פתח מילוט – מאחורי הקלעים – אחורי הכריכה

רשומה רגילה
 
מודעות פרסומת

פתח מילוט – מאחורי הקלעים

רשומה רגילה
פתח מילוט – מאחורי הקלעים | מתח/הומור/עיון |

[ סופר טוב, עורך טוב וקורא טוב, נפגשים מאחורי הקלעים… ]

קראתם את הסדרה, אי-אפשר בלי החלק הזה! הפרי השלם בידכם. הבה נקלף אותו ונחלק לפלחים. כך עושים מקצוענים אנליטיים, שרוצים להבין את גודל הפצצה המתקתקת שיש להם ביד.

איך נמלט המאפר מהכלא? מה כתוב ביפנית על העטיפות? האם 'אי הנסיך אדוארד' קיים במציאות? איך יוצרים דמות עם עומק ואמינות? האם אכן כך נראים גיבורי הסדרה בדמיונכם? משחק 'מהנדס גשרים', האם הוא רק משחק או…? איך מכינים ארוחה יפנית, ואיך משתמשים במקלות אכילה יפניים? את מי זה באמת מעניין? ולמה? כמה סימני שאלה יש בכל הסדרה (אתם יודעים שאצלנו הכל מחושב)? הקטעים שהושמטו חוזרים… רק למענכם. איפה הכי בטוח לשבת במטוס? מיהו פרנסיס ניקולאי? טייגסון! צלילה פנימה! העלילה הסתיימה, האם גם הסדרה? מהם המקומות שאין מהם יציאה?

בין פרקי הספר תמצאו תכנים חדשניים ומקוריים, כמו ריאיון עם הדמויות, פספוסים, מחקר מצולם ואף בפרק רשימת המבוקשים, מופיעות תמונות מציאותיות של הדמויות. שלל מדריכים יסייעו לכם ללמוד להשתמש במקלות אכילה, להכין מנות יפניות, לשחק ב'חאשי', לשרוד התרסקות מטוס ועוד.

תשובות מרתקות לשאלות שלעיל ועוד מאות אחרות שה'סוד' יפה להם, ממלאות את 500 עמודי הספר שבידכם. מאחורי הקלעים ייקח אתכם למסע פנימי, מעמיק, מפתיע ומרגש, אל הרבדים העמוקים והשוליים, של יצירת המופת פתח מילוט; אם אהבתם את סדרת הספרים הזו, התחברתם לדמויות, העשרתם את ידיעותיכם, ועשיתם שעות של קריאה מהנה, ספר זה הוא חובה עבורכם. אפשר לומר שזה ספר ה'כיף' של הסדרה.

נחמן גרשונוביץ – סופר וחוקר בין-תחומי, אמן המתח הריאליסטי המשלב דמיון חסר מעצורים עם היגיון מדעי. מחבר ספרי מתח, הומור, עיון וסיפורת. מאמרים מפרי עטו מתפרסמים בכתבי-עת שונים בארץ ובעולם.

מבין ספריו: השליח מנבצ'יק, מאזן אימה; טעות אופטית; ושמחת בחייך, ושמחת בחייך 2 וחצי; לעלות על נס; תופת, הישרדות, הפאזל (א/ב)…

נפתלי שיינמן – עורך ויועץ תוכן. 'מספר סיפורים' מוסמך, מופיע בפני קהלים שונים בארץ ובעולם.

  • לחץ כאן כדי לראות את אחורי הכריכה.
  • לחץ כאן כדי לעבור לספר הראשון בסדרה: פתח מילוט – 1 – תופת.
  • לחץ כאן כדי לעבור לספר השני בסדרה: פתח מילוט – 2 – הישרדות.
  • לחץ כאן כדי לעבור לספר השלישי בסדרה: פתח מילוט – 3 – הפאזל א.
  • לחץ כאן כדי לעבור לספר הרביעי בסדרה: פתח מילוט – 3 – הפאזל ב.
> פרטי הפקה:
   הוצאה: פנתר
   שנה: 2009
   לועזית: The Emergency Exit Trilogy – Behind the Scenes

    עמודים: 500

לחצו כאן – כדי להצטרף לרשימות התפוצה של הוצאת פנתר. תקבלו ישירות לתיבת האימייל שלכם עדכונים על ספרים חדשים, מאחורי הקלעים, 'בקַרוֹבים', ועוד.

אין קשר בין רשימת התפוצה של הוצאת פנתר, לבין רשימת הדיוור של אתר זה. 

מתי ייצא 'הפאזל'?

רשומה רגילה

ושאלות הקוראים לגבי צאת החלק, או החלקים, האחרונים בטרילוגיה 'פתח מילוט'.

ככל שעובר הזמן, גוברים גלי המכתבים והפניות, אלי באופן אישי, ואל מערכת 'הוצאת פנתר'. הקוראים במתח, ורוצים את ההמשך, ומהר!

בחודש האחרון לא הייתי באזור, ונבצר ממני להחזיר תגובות. קבלו כאן תשובות לשאלה המטרידה מכל, מתי הספר יוצא, וכן לשאר השאלות שעלו בנושא.

