לשון על גחלים – עולם של בלבולים וטעויות לשון

רשומה רגילה

שבורית זכוכה, תַּתַּלים, זוֹצֶף ועוד – בלבולי לשון ופליטות פה מתרחשים סביבנו לא מעט. ממה השיבּושים נובעים? האם הם מעידים על משמעוּיוֹת נסתרות ועל מַאֲוויים כּמוּסים? האם יש דרך להימנע מהם? ואולי יש בהם גם משהו חיובי?

מאמר מפרי עטו של נחמן גרשונוביץ, אודות בלבולי לשון ופליטות פה, התפרסם בגיליון יוני של הירחון גלילאו צעיר.

פסקה מתוך המאמר:

שיבושי לשון הם טעויות דיבור, בדרך כלל זְניחוֹת ולעִתים משעשעוֹת, הקורות מפעם לפעם באופן בלתי נמנע. חוקרים מעריכים שאנחנו פולטים שיבוש אחד או שניים לכל אלף מילים שאנחנו מדברים! אם כך, אם ניקח קצב דיבור ממוּצע של 150 מילים לדקה, השיבוש עשוי להתרחש פעם בעשר דקות של דיבור רצוף. כלומר מִדי יום ביומו רובנו פולטים בין עשר לעשרים שיבושי לשון…

קליק לקריאה או הורדת המאמר המלא בפורמט PDF

מודעות פרסומת

ספרא וסייפא – מה מחפשים הגולשים? (סבב 2)

רשומה רגילה

שאלות על שבירת כוס מכוונת, על דפים בתלמוד בבלי, נקודות התכה קיצוניות, על ביטוי עסקי, משקל זערורי, נקניקיות הרסניות, ואיך גוגל נפל בפח הספונריזם. השאלות שלכם. התשובות של ספרא וסייפא. סבב שני.

להמשיך לקרוא

צחצוחי לשון 2

רשומה רגילה

על זמן המוות. על בחירת מקצוע עם שם נוח. ומה עושים עם כפפות ורעלות? חידודים ועיוותי מילים. רשימה הומוריסטית למחצה.

מיתה

לשון. וצחצוח.

האורח האדוק התקבל בסבר פנים יפות. לקראת הערב פנה ואמר, "הגיעה שעת המיטה…" ומיד אחז את מצחו. שעת המיטה? ואולי יחשוב המארח שאמרתי 'שעת המיתה' ונמצאתי מגדף, חלילה…
המארח הרים את ידו והצביע. "ידידי," הוא אמר, "אתה ומשפחתך תלונו שם, בחדר עם ארבע מיטות…"
נחרד האורח עוד יותר. "אוי לי, ארבע מיתות בית-דין…"

חכמים, היזהרו בדבריכם. או, אדוקים, היזהרו בדמיונכם.

המקצוע

במשך הזמן התברר לי שאכן חסרה מילה שתציין את מקצועו של 'איש קונגרס'. צירוף המילים הזה ארכני לחינם ואין בו כבוד. אנו אומרים 'שוטר' ולא 'איש משטרה'. אנו אומרים 'רופא' ולא 'איש רפואה'. אנו אומרים 'כלב' ולא 'איש רע מעללים'. (טוב, זה לא ברצינות.)
מכאן יצאתי לבדוק עם מילה שיש לה הקשר סמוך, 'איש סֶנָט', אותו אנו מכנים 'סֶנָטוֹר'. מכאן המסקנה: 'איש קוֹנְגֶּרס' הוא: 'קוֹנְגְּרֶסוֹר'. קונגרסור. שינון קצר.

דוגמה: ראיון בלעדי עם הקונגרסור מארק אלברט, רגע לפני הוצאתו להורג.

היפוכים

כדי לכנות את מה שאינו הַיי-טֶק (טכנולוגיה עילית), אנו משתמשים במונח 'לוֹ-טֶק' (טכנולוגיה נמוכה, או תת-טכנולוגיה), זה נכנס לעומק שפתנו. לעומת זאת, יש את המילה הַיי-סוֹסַייטי (החברה הגבוהה), שההיפוך שלה לא קיים עדיין בעברית: לוֹ-סוּסַייטי (החברה הנמוכה). או אולי 'לא סוסייטי', אם מתכוונים לאיזה סקטור של אנשים לא מתורבתים, וזה הופך לסוג של גידוף. מכאן אנחנו גולשים אל 'תת-תרבות', אבל זה כבר משמעות אחרת.

דוגמה: זה אלבום שפונה לעמך, לחבר'ה הפשוטים של הַ'לוֹ-סוּסַייטי', ולא לאיזה מתנשאים שהולכים לקונצרטים. ת'מבין אחי?

בוגדים

את זה אנחנו מבינים: גרביים – גורבים, חגורה – חוגרים. כובע – חובשים. בגדים כללים – לובשים. נעליים – נועלים. מגפיים – נועלים. רגע, רגע. איך זה?
'נעילה', נגזרה מ'נעל', אם כן למה כשמגיעים ל'מגפיים' – ממשיכים לנעול אותם? אולי משום שמגף זה סוג של נעל? נו. ומה לגבי ערדליים? גם אותם נועלים. למה? מאותה סיבה, לא? גם ערדל – זה סוג של נעל.

