, או ביום שלישי בערב. אמא אמרה לה פעם שהיא נולדה בשעה 7:15 בערב. איזה יום זה? הם קוראים לזה 'אור ליום רביעי', למה קוראים לזה כך? והרי נולדתי בכלל כשהיה לגמרי חושך, ב-7:15 הכל לגמרי חושך, בחורף. למה 'אור'?

לא חשוב.

היא ניתבה מחדש את רצף מחשבותיה. היא נולדה ביום רביעי, אז יום רביעי זה היום שלה. היא רוצה לחגוג יום הולדת בכל יום רביעי. כל שבוע. 52-53 פעמים בשנה. זה הכי הגיוני שיש בעולם. היא נולדה ביום רביעי. זה היום שלה. אז למה שהיא לא תחגוג אותו בכל שבוע ושבוע מימי חייה? והרי סיכמנו שהיא לא מאלה שחוסכים, ועושים פעם אחת בחיים.

ואז היא נרדמה.

והתעוררה.

ולא הבינה. האם הפסידה את יום ההולדת הזה? מה קרה? איפה כולם?

כמה זמן ישנתי?

זה היה חלום?

אה, הפתעה!

כולם שמחים, מחייכים, מברכים ומאחלים. ויש חיבוקים. ומתנות.

איזה יופי. זה היום שלי. יום ההולדת שלי.

יום רביעי.

לעלות על נס

רשומה רגילה
לעלות על נס  |  סיפורת

[ חיים שהם תסבוכת. פתרון שהוא נס. ]

שבעה-עשר סיפורי ניסים מרתקים, חובקי עולם, בעלי אירועים רבי-פָּנים והלכי רוח של דמויות מן החיים.

> מלווים את המת בליל סערה מוּבָלים לקשר בלתי-אפשרי; אש רובים מצד האויב או מצד האוהב?; אי בודד שורץ תנינים בתוך קנוניה של מסע אימים; דממה בבית השכנים וקורבן של חג נוכרי.

> חייל אֶס-אֶס מתמודד עם אסון בלתי-צפוי; מצנח מסתבך ללא תקנה; שבט קניבלים מורעב מוצא שלל חדש; גנב מתכנן את המכה הגדולה שלו…

> ילדה יהודייה נופלת לידי הקג"ב; כישלון משימתי, כמויות של חומרי נפץ; ארגון הפשע היפני הנודע לשמצה, היאקוזה, יוצא לאכוף חוקים; ספר המסתורין מוריד אש מן השמים; טרמפיסט אומלל מקבל עליו את גזר הדין.

הסיפורים אמיתיים. יד ההשגחה מובילה את הדמויות בדרך לא דרך, אל יעדן, אל הגורל האמיתי שלהן, שנקבע מלמעלה. כל אחד מהסיפורים טעון במסרים עמוקים ומלאי רגש.

הלשון עדכנית וקולחת, לצד סִגנון עתיק, מלאה במתיקות המאפיינת את כתיבתו הייחודית של המחבר.

> פרטי הפקה:
הוצאה: קולמוס
שנה: 2006
לועזית: Riding On A Miracle

עמודים: 276

 >> לרכישה מקוונת: ארון הספרים היהודי << 

לחצו כאן – כדי להצטרף לרשימות התפוצה של הוצאת פנתר. תקבלו ישירות לתיבת האימייל שלכם עדכונים על ספרים חדשים, מאחורי הקלעים, 'בקַרוֹבים', ועוד.

אין קשר בין רשימת התפוצה של הוצאת פנתר, לבין רשימת הדיוור של אתר זה.

20 משפטים שלא תרצה לשמוע מהעורך שלך

רשומה רגילה

"אם תתעקש, אני אוכל להשאיל לך מגרסה." זה רק המשפט הראשון… ברשת רצות שפע רשימות מסוג זה, זהו קטע מקורי.

שלום, מדבר העורך שלך…

1. אם תתעקש, אני אוכל להשאיל לך מגרסה.

2. תגיד, באיזה שפה זה?

3. אין חורים בעלילה? אז אתה בטוח ששלחת את כל העמודים?

4. לא, 'לשכתב' זה לא 'לעשות הגהה'.

5. כן, עברתי על כתב-היד. לא עדיף שתבסס על זה סיפור קצר?

6. חשבת אולי על שוק העיוורים? לא בכתב ברייל, כמו שזה…

7. כל המהדורה עדיין אצלך בסלון? אתה יודע, בקרוב ל"ג בעומר.

