הלכות (היתוליות) ומנהגים (הזויים) – ליום הפורים

רשומה רגילה

 

אפליקציית פורים טיש מכילה דרשות ודברי תורה היתוליים לשולחן הפורים. רוב החומרים לוקטו ממקורות שונים, וזהות המחברים ברובם אינה ידועה. האפליקציה גם מכילה צרור הלכות (היתוליות) ומנהגים (הזויים), שנכתבו על-ידי נחמנוביץ. לפניכם צרור מזערי של כמה הלכות.

מומלץ לקרוא בקול רם במצב של 'שתוי למחצה'.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

המתיחה האחרונה

רשומה רגילה

על כמו אמיתי. על סופו של האתר הזה. ועל שירות הדוא"ל של Ynet, שהתחיל כבדיחה.

אגב, אחד באפריל. האתר הזה, ספרא וסייפא, עומד להיסגר.

טוב. אחרי שאמרנו את זה, אפשר להמשיך לרשימה עצמה.

בבקשה בלי בדיחות.

רופאים, מהנדסים, מתכנתים ועקרות בית, כותבים לי בהשראת מדור כמו אמיתי. הרבה לא חושבים על האפשרות של מתיחה. אדם רציני, שעיסוקו רציני, לא יכול לחשוב על אפשרויות כאלה. ובקריאת מאמר, עם מובאות וציטטות, עם ניסוח ענייני ודוגמאות, אינם מוצאים אותו מבדר יותר מאשר מאמר אקדמי.

מדי פעם אני מגלה בספרים ומחקרים אקדמיים סימוכין ומראי מקום שמובילים אל מאמרֵי כמו אמיתי. עולם שלם שחופף לעולם האמיתי. פסיכולוגיה, רפואה, מדע, מחשוב, היסטוריה.

מאמרים מחקריים שלמים התבססו על מכונת הזמן של דה-וינצ'י, וכמעט גם שהופיעה ההשתלשלות בתסריט עבור ערוץ מדע כלשהו. לולא התערבו גורמים שהכריחו את איש המדור להודות בפה מלא ש… אה… ובכן, זה רק כמו אמיתי… היה הציבור זוכה למילוי חורים שחורים בהשכלתו.

והרי עבור מדור כמו אמיתי, האחד באפריל אינו ציון דרך או יום מיוחד של אקסטרה-מתיחה. הוא יום ככל הימים. בו הגלגל מומצא מחדש.

מתיחה שלא יצאה לפועל – והתגשמה

בבקשה בלי בדיחות.

ב-2008 השתעשעתי עם העורך דאז של ערוץ המחשבים ב-Ynet, גל מור, על האפשרות לפרסם מתיחה ל-1 באפריל, שהאתר עומד להשיק שירות דואר אלקטרוני עם כל מיני פיצ'רים מתקדמים במיוחד, ושייקרא,  Ymail:

"אפשרות למשוך את המייל בחזרה מתיבת הנמען; חיווי על רגע פתיחת המכתב אצל הנמען; מנגנון נגד ספאם שמסגיר את הספאמרים לרשויות; שטח אכסון מקוון של 20G; קישורים אוטומטיים של חדשות ותכני אנציקלופדיה לפי הבחנה סמנטית בתוכן המכתב, זו אופציה שניתן לבטל; קישורים אוטומטיים מתוך המפות; ועוד…"

זה לא יצא לפועל משום ש"כאתר חדשות רציני, בלה-בלה-בלה…"

לימים… ובכן, הרעיון התגשם.

עוד שהתגשמו

עוד על כמו אמיתי וטכנו-מיתוסים שהתגשמו, נייחד רשימה בפני עצמה, לכשיצטבר די חומר.

אבי אבות המתיחות

חשבתי אמש על איש המתיחות הגדול, שממציא מתיחות, מפיל בפח, משכנע, מכיר כל מעשה קונדס, ומריח אותו מיד עם התבצעו. איש כזה שאי-אפשר למתוח ולהפיל בפח.

והוא יושב בסלון ביתו, ומתכנן את המתיחה הגדולה שלו עבור האחד באפריל. מכין גזרי עיתונים, מזמין שליחים, מטלפן לעמיתים… והכל טוב ויפה ומוצלח. וכולם נופלים בפח, וצוחקים, וצורחים בהיסטריה.