מתי 'הפאזל' יוצא לאור?

ב"ה בעוד חודש, חודשיים לכל היותר. אם לא יהיו עיכובים בלתי צפויים.

שמעתי שזה הולך לצאת בשני כרכים, זה נכון?

אכן. החלק האחרון בטרילוגיה, 'הפאזל' ייצא לאור בשני כרכים.

על מה ולמה? והרי זו טרילוגיה בארבעה חלקים!

אלו שיקולי הוצאה לאור. החלק עצמו ארוך מדי לספר אחד, וזה מבלי להזכיר את התוספות המיוחדות שאנו עובדים עליהן עתה. תוספות אלה יצורפו לכרך השני.

תוספות מיוחדות? מה ואיזה?

לצערי איני יכול לספר. רק אוכל להבטיח שאלו דברים ייחודיים, חדשניים, שיסבו הנאה רבה לקוראי הסדרה. סודות, גילויים והרפתקאות מאחורי הקלעים של הטרילוגיה והדמויות. החלק של התוספות מוגש על-ידי עורך הסדרה, נפתלי שיינמן, שגם הזכיר אותה במהלך הופעתו בפסטיבל מספרי הסיפורים ה-15 בסוכות האחרון. תשואות הקהל היו מדהימות. נראה שהסדרה התקבלה יפה גם בציבור הרחב.

שני הכרכים ייצאו ביחד, בו-זמנית?

לא. הכרך הראשון ייצא, כאמור, בתוך חודש עד חודשיים. הכרך השני, ייצא זמן-מה לאחר מכן, זמן קצר בהרבה מפרקי הזמן שעברו בין חלקי הסדרה שהיו עד כה.

מה זה בכלל 'פתח מילוט'?

סיפור שפורסם בעיתונות בהמשכים, במשך שש שנים. יש בו עולם מלא של דרמה, מתח ופעולה. הדמויות והאירועים כבשו את לב הקוראים והפכו את הסיפור לטרילוגיה רבת-מכר. החלקים הם: תופת, הישרדות, הפאזל.

____________________________________________________

רוצים להתרגש?

הספר נמצא כעת בדפוס!

מה שנותר לנו לעשות זה, לספור יחד את הימים לאחור,

ולהניח למכונות לעשות את שלהן…

____________________________________________________

הספר יצא לאור – לחץ כאן כדי לעבור לעמוד הספר.

פתח מילוט – 2 – הישרדות

רשומה רגילה

פתח מילוט – 2 – הישרדות | מתח |

 [ במלכודת של נקם וכבוד, האויב נמצא בצד הלא נכון ]

 בדרך ההישרדות

מנדי גולד מסתתר בישיבה, וכוח נורא מניס אותו משם. הוא נחשף לסוד אפל באֶן-אֶס-אֵיי, וחייו משתנים לנצח. זרעי נקמה לאומית נשתלים בהפגזה האטומית בהירושימה. מרגלים כפולי זהות נאבקים בחצר קיסר יפן, בצל לוחמי-על. חברות אמת, תנסה להציל את המצב.

בטרילוגיה

בסדרת פתח מילוט נפרשת עלילה מבריקה ומפותלת שמכופפת את כל הכללים. אל קלחת ההתרחשויות נשאבת שורה של דמויות משורטטות בקפידה ומלאות חיים. בחור ישיבה פיקח מדי; סטודנטית חטטנית; איש משפחה בעל חיים כפולים; מנהל מחלקה ביטחונית עם נפש בוגדנית; חבר אמת שמוכן לעשות הכל; ראש-ישיבה ורבנית שמסתבכים בעל כורחם; פרופסור חולני שנראה שאינו מסתיר דבר; ואשה יפנית שאיבדה הכל פעם נוספת.

בסדרה זו נוגע המחבר במיומנות במוטיבים חדשניים. טכנולוגיה-עילית ותעופה; הסדרי אבטחה, מעקבים ומרדפים; לוויין וריגול אלקטרוני; לוחמים על-חושיים, וקרבות מרהיבים של אמנות לחימה; תיאור של יפן והאופי היפני, לצד ההיסטוריה והספיחים שנותרו עד ימינו. מלבד הסיפור המשובח, סופג הקורא ידע מקיף ומסקרן מתובל ביידישקייט.

זהו סיפור רחב יריעה וממכר, בו יצרים מתנגשים, מתח גואה ומסתורין מרחף על הכל. מבוכים של אבדון, כוונות אפלות, ורגשות עזים. ברקע החי של העלילה, מציאות, מדע, אשליה ומיתוס נשזרים זה בזה למצע מרהיב ומרתק שאין דומה לו.

במהלך פרסום הסדרה בעיתונות, היא הותירה רושם בל יימחה על הקוראים וזכתה להדים נרחבים ולגלים של תגובות אוהדות.

נחמן גרשונוביץ – סופר וחוקר בין-תחומי, אמן המתח הריאליסטי המשלב דמיון חסר מעצורים עם היגיון מדעי. מחבר ספרי מתח, הומור, עיון וסיפורת. מאמרים מפרי עטו מתפרסמים בכתבי-עת שונים בארץ ובעולם.