8. לא, ממש לא השתעממתי בעת הקריאה. פשוט נרדמתי.

9. עודדת אותי להצטרף לאגודה  נגד כריתת יערות ליצירת נייר.

10.      [ הושמט בעריכה ]

11. מרתק. איך הצלחת לתמצת 30 עלילות מפורסמות לתוך עלילה של ספר אחד.

12. קראת את הספר שלי 'איך להתמודד עם דחייה'?

13. למה יש לי תחושה חזקה שכבר קראתי את זה פעם?

14. אם תצליח לפרסם את זה, אני פורש וגם מתחיל לכתוב.

15. איך שאני רואה את זה, ביקורת לא תטריד אותך… לעולם.

16. תקרא לזה 'סיפור אמיתי', לפחות יבינו למה זה משמעם.

17. בסין זה ירוץ חזק. לא, לא צריך לתרגם. כמו שזה…

18. תוסיף ציורים, לפחות שאנשים יוכלו לתת את זה לילדים שלהם.

19. מה? טרגדיה? במשך כל הקריאה חשבתי שזאת פרודיה.

20. לא הצלחת להרים את הרמה? טוב, תוריד אותה יותר, אולי נמכור את זה לילדים.

יזכור: תנו קצת שקט

רשומה רגילה

סבא תמיד רוטן ומשתגע כאשר הנכדים מרעישים. מסתבר שיש לו סיבה טובה לכך.

סבא הוא קפדן. תמיד יוצא מדעתו כאשר הנכדים מרעישים, וסבתא מרעישה עוד יותר על שהוא מרעיש על הרעש הפעוט.

היו מקרים שממש היה משתגע, אחוז טירוף היה מצווה ומרביץ מוסר. מקרים אלו, כללו גרירת כיסאות לא זהירה, או משחק בכדור בתוך הבית.

אין לגרור כיסא. אתה רוצה לשבת? הרם את הכיסא בשתי ידיים. אתה רוצה להתקרב אל השולחן, התרומם מעט וקדם את הכיסא בדממה. אבל, סבא, למה? וסבא אומר, אתה לא רואה כמה מבוגר אני, החריקות אלה גורמות לי מיגרנה מיידית, שלאחריה אני צריך לשכב במיטה במשך יומיים תמימים.

כדור בתוך הבית? ייהרג ואל יעבור. אבל, סבא, למה? וסבא מעולם לא היה נבוך. כדור זה דבר קופצני שאין לבין אנוש שליטה עליו, בפרט לא בגילך הצעיר. מה זה? הכדור יקפוץ ישבור לי איזה חלון, יהרוס לי ויטרינה. אתה תגיד סליחה, ואני צריך לשלם.

זו הסיבה?

לא. ברור שלא. ואחרי שנים סבא סיפר לנו.

הגרמנים נכנסו לתוך הבניין שלהם, ופנו מיד לאלו שהתגוררו למטה. הם הקישו והשכנה יצאה אליהם, עם תליון של צלב לא היה ספק לאיזה דת היא משתייכת. אבל מה עם השכנים.

"יודן?" הם שאלו. "יש יהודים בבניין?"

"יהודים?" השכנה משכה בכתפיה. "לא, אין יהודים בבניין."

אבל, היו יהודים, סבא מספר. גרנו מעל הזקנה הזאת. והסתתרנו כשהגרמנים הגיעו. ולמה היא לא הסגירה אותנו? אתם יכולים לנחש?

סבא היה ילד, והזקנה באה למחרת ואמרה לאביו, "הגרמנים חיפשו אתכם. אבל אמרתי שאין יהודים כאן. וזה רק בגלל שאתם נימוסיים. מעולם לא גררתם כיסא בתוך הבית. דבר שהשכנים הקודמים לא כל-כך הקפידו בו, והדבר הציק לי מאוד. אבל אתם, אתם בסדר."

ומאז סבא חייב את החיים שלו, ואולי גם שלנו, לגרירת כיסא בדממה. למשחק כדור רק מחוץ לבית. ובאופן כללי לנימוסים טובים, גם כלפי אלו שאינם יהודים.

תנו קצת שקט. זה מציל חיים.

 =

 

חבילת תיקונים במבצע

רשומה רגילה

בני זוג מלומדים בצרות נוחתים אצל 'מקובל' מודרני, שמציע להם מגוון חבילות של 'תיקונים'.

 

ה'מקובל'

קבלה.

