109 גרם של מסתורין

רשומה רגילה

בעבודות המיון לקראת פסח נתקלתי במתנה עטופה. מכאן והילך הכל ניחושים. ואולי גם זה לא. הסקרנות היא חיינו.

עושים מיון

בזמן ניקוי וסידור הבתים, המבנים, המשרדים, המחסנים וכלי הרכב – אנשים מנצלים את ההזדמנות להגיע ולטפל בפינות חשוכות ובמצבורי חפצים שלא נגעו בהם מזה עידן ועידנים.

ארגזים נשלפים, מדפים גבוהים מנוקים, ונמצאים להם חפצים ומסמכים שבעלי הבית מעולם לא ידעו על עצם קיומם, או כאלה שטבעו זה מכבר בתהום השכחה. ואז הם מחייכים ומטים את הראש במחווה נוסטלגית, והמבט החם נעלם וניצוץ אכזר מרצד בעיניהם, בעודם מקמטים, מועכים או רומסים, ומשליכים לפח האשפה. או לחילופין, החפץ מנוגב ומונח בחזרה מעט שמאלה מהמקום בו עמד נסתר במשך שבע השנים האחרונות, שם ינוח ללא מגע יד אדם למשך סך דומה של שנים.

אגש מיד לעניין ואומר שהחפץ שהתגלגל לתוך ידי הוא בלתי-ידוע. זו מתנה ארוזה היטב בנייