הטירה של מר מרפי – מבחוץ

רשומה רגילה

סיפור מבחוץ

'בלי פאניקה', כתב-עת מקוון למדע בדיוני ולפנטסיה, מפרסם סדרת נושא של סיפורים מאת כותבי מדע-בדיוני ופנטסיה מהארץ. עבור הסדרה, 'בין הזמנים – בחזרה לאספמיה', התבקשו הכותבים לקחת שיר, בית או אפילו שורה משירת תור הזהב ולכתוב בהשראתם סיפור. אין, כמובן, חובה להיצמד ל'עלילת' השיר. די באנלוגיה כלשהי שתיוולד מתוך השיר שבו יבחרו.

סיפור מפרי עטי הטירה של מר מרפי, פורסם בסדרה והוא מלווה שני גנבים במסעם בתוך טירה בעלת אופי הפכפך. נכתב בהשראת "הגנבת וכיחשת" מאת שלמה אבן גבירול.

>> לקריאת הסיפור: הטירה של מר מרפי.

 

אגדת החליל המכושף

רשומה רגילה

מעשה בנוכל שנזקק לעזרתו של גנב, ובתמורה לעזרה זו העניק לו חליל שהנוכל עצמו לא ידע את סגולותיו. אך כשנודעו לו סגולותיו הפלאיות של החליל, כבר לא היה לו כה פשוט לחזור בו.

||| מתפרסם במגזין המקוון 'בלי פאניקה'. כאן מובא רק חלק קצר. לסיפור במלואו: >>>

א. פושעים

במרחק מה מן הסד קבע איכר כבד גוף סל של עגבניות רקובות, מעלות צחנה ונוטפות עסיס סרוח, והפרחחים התמודדו ביניהם מי הגבר אשר יעלה בידו להטיל את העגבנייה העבשה במרכז פניו של הפושע.

רגליו של פִּיפְּקוֹ הגנב היו נתונות בסד נמוך, ואחוריו מונחים אל האדמה, ידיו בשלשלאות. ראשו של פיפקו הושפל קדימה, וכובעו צר התיתורה היה נטוי ברישול וסרב להסתיר את פניו שעטו ארשת של מכאוב.

כמה אמות לצדו של פיפקו, בסד מאונך, נכבל ברנש אחר, רמאי שהיה ידוע בציבור בשם ג'אול. הלה נתון היה בסד קשה יותר, ראשו נעול במרכז וידיו משני הצדדים, כיאה לנוכל ערמומי ורע לב המפיל בפח סוחרים ואנשים תמימים, עושק את הזקנים ובחכמתו הפתלתולה מתאכזר לכל. אנשים תיעבו את ג'אול וחפצו במותו, גם מי שטרם הכירוהו או שעדיין לא נפלו קורבן למעלליו.

ג'אול נלכד עד כה כמה פעמים, ותמיד הצליח בדרך כלשהי להימלט. הברנש הנכלולי כבר הועמד בפני טביעה, חניקה בבוץ, כריתת הראש באופנים שונים, דריסה בגלגלים, וכל שאר העונשים המשפילים שמחוננים שבדור העלו בדמיונם המופלג. אך תמיד מצא דרך כלשהי לצאת ברגע האחרון ללא עונש.

לא כן היה פיפקו הגנב, טיפוס טוב לב ושבע צער, שהיה מטופל באשה חולנית ובן פיסח, ואמו, אלמנה עיוורת, שגם עול הטיפול בה רבץ עליו. פיפקו לא גנב כדי ליהנות מכספי זרים לשם עונג ושעשוע או צבירת הון, מעולם לא שלח את ידו במותרות. פיפקו היה גונב על מנת לקיים את נפשו ואת נפש משפחתו.

מרחק רב נהג פיפקו להרחיק מכפרו כדי לחפש לו קרקע פוריה לגנוב בה. כך עשה כדי לא להמיט חרפה על משפחתו. כאשר התגלה בכפר אחד, היה ממהר וגונב בכפר אחר, ולא מגלה עוד את פניו בכפרים בהם יצא שמו לרעה.

כמה צעירים מבני הכפר התגודדו סביב האסורים. אשה עבת בשר ניגשה וגידפה ולבסוף רקקה בפניו של ג'אול. "אותך אני מכירה, מפר חוק שפל שכמוך. בן בליעל, אין לב בקרבך". היא בעטה בנעליה בקרקע וחול ניתז. ג'אול עצם את עיניו וניסה להסתיר את פניו. "הלוואי ויערפו את ראשך, וישפדו אותו בשערי הכפר, למען יראו וייראו".

האשה התרחקה והסתודדה עם חברותיה. אחיה נדד לכפר מרוחק, שם התפרנס מבית מרזח שהחזיק עם אחד מידידיו ונפל ברשת רשעתו של ג'אול. באצטלה של סוחר מהוגן הציע לו זה חביות של משקה משובח, ואף הטעים אותו במנות נאות. האח שראה כי טוב, שלשל את דמי ההזמנה, ובעת שהגיע המשלוח, נפתחו החביות והמשקה נמצא ראוי לזבל בו את האדמה, אם לנקוט בלשון נקיה.

השמש עמדה לשקוע. נראה שהרץ שיצא לפני זמן מה לקרוא לאנשי החוק מהעיר הסמוכה התמהמה בדרכו. בני הכפר עמדו להתפזר.

||| המשך באתר 'בלי פאניקה' >>>

Ÿ

מאמר המפרט את המוטיבים היהודיים בסיפור הזה יופיע בהמשך, וזאת, על מנת לתת שהות לקוראים ליהנות ממנו בלי נטיות.