ישב ופניו עטופות בטלית. "שלום שלום לקרוב אמר השם, אני רופאיך עד עולם," הוא לקח נשימה. "במה אוכל לעזור?" קולו עמוק.

בני הזוג עדנה ויחיא הביטו זה בזה במבוכה. עדנה הפנתה את ידה אל בעלה ואמרה באלם 'דַּבֵּר אתה'.

"כן, שלום כבוד הרב, יש לנו כמה בעיות, ואנחנו זקוקים לישועה."

 

המקובל רחרח את האוויר בקולות רפים. "כן, כן, אני כבר מזהה את המזיקים שהבאת איתך כשעברת בדלת." המקובל הניף את ידו אל הדלת בתנועה חדה, אֶצְעָדוֹת הצטלצלו על זרועו השעירה, ויחיא האמין שראה שם צירופי אותיות מהזוהר.

עדנה פזלה בחדרה מעבר לכתפה. "המזיקים? אלו המזיקים? כל הבית שלנו בנזק. כל יום נשברים לנו כלים, טיח נושר פתאום – "

"אמרת טיח?" המקובל שלף פנקס גדול מתחתית שולחנו וציין לעצמו דברים במהירות. "אם טיח נושר, זאת אומרת שהבעיה גדולה יותר ממה שחשבתי. יהי רצון, יהי רצון. תמשיכו."

"לבן שלנו יוסי יש צהבת קשה, הרופאים אומרים שכנראה יצטרכו להחליף לו כבד."

המקובל רשם בתמציתיות על בלוק צהוב.

עדנה אמרה, "יחיא הוא קבלן ויש לו המון עסקים, עכשיו הוא עומד לפשוט רגל. כנראה יעקלו לנו את הבתים והחשבונות. כבוד הרב, אנחנו זקוקים לישועה מהירה."

יחיא אמר, "כן, גם אין לנו עוד ילדים, מלבד יוסי, ואנחנו רוצים לזכות בעוד דורות שימשיכו אותנו."

"עוד משהו?"

"יש עוד כמה דברים קטנים," אמר יחיא. "אנחנו לא רוצים להטריח את כבוד הרב."

"טוב, אם אתם כבר פה, אני ממליץ שתוציאו את הכל, נעשה לכם 'תיקון כולל'." המקובל פכר את ידיו כמי שממתין.

"טוב, הצדק עם הרב," אמר יחיא. "אה, בוא נגיד ככה… לי יש יבלת בגב, משהו שמאד מציק לי, עד שקניתי מזרון עם חור באמצע כדי שיהיה לי נוח לישון עם היבלת. אני מפחד מניתוח, והבעיה הזו מטרידה אותי."

המקובל רשם, יחיא המשיך, "לבן שלנו נמחקו שלוש מאות שירים שהוא הוריד ב'קאזה' – "

"'קאזה'?"

"אה, בוא נגיד ככה… לי יש יבלת בגב, משהו שמאד מציק לי, עד שקניתי מזרון עם חור באמצע כדי שיהיה לי נוח לישון עם היבלת. אני מפחד מניתוח, והבעיה הזו מטרידה אותי."

"כן, סליחה כבוד הרב, 'קאזה' זו תוכנה לשיתוף קבצים – "

גיחוך יבש עלה מאחורי הטלית. "אני יודע מה זה 'קאזה', אבל תדע לך שזה רק למתחילים, זו תוכנה אווילית עם המון וירוסים קטלניים. אני ממליץ על אִי-מְיוּל, או אִי-דוֹנְקִי."

"מה?"

המקובל התעטש. "זה הכל על הספירה העליונה, שתדע לך את זה. אִי-מְיוּל מסמל את האתון של דבורה הנביאה, אתון שהיתה מדברת ומדברת ולא סותמת את הפה."

"דבורה הנביאה?" אמרה עדנה. "כבוד הרב לא מתכוון לאתון של בלעם?"

המקובל הקיש בשולחן המהודר שלו. "אוי! אל תזכירי את השם הזה כאן. אני השתמשתי בכוונה בשם אחר לחלוטין כדי לא להרגיז את המזיקים שאופפים אתכם ברגע זה. אח." הוא כתב במהירות. "עכשיו ממש החמרתם את המצב, התיקון יהיה מסובך עוד יותר."

יחיא היסה את אשתו בתנועה עצבנית. "אמרתי לך לא לנבל את הפה, נכון, אמרתי לך. אפילו אמא שלי אמרה שכל הצרות שלנו זה מהניבול פה הזה. לכל הרוחות."