מבין ספריו: השליח מנבצ'יק, מאזן אימה; טעות אופטית; ושמחת בחייך, ושמחת בחייך 2 וחצי; לעלות על נס; תופת, הישרדות, הפאזל…

  • לחץ כאן כדי לעבור לספר הקודם בסדרה: פתח מילוט – 1 – תופת.
  • הספר הישרדות, הוא חלק שני בטרילוגיה פתח מילוט. החלק הראשון: תופת, והחלק השלישי: הפאזל.
  • הסדרה פתח מילוט פורסמה בשלמותה כסיפור בהמשכים בעיתונות במשך כשש שנים. לחץ כאן כדי לעבור לעמוד הסדרות שפורסמו, ולקבל מידע נוסף.
  • לחץ כאן – כדי לקרוא קטע מתוך הספר: תיאור ההתפוצצות האטומית בהירושימה, ואת מאמציו הנואשים של אחד הלוחמים מהקבוצה החשאית לסייע בריפוי נפגעים. קטע דרמטי מתוך הספר.
  • לחץ כאן – כדי לקרוא ראיון: המחבר משיב לשאלות הקוראים, בטרם מתחיל להתפרסם החלק הסוגר של הטרילוגיה. על מרכיבים של הסדרה מאחורי הקלעים, פסיכולוגיה של דמויות, על מחקרים וכתיבה בכלל. הראיון התפרסם בעיתונות עם תום פרסום 'הישרדות' בהמשכים.

> פרטי הפקה:
הוצאה: פנתר
שנה: 2008
לועזית: The Emergency Exit Trilogy – Vol. 2 – Survival
 עמודים: 466

>> לרכישה מקוונת: | ארון הספרים היהודי | Jbook |  <<

evrit

 

 לחצו כאן – כדי להצטרף לרשימות התפוצה של הוצאת פנתר. תקבלו ישירות לתיבת האימייל שלכם עדכונים על ספרים חדשים, מאחורי הקלעים, 'בקַרוֹבים', ועוד.

אין קשר בין רשימת התפוצה של הוצאת פנתר, לבין רשימת הדיוור של אתר זה.

ארבעת צלפי האפוקליפסה

רשומה רגילה

קטע של מתח, בו מתמודד מתנקש מול ארבעה צלפים בליל סופה. מתוך פרק של 'הפאזל', החלק הסוגר בטרילוגיה 'פתח מילוט'.

ליל סופה. ארבעה צלפים. מתנקש אחד.

באותו לילה השתוללה סופה זועמת על אי הנסיך אֶדוּאַרד, הפּרוֹבינְציָה הדרומית ביותר במדינת קנדה. הגלים בגדה של כֵּף ווּלף גבהו והוטחו אל החוף, מותירים שבלים של קצף לבנבן, נמוג, כמו תלתלי פרא של ילד שובב. גשם ירד ללא הפוגות. צמרות העצים ביער הסמוך לבית היטלטלו וחרקו על גזעיהם.

היה זה עיתוי לו ייחל ג'יוּאוּ יותר מכל.

עיתוי שכמו נתפר להתנקשויות.

במרחק של קילומטר בקירוב מביתה של אביגיל, הוא רבץ בתוך תלולית בוץ, מכוסה בשיחייה עבותה ועטוף ברשת הסוואה. הדְרָגָוֹנוֹב שלו הותקן על הדוּרגל, וקנהו הארוך כוסה גם הוא ברשת הסוואה בצבעי הרקע.

ג'יוּאוּ הציץ בשעונו והצמיד עין אחת אל הכוונת הטֶלֶסקוֹפּית של רובהו. הוא בחן רגע ארוך את חזית הטירה החשוכה, עובר מחלון לחלון, רואה לסירוגין את הנקודות האדומות של הלייזרים המגִנים על הפתחים. הוא עלה והביט אל הצריחים והמגדלים שטבלו בתוך הערפל המנוקד בגשם דמוי חוטים.

מתוך המחקר שלהם בימים הקודמים עלה בידו של ג'יוּאוּ לשער את מיקומם של ארבעת הצלפים בחזית הבית. אבל הוא לא יעשה לעצמו הנחות, התנקשות מוצלחת לא מבססים על השערות. הוא המתין.

החושך היה כמעט מוחלט. הוא אימץ את ראייתו, ממתין. הזדמנות צריכה להגיע. הוא הציץ שוב בשעונו, הזמן עובר אבל זה לא ילחיץ אותו. הוא רוצה הזדמנות. הזדמנות לחסל ארבעה צלפים בארבעה קליעים.

מבעד לעדשה הוא הביט בסדר מחזורי בארבע הנקודות בהן ממוקמים הצלפים. הוא לא ראה אותם. המתין להם.

הבהוב בחשכה משך את תשומת לבו של ג'יוּאוּ, הוא כוונן את עדשות הכוונת. במרכז הסימון המרכזי הדומה לקָמָץ, הוא ראה את פניו של הצלף שהצית סיגריה, מחוץ לבית, סמוך לחומה, מכוסה ביריעת גומי.

