כבר לא סופר לחרדים

רשומה רגילה

סיפור פרי הדמיון, שהשתלב באופן מעורר אימה במציאות וגרם לכמה אנשים לקחת צעדים קיצוניים, ולאחרים לקפל את הזנב ולברוח. הסיפור השביעי בסדרת ציפּוּרי מתח, קיבל חיים משלו והפתיע את כל המעורבים.

וגם, הודעה אישית לקוראים על המשך הקריירה הספרותית שלי.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

שפן קפוא

רשומה רגילה

הישרדות קיצונית, למי יש סיכויים גבוהים יותר לשרוד – בעל תבונת רחוב או איש ספר? האוורסט לא מתחשב באיש.

להמשיך לקרוא

איך להקים כת – לגרוף הון, הערצה וכוח מבלי להיתפס לעולם

רשומה רגילה

למה לעבוד, כשאפשר להניח לאחרים לעשות זאת עבורך? למה לרדוף אחרי פרסום, אם תוכל להביא את המעריצים אליך? ולמה לחשוש אם לעולם לא תיתפס?

מאמר זה ידריך אותך צעד אחר צעד להקמת כת – לחיות חיי מלך, מוערץ, מלא כסף, ולא לשלם על כך את המחיר לעולם.

אנשים ישרים מתבקשים לא לקרוא את המאמר.

להמשיך לקרוא

בצק אלים – מאז 1863 – תבדקו אותנו!

רשומה רגילה

כאשר נפתחה מאפייה חדשה שני רחובות מהבית שלי, ועל השלט נכתב בגאון "מאז 1863" חשתי התקף זעם…  וזה מה שיצא.

להמשיך לקרוא

לשון על גחלים – עולם של בלבולים וטעויות לשון

רשומה רגילה

שבורית זכוכה, תַּתַּלים, זוֹצֶף ועוד – בלבולי לשון ופליטות פה מתרחשים סביבנו לא מעט. ממה השיבּושים נובעים? האם הם מעידים על משמעוּיוֹת נסתרות ועל מַאֲוויים כּמוּסים? האם יש דרך להימנע מהם? ואולי יש בהם גם משהו חיובי?

מאמר מפרי עטו של נחמן גרשונוביץ, אודות בלבולי לשון ופליטות פה, התפרסם בגיליון יוני של הירחון גלילאו צעיר.

פסקה מתוך המאמר:

שיבושי לשון הם טעויות דיבור, בדרך כלל זְניחוֹת ולעִתים משעשעוֹת, הקורות מפעם לפעם באופן בלתי נמנע. חוקרים מעריכים שאנחנו פולטים שיבוש אחד או שניים לכל אלף מילים שאנחנו מדברים! אם כך, אם ניקח קצב דיבור ממוּצע של 150 מילים לדקה, השיבוש עשוי להתרחש פעם בעשר דקות של דיבור רצוף. כלומר מִדי יום ביומו רובנו פולטים בין עשר לעשרים שיבושי לשון…

קליק לקריאה או הורדת המאמר המלא בפורמט PDF

לבנין משויש במוח שלך – טכניקת זיכרון

רשומה רגילה

Memory - associations

למיני פרפרים יש שמות מוזרים, יש היגיון בשמות האלה ובמאמץ לתרגם אותם מלועזית. לדוגמה, נימפית הסרפד -  למען השם, איך אפשר לזכור דברים כאלה? אפשר-גם-אפשר, ואתה כבר יודע איך לעשות זאת. וגם, איך ללמוד במהירות אוצר מילים בשפות זרות.

להמשיך לקרוא

לא יודע פסיכיאטרי (מערכון)

רשומה רגילה

 שיחה בין פסיכיאטר למטופל מתגלגלת רע. רע מאוד.

אמרו חז"ל: למד לשונך לומר – איני יודע!
האם התכוונו לזה?

א.

