לוחיות רישוי לנעליים

רשומה רגילה

בחבל ארץ מוכה פשע, מיושם חוק חדש… לוחיות רישוי לנעליים. מה מטרת החוק? מי ירוויח ומי יפסיד? והאם לא יכלו לחשוב על משהו מוצלח יותר?

מקום ושמו פשע

גן עדן לגנבים. סילסיך-שטאט

בצפון-מזרח צרפת, על הגבול עם גרמניה ושוויץ שוכן מחוז הידוע בשם 'סילסיך שטאט'. לא תמצאו אותו במרבית המפות וספרי האטלס וגם לא במפות-גוגל, הסיבה היא פשוטה. זהו מקום אכזר ואפל אליו היגרו במשך השנים פושעים ונמלטים משלוש המדינות הסמוכות, כמו גם מכל העולם. הארצות הגובלות עם 'סילסיך שטאט' עושות הכל כדי להתעלם מ'הגוש הרקוב', כפי שהוא מכונה בגרמניה, וכך גם שאר העולם מעלים עין.

'סילסיך שטאט', אשר הוקמה מיד עם תום מלחמת העולם הראשונה, נחשבת למדינה קטנה במיוחד, הקטנה ביותר באירופה, גם צפיפות האוכלוסין בה היא הגבוהה באירופה. היא הוקמה בסמוך למחצבים של עפרות ברזל, אשר משמשים כקלף העיקרי של המחוז בהבאת תועלת לסביבתו. בימים הטובים ניסו להעביר לשם מפעלי תעשייה כבדה מהמדינות הסמוכות, ניסיון זה נכשל תוך זמן קצר. יותר מדי פריצות למבני המפעלים, יותר מדי בריונים שדורשים דמי הגנה, וחוקים מוזרים מדי שצצים לפרקים ולא מאפשרים לפעול שם באופן תקין מבחינה עסקית.

גנוב ממני ואגנוב ממך

"השתדל שלא לגנוב באזור זה". לשון החוק

מכת הגניבות והפריצות הולכת וצוברת ממדים מדאיגים. גם עבור מקום שכולו מבוסס על פושעים, ממדי המפגע לא נותנים מנוחה. קברניטי העיר חושבים שהתושבים מתייחסים אל פריצה וגניבה כאל סוג של תחביב, בידור. גנוב לי ואגנוב לך.

אנשים יוצאים מפתח ביתם כדי לפרוץ כל בית שני דרכו הם יעברו בדרך אל היעד – הבית אותו תכננו לשדוד מלכתחילה. כאשר הם שבים לביתם, הם מגלים, בלי הפתעה מרובה, שגם הבית שלהם נפרץ. מתוך זעם ותחושות נקם הם יוצאים לפרוץ כמה בתים נוספים.

מערכות אזעקה, כלבים, חיישנים ומצלמות, שומרים אנושיים וחומות פלדה. דבר לא עומד בפני הפורצים המיומנים של 'סילסיך שטאט', הצעירים נולדו לתוך פשע. בבתי-הספר הם למדו לפרוץ מנעולים.

בניסיון למצוא פתרון, הוחל חוק חדש, המחייב את כל האזרחים להתקין לוחיות רישוי על אחורי נעליהם, האזור המעוגל שמעל לעקב. הלוחיות יציגו את מספר הזהות של נועל הנעליים. במהלך החודש הזה וכן בחודשיים הבאים כארכת זמן, כבר אמורים כל התושבים בתחומי 'סילסיך שטאט' להיות מצוידים בנעליים מסומנות.

על גבול הקומוניזם

החוק הזה מעלה הרבה שאלות. המדור הפנה כמה מהן ללשכת פקיד ההסברה, מר דיטריך ז'ילבר. התשובות לפניכם.

ש. למה בנעליים ולא, נניח, על גב החולצה?

ת. אנחנו לא מחפשים לעשות לאזרחים חיים קשים. נעליים לא מוחלפות בכל יום. חולצה מחליפים מדי יום. לך תדרוש מאנשים להתקין מדי יום מחדש את הלוחיות על גב החולצה.

ש. למה על אחורי הנעליים, ולא מקדימה, על החרטום?

ת. [דיטריך צוחק] כי צריך את זה מאחורה, בזמן שהפושע בורח, וכל מה שאתה רואה זה את הצד האחורי שלי.

ש. זה לא, קצת, חדירה לפרטיות?