ג'יוּאוּ לחש אל הגשם, "פרש ראשון, מלחמה." וחקק בזיכרונו את המיקום המדויק, לפי השנתות המילימטריות בתוך הכוונת שלו.

זמן-מה אחר-כך הבחין בחלון הימני במפלס העילי תנועות ידיים של צלף שניסה לעורר את עצמו. ג'יוּאוּ לחש, "פרש שני, רעב." וכוונן את העדשות.

הוא הוסיף להמתין. צלף שלישי גילה את עצמו מהצד של היער, עטוף באוהל צר כמו כיסוי לתא טלפון ציבורי. רק ראשו וקנה רובהו השתרבבו מבעד לאוהל. בין היריעות המתנופפות ברוח הצליח ג'יוּאוּ להבחין בנקודות של אור. הצלף האזין לרדיו. התרשלות.

ג'יוּאוּ לחש, "פרש שלישי, מגפה." הוא הביט בשעון. עוד צלף אחד.

הוא הצמיד לכוונת התקן לראיית לילה והביט בחלון השמאלי של המפלס העילי. הוא ראה את פניו של הצלף האחרון. ג'יוּאוּ ניתק את ההתקן ושלף את המשדר שלו. בטרם העיק על לחיץ השידור הוא לחש, "פרש רביעי, מוות."

ג'יוּאוּ שידר שלושה צפצופים באורך זהה, שהעבירו את המסר: 'צאו לדרך.' צפצוף אחד חזר אליו, כאומר, 'קיבלנו'. ג'יוּאוּ סובב מעט את הרובה והביט אל תוך היער. הוא ראה במעומעם שתי דמויות לבושות שחורים חומקות בחסות הסופה והחושך.

הוא שלף מחסנית וחיבר אותה לרובה, דרך בשקשוק קפוא ולקח נשימה. היה עליו לקחת בחשבון שני מרכיבים בטרם ילחץ על ההדק. ראשית, עוצמת הרוח והשפעתה על נתיב הקליע; שנית, המרחק הרב אותו צריך הקליע לעבור, שבמהלכו בוודאי יכהה המסלול המבוקש.

ג'יוּאוּ עשה את החישובים במהירות. כדי לפגוע באזור חזהו של הצלף, הוא צריך לכוון כלפי מעלה וימינה, מרחק-מה מעל ראשו והצִדה משם. הטווח יוריד את הקליע אל האזור המבוקש, והרוח תטה אותו לשם. אם יכוון ישירות לחזה, ישרוט הקליע את הרצפה במרחק-מה משם ורק יעורר את הצלפים האחרים.

הוא אמר, "מלחמה," ולחץ על ההדק. מכאן הוא צריך לחסל את כל הצלפים בתוך זמן קצרצר, משום שבוודאי הם כולם בקשר, ואם אחד מהם משתתק יצאו האחרים לפעולה.

ג'יוּאוּ עבר למטרה השנייה. "רעב." הוא ירה אל החלון הימני.

ירייה שלישית. "מגפה." האוהל הריבועי קרס תחתיו אל הבוץ, יחד עם הרובה והצלף המת.

הצלף הרביעי בחלון השמאלי גילה אותו. ג'יוּאוּ קרץ מבעד לעדשה וכשלחץ על ההדק לחש, "מוות." הקליע בלע את הטווח, עבר את חלון הטירה, וחדר לתוך הכוונת הגלילית, אל עינו ומוחו של הצלף. ג'יוּאוּ ראה את הכוונת משחירה ואת הצלף נופל תחתיו.

ג'יוּאוּ הביט סביב דרך העדשה שלו. הוא לחש את שמותיהם של ארבעת פרשי האַפּוֹקָליפּסָה, שהיוו עבורו סימנים לזכירת הצלפים. "מלחמה, רעב, מגפה, מוות." הסריקה האחרונה הניחה את דעתו.

ג'יוּאוּ התרומם על רגליו, והרים מטול רימונים שנח מכוסה למרגלותיו, הוא הסיר את יריעות הבד, אחר הרים את רובה הצלפים מעל חצובת הדוּרגל, והתקין את המטול לקנה הרובה. הוא הכניס יד לכיסו ושלף שני תרמילים ריקים של כדורי תשעה מילימטרים, השתעשע בהם לרגע בכף ידו המכוסה בכפפה, ומיהר לתחוב אותם באוזניו, להגנה מפני הרעש.

דרך במשיכה וירה אל שטח הטירה. זגוגיות התנפצו. אורות מהבהבים פוצעים את האפלה לרגעים אחדים, כמו פצצות תאורה, אבל לרימונים אלו היה כוח הרס, ולא רק תאורה.

כתם שחור התנתק מאחורי הטירה והגיח לתוך הכביש. ג'יוּאוּ הביט מבעד לעדשה. רכב שטח מיהר בדרכו לתוך היער, גלגליו מתיזים בוץ. עשן לבן נפלט מאחוריו.

הוא הרים את הציוד שלו וחייך בלחי אחת.  

