תמונה: תדלוק בשישים קמ"ש

רשומה רגילה

Fueling While Driving

לתחבורה אווירית קיימת מזה שנים האפשרות של תדלוק אווירי, תוך כדי שהמטוס באוויר הוא מקבל דלק מכלי טיס אחר. בקרוב זה מגיע לקרקע. שירות מיוחד יציע תדלוק רכבים נעים, לאנשים עסוקים, ממהרים מאוד, או למקרי חירום.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מקדמי בטיחות שהיצרנים לא רוצים להתקין במכונית שלך

רשומה רגילה

shot_00001שני אלמנטים שניתן לכנות אותם "מקדמי בטיחות" ברכב, בסיסיים ביותר, עם טכנולוגיה קיימת. ואחוזי ההישרדות בכביש גוברים. השאלה היא – למה לא?

להמשיך לקרוא

המכונית בעלת אלף השמות

רשומה רגילה

sirionאנחנו מכירים אותה כדייהטסו סיריון, אבל בעולם היא ידועה בכמה  שמות נוספים. אותה גברת, אותה אדרת (פחות או יותר), רק שם אחר. אז נעשה קצת סדר בדברים, ונראה לאן שייך כל שם. לפנינו מכונית עם משבר זהות.

להמשיך לקרוא

פני הדור כפני הרכב

רשומה רגילה

כלי רכב מעוצבים בצלמנו וכדמותנו. בפרויקט זה 'פני הדור כפני הרכב', ננסה לפענח את הבעות פני המכוניות המקיפות אותנו, ומהוות חלק מהמציאות היום-יומית שלנו.

 

אודי איי-4 2007:

יודע שכוחו אינו במותניו עוד. מחפה על כך עם זקן צרפתי…

 

דייהטסו שרייד 2000:
חיוך חמוד, עם כיווץ עיניים. חיוך שהולך ומתמשך עד שהופך ערמומי ומטופש.

 

טויוטה אוריס 2008:

נגיסה בריאה של סטייק, הוא התחיל ללעוס, ואז הופיע הצלם.

הוא ניסה לומר משהו, צלם עוד מעט, אבל זה לא עזר. טיק. צילום. זה מה שיצא.

 


מאזדה 3 2007:

אני לועג לך, בהבעת תחכום עצמי.

קוקה-קולה – פחית לזיהוי

רשומה רגילה

מבטו של גבריאל נדד שוב אל המקום בו חנו המכוניות דקה קודם לכן. הוא מצמץ מבעד למשקפת. הוא חש גוש לוהט מתפשט ממרכז בטנו אל חזהו ואל כתפיו. בִּיפּ. "כאן 'גלגלים', אני חושב שנפלנו בפח…" – קטע מתוך פרק 10 מסדרת המתח "המכה השנייה".

יהודה קפלן הסיר את המשקפת מעיניו. הוא טפח קלות באצבע אחת על אוזנו. נשמע בּיפּ. "שלוש מכוניות. תנחשו באיזה צבע."

קולו של ירוסלב זלפרד עלה בקשר. "לא הייתי אומר צהוב." בוואן הפיקוד, הוא איפס את הצגים. "כצפוי, שחור."

"כן. טוב, קבלו תיאור." יהודה כחכח קצרות. "מרצדס גִ'י-אֶל קְלָאס, מכוסה אבק שבוהק היטב על הרקע השחור המטאלי של הרכב; סובארו פוֹרְסְטֶר, הפגוש האחורי מעוך מצד שמאל. בתחתית הפגוש, לצד המעיכה, תלויה פרסה ירוקה; שברולט סוּבּוּרבֶּן, ברכב זה נעשה שימוש מסיבי, הוא מכוסה מכות קלות ומעיכות, כולל בגג." יהודה הרים שוב את המשקפת. "שלושת הרכבים בעלי הנעה כפולה, וחלונות שחורים-אטומים."

בקשר, גבריאל שוסהיים אמר, "צוות?" נשמע רחש סטאטי כאשר דיבר.