פסיכיאטר: תגיד, למה אתה כבר שעה לא עונה על הבעיה שהצגתי בפניך?
מטופל: לא יודע.
פסיכיאטר: אז תגיד את זה.
מטופל: להגיד מה?
פסיכיאטר: 'לא יודע.'
מטופל: מה אתה לא יודע?
פסיכיאטר: לא אני, אדוני, אתה.
מטופל: מה אני?
פסיכיאטר: אתה, אתה לא יודע!
מטופל: נו, אז אתה יודע שאני לא יודע.
פסיכיאטר: לא נכון, לא ידעתי עד שענית לי.
מטופל: אבל לא עניתי שום דבר.
פסיכיאטר: זה בדיוק מה ששאלתי, למה אתה לא עונה?

ב.

מטופל: לא יודע.
פסיכיאטר: אז תגיד את זה.
מטופל: את מה 'את זה'?
פסיכיאטר: 'לא יודע.'
מטופל: זה בדיוק מה שאמרתי.
פסיכיאטר: לא, זה לא מה שאמרת. זה מה שאני אמרתי.
מטופל: אם כן, זו השאלה, מה אתה לא יודע?
פסיכיאטר: אוי. זה אנוש.
מטופל: מה לא בסדר?
פסיכיאטר: זה שאני צריך לחכות שעה לתשובה ממך על בעיה כזו פשוטה.
מטופל: אבל אני לא יודע!
פסיכיאטר: אז למה אתה לא אומר את זה?
מטופל: את מה 'את זה'?
פסיכיאטר: את זה שאתה לא יודע.
מטופל: כי אני לא יודע.
פסיכיאטר: מה אתה לא יודע?
מטופל: אני לא יודע שאני לא יודע.
פסיכיאטר: מה?
מטופל: אני עדיין לא יודע שאני לא יודע את התשובה לבעיה שהצגת בפנַי.

ג.

פסיכיאטר: זה מה שאמרת?
מטופל: אמרתי 'לא יודע'.
פסיכיאטר: אז זה ה'לא יודע' הראשון או השני?
מטופל: לא יודע.
פסיכיאטר: אוי. מה 'לא יודע'?
מטופל: אני לא יודע את התשובה לבעיה.
פסיכיאטר: זו התקדמות, אתה כבר יודע שאתה לא יודע.
מטופל: לא יודע.
פסיכיאטר: מה 'לא יודע' עוד פעם?
מטופל: אני לא יודע אם אני יודע שאני לא יודע את התשובה לבעיה.
פסיכיאטר: עכשיו אני כבר מתוסכל. כמה 'לא יודע' יש לך?
מטופל: לא יודע…

ד.

פסיכיאטר: מה?
מטופל: זה היה אחד.
פסיכיאטר: מה אחד?
מטופל: לא יודע.
פסיכיאטר: מה?
מטופל: אמרתי שזה היה 'לא יודע' האחד. עכשיו כבר איבדנו את הספירה.
פסיכיאטר: בסדר, בסדר. אחד.
מטופל: מה אחד?
פסיכיאטר: לא יודע.
מטופל: מה 'לא יודע'?
פסיכיאטר: כן.
מטופל: כן? מה 'כן'?
פסיכיאטר: כן, לא יודע.
מטופל: מה 'לא יודע'?
פסיכיאטר: לא 'מה לא יודע', פשוט, 'לא יודע', אחד.
מטופל: אז תגיד 'אחד' וזהו.
פסיכיאטר: זה מה שאמרתי, 'לא יודע' פעם אחת.

ה.

מטופל: אבל זה לא משנה.
פסיכיאטר: מה 'לא משנה'?
מטופל: ה'לא יודע' שלך.
פסיכיאטר: נכון מאוד. ה'לא יודע' שלך משנה.
מטופל: לא יודע.
פסיכיאטר: מה? למה?
מטופל: לא, זה היה השני.
פסיכיאטר: מה השני?
מטופל: 'לא יודע'.
פסיכיאטר: אה, הבנתי.
מטופל: מה?
פסיכיאטר: הבנתי, ה'לא יודע' השני.
מטופל: לא יודע.
פסיכיאטר: שלישי.
מטופל: לא יודע.
פסיכיאטר: רביעי.
מטופל: לא יודע.
פסיכיאטר: חמיש –
מטופל: לא טוב. לא יודע.
פסיכיאטר: לא הבנתי.
מטופל: אני לא יודע אם יש 'לא יודע' חמישי.