● ●

קטע מתוך פרק של הפאזל,
החלק הסוגר בטרילוגיה פתח מילוט
.
יתפרסם ביום חמישי הקרוב (29.12.05) במגזין שעה טובה.

● ●

קטעים אחרים מתוך הסדרה:

תיאור ההתפוצצות האטומית בהירושימה, ואת מאמציו הנואשים של אחד הלוחמים מהקבוצה החשאית לסייע בריפוי נפגעים.

קטע של פעולה. פריצה לילית למעוז מאפיה ביפן, דיאלוג של פושעים על אלימות בבידור, וקרב חושך בלתי-אפשרי.

תמיד נזכור את הירושימה – תיאור

רשומה רגילה

תיאור ספרותי מתוך סאגה המתפרסמת בהמשכים בעיתונות. צד בסיפור מתרחש על רקע ההפצצה האטומית ביפן. חודש אוגוסט, חודש הזיכרון.

6 באוגוסט 1945, שעת בוקר מוקדמת, הירושימה.

ילדה יפנית קטנה התרוצצה לה סמוך למי הים, היא היתה יחֵפה ולבושה בבגד דקיק. קיפצה בין קני הבמבוק ושרה שיר לפרפר שפיזז למעלה. "פרפר חביב, פרפר יפה. למה אתה בוכה. זמנך כה קצר, אבל בכל זאת. כמה אושר יש לי, כשאני אותך רואה דואה. פרפר חביב פרפר יפה…"

"קייקו-צ'אן, בואי לכאן, קטנה שלי," אמרה האם. היא היתה על ברכיה, משפשפת את הבגדים במים וקורט סבון, בתוך אגן מעץ.

"אני שרה עם הפרפר. את רואה איך הוא רוקד איתי?"

"קייקו-צ'אן, עוד מעט תתחיל השמש ואין לך כובע. בואי תשבי מאחורי הגשר הזה." האם הוסיפה לקרצף במרץ את הבגדים. ככל שאדם כהה יותר, ביפן, כן חשיבתו פחותה יותר. אנשים דאגו לשמור על עצמם ועל ילדיהם משהייה תחת השמש כדי שלא יכהה עורם.

קייקו הקטנה קיפצה לכאן ולכאן והתיישבה מאחורי הגשר. היו זה גשר אדיר מבטון ופלדה שהוביל מעל פרץ של מים בין שני חלקי אדמה. היא נתחבה לתוך כוך קריר בין האבנים הענקיות. הוסיפה לשיר בתוך הצל הנעים, קולה חוזר אליה, מהדהד.

הפצצה נורתה. יורדת למטה. מצנח נפרש כדי להאט את ירידתה. כאשר הגיעה מעל למחצית הקילומטר מעל העיר, החלה ההתבקעות האטומית.

בשעה 8:15 בדיוק, האדמה שאגה.

l

באותו רגע כיסה הערפל את פני האדמה. אבק מתרומם ומכסה את הכל. עשן בגוונים תכלכלים אופף את העיר, עשן שהופך בהדרגה לחוּם אדמדם, וסגול כהה ושחור. הטמפרטורה במרכז הפיצוץ מגיעה לעשרים מיליון מעלות לפחות.

עוצמה כזו של פיצוץ איש לא שמע קודם. שמש נוספת התלקחה באמצע השמים, נוטפת דם. כדור של אש בממדים שלא ייאמנו הלך והתפשט ונסק לגובה, משנה גוונים, אדום, ארגמן, כתום. ענן לבן עלה לעומתו מן האדמה, צחור כשלג. הענן הופך לעמוד אדיר של אדים ואבק, מתנשא ומתרחב. הופך צורתו לפטרייה ענקית, קוטרה קילומטרים רבים.

באותו רגע כיסה הערפל את פני האדמה. אבק מתרומם ומכסה את הכל. עשן בגוונים תכלכלים אופף את העיר, עשן שהופך בהדרגה לחוּם אדמדם, וסגול כהה ושחור. הטמפרטורה במרכז הפיצוץ מגיעה לעשרים מיליון מעלות לפחות.

הכל מסביב מתנדף. האוויר שסביב אזור הפיצוץ מגיע למידת לחץ מבהילה, קופא, מתהדק לרגע, ואז לפתע מתפרץ שוב. האוויר מתפשט במהירות, מחולל גלי הדף טעונים באנרגיה עצומה והרסנית. משב משחית נוצר עד למרחקים.

כמו מחרשה של אש בידי ענק אימתני, אצבעות אדירות שהופכות את האדמה ואת כל אשר עליה. ההדף פוגע בבתים. מכה, נכנס בקיר, הבית מזדעזע, הרוח עוברת דרכו, החלונות הופכים לאבק. כשהרוח במרכז, בא הפיצוץ, הלחץ חזק מאוד ובשבריר שנייה הבית לא יכול לשאת עוד את הלחץ, מסגרות ברזל מותכות וקירות העץ הופכים רסיסים, שבבים וענן של אבק לבן שחור.

אש טורפת בהתפרצות של תנועה חסרת מעצורים, ממשיכה מסביב לכל הכיוונים. התפרעה קדימה והשאירה מאחור שדות חרוכים ושחורים שלא ניתן לזהות מה היה בהם קודם, בתים או עצים או אנשים, רק גיבובים של פיסות שחורות.