עדנה הרימה את קולה. "תפסיק, הרגע אתה גידפת. לכל הרוחות."

"הו, הו, הו, אני מבקש." המקובל הרים את ידיו, והגורמטים הידרדרו אל מרפקיו החשופים. "שקט בבקשה, אני רואה שבנוסף לכל גם יש לכם בעיה קשה של שלום בית."

הם הנהנו. "כן, זה גם דבר שצריך לטפל בו."

"טוב, אם כן, מבחינתכם סיימתם?"

בני הזוג הביטו זה בזה והנהו. "כן, כנראה."

המקובל הגיש את הפנקס לפניו. "אז מה היה לנו שם. מזיקים מדרגה ג'. בית שביר. טיח נושר. צהבת ליוסי. אופציה להחלפת כבד. טרום פשיטת רגל ועיקולי בתים וחשבונות. זרע של קיימא. יבלת בגב. שלוש מאות שירים שעברו לעולם האמת. בעיות התחברות ב'קאזה'. בעיות ניבול פה ושלום בית. שתייה היה לכם?"

"לא, כבוד הרב."

"אז תקבלו ביציאה. שתייה קדושה, אפשר לשתות ואפשר למרוח על מקום שכואב. אני חושב שתעדיפו קולה, נכון?"

"כן, כבוד הרב."

"טוב, על הַחְמָרַת המצב שגרמה האשה אני לא אקח לכם תוספת מחיר. ובכן, אני מדבר פה על אוברול תיקונים מצויים, משהו שיחזיק מעמד בערך שנה. זה יוצא לכם, עשרת אלפים שמונים ושלוש."

"מה?"

"בדולרים. אפשר בכרטיס אשראי 18 תשלומים שווים, או בשני שוברי תשלום. כמובן שמזומן עדיף."

"מה?" הלם ובעתה בעיני בני הזוג.

"וייקח את כבד בנך ויחזקהו ויאמצהו ותרד הצהבת אל המזיקים ואל המשטינים. קדימה, אתם הולכים על זה או לא? אין לי זמן, ולמזיקים עוד יותר אין זמן." המקובל הצית גפרור.

"זה לא כולל מע"מ, שִי"שְ וגָזַ"חְ."

"מה? מה זה?"

מע"מ, זה מִסְפָּר עולמות מתוקנים. שִי"שְ, זה שומר ישראל. וגָזַ"חְ, זה גיבוי זמני חדיש. מה שלמעשה נותן לכם את האחריות המלאה כולל תמיכה טלפונית."

"כבוד הרב, אני לא מבינה, למה זה כל-כך יקר?"

"תראי גברת, זה המחיר היום בשוק."

"מצטער, כבוד הרב, היינו לפני תקופה אצל המקובל דָנינוֹ מאבּוּ גוש, והוא עשה לנו תיקון כזה  כמו שאתה מדבר עליו, בחצי מהסכום שציינת."

"כן," עדנה אמרה, "וגם כולל חומוס על חשבון הבית." היא השפילה את מבטה. "אבל על הפיתות שילמנו…"

המקובל פרץ בצחוק כפוי. "המקובל דָנינוֹ מאבּוּ גוש? זה מקובל זה? זה 'חָרְטָא בְּלָבָן', נכון שהוא לובש לבן? זה קלישאה גמורה. עזבו, אתם לא רציניים. אם הייתם יודעים איך המזיקים פה רוצים לבלוע לכם את הנשמה, איי, איי, איי."

המקובל חשף את עיניו מתוך הטלית, והן מתגלגלות בארובותיהן. "יהיה מלאכיך עמך, לשומרך בדרך, וילכו מכאן המזיקים ויעופו לספירת הנחשולים – " הוא השתתה לרגע, כמקשיב ללחישת השרפים. "מה? מה לא יעופו? שיעופו מיד!" הוא צעק. "עופו, הסתלקו מכאן… אוי, הנה הם באים."

המקובל עם ידיים רוטטות באוויר במחזה נורא הוד, הנמיך את קולו ופנה אל בני הזוג. "קדימה, תחליטו, אני לא אחראי למה שיקרה לכם בהמשך. ממש באתם אלי ברגע האחרון אחרי האחרון. אני לא מבין איך עוד נשארתם בחיים, אני מאמין שאם לא תצאו מכאן עם תיקון, אתם עלולים להסתבך מאוד, וזה הדבר האחרון שאני רוצה."