טוב, למעשה, בלילות קרים במיוחד, אני יכול לשמוע את קולם הצרוד והמתפוגג של המגפיים והערדליים בוקעים ועולים מן המרתף, היכן שהם נמצאים במשך כל ימות השנה, ומעלים אבק ומשמשים מקום משכן לעכבישים ושאר יצורים שפלים. הם צועקים על העוול הזה. אבל כבר עבר זמן ארוך כל-כך מאז התקינו את המונח, וכבר אין להם סיכוי לקבל מונח אישי משלהם. מסכנים.
מכאן אני עובר לכפפות. מה עושים בכפפות? לובשים. בטח. המילה הכללית הזו שמתאימה לכל בגד שהוא. טוב. אם גרביים – גורבים, עניבה – עונבים וכו', אז כפפותכּוֹפְפִים.

זה יכול לבלבל בתחילה. כופף הוא אחד שמתכופף, רוכן; כופף זה שריר שמאפשר כפיפת איבר. קצת מבלבל. אבל זה לא נורא, משום שהמילה נמצאת בחברה טובה של שאר מילים מבלבלות. הנה: נעל, המילה יכולה להתפרש כ-נָעַל נעליים; נָעַל דָלַת; וגם נַעַל, כשלעצמה. וגם גרב, המילה יכולה להיראות כמו, גֶּרֶב, כמו גָּרַב, וכמו גָּרָב.

לגבי רעלה, אין מקום להאריך. רעלהרועלים.

דוגמה 1: בטרם שלף את אקדחו, מיהר לכפוף את כפפות העור שלו…

דוגמה 2: "איזה בזבוז. כפפתי כפפות של עור, עכשיו אני בכלא. כפפות של עור משמרות טביעות אצבע. חבל שלא כפפתי את כפפות הגומי… בוא נודה, עמיתי לתא, רוצח שכיר כפוף בכפפות של עור, פשוט נראה טוב יותר."

דוגמה 3: הברנש רָעַל את רעלתו, ועכשיו הוא רעול פנים.

להשתמש?

לא בטוח שתמצאו את המילים לעיל באחד מהספרים שלי. יש לי עורך טוב. אולי יתמזל מזלי ואחת המילים תחמוק מעינו הפקוחה ותתמקם בספר? לא בטוח. מה שכן, הוא הבטיח לי שבספר אחד, אוכל להתפרע ולשרבב מילים כאוות נפשי. אבל זה יהיה רק ספר אחד. גם משהו.

צחצוחים 1

החלק הראשון של 'צחצוחי לשון' מעוות ניבים ומילים בלי רחמנות. בואו לראות.

צחצוחי לשון

רשומה רגילה

כמה חידודים ועיוותי מילים. רשימה הומוריסטית למחצה.

בִּלבול

מדע והומור. הלשון של איינשטיין.

יש את הניב הלמדני הידוע מה עניין שמיטה להר סיני? שמשמעו, מה קשורים לכאן הדברים שהבאת? והרי אין שום דמיון.

אפשר למתוח עוד קצת את הניב הזה ולהוציא את הביטוי הבא: מה עניין סיני להר שמיטה? שמשמעו, בנוסף על המשמעות המקורית, גם בִּלבול חריף בין הדברים והוצאתם מהקשרם בצורה דרסטית.

דוגמה: הוא עומד עכשיו למשפט על רצח, ואתה אומר לי שהוא מיטיב לנקות כלים? מה עניין סיני להר שמיטה?

אפצ'י

יש את מנוזל, אני לא אומר שזו מילת גנאי או משהו, אבל יש מילים שברבות השנים קיבלו גוון של סלנג, למרות שבמקורן הן טהורות ואפילו טכניות. ראו לדוגמה את המילה להשתין שיש לה עבר מפואר בכתובים, אבל היום היא נשמעת כמעט גסה.

ובכן מכאן אפשר קצת לעוות את מנוזל ולהוציא אותו נזיל, שנשמע רגוע ועדין יותר.

דוגמה: אני ממש נזיל, איך אוכל להרצות כך?

חקירות

תגיד חקירה, והעלית קונוטציה של חדר קטן אפוף עשן סיגריות ושני חוקרים, אחד עצבני, אחד מנומנם, ונחקר אחד מותש עד חידלון, אחרי שנחקר במשך שעות על גבי שעות.

וזה מחמיר עוד יותר עם חקירת שתי-וערב, כאן אתה מדמיין חקירה צולבת ומעיקה שאין לה התחלה ואין לה סוף, והיא מובלת על-ידי התחכום ומהירות החשיבה של מי מהצדדים.

לשון חכמים...

דברים כאלה אכן נגררים במשך היום כולו, דרך הערב, ואל תוך הלילה. אבל מה אם החקירה הזו התנהלה דווקא בבוקר, לצד נס קפה עם טעם מתכתי בכוסות קלקר גבוהים?

אם כך צריך לעדכן: חקירת שתי-ובוקר, או חקירת שתי-וצהריים, הכל לפי הזמן בו מתנהלת החקירה.

דוגמה: אחרי חקירת שתי-ובוקר מוצלחת, יצאו החוקרים להפסקת צהריים.

פִּרחוני

פרחח, שֵם. כאן אין הכוונה דווקא לאיזה צעיר קל דעת ורחובי, אלא למוכר פרחים. למעשה זהו שילוב בין הפרחח המקורי לבין מוכר פרחים שעומד בזוויות הרחוב ואין לו שם או חנות מסודרת.

דוגמה: איך שנהיה ירוק, הפרחח הזה זורק לי שני זרים לתוך האוטו, ומסמן לי לשלם פעם הבאה…