מבנים התפוררו, מסילות ברזל התעוותו והתהפכו עם הקרקע, מקלטים התמוטטו, תחנות דלק התפוצצו, גשרים נחרבו. זרימת מים וחשמל הופסקו. אנשים לא נותרו על רגליהם. הם הוטחו בקרקע ובקירות, נקרעו, נמעכו, הפכו לכתמים חומים של עור ודם. רבבות נרמסו ברגע אחד.

במרכז העיר עפו לבֵנים ומוטות ברזל וגשם של רסיסי זכוכית הצליף ללא הפסק. לא היה לאן לברוח. הזכוכית מחוררת את הגוף, לבֵנים סוקלות, ברזלים משפדים. איברים נכרתים ומותזים בצעקות כאב שאי-אפשר לשאת. אש משתוללת בכל מקום ושאגה אכזרית עולה מהעיר כולה.

הגשר בו שהתה קייקו הקטנה הזדעזע, הוא היה מרוחק מספיק ממרכז הפיצוץ אך למרות זאת התמוטט. הבטון הוא פריך ושביר תחת לחץ אטומי. היא נלכדה בפנים, בתוך החושך והאימה.

גם במרחק, וגם בטבע, הנזק פגע. נהרות שסביב געשו וסערו, שצפו את החוף בקצף לבנבן, מים פגומים. ואז נשאב הנהר בחזרה ושינה את כיוון זרימתו. חושש. חומק. בורח לו. והדגים מפרפרים ומכרכרים ומבאישים אחרי שמתים.

היא שמעה את אמא צורחת בחוץ. וניסתה להציץ מבין החרכים שנוצרו באבנים האדירות. אמא עמדה כפסל עם ידיים מושטות לצדדים וזעקה, הבגדים שעליה החלו לבעור לפתע, משל היתה גפרור ניצת. היא הפכה ללפיד של אש. היא נרעדה ורצה לכאן ולכאן חסרת אונים. הבגדים אוכלו. השער נשרף בשלהבת מהירה. הפנים נמסו. חלקים נפלו מגופה תוך כדי ריצה.

היא נפלה אל הקרקע עדיין צורחת.

כמה דקות אחר-כך, קייקו כבר לא ראתה דבר, מלבד גוש לא ברור, לא מזמן זו היתה אמא שלה.

וכך מתו רבבות. בסופה שאין לה מעצורים. המשב עזב את העיר ונתן לנאנקים כמה דקות לשקוע ברחמים עצמיים ולמצוא דרכים לטפל. אך בעת שפגע המשב בהרים, הוא חזר מיד שוב לתוך העיר.

הפעם היה הרס גדול שבעתיים. חרישה אחר חרישה. כתישה אחר כתישה. טחינה אחר טחינה. ולא נותר דבר שלם או דבר על מקומו. עצים נעקרו והתעוותו, הישירו עליהם אל האש. מכונות התעופפו וכלי-רכב גדולים כקטנים נגררו ברוח קדים עזה, מחצו את אלו שעמדו בדרכם, ולבסוף נקרעו לחתיכות קטנות של מתכת בוערת, נוֹרֵית לכל כיוון, משספת, חותכת.

גם במרחק, וגם בטבע, הנזק פגע. נהרות שסביב געשו וסערו, שצפו את החוף בקצף לבנבן, מים פגומים. ואז נשאב הנהר בחזרה ושינה את כיוון זרימתו. חושש. חומק. בורח לו. והדגים מפרפרים ומכרכרים ומבאישים אחרי שמתים.

עוצמת האש שאבה את כל החמצן מהאוויר. וגם אנשים שהיו אי-שם בטווח מוגן, החלו לקפץ ולהשתולל, לתור אחר אוויר. אך זה איננו. אנשים השתנקו ובעטו בייאוש, התעוותו ונחנקו. חֳמָרים חֳמָרים של גופות ואנשים פצועים, גוועים, משוועים.

שדות של אורז וקני במבוק התלקחו, פצפוץ חדגוני של אש שורפת. האדמה בערה. העיר כולה בלהבות. החומר, הרוח, הברייה. אש וגופרית ותמרות עשן.

רובם חפים מפשע.

ילדים.

ילדות.

תינוקות.

ולצדק אין מידה. ולאיש מאחורי ההדק אין הבנה. מהו אטום? מהו המוות? מהו הכאב בעת שפנים נשרפות, ועיניים נמסות וקילוח של סחוס בוכה מתוך העצמות? והשיער ניצת מתוך הקרקפת והמוח שאינו מרגיש כאב, מרגיש רק את הריק אליו הוא נעלם. איך אפשר להבין. איך אפשר לספור.

הארגונים שהיו עשויים לסייע או למנוע במידה מסוימת את השואה המתפשטת, יצאו מכלל פעולה, ברובם. מאתיים רופאים היו בהירושימה באותו זמן, אך רק שלושים היו מסוגלים למלא את התפקיד שלהם. מתוך 1,780 אחיות, נותרו אך מאה עשרים ושש, כל היתר נהרגו או נפצעו. מבין ארבעים וחמישה בתי-חולים, רק שלושה היו ראויים לשימוש.

ולפורענות אין מעצורים.

l

"קח, קח, אין מה לעשות. אנחנו חייבים להשתמש במה שיש." הם לקחו כל אחד שני גלונים ונשאו אותם החוצה. "זה שֶמֶן בוטנים למאכל, אנחנו נוסיף לזה חומר מאלחש ונמרח להם את זה על הפצעים. כשזה ייגמר נשתמש בחמאה ואחרי זה בקטשופּ, תרופות כבר אין לנו."

ג'ימוֹ רץ לצד השני לכיוון אזור יוּג'ינָה. היו שם תחנה ראשית של כיבוי אש ומִפקדה צבאית עם גיבוי רפואי. כבר מן המרחק ראה את המהומה. עשרות אנשים התקהלו סביב המִפקדה, למרות שמבנה המִפקדה היה גם הוא הרוס בחלקו. חיילים התרוצצו לכאן ולשם חסרי אונים.

ג'ימוֹ פילס את דרכו בין האנשים והצעקות, התקרב אל התורן הרפואי הראשי ותפס בזרועו. התורן הדף אותו בעדינות.

"אדוני, אני מבין את מצבך," אמר התורן בייאוש. "אתה תקבל טיפול מיד." הוא אפילו לא הסתכל בו, רק ניסה להתרחק.

"לא, אני בסדר," הוא צעק. "אני רופא, אני רוצה לעזור." ג'ימוֹ למד את דרכי הריפוי כחלק מהאימונים שלו כלוחם.

התורן הסתובב אליו, אומד אותו, רואה שהוא אינו שרוף. "אה, טוב. בוא." הם הבקיעו את דרכם אל מעבר לשורות האנשים. "שמע, אנחנו אבודים. טוב, שמי הירושי, תודה שבאת."

"אני ג'ימוֹ, לרשותך."

"אנחנו אבודים," הם התקדמו יחד אל המבנה. "יש פה אנשים בלי סוף, והם שרופים. ראית איך הם נראים?"

ג'ימוֹ הסתכל. אנשים עם פנים שחורות, עור מתקלף, שיער נושר, עור של כתפיים וזרועות נתלה להם כשקים ריקים. היה דם בכל מקום, ונאקות של אומללים.

"הם שרופים. אני רואה. מה עשיתם בינתיים?"

"הוצאנו את כל המשחות והתרופות שהיו לנו, הגיבוי הרפואי של המִפקדה לא ערוך לעמוד בדבר כזה. תראה," הוא הצביע אל העיר. אש השתוללה שם, עשן שחור היתמר. "אני מניח שבתי-החולים של הצלב האדום ובתי-חולים גדולים אחרים, הם כולם מושבתים. לכן אנשים באים לכאן."

הם נעצרו ליד המחסן. "בוא אחרי," אמר הירושי והם נכנסו, עוברים ישירות למדור המזון. "הנה קח." הוא הרים גלון גדול שהכיל חומר נוזלי והגיש אותו לג'ימוֹ.

ג'ימוֹ הביט, משתומם. "זו לא תרופה."

"קח, קח, אין מה לעשות. אנחנו חייבים להשתמש במה שיש." הם לקחו כל אחד שני גלונים ונשאו אותם החוצה. "זה שֶמֶן בוטנים למאכל, אנחנו נוסיף לזה חומר מאלחש ונמרח להם את זה על הפצעים. כשזה ייגמר נשתמש בחמאה ואחרי זה בקטשופּ, תרופות כבר אין לנו."

החום באוויר הפתוח הלך וגבר והשמים המעוננים בשחור נראו כמו תזכורת של סוף העולם. הירושי ביתק בשיניו מארזים של חומר מאלחש ושפך לתוך המכלים. ג'ימוֹ ערבב את הנוזלים ביד עטופה בכפפה.

"עכשיו, קח את זה וכנס פנימה. אני נשאר בחוץ לפקח על הטיפול בפצועים האלה." מאות אנשים הוסיפו להתגודד סביב המפקדה. זועקים, שואגים, מבקשים סיוע, רוצים הקלה לכאב שהגוף האנושי לא יכול לשאת.

ג'ימוֹ נטל את הגלונים המהולים בתרופה ונכנס אל המבנה, הוא עלה בקומות לתוך חדרים מלאים באנשים שרופים, נשים וילדים, הם שכבו ורעדו, והעור שלהם נמתח והידלדל לכל כיוון. כבר לא היה בכוחם לצעוק עוד. תורנים טיפלו בהם, אחדים, מול מאות של פצועים. הריח בחדרים היה נורא, כמו ריח של דיונון. מכה בנשימה ומציק לריאות, חמוץ צורב. ריח של מוות.

"טוב מאוד, תן סיוע לכבאים מאחורי התחנה. אנחנו רוצים לעזוב כאן לתוך העיר, שתי כבאיות ממתינות להטענת מים. מהר." הכבאי הראשי נתן לו מעיל גשם וכובע ודלי של מים. "שפוך על עצמך מים כשתעבור שם." כשהתרחק אמר, "תזהר לא לשתות אותם."