ת. חדירה לפרטיות? ברחבי 'סילסיך שטאט' לבד יש מיליון מצלמות רחוב, אנו שוכרים תפקודי לוויין מחברה סינית וכל המחוז נמצא עשרים-וארבע-שעות על המסכים במרכזי אבטחה שונים. סלח לי, אבל אחרי כל זה, החוק החדש לא ממש מרחיב את הנזק לפרטיות. תסכים איתי.

ש. ואיך גישה פרימיטיבית של לוחיות רישוי עם מספר זהות יסייעו לכם בתהליך בלימת הפשיעה?

עניין של זהות. נעליים

ת. זה מחזיר אותי שוב לשאלה הראשונה. דווקא על הנעליים, כי כאשר אדם רץ הוא מרים את רגליו אחורנית מ-45 עד 120 מעלות, תלוי בעוצמת הריצה. במצב כזה לוחית הרישוי נחשפת לעין אשר בשמיים (הלוויין).

ש. איך אתם יכולים להבטיח שאנשים לא יזייפו מספרים על גבי הלוחיות שלהם?

ת. לא ניתן להבטיח, אולם זה מגביל. לקחנו את הרעיון מהמכוניות. זה לא נראה לך פרימיטיבי? זו הדרך היחידה לזהות היום מכוניות? לוח עם מספרים? תחשוב על מכונית כמוצר טכנולוגי מתקדם, וזה מה שנשאר כדי לזהות אותו? לוחית? ובעניין חדירה לפרטיות, כאשר לוחיות הרישוי במכוניתך חשופות, אתה מרגיש לא בנוח?

ש. איך אתם מתכוונים לאכוף את החוק הזה?

ת. כמו במכוניות. אזרח בלי לוחיות רישוי, ייעצר מיד לבדיקה, תעודותיו ייבדקו והוא יקבל את העונש המגיע לו. אזרחים גם ייעצרו באופן אקראי כדי שהמספרים שלהם יאומתו כנגד התעודות שיציגו.

ש. מה העונש על הפרת החוק?

ת. תגיד, זו המכונית שלך כאן בסמוך לבית? אה? כן? אתה זוכר אולי אם הגעת לכאן עם שתי דלתות קדמיות או בלעדיהן?

איש המדור נאלץ לעזוב את הראיון, ולרוץ להציל את שאריות מכוניתו…

קישורים

  • מוזיאון הנעליים, בטורונטו, (המוצג החדש ביותר, נעלי-זיהוי)
  • התאחדות אספני לוחיות רישוי, (דרושות לוחיות-נעליים לאוסף פרטי)
  • האגודה לחיים יחפים, (ב'סילסיך שטאט' אסור על פי חוק ללכת יחף ברחוב)

איך פותרים תיקו מקסיקני?

רשומה רגילה

בתוך סיטואציה מורטת עצבים של תיקו מקסיקני בשלושה חמושים, הדמות הראשית, אסטרטג ואיש ביון, מנתחת סחור-סחור את תבנית התיקו המקסיקני, את הפתרונות והניסיון. פרק 35 מסדרת המתח "המכה השנייה", המתפרסמת כסיפור בהמשכים.


כלל מפתח בתיקו מקסיקני.
האדם השני שלוחץ על ההדק הוא היחיד ששורד.
ויז'ואל

גבריאל שוסהיים אימץ את מבטו ופזל אל האימאם בִּן-חאג'אג' שישב בזווית אלכסונית מאחוריו. אחר בחן את ירוסלב זלפרד שרובהו הופנה אליו ואל האימאם. אלברט נדים עבדול-עזיז החזיק את אקדחו הכסוף ביציבות לכיוונו של ירוסלב.

השולחן הכבד והמהוקצע שלפניו היה מוסט מעט. ערבוביה של מסמכים ועיטורי משרד כיסו את טבלתו. על הרצפה, השטיח הכהה היה מגולגל, חושף תחתיו את רצפת האבן. כתמי בוץ ופיח כיסו את השטיח ואת הרצפה. דלי פח אפרפר שהכיל מעט מים, ניצב לצד מנורת שולחן מרוסקת.

כל אחד מהנוכחים היה נתון באופן מלא אל המטרה שמעבר לאקדחו. עיניים מכווצות. טיפות זיעה. סנטרים נוקשים. כל אחד מהם משמש בעת ובעונה אחת הן כבן ערובה והן כחוטף.