בעוד הם מהססים ושוקלים בחרדה מלמל המקובל רסיסי פסוקים ושברי אמרות. "להוציאך מבאר שחת, ולתת לחדרים אימה. עשרים חרבות מימינך, וחרבותיך אליך לא יגעו, מנחל בדרך תשתה. ייתן לך אלוקים כסף וזהב ויסיר את יבלתך מעליך עד עולם…"

המקובל שלף נר אכול למחצה מאחת ממגירותיו והציב אותו על השולחן. "תחליטו, ואני מדליק את הנר. קדימה, אני צריך פה נר בשביל להתחיל בתיקון."

"וייקח את כבד בנך ויחזקהו ויאמצהו ותרד הצהבת אל המזיקים ואל המשטינים. קדימה, אתם הולכים על זה או לא? אין לי זמן, ולמזיקים עוד יותר אין זמן." המקובל הצית גפרור. "רק שתדעו, שהפסוקים האלה שאני אומר עכשיו, הם טובים רק לרגע זה, כדי שעוד יהיה לכם סיכוי להתחיל חיים חדשים. אל תחשבו שמספיק לכם בזה."

"טוב, טוב, כבוד הרב הולכים על זה."

המקובל הצית את פתילת הנר. "הו, מזל טוב. מזל טוב, עכשיו אני רואה מולי אנשים שרוצים לעזור לעצמם. הנה." הוא שלף מסמך מהודר המודפס על בריסטול בטקסטורה של קלף. "לחתום כאן וכאן, וגם בשולי הדפים בראשי תיבות. תרשמו את שם האמא, זה חשוב בשביל התיקון."

"אבל, כבוד הרב," אמר יחיא רגע לפני החתימה. "אנחנו צריכים התחשבות במצבנו, אין איזה הֶסְדֵּר נוח יותר, אני לא ממש יכול לעמוד בסכומים האלה."

המקובל נשען לאחור ונאנח. "טוב, בשביל אנשים כמוכם יצרנו את חבילות התיקון המודולריות. תרצו לשמוע על הזה?"

"כן, כבוד הרב."

"ובכן, יש לנו דבר ראשון חבילה עסקית, שכוללת כמה תיקונים בסיסיים כמו השכנת שלום, הוצאת עין הרע, והבאת מזל, אבל חבילה כזו לא תתאים לכם משום שאתם זקוקים לרשימה הרבה יותר מורכבת של תיקונים."

"אז מה כן יכול להתאים לנו?"

"נכון מאוד, אלו חבילות מודולריות וגמישות. תנו לי רגע לבדוק. כן, הנה," הוא נופף בעלון. "חבילת 'אשמדאי', זו חבילת אנטי-מזיקים יסודית במיוחד, כולל שנה שלמה של עדכונים בחינם. אה, זה ממש בשבילכם."

"טוב, יש כמה חבילות טובות לנושא שלכם. הנה למשל חבילת 'עמוד השחר', כוללת תיקון מיוחד לרפואה, שלום בית, ופרנסה, ועם תג מחיר תחרותי במיוחד, זה יכול להיות בשבילכם. אבל שוב, יש לכם עוד דברים, יש לכם גב מיובל, בעיות עם 'קאזה' ובעיה חמורה של מזיקים מדרגה חשוכה מאוד."

בני הזוג הצטנפו על מקומותיהם. "אנא, כבוד הרב, אם תוכל להמליץ לנו על חבילה טובה אחרת."

"כן, הנה, יש לי את חבילת 'זרועות שמשון' שכוללת גם בונוס חינם של חבילה קטנה 'אצילות מעשית', שזו חבילה מיוחדת לאמנים, משוררים וכדומה. החבילה עצמה כוללת, רגע, תנו לי לראות." הוא התבונן בעלון כרומו צבעוני. "כן, ככה. טלאי תיקון ספציפי לבעיית צהבת, השכנת שלום, זרע של קיימא ופרנסה." הוא המהם לעצמו בנחת. "אבל את בעיית המזיקים עדיין לא פתרנו."

"טוב, כבוד הרב, אולי נוכל לשלב ביחד עם חבילת 'זרועות שמשון' גם חבילה נוספת שמפצה על מזיקים."

"נכון מאוד, אלו חבילות מודולריות וגמישות. תנו לי רגע לבדוק. כן, הנה," הוא נופף בעלון. "חבילת 'אשמדאי', זו חבילת אנטי-מזיקים יסודית במיוחד, כולל שנה שלמה של עדכונים בחינם. אה, זה ממש בשבילכם."