ג'ימוֹ התנתק מתחושותיו ועבד כתזזיתי, מרח את החומר וחבש קלות בגלילים של תחבושות שהביאו לו התורנים. חולה אחר חולה, אנשים ללא סוף. כשהתקרב אל החלון הוא הזדעזע. רחש מטריד כמו של עדת זבובים נשמע מן המרחק, עוד אנשים באו אליהם. מאות. אלפים. הם דיממו בכל גופם, חלקם אף ללא בגדים, רבים מהם נשאו אנשים נוספים על כתפיהם, נשים נשאו ילדים. הם התקרבו כרוחות רפאים, ידיהם מושטות, שחורות כשני גחלים.

הם היו פצועים במידה חמורה יותר, גופם מכוסה בזכוכיות, והם סובלים מפצעים ענקיים שאין דרך לטפל בהם כאן. היו ביניהם כרותי גפיים ואברים אחרים. גדמים, פסחים, נגררים, מותירים בדרכם שבילים של דם ונתיבים עם סימני דרך. האדמה רוותה את דמם של אזרחים חפים מפשע.

האוויר החם באופן קיצוני עקץ בו והוא התנתק מהחלון. הוא ירד שוב ויצא החוצה. הירושי נראה כעומד להתמוטט. התורנים שסייעו לו אף הם נראו כצללים. ג'ימוֹ עבר בין הפצועים שהיו מוטלים על הרצפה.

הירושי נגע בכתפו. "לפני שאתה מגיש טיפול, תוודאי שהאיש חי עדיין."

"דופק?"

"הו, ג'ימוֹ-סָאן, אין זמן עכשיו לדְפָקים. פשוט, תפתח לו את העיניים ותראה אם יש תזוזה באישונים. אם אין, תעבור הלאה, יש לך עשר שניות לכל פצוע ואין זמן להתעכב על אלה שכבר מתו. קדימה."

אבל זה לא היה פשוט. ג'ימוֹ ניסה לפתוח לאנשים את העיניים אבל הפרצוף נמעך כולו בין אצבעותיו. העור שדמה כעיתון חרוך ומושחר התקלף תוך כדי נגיעה. מסביב הלכה האש והתגברה, אנשים הוסיפו להגיע בהמוניהם. שאגה נישאה ברוח, מחרישה.

ג'ימוֹ הודיע להירושי ועזב את המפקדה בידיו גלונים מהחומר הרפואי שלהם ותחבושות. הוא הלך לכיוון תחנת כיבוי האש, קצת הלאה לכיוון העיר, על גבעה. שם היה מצב די דומה. אנשים התגודדו סביב, אך התחנה עצמה בערה באש. הוא חיפש את הכבאי הראשי.

"אני רופא, אני רוצה לעזור."

"טוב מאוד, תן סיוע לכבאים מאחורי התחנה. אנחנו רוצים לעזוב כאן לתוך העיר, שתי כבאיות ממתינות להטענת מים. מהר." הכבאי הראשי נתן לו מעיל גשם וכובע ודלי של מים. "שפוך על עצמך מים כשתעבור שם." כשהתרחק אמר, "תזהר לא לשתות אותם."

כמה כבאים לידו הרסו קיר בעזרת גרזנים. כשהתפורר חלק ניכר ממנו הם חיברו את הכבאית בשלשלאות למתקן פנימי ונסעו קדימה. מכולה ענקית של מים נעקרה מתוך הבניין. כשהיתה המכולה בחוץ, הם הפרידו ממנה מכלים קטנים יותר והעמיסו בצורה מסודרת בתוך הכבאיות.

ג'ימוֹ הגיש סיוע לכבאים, שהיו משתעלים ושרופים ונראה כי הסבל שלהם מעביר אותם על דעתם. הכבאי הראשי זירז אותו והאיץ בו לעלות עמו אל הכבאית השנייה.

"על איזה עיר אתה מדבר?" צעק ג'ימו, "תסתכל לשם. אין עיר בכלל." מהגבעה נראתה העיר ככתם צהוב, כמו מדבר. תלוליות של חול צהוב, עָשֵן. ותו לא.

הירושימה הפכה לאבק נישא ברוח.

l

קטעים מתוך פרקים 25, 26 ו-29, של "פתח מילוט" – חלק שני – "הישרדות" מתפרסם כסדרה בהמשכים במגזין "שעה טובה". פרקים אלו התפרסמו במהלך חודש אוגוסט, חודש זה מהווה נקודת ציון ובמקומות רבים בעולם מקדישים אותו ללימוד נושא האטום. ביפן זהו חודש של זיכרון.

תודתי נתונה לניצולי הפצצה "היבּקוּשָה", ועדי ראייה, ששיתפו אותי בחוויות מסמרות השיער שלהם, ועל פי סיפוריהם נבנו התיאורים שלעיל. רשימת תודות מפורטת וכן ביבליוגרפיה, יבואו בספר, בעת שייצא לאור.

כל הזכויות שמורות.