"בכל מכונית יש אדם נוסף מלבד הנהג. במרצדס יש שניים מלבד הנהג."

"אני מעריך שהאיש אחריו עקבת ממעונו של האימאם בִּן-חאג'אג', עלה אל המרצדס," אמר גבריאל. שוב רחש רקע לדבריו.

"כמובן." יהודה הציץ בשעונו. "אנחנו כאן מחוץ לנמל-התעופה הבין-לאומי 'המלך עבדול-עזיז' כעשרים דקות. זה בהחלט מזכיר לי את האיש שלנו, אלברט נאדים עבדול-עזיז."

"אם זכור לי נכון," אמר ירוסלב, "אלברט קרוי על שם התרסקות מטוס." נשמע שיעול. "כנראה אני מבלבל אותו עם מישהו אחר."

קולו של גבריאל עלה כעבור דקות נוספות של דממה. "הרכבים לא משוריינים. כך נראה לי."

"'גלגלים', אתה אומר את זה מתוך סברה?" אמר יהודה.

"לא. אני אומר את זה על סמך מראה עיניים."

"מראה עיניים? איפה אתה?"

ירוסלב התערב. "'גלגלים' נמצא במרחק-מה ממך…" הוא צחקק. "בנסיבות אחרות הייתי אומר 'הפתעה נעימה'."

"אולי הפתעה," אמר גבריאל. "אבל בהחלט לא נעימה." אחת התוכניות שלו היתה כעת בשלבי ביצוע. והיא כללה סירחון.

יהודה אמר, "הם מגיעים." בִּיפּ. "מתכונן לסימוּן."

גבריאל הרים משקפת קומפקטית המצוידת בְּעוֹצְמִית אימתנית. הוא בחן את החבורה שהתקרבה אל חניון הממתינים רחב הידיים. חמישה אנשים בעלי חזות מזרחית, לאיש מהם לא היו מזוודות או ציוד כבד, מלבד תיקי יד עסקיים. גבריאל הגדיל את הזום בהזזה מתונה של האגודל. הוא ראה את המטרה.

הפנים העגולים היו ארגמניים עתה, כנראה בהשפעת טלטולי הדרך החמסינית מן הטרמינל אל מכונית היעד. הגבות העבותות חתמו את הפנים וכמו נדבקו לריסים ולעיניים השחורות.

יהודה ראה הכל דרך עדשת הכוונת של רובה הצלפים שלו. הוא אמר, "זיהוי מטרה. יש לי אותו ויזואלית. אני מסמן עכשיו. אותו ואת המכונית." הוא ירה. קליע זעיר, שדומה לטיל, פרץ מלוע הרובה, משחרר אחריו שובל לבנבן מתפוגג של גז. הקליע התביית על מטרתו לפי חישוב מקדים של מָסָה, ועשה את דרכו במהירות ובדממה.

כאשר הגיע הקליע אל קרבת המטרה, נבלמה המהירות בפתאומיות וגוף הקליע ושבב המחשב  שבו התפרק וניתז ארצה. ראש הקליע, פחוס ודק כמקש של מחשבון נבלע באופן בלתי-מורגש לתוך בגד המטרה. החום סייע לכניסה שהותירה אחריה ריח רגעי של חריכה.

"המטרה מסומנת," אמר יהודה. "ממתין לסימון המכונית."

דרך המשקפת הביט גבריאל באיש שהיה שמנמן וכבד הליכה. הלה הסתובב, בגבו אל המשקיפים, הוא נשען על המכונית האמצעית, הסובארו פוֹרְסְטֶר. ראשו הורם באִטיות בקשת וחזר שוב למצבו הטבעי, כמי שעוקב במבטו אחר מטוס שחולף בשמים.

כעבור רגע האיש הסתובב ונכנס לרכב האמצעי. שניים אחרים נכנסו לרכב הראשון בשורה, שברולט סוּבּוּרבֶּן, אחד נוסף נכנס למכונית האמצעית, והאחרון נכנס אל המרצדס.