איך פותרים תיקו מקסיקני?…

אם הפתיל יוצת, מי ישרוד?

גבריאל כבר נקלע למצבים דומים של תיקו מקסיקני. אבל היה הבדל עצום במצב הנוכחי. כאן, הוא לא מנסה להגן על חייו, אלא על חיי האימאם. אם כן, המשוואה של התיקו המקסיקני, נפרצת.

יש הבדל נוסף. בפעמים הקודמות בהן מצא עצמו בסיטואציה דומה, הוא היה צעיר יותר, הוא היה איש שטח מאומן, גמיש. עכשיו הוא קצת חלוד, אחרי שנים של ישיבה במשרד, מול מפות וחישובים אסטרטגיים.

גבריאל ידע את כלל המפתח בתיקו מקסיקני. האדם השני שלוחץ על ההדק הוא היחיד ששורד. ולא רק גבריאל ידע זאת, גם שלושת הגברים האחרים בחדר. גבריאל חקר את הנושא מתוך עיניים של אסטרטג ומומחה לתורת המשחקים, האם זה נותן לו סיכוי טוב יותר?

אם ירוסלב יורה בי, חשב גבריאל, באותו רגע לוחץ אלברט על ההדק, ומחסל את ירוסלב. אני וירוסלב מתים, ואלברט, השני שלחץ על ההדק, הוא השורד היחיד.

ירוסלב לא יהיה מהיר מספיק כדי לחסל אותי ואז להפנות את אקדחו אל החוטף שלו, אלברט. אקדחו של אלברט מופנה ישירות אל מצחו. והוא יירה באותו רגע. זה יקרה בתוך הרף עין.

כל זה לא חשוב.

גבריאל חש בגוש של בַּזֶּלֶת המתפתח בבית חזהו. זיעה נטפה מתוך גבותיו ופגעה בריסי עיניו. הוא מצמץ. שרירי כף היד שלו כבר היו צפודים. כתפיו מכווצות. כמו האחרים שהיו מאובנים על מקומותיהם. כל תנועה ולו הקלה ביותר יכולה להתפרש בעיני האחרים כעוינת, כולם יורים. כולם מתים.

ירוסלב חמוש בתת-מקלע. כדי לחסל את בן הערובה שלו, אני, הוא ישלח צרור. מהזווית הזאת, האימאם ייפול יחד איתי, כפגיעה מִשנית.

גבריאל סובב באִטיות את ראשו, מציץ באלברט. באותו זמן הוא בחן את השולחן ואת השטחים המתים שלפניו ואחריו. יש לו שיטה בדוקה להיחלצות מסיטואציה של תיקו מקסיקני.

'צלילה נרדפת'.

צוותי מרגלים ולוחמי סִי-אַי-אֵיי שפועלים בקבוצות, עוברים את האימון הזה כחלק מתִּרְגּוֹלֶת 'לוחמה ברְבָעים צמודים', שיטת קרב אלימה של השתלטות מהירה ומפתיעה על סיטואציה בלתי-ניתנת לפתרון בדרכים אִטיות, לפי תוכנית שנרקמת מראש.

גבריאל לא היה איש צוות, הוא לא התאמן ב'לוחמה ברְבָעים צמודים', אלא בשיטה המקבילה, שנועדה למרגלים ולוחמים בודדים, 'קרב ברְבָעים צמודים'. גם כאן העיקרון הוא דומה, תכנון פרטני; הפתעה; פעילות מהירה; השתלטות אלימה.

המֶתוֹדָה הנוכחית היתה נפתרת בתוך שניות, לוּ היו הדברים ברורים. אם היה מחוּוָר לכל המשתתפים, מי אויב ומי שונא. גבריאל היה עדיין אחוז התרגשות בשל הקִרבה אל פִּתרון הסוד שלו. האימאם יכול לספר לו עוד על עקרב צהוב. למעשה הסיבה העיקרית לכל התסבוכת. חיסול האימאם, כך הבין גבריאל את התת-מודע שלו, היה רק אמתלה.

עכשיו, הוא נכון לחסל את ירוסלב ואת אלברט, ובלבד שהאימאם לא ייפגע. הוא עצמו אין לו לאן לפנות ללא האימאם, הוא יחזור אל שִגרת הטירוף האישי שלו, יתמכר לייסורי מצפון

ולילות לבנים. עדיף לו למות קודם.

מן הפתח הפרוץ, המוביל אל חצר המסגד, עלו קולות ירי מרוחקים. צעקות עמומות, בלתי-מובנות. אנשים צעקו אולי בערבית, אולי באנגלית.

התערבות חיצונית יכולה להיות גורם מכריע בסיום בלתי-מתוכנן לתיקו המקסיקני. ולאו דווקא בפתרון רצוי עבור כל הצדדים. אם מדובר בתוקף חדש, או באנשי אכיפת חוק, עלולים הפושעים, או אלה שייגרם להם ההפסד המרבי ממקרה של מעבר לידי שובים חדשים, לעשות צעד ראשון, וכך לחסל ולהתחסל.

הפתרון הקלאסי, שאינו מן המשכנעים הוא, ראשית להגיע למסקנה שכל אחד מהמשתתפים, אכן לא רוצה למות, וזה לא תמיד עניין מובן מאליו. אחרי שמבררים זאת יחד בדיבורים, מסכמים להתחיל לצעוד אחורנית במתינות, ולהגדיל את המרחק בין צלעות המשולש.

בהתאם לכלי הנשק שבידי המשתתפים, עליהם לצעוד אחורנית, עד לטווח בו לאקדחים שלהם לא תהיה תועלת מיידית. אבל כאן, אחד המשתתפים חמוש ברובה. וגם, לא בטוח שכולם מעוניינים, או יכולים, לעזוב בלי לפגוע.

הפתרון הזה שיש בו הרבה מן הנאיביות, גם אם הוא מנע כמה מקרים מתוחים של שפיכות דמים, בנסיבות שלנו הוא לא רלבנטי. הם בתוך דירה. הקירות סוגרים עליהם. אין לאיפה להתרחק. הם חייבים להתמודד עם זה.

גבריאל שִחזר במוחו את תרגולי הקרב ברְבָעים צמודים, ואת השימושים שעשה בטכניקה כדי להיחלץ מסיטואציות של תיקו מקסיקני. למרות שעברו שנים מאז השתמש בשיטה, זה עשוי לעבוד.

בצלילה נרדפת, הכל מתבסס על מהירות. היורה הראשון הוא בדרך כלל המחוסל השני. כדי להיות היורה הראשון והשורד השני, עליו לירות באלברט ובו-בזמן להפיל את עצמו ארצה. הצלילה הנרדפת לירי צריכה להיות כה מהירה, עד שנדמה לעיתים שהמבצע אותה צונח עוד לפני בן-הערובה הירוי שלו.

הצלילה הזאת אמורה להרחיק אותו באותו רגע מנקודת הפגיעה של החוטף, אזור המצח. בהיותו על הרצפה, למעשה ברגע שהוא פוגע ברצפה, גורם ההפתעה מספק לו שהות לירות שוב, הפעם בחוטף שלו, ירוסלב.

אחרי אימון ארוך ומייגע, 'צלילה נרדפת' תמיד הוכיחה את עצמה. היא הופכת על פיה את מבנה ההידרדרות של תיקו מקסיקני. מבנה שגבריאל ניתח לפי חיזוי עשרות פעולות אפשריות של משתתפים בסיטואציה שכזאת.

אבל כאן, כאן 'צלילה נרדפת' חסרת כל ערך.

משום שהוא ישרוד.

והמבנה היסודי של השיטה לא מאפשר את הצלתו של הפְרַקְטָל הלקוי במשוואה: האימאם.

האימאם בִּן-חאג'אג' ימות ללא ספק, מצרור שיקיא רובהו של ירוסלב. קליעים שאמורים לחסל אותו, גבריאל.

על המאזניים עומדים עתה, חייו, וחיי האימאם. הוא כבר סיכם לעצמו שלחייו אין שום טעם ללא האימאם. אבל אם הוא לא ינצל את היכולת המלאה של 'צלילה נרדפת', הוא ימות בכל אופן יחד עם האימאם, בשל הצרור ומבנה ההידרדרות הצפוי של תיקו מקסיקני.


אחרי אימון ארוך ומייגע, 'צלילה נרדפת' תמיד הוכיחה את עצמה.
היא הופכת על פיה את מבנה ההידרדרות של תיקו מקסיקני.
ויז'ואל

הגברים עמדו קרושים כמו פסלי קרח. נוטפים באִטיות הרסנית. כל רגע של מתח נורא שכזה מזרים חילופים כימיים בכל רחבי הגוף. אלו רגעים רודפים לסירוגין של קור פיזי, חום נורא, הרגשת בחילה, הרגשת שליטה מוחלטת, והרגשת רפיון כללי.

קילוח של זיעה עבר מקודקודו של אלברט, וגלש במורד גשר אפו. טיפת הזיעה נותרה תלויה, משתלשלת מחוד האף. אלברט דיבר באִטיות, ובלחישה, "חבר'ה, בואו נדבר…"

הדממה נותרה. וכמו שאומרת הקלישאה המתפוררת, ניתן היה לחתוך את האוויר בסכין. איש לא הגיב. כל אחד תכנן את פעולת התגובה שלו. כל אחד ראה סיום אחר לסיטואציה.

אלברט לחש שוב, "זה מוזר…" המִלים כמו התקשו להיחלץ מתוך לועו, כפקק שַׁעַם עקשני. מתאמצים לשלוף אותו, ובכל רגע נראה שהנה הוא נחלץ. "חבר'ה, אם נדבר… הכל ייפתר…"

ירוסלב דיבר מבלי להניע את שפתיו, ניתן היה להכיר בכך משום ששפמו האפור נותר ללא תזוזה. "יש לי משימה. דיבורים לא יועילו כאן." גם הוא לחש, גרונו היה יבש והלחישה דמתה לחריקה.

גבריאל אמר, "היחיד שעושה את ההיפך מהקו הכללי שלנו, זה אתה, ירוסלב. לפחות תן לנו הסבר." הוא דיבר בלחישה רועמת. כפי שהיה מדבר עם ילדיו כשהיו קטנים, בזמן שהרדים אותם. יש לדבר רק בלחישה, משום שכולם כבר ישנים, אבל עדיין הדיבור צריך להיות ברור לילד.

אלברט אמר, "גבריאל, אני לא חושב שאתה צודק." אקדחו מופנה אל ירוסלב.

"אלברט, ההתערבות שלך מיותרת. נצור אש, ותן לי להתמודד עם גבריאל." ירוסלב החזיק את העוזי בגובה, הקת יוצאת מעל הצד הפנימי של זרועו. הוא בהחלט ידע איך להחזיק רובה כדי להוציא ממנו מקסימום קֶטֶל.

אלברט אמר, "עלי להגן בכל האמצעים על כל אחד מחברי הצוות. גבריאל נמצא בראש הפירמידה." טיפת הזיעה התנתקה מאפו, וצנחה על חרטום הנעל הצבאית שלו, נשמע רחש. "למה אתה צריך לחסל את גבריאל?"

הצעקות והצרורות גוועו מן המרחק. הדממה חזרה. בתנועה אִטית ומרוסנת, הרים ירוסלב רגל אחת והציב אותה מחדש בפיסוק רחב יותר, אחר הרים את רגלו השנייה. הוא זז מעט הצִדה. המשולש היה מדויק יותר עתה. ירוסלב מצמץ. ואז מצמץ שוב.

גבריאל, המאיים על אלברט, בחן מזווית עינו את תנועותיו של ירוסלב. הוא חשב קדימה, ניתח את הסביבה. מה הוא עשה? למה הוא זז?

החלון.

הוא רצה להתרחק מהחלון.

המסקנה היכתה בגבריאל, כמו הכאת מַחְבֵּט בחזית בטן ריקה. הכאב מהדהד, לא נספג. אם כן, ירוסלב לא לבד. גבריאל ניסה לבדוק את השתקפות החלון ברצפה הרטובה. ואז ירוסלב זז שנית.

זווית אקדחו של אלברט שונתה במילימטרים אחדים, במעקב אחרי ירוסלב שהיה עתה בנתיב מקביל לגבריאל.

עכשיו זה ברור, לאיש עם הרובה יש תוכנית משלו.

עד עתה גבריאל הדחיק את העובדה. למעשה, גם ירוסלב עצמו הדחיק זאת. ירוסלב אינו איש מחשבים תמים ושמן כמו שהוא נראה. ייתכן בהחלט שרמת המיומנות שלו עולה עשרות מונים על פני כישוריהם של כל אחד מהלוחמים האחרים בחדר הזה.

לפני עשרים שנה, ירוסלב זלפרד פעל כרוצח שכיר עבור הקג"ב…

● ●

פרק 35 מתוך המכה השנייה,
פורסם בגיליון 'כי תצא' (28.02.08) במגזין שעה טובה.
 

● ●