"אוי," עדנה נאנחה. "קאזה."

"כן, את זה אפשר לפתור באמצעות תוסף תיקונִי מיוחד שאני מתקין לכם על חבילת אשמדאי."

עיני בני הזוג אורו.

"אבל, אני חייב ליידע אתכם, חבילת אשמדאי היא חבילה יקרה יחסית, כי היא מטפלת במזיקים רבים ושונים, כולל מזיקים גנבי מזל, יצרני עין הרע וכל היתר. אבל, עם החבילה הזו מגיע סוף שבוע זוגי בבית-מלון כשר גלאט."

"הו, איזה יופי. זה בדיוק מה שחסר לנו."

"נכון מאוד. רק נעשה סיכום. אחד חבילת 'זרועות שמשון' פלוס בונוס 'אצילות מעשית', אחד חבילת 'אשמדאי' ועדכוני תיקונים לשנה, אחד תוסף תיקונִי מיוחד. אחד שתייה, תקבלו בחוץ. וכמובן, סוף שבוע זוגי בבית-מלון. סך הכל, ששת אלפים דולר, לא כולל."

"לא כולל מה?"

יחיא התקרב אל החלון. "פשוט, אני חושב שעדיף לי למות." הוא פער את החלון ופנה לאשתו. "עדנה, תמסרי ד"ש ליוסי." הוא טיפס אל החלון. "ותמסרי לאמא שלך, שאני שונא אותה, ותמיד שנאתי אותה." והוא קפץ.

"לא כולל עוד אלפיים עבור 'אגרת איחוד חבילות', קנס על ביטול עסקה מפורטת, ותשלום על השהיית מזיקים במקום. אני אומר לכם, עשיתם את עסקת חייכם. הצלתם את עצמכם בידיים, אני כבר נכנס לחדר התיקונים לטפל בבעיות המיידיות."

"תודה, כבוד הרב." יחיא קם ממקומו. "אבל אני חושב שכבר אין צורך."

המקובל מיהר להעביר את כרטיס האשראי ולגבות את החתימות, עוד לפני שתבוא החרטה.

יחיא התקרב אל החלון. "פשוט, אני חושב שעדיף לי למות." הוא פער את החלון ופנה לאשתו. "עדנה, תמסרי ד"ש ליוסי." הוא טיפס אל החלון. "ותמסרי לאמא שלך, שאני שונא אותה, ותמיד שנאתי אותה." והוא קפץ.

ואז נשמעה צעקה מתמשכת, ולאחריה חבטה.

עדנה חיפתה על פיה בכף ידה, והביטה במקובל. הלה צקצק בלשונו ואמר, "אל תדאגי. אני רגיל למקרים כאלה."

"הוא מת, הוא מת, הוא מת."

"די."

"הוא מת, הוא מת – "

"די, שקט!" המקובל קם מכיסאו. "והוא לא מת. התקנתי למטה מערכת הצלה."

לבסוף הם פשטו רגל והתייאשו ובכו. "אח, למרות הכל נשאר לנו סוף שבוע בבית-מלון." הם ארזו כמה חפצים ונסעו לקצה הארץ. אבל שם לקח הפקיד את הנייר ואמר, "מה זה? זה סוף שבוע חינם?"

"כן, קיבלנו את זה מהמקובל."

"אני לא יודע מה מקובל ומה לא, אבל זו פרסומת שלנו שהתפרסמה בכל תיבות הדואר בארץ. איפה אתה רואה פה את המִלה 'חינם', הא?"

"מה, אתה רציני?"

"כן. זו אכן הזמנה אל הציבור לבוא לכאן, אבל בפירוש לא חינם…"

בשולי האפיזודה: בקטע שלעיל איני בא חלילה לבוז לצדיקים ומקובלים אמיתיים שמוסרים נפשם למען כל יהודי. לצערנו הרב, 'זכינו' בדורנו להתפשטות מקצוע חדש שכנראה מספק הכנסות רבות ונאות על גבם של תמימים ואנשים במצוקה, אשר משמשים כמטרה עבור שרלטנים פוחזים, ומאחזי עיניים בעלי חוש מסחרי, ועליהם אני מדבר כאן. הקבלה שהיתה נחלתם הגבוהה של צדיקים נסתרים, הפכה כעת לתעשייה. מי שאינו טהור ממש, אסור לו לעסוק בקבלה, משום שהיא תביא אותו אל שאול תחתיות.