ו.

פסיכיאטר: טוב, אז יש לנו ארבעה 'לא יודע'.
מטופל: מה 'לא יודע'?
פסיכיאטר: לך, לך יש ארבעה 'לא יודע'.
מטופל: איזה מין אִבחון זה שיש לי 'ארבעה לא יודע'?
פסיכיאטר: ספרנו ביחד, עכשיו.
מטופל: איזה מין רופא אתה? בשביל 'ארבעה לא יודע' אני לא צריך אותך.
פסיכיאטר: תקשיב, זה עניין פסיכולוגי, זה לא פצעונים שאני יכול לספור אותם.
מטופל: אז יש לי ארבע בעיות שאתה לא יודע מָהן? זה העניין?
פסיכיאטר: לא אמרתי בעיות, מי אמר בעיות?
מטופל: אמרת, 'ארבעה לא יודע'.
פסיכיאטר: אבל זה לא 'לא יודע' שלי, זה 'לא יודע' שלך.
מטופל: שמע, אתה צריך להחליט מה אתה לא יודע בקשר לארבעה 'לא יודע' שלי…
פסיכיאטר: תירגע. עוד יעיפו אותי מהאיגוד בשביל הקשקוש הזה.
מטופל: זה בהחלט מגיע לך. רופא שיוצא עם אבחנה 'יש לך ארבעה לא יודע', סלח לי על הביטוי, הוא פשוט מטומטם.
פסיכיאטר: אבל זה לא 'לא יודע' שלי –
מטופל: אתה ממשיך עם ה'לא יודע' הזה? [צועק] הנהלה! הרופא הזה לא יודע מהחיים שלו.

ז.

הנהלה: אדוני, זה פסיכיאטר בכיר, מה 'לא יודע'?
פסיכיאטר: להירגע, פשוט מאוד, יש לו ארבעה 'לא יודע'.
הנהלה: יש לו ארבעה 'משהו' ואתה לא יודע מה זה?
פסיכיאטר: לא. לא אני 'לא יודע'. הוא, הוא יש לו ארבעה 'לא יודע'.
הנהלה: אתה מקשיב למה שאתה מדבר? מה אתה לא יודע שיש לו ארבעה?
פסיכיאטר: אני יודע מה יש לו ארבעה: 'לא יודע'.
הנהלה: אתה יודע מה יש לו ארבעה ואז אתה פתאום לא יודע? ארבע אישיויות? ארבע אצבעות ברגל ימין? ארבע יבלות בגב? מה?
פסיכיאטר: לא, שום דבר לא מכל אלה. [נאנח] כבר אמרתי, יש לו ארבעה 'לא יודע'. תן לי רגע לפרט: לא יודע, לא יודע, לא יודע, לא יודע, בדיוק ארבעה…

ח.

הנהלה [בצעקה רועמת]: אחים! לאשפז את הפסיכיאטר הפסיכי הזה! ולא לאפשר לבוא במגע עם בני-אדם שפויים או לא שפויים.
פסיכיאטר: מה? מה אמרתי בסך הכל?
הנהלה: לא יודע, לא יודע, לא יודע, לא יודע, בדיוק ארבעה…
פסיכיאטר: נכון, אבל –
הנהלה: אז אתה גם מודה בזה?
מטופל: אמרתי לכם, הוא 'לא יודע' מהחיים שלו.
הנהלה: טוב, תכניסו את הפסיכיאטר הבא להיבדק אצל המטופל שלנו. נראה כמה מטורפים באמת ממלאים פה את המחלקה…