רק בערב הוא מבין, שהוא עצמו היה קורבן למתיחה זדונית. הוא ביצע את מתיחות אחד באפריל, יום קודם לכן, ב-31 במרץ… מישהו החליף לו את כל התאריכונים והשעונים והסימונים על לוח השנה הענק שלו.

לסיום

באמת, בלי בדיחות בבקשה.

לקוראים המבוהלים, ובכן, האתר הזה לא ממש ייסגר. הוא יעבור למערכת חדשה ועדכנית ובכתובת חדשה. שתפורסם ב"ה בקרוב. לצד כל הכותבים ב'רשימות', שמתבזרים להם לדרך חדשה.

ולאחר מכן, לשאלת הקוראים, האתר ישוב להתעדכן באופן סדיר. כולל המתנקש השלישי (שנמצא בבית-חולים), כולל ציטוטים חדשים, וכמובן, עוד כמו אמיתי, ועוד כמה קטעים מיוחדים שרק ממתינים לראות אור, תרתי משמע…

שלכם בכל עט,
נחמן גרשונוביץ

ושמחת בחייך הראשון

רשומה רגילה
ושמחת בחייך הראשון  |  הומור  | עם עטיפה חדשה!

[ עולם של הומור ופנאי ]

בדיחותא – אל תיתפסו בלי בדיחה טובה.

מעשיות ואגדות – ואלה ייזכרו לדורות.

הרשל'ה אוסטרופולר – סיפורים מזמן אחר.

חכמי חלם – איך זה התחיל ואיך זה נגמר.

תחבולות מלחמה – כל הסודות, כל הכלים.

מונח בקופסה – רשימות שחייבים בהישג יד.

ושמחת בחייך – אוצר נדיר של מילתא דבדיחותא, מאמרים וסיפורים הומוריסטיים, עתיקים לצד חדישים, מתובלים במאמרי חז"ל, מעוטרים בציורים מרהיבים ובקריקטורות מבדחות.

ושמחת בחייך – מקור בלתי נדלה של שמחה ואושר, חידודים וסיפורים שיעשירו את שיחותיך, יפתחו את דמיונך ויוסיפו עידוד וחיוך לסדר יומך.

ושמחת בחייך – ספר שהוא נכס, קובץ מדהים שהוא חובה בכל בית.

 

  • לחץ כאן – כדי לעבור לעמוד הספר הבא בסדרה: ושמחת בחייך 2 וחצי.
  • המהדורה הראשונה יצאה לאור בשנת 2001
  • זהו הכרך הראשון במהדורה עם עטיפה חדשה, בסדרה החדשנית ורבת-המכר, שכבשה את לב כל הקוראים, מכל הגילאים והזרמים.
  • ספר זה היה לספר ההומור המודרני גלאט, הראשון בספרות החרדית. ועד מהרה הפך לסדרה מדוברת ומבוקשת לכל גיל.
  • לצד הומור מודרני של בדיחות ורשימות בנות זמננו, אפשר למצוא גם קטעים קלאסיים של 'חכמי חלם', הרשל'ה אוסטרופולר וכן משלי שועלים.
    בנוסף על אופיו המהפכני של הספר, הוא גם עוצב, חיצונית ופנימית, בטכניקות חדישות שמהוות יצירה בפני עצמה.
    פרטי הפקה:
 הוצאה: פנתר
שנה: 2006/7
לועזית: Be Happy 1 \ Vesomachto 'The First' – Nachmanovitz (New Cover)
   עמודים: 450

>> לרכישה מקוונת: ארון הספרים היהודי | ברסלב | jbook | Z.Berman | SigalBooks <<

לחצו כאן – כדי להצטרף לרשימות התפוצה של הוצאת פנתר. תקבלו ישירות לתיבת האימייל שלכם עדכונים על ספרים חדשים, מאחורי הקלעים, 'בקַרוֹבים', ועוד.

אין קשר בין רשימת התפוצה של הוצאת פנתר, לבין רשימת הדיוור של אתר זה. 

האשה בעלת אלף השמות

רשומה רגילה

אל סטודיו גרפי מגיע פרויקט מורכב: עיצוב מודעת אבל על נפטרת בעלת שמות רבים מספור. מהיכן הגיעו כל השמות הללו? כדי לדעת את התשובה, מוטב שתתוודעו אל 'המוסיף' וכן אל 'המסיר', דמויות רבות הוד ותושייה.

"טוב, צביקה, אני צריך סריקה של זה בהבחנה גבוהה." האחראי הגיש לגרפיקאי את הוויז'ואל. "אה, ואל תשכח איפה אתה מניח את זה אחרי הסריקה. הלקוח ביקש אותו בחזרה."

צביקה שלח את ידו מעל לקיר הנמוך, שיצר את הקובייה שלו, ולקח את הוויז'ואל. הוא התבונן בו, תצלום של שמלת כלה. "תראה," הוא אמר. "כדי שנתחיל להנהיג שאין החזרת אורגינלים." הוא התיישב ומבטו נפל על ערימה מפוארת של תמונות, תרשימים וכתבי יד שהלכה וגבהה.

האחראי עזב את הקובייה של צביקה כשהטלפון בעמדה שלו צלצל. הוא הרים, "סטודיו גרפי, שלום."

הקול מעבר לקו היה ענייני. "יש מצב למודעת אבל באופן מיידי?"

"מודעת אבל. הו… רגע תן לי לבדוק."

"אני צריך בסך הכל מאתיים חתיכות. עד שעה שתיים."

"בסדר. אני בודק." האחראי עלעל ביומן שלו. יוסי עובד על העלון של גיל הזהב ביידיש. חדווה סוגרת את הקבצים שהעבודה עליהם הסתיימה אתמול. דוד עדיין עסוק עם השינויים החוזרים ונשנים על מודעת פרסומת לחיתולים חד-פעמיים.

"אדוני," אומר האחראי לבסוף. "כן, זה אפשרי. פקסס את הנוסח, ותכתוב בראש העמוד 'לידי צביקה'.

"טוב. אני מיד שולח." הוא נאנח. "אבל תעשה לי טובה, שיהיה בזמן."

צביקה שילב את תמונת שמלת הכלה ברקע של עלון פרסומי לקראת תקופת החתונות. הוא ראה את פלג גופו העליון של האחראי שנחפז בין הקוביות.

"דוד," אמר האחראי ונופף בפלט שבידו. "הלקוח ביקש עוד שינוי."

קולו של דוד נשמע עגום. "מה עכשיו?"

האחראי עיין בפלט שבידו. "להגדיל את כל הכותרות, ולבטל את הטקסט בנגטיב."

"מה? שוב?" דוד הניף את ידו כדי לקבל את הפלט. "אני אומר לך, אורן, זו הפעם האחרונה שאני עובד עם לקוח שקרא את אוגילבי."

האחראי משך בכתפו. "אני יודע שהחוש האמנותי שלך חש נבגד, אבל תעשה מה שהלקוח הזה אומר ונסיים איתו. שבוע זה יותר מדי בשביל מודעה שכזו." האחראי עזב את הקובייה של דוד וחלף על פני זו של צביקה. הוא העיף לעברו פלט פקס. "צביקה. מודעת אבל."

צביקה עזב את הקובייה כדי להכין קפה, הוא תכנן לעבוד על מודעת האבל תוך כדי שיחה עם אמו, בשילוב עם ספל קפה. יש להם תבניות מוכנות למודעות אבל, קלי קלות.

כאשר התיישב, לקח את הלגימה הראשונה וסיים את החיוג נפלטה מפיו צעקת התרגשות. הוא שמט את השפופרת והתרומם ממקומו. פניו נבוכים. כל הגרפיקאים התקבצו סביבו.

צביקה לחש, "איך אתה עושה מודעת אבל כשלנפטר, או הנפטרת במקרה הזה, יש שמונה-עשרה שמות…"
הסטודיו געש בצחוק של מבוכה.

______________________________

 

טוב, שמה המקורי היה בֶּלָה. בילדותה חלתה בסוכרת נעורים, והוריה, אליהו-יצחק ויוכבד-בתיה-מלכה, הוסיפו לה את השם 'דבורה'.

בבגרותה סבלה בֶּלָה-דבורה מבעיה כלשהי בעצמות והוסיפו לה את השם 'צרויה'. אחר-כך היא התקשתה בשידוכים, אז הוסיפו לה את השם 'מזל'.

כך חייתה בֶּלָה דבורה צרויה מזל, חיים טובים ושמחים. עד שבאמצע החיים חוותה משבר, והיא אילצה את בעלה להוסיף לה את השם 'שמחה'. זה אומנם עזר לטווח הקרוב, אבל מאוחר יותר היא נפלה למשכב.

בעלה היה בקשר טלפוני הדוק עם הרב המכונה 'המוסיף', ולא על שם שהוא נוהג להוסיף שמות, אלא על שם שהוא מוסיף להפיח תקווה בלב מאמיניו. כן, הוא גם המליץ על שמות. אבל זה כמובן אופציונלי ונתון להחלטתו הסופית של המבקש.

"כבוד הרב," אמר הבעל ששמו היה בודד וקצר כל-כך עד שלא מצאו המזיקים שום אחיזה בו. "מדבר דן, אשתי נמצאת עכשיו בבית-חולים. אני חייב איזה שם."

"הו, איזו בשורה…" אמר הרב. "הנה, מיד אני מביא לך שם שיעיף ממנה את כל השדים." קולו הפך מתנגן בנעימה, "ויקרא שמה בישראל: בֶּלָה דבורה צרויה מזל שמחה יצרוני."

דן נאנח. "יצרוני? זה השם? והרי זה ממש דומה לצרויה."

"הו, רואים שאתה לא מבין בשמות. יצרוני, זו תחינה קבועה למלאכים הטובים שיצרו וישמרו עליה."

אחרי כמה שעות דן התקשר שוב. "כבוד הרב, זה לא עזר. למעשה המצב הידרדר עוד."

"מה יש לה?" שאל הרב.

"בעיה בכליות."

"אה, כליות. אז למה אתה לא אומר?" הרב נשמע נוגס, ולפי טבע הנגיסה, נראה שהוא סעד את לבו בחטיף צמחוני. "טוב, בשביל כליות מומלץ לקרוא 'אסף'."

"אסף?" דן נחרד. "והרי זה שם של גבר!"

"שם של גבר?" הרב הבליע את אשר בפיו. "דן, אתה צריך להבין. בין זכר בין נקבה, הכליות הן אותן כליות. לכן במקרה הזה אין הרבה הבדל אם מדובר בשם של גבר."

דן השמיע קול שיש בו טרוניה וניתק. עד מהרה הוא התקשר שוב.  "כבוד הרב, עכשיו הריאות לא בסדר."

"אה תן לי רגע לבדוק מה יש לי נגד תוספתן."

"ריאות, ריאות, לא תוספתן."

"כן, כמובן. ריאות." הרב זמזם בעודו בודק כנראה את השמות בספר מסתורי. "הו, למה אני מתאמץ לבדוק את זה בכלל, זה ממש ברור. שרה."

דן ניתק והתקשר שוב. "עכשיו ממש הם מנסים לעשות לה הנשמה. המצב גרוע מאוד."

"הו, אם כך, המצב שלנו באמת מורכב. בוא נבדוק…" הוא המהם ורשרוש דפים נשמע ברקע. "בעיות עור, בעיות שלד, ענייני מוח… לא… לא… הו, מצאתי. 'מיידי'."

"מיידי? איזה מין שם זה."

"לא, לא. 'מיידי' זה שם הפרק…" הרב גיחך. "יש לך ממש שיגעון רדיפה עם השמות האלה." היתה הפסקה. "טוב, הנה השם. ג'ניפֶר."

דן היכה בידו הפנויה על מצחו. "ג'ניפֶר? שומו שמים, זה שם של גויים!"

"נכון, אבל ברגע שאני כותב… את… השם… הזה באותיות עבריות, הנה, עשיתי את זה הרגע. אני למעשה מקדש את השם ומדגיש בו את הכוחות החיוביים שלו. הבנת?"

"כן, כבוד הרב…"

כעת אכן חל שיפור ניכר במצבה של בֶּלָה דבורה צרויה מזל שמחה יצרוני אסף שרה ג'ניפֶר, והיא עזבה את בית-החולים עם שק של תרופות ללקיחה באופן יומיומי. בתקופה זו כינה אותה בעלה 'בד"ץ משי'. אלו ראשי התיבות של ששת שמותיה הראשונים.

היא החלה לשמור על ילדים, כעיסוק ביתי שגם מכניס משהו. העבודה היתה נחמדה ותאבונה גבר, מילד אחד של השכנה ממול, לשמירה על שני ילדים. שלושה. וכאן זה נתקע. בעלה תלה כמה מודעות בסביבה. אבל אף אחד לא התקשר, מלבד מוכר צעצועים שרצה למכור מסחורתו במחיר מיוחד לגנים, וכן ציירת, שהציעה ציורי קיר מַד-הִי-מים במחיר ללא תַ-חַ-רות.

"כן, כבוד הרב," אמר הבעל. "זה בענייני פרנסה. אנחנו צריכים תוספת של כמה ראשים."

"אה, יש לי ממש לנגד עיני שם נהדר, אבל הוא הוזמן על-ידי עקרה. לא חשוב, זה יתאים גם לעניין שלכם."

"מה? כבוד הרב, יש לנו ילדים משלנו. זה רק לגנון, לפעוטון של אשתי."

"כן, כן, הבנתי בדיוק. תוסיף לה 'כוכבה'."

וכעת, לא רק שלא גדלה עדת הקטנטנים של 'בד"ץ משי', אלא הצטמצמה, משלושה ילדים לילד אחד.

"כבוד הרב, המצב רק החמיר…"

"אוי, לא שוב. מה עכשיו, הכבד? המעי הגס?"

"לא, חס וחלילה. בענייני פרנסה."

"אה, הרגעת אותי. טוב. 'כוכבה' לא עזר?"

"לא, כבוד הרב, כוכבה לא עזר, בלשון המעטה."

"טוב, אני חושב שיש לנו התנגשות קלה עם שם אחר. כי 'כוכבה' זה השם המעודכן והטוב ביותר לעניין הזה של פרנסה. אני חושב ש…"

"כן, כבוד הרב, אל תסתיר ממני דבר, אני מוכן נפשית לשמוע הכל."

"בסדר. אני חושב שנצטרך להסיר שם אחד או שניים, להוסיף את השם הזה ולראות איך הוא פועל…"

"להסיר?"

"כן, צריך לעשות 'הסרת שם'."

"אה, כבוד הרב. אני לא בקיא בעניין הזה, אבל אם צריך לעשות משהו, אנחנו מוכנים."

"הבעיה היא, דן, ש… קטונתי מהסרת שמות. כתפי חלשות מדי. אתה צריך לפנות אל 'מסיר' מוסמך שיסיר לאשתך את השמות המיותרים ואז לקוות ש'כוכבה' יעבוד."

דן התקשר אל 'מסיר' מקובל אליו הפנה אותו הרב. "כבוד 'המסיר'…"

"מה השם?"

"דן."

"דן? ואת מה בדיוק אתה רוצה שאני אסיר לך, את המוח הקטן?"

השיחה נותקה.

דן חייג שנית. "כבוד 'המסיר'…"

"מה השם?"

דן לקח נשימה וירה: "בֶּלָה דבורה צרויה מזל שמחה יצרוני אסף שרה ג'ניפֶר כוכבה. הרב אמר שצריך – "

"אל תדבר עוד! אני מיד רואה את הבעיה. יש התנגשות."

"מה הפיתרון, כבוד 'המסיר'?"

"הפתרון הוא כזה. ראשית, יש לשנות את סדר השמות. ואחר כך להסיר את השם 'ג'ניפֶר' שיוצר חציצה רצינית בכל המהלך."

ברגע שנקבע שינוי הסדר והוסר השם, הובהלה האשה אל בית-החולים. דן כמובן החזיר מיד את השם 'ג'ניפֶר' והשיב את סדר השמות המקורי על כנו, אבל הדבר כבר לא עזר.

"כבוד הרב…"

"כן, שמעתי מה קרה, דיברתי עם 'המסיר'."

"מה עושים?"

"טוב, המלאכים האחראיים על השם 'ג'ניפֶר' נפגעו קשות. עכשיו נאלץ לפצות אותם, למעשה להילחם בהם."

"אנחנו מוכנים לכל דבר."

"מגדלנה מדונה רוזה."

"מה? השם ישמור…"

מצבה של בֶּלָה דבורה צרויה מזל שמחה יצרוני אסף שרה ג'ניפֶר כוכבה מגדלנה מדונה רוזה התייצב שוב. אבל ליום אחד בדיוק.

"כבוד הרב…"

"כן, דן. מה דעתך על לואיז?"

"לואיז? כבר אין טעם."

"תוסיף, תוסיף, תתקשר אלי בעוד שעה."

הוא התקשר כעבור שעה. "כבוד הרב…"

"לא עזר 'לואיז', מה דעתך על – "

"כבוד הרב, ניסיתי לומר את זה קודם, כבר אין טעם. היא נפטרה."

"הו, בדיוק בשביל זה יש לי שם, משהו משהו. 'דוּמָה'."

מאוחר יותר לא מצא דן אף מחרטה שתיקח על עצמה אחריות על חריטה נאותה של שמות רבים כל-כך על שיש היאה למידות קברו של אדם בעל ממדי גוף מקובלים. וכדי לפתור זאת הוסיף לה 'המוסיף' עוד שני שמות על עניין המצבות, ועוד שני שמות כהכנה לכך שלא ייתקל בבעיות בהזמנת מודעת אבל…

_____________________________________________

בואו לקרוא על ידידו של 'המוסיף', מקובל שיציע לכם חבילות של תיקונים לפי דרישה:
חבילת תיקונים במבצע

לשבור את הכוס

רשומה רגילה

עם הקור שמביא בכנפיו הרבה כוסות תה, או משקה חריף אחר, וכניסת חודש אדר, שמסמן את זמן השמחה, הצטברו כמה הגיגים בעניין כוסות זכוכית שאפשר וכדאי לנפץ, בקבוקים מסוכנים וכל הקשור.

להתאמן

כמה פעמים אדם שובר כוס בחייו, במודע, לפחות?

עבור אדם ממוצע התשובה היא – פעם אחת. מתחת לחופה.

להוציא רגזנים, שבזמן איבוד שליטה הם מטיחים ספלים וצלחות בקירות. למעט חולי פַּרקינסון או רֵימטיזם, שעדיין לא למדו מהניסיון והם מוסיפים להשתמש בכוסות זכוכית במקום באלו מפלסטיק. וכמובן, לדלג על בעלי יצר משחית, שנהנים כעניין של שיגרה, להטיל ארצה ספל בדולח או קערית חרס, ולחזות בעונג רב בהתנפצות המשחררת והרסיסים העליזים המתפזרים להם.

ואני שואל, מדוע לא להתאמן?

אדם שעומד להתחתן, ראוי לו שיסתגר לו בחדר, ועמו סט של שש עד עשר כוסות. רצוי לעטוף כל כוס בעיתון או נייר כסף, כדי למנוע התפזרות של רסיסים. אפשר לשטוח על הרצפה שמיכה, או שטיח, כדי לספוג את קולות הנפץ, ולמנוע תקריות מביכות עם השכנים, משטרה, או יתר דרי הבית. ליתר ביטחון להציב בצד מטאטא ויעה. המחמירים ידליקו מוסיקה, ובכך ישיגו שני אפקטים, גם יבליגו על קולות נפץ, וגם ידַמוּ את הסצנה ביתר דמיון.

ידוע באמנות לחימה שכדי להגיע לתנועה מושלמת, תנועה טבעית וחלקה, כמו הליכה או כתיבה, יש לחזור על התרגיל שוב ושוב אלפי פעמים, אפשר להגיע לחמש או עשר אלף פעמים, על פני חודשים או שנים. כך הדבר גם בעת אימון בנשק. אחרי שתרוקן מאות מחסניות, תרגיש את פעולת הירי כחלק ממך.

ולענייננו, מה לא עושה ההמון עבור מה שהוא מגדיר 'היום המיוחד ביותר בחיים', היום בו הוא חייב להשיג את כל האושר, הכל צריך להיות מושלם, הכל צריך להיות צבעוני, זורח, יפה? אנשים יוצאים מגִדרם. לגבי חליפה, תקליטן, צבע הנברשות ופריכוּת השניצל.

ורק את עניין שבירת הכוסות הכל זונחים, או שמא מדויק יותר לומר, דשים בעקבם. את הרגע הגדול ביותר, משאירים ביד המזל. עשה טובה לעצמך, התאמן לפחות פעם אחת לפני כן!

להתחמק

וברגע הגדול הזה, כולם סביבו מאושרים, מחייכים, ההורים מחביאים דמעה, הכלה רוגשת, הרב מעיין שוב בכתובה לראות שאין טעות, הצלם מבזיק שוב ושוב.

מניחים את הכוס לרגליו.

הוא מרים את הרגל, ודורך…

הכוס מתגלגלת ומחליקה קדימה. רגליים טועות בועטות בה והיא מתרחקת עוד ועוד. שלמה.

הקהל גואה בצחוק של אושר, מוחא כפיים.

החתן, מנער את דשי הסָטֶן של חליפתו. "סלחו לי," הוא אומר, מסמיק. "זה סימן לא טוב." הוא לוקח צעד אחד קדימה ומשתעל. "אני לא חושב שתראו אותי שוב," אומר ועוזב את האולם.

להאמין

הייתי ממש קטן אז. נכנסתי עם אמא לחנות כלים, רצינו לקנות כוסות זכוכית. המוכר, איש צנום וכהה, הביט בי, וגלגל את קצוות שפמו הצמרירי. "אני מבין בדיוק למה את מתכוונת ב'כוס חזקה'," הוא אמר וקרץ לכיווני.

"אני אתן לך כוס כזו שלא תצטערי שקנית אותה," אמר ופתח תיבת קרטון מרופדת, משם שלף כוס זכוכית בעלת אוזן משולשת. "תראי איך אני בוחן את עמידות הכוס, ואני אומר לך," הוא הקיש על הכוס באגודלו. "הדבר הזה לא יאכזב אותך. אפילו אני זורק את הכוס, והופּ, נשארת שלמה."

בהפגנתיות של מי שבטוח בעצמו הוא השליך את הכוס ארצה.

והיו שם קול נפץ מעורר וכמה אלפי רסיסים זרחניים ופנים עטויי מבוכה.

להתאזן

ועוד משהו מהילדות.

למדנו בתלמוד, מסכת בבא קמא, על אדם שנשא כד כדרך שאוחזים כד, מאוזנו. והנה לפתע התנתק הכד מחיבוריו והתנפץ על הדרך, והאיש נותר בידו עם אוזן בלבד.

הציור הזה שִלהב את דמיוני ונחרט בי. אני נזכר בו בעיקר בחורף, בכל פעם שאני מרים את כוס התה שלי. ואני תוהה בחיוך ושמץ של חרדה, האם הגיוני שהכוסות של ימינו ישילו את אוזנן לפתע פתאום? אם דבר כזה יקרה, אני ארווה נחת ואפרוץ בצחוק גדול.

להקדים

בעוד אני משוחח עם עורך-הדין, נח מבטי על בקבוקון זכוכית בעל צורה גוצית מעוותת משהו, שנח על מתקן עץ דקורטיבי. "כן, זה," הוא אמר, ביראת כבוד. "הבקבוק הראשון ממש שיצא את מכונותיה של חברה פלונית ליצור בקבוקים אותה אנחנו מייצגים זה שנים ארוכות."

ואת אותו משפט ממש אמר לי עורך-הדין במשרד הסמוך, על בקבוק זהה שנח גם על שולחנו.

ואת אותו משפט, עם מעט שינויים, אמרתי אני במבוכה ובתהייה, כשראיתי בקבוק שלישי, במרכז השולחן האליפטי בחדר הישיבות.

להתבזות

הפצצה הפרימיטיבית 'בקבוק מולוטוב', לא נושאת את שם הממציא, כרגיל, אלא את שמו של המדינאי הסובייטי ויאצ'סלב מיכאילוביץ' מולוטוב, כלפיו הובעה השנאה. זהו כבוד מפוקפק בהחלט.

להבין

כאשר כוס או כלי אחר מתנפצים נוהגים לומר "נגמר תיקונו", על פי האמונה שבכל חי ודומם יש ניצוץ אלוקי, וספל זה שהתנפץ מילא את הייעוד שלו, וכביכול 'מת'.

יש כאלה שנוהגים לומר, "מזל טוב", כרמז לכוס ששוברים בחתונה, ובכך הם זורים מלח על פצעי הרווקים הנוכחים בסביבה, שמנידים בראשם באדישות.

ולסיום, את הכוס שוברים בחתונה – על-מנת להזכיר גם בעת השמחה את הכאב שבלב על חורבן בית המקדש.

סוכרת נגד הדואר – עניין של מתיקוּת

רשומה רגילה

'האגודה הישראלית לסוכרת' הגישה בקשה ל'רשות הדואר': הַחְליפוּ את מרכיבי דבק הבולים. רשות הדואר בתגובה: איך אתם אוהבים את הבולים שלכם?

כמדי שנה נשלחות אלפי גלויות ברכה של "שנה טובה" וגם מכתבים רבים אחרים, חלק ניכר ממכתבים אלו עוברים דרך חולי סוכרת. על-פי מחקר וניתוח מרכיבים שעשתה 'האגודה הישראלית לסוכרת', התגלה בדבק שמאחורי הבולים, כמות מסוכנת של סוכר, שעלולה לגרום להפרעות חמורות אצל הסובלים מן המחלה.

מדביקי הבולים האובססיביים, ביניהם פקידים ופקידוֹת ואנשי רשות הדואר בעצמם, דיווחו מפעם לפעם על עלייה ברמת הסוכר בדמם, מבלי שיהיה לכך כל הסבר ולמרות היותם שרויים בדיאטות קפדניות.

ברָשות הדואר אמרו שהבקשה הזו מעלה על פניהם חיוך, אולם הם יעשו מאמץ כדי לבדוק את העניין. כאן נכנס לתמונה חוקר בשם ד"ר רפאל סיס מהמכון לחֵקֶר התמכרויות בתל-אביב, שֶנִּיצֵּל את ההזדמנות לטעון שדבק הבולים יש בו כדי לגרום נטייה להתמכרות אצל מדביקי בולים סידרתיים.

אחרי שיחה עם גורמים ברשות הדואר, הצלחנו להשיג את המסמך הסודי הבא, שהוא למעשה תפריט הבולים המעודכן של רשות הדואר, כפי שיוצג לציבור לא לפני ספטמבר 2005.

כרגיל, מיותר להזכיר, אל תגלו לאיש היכן ואצל מי ראיתם את המסמך.

תפריט הבולים החדש

  • בול פָּזית – דבק סוכרזית.
  • בול פָּזית אקסטרא – דבק סוכרזית כפול.
  • בול ישעיהו – דבק מקמח מלא.
  • בול ירושלמי – דבק כשר לפסח.
  • בול גוֹלני – דבק בטעם דובדבן.
  • בול לוֹבֶן – דבק באישור איגוד רופאי השיניים.
  • בול שיכְרוֹן – דבק עם לֶתֶת (מיוצר בשיתוף עם 'בירה מכבי' / אסור לנהגים).
  • בול בטוח – דבק שעבר בדיקות מקיפות של התמכרות, סוכר, כשרות וכל השאר.
  • בול שֶטַח – ללא דבק.
  • בול גלאט – דבק בכשרות מעולה (רק לימות השנה).
  • בול צֶבַע – דבק בטעמים מגוונים, בננה, מנטוס, תפוז ועוד (יוצב במרכולים כממתק).
  • בול ירקוני – דבק לצמחוניים.
  • בול אישי – בטעמים שונים של פיצה, ירקות, וכו' (רק בהזמנה מראש).

הערות: שמות המוצרים ניתנים לשינוי בכל עת על ידי רשות הדואר, ממנה גם נמסר שדבק הבולים המופצים במדינת ישראל הוא אכן דבק כשר.

 

נא לשים לב לסוג המדור בו מתפרסמת הרשימה
.