"הרכב סומן בהצלחה," אמר יהודה. "המטרה נכנסה אל הסובארו פוֹרְסְטֶר. חוזר, המטרה נכנסה אל הסובארו."

המכוניות הותנעו והחלו להתקדם אל היציאה מהחניון. המשקיפים עקבו אחריהם כאשר הם חצו את השער והמשיכו הלאה בכביש המתרחב. השיירה האטה, וכעבור רגע, התפצלו שלושת הרכבים בהתפרצות אלימה של פניות וחריקות. הם התרחקו זה מזה במהירות.

מבטו של גבריאל נדד שוב אל המקום בו חנו המכוניות דקה קודם לכן. הוא מצמץ מבעד למשקפת. הוא חש גוש לוהט מתפשט ממרכז בטנו אל חזהו ואל כתפיו. בִּיפּ. "כאן 'גלגלים', אני חושב שנפלנו בפח…"

מתוך מתח יהודה וירוסלב דיברו יחד כמה רגעים. עד שנדמו. כעבור רגע החלו שוב לדבר בו-זמנית עד שיהודה הגביר את קולו, האוזניות חרקו. ירוסלב כנראה ניתק אותו ממרכז הבקרה שלו, משום שהוא נדם בפתאומיות באמצע משפט.

"טוב, מה קרה?" אמר ירוסלב.

"אני רואה פחית מעוכה של קוקה-קולה על הרצפה, היכן שעמדה קודם לכן הסובארו."

"אז מה?"

"ונראה לי שהמטרה שתתה מן הפחית הזו."

"אז מה?"

"אתה יכול לאשר לי את זה?"

ירוסלב אמר, "חכה רגע, אשלוף את ההקלטות מהיחידה הניידת של 'בובת ספוג'." בוואן הפיקוד, החלו התמונות לרוץ על הצגים. ירוסלב בהה בהם. "אולי הפחית היתה שם קודם?"

"תבדוק את זה."

"אתה סומך על הזיכרון של 'בובת ספוג'?"

גבריאל לא הגיב. ירוסלב פנה אל יהודה. לאחר מכן חזר אל גבריאל. "'בובת ספוג' לא זוכר את הימצאות או אי-הימצאות הפחית על האספלט לפני שהמכוניות נעצרו שם. וגם הצילומים החלו אחרי ש'בובת ספוג' התמקם, כך שחסר לנו מידע."

גבריאל אמר, "'בובת ספוג', עזוב את העמדה שלך ורוץ לשם. תאסוף את הפחית. מיידי!"

יהודה שמט את רובה הצלפים, הוא קיפל אותו במהירות אל התיק הארוך והצניח אותו אל בין ערֵמות של קרשים באתר הבנייה בו התמקם. הוא ירד במהירות במדרונות הבטון המפוספסים שעתידים להיות מדרגות. זינק אל הכביש. מכוניות צפרו. הוא רץ בכל כוחו. נכנס אל החניון. הוא הגיע אל נקודת החנייה של השיירה.

גבריאל הביט מבעד למשקפת. רואה את יהודה מתכופף ומרים את הפחית. הוא ניער אותה. קולות התנשפות עלו בקשר. "הפחית… הפחית… עדיין קרה…"

"טוב. המטרה, היא למעשה לא הנַשָּׂא…" גבריאל קיפל את המשקפת ועזב את הגדר עליה נשען. "אדם שמחזיק במעיו חומר רגיש, לא יכול לשתות שום משקה מוגז. במיוחד לא קוקה-קולה, משקה שמכיל חומצה זרחתית. לגימה אחת ותכולת הקיבה מתהפכת."

"זאת היתה הטעייה!" יהודה הטיח את הפחית באספלט, והחל להתרחק שוב אל העמדה שלו, כדי לאסוף את הציוד שהשאיר אחריו.

● ●

קטע מתוך פרק 10 של המכה השנייה,
פורסם בגיליון 'כי תצא' (24.08.07) במגזין שעה טובה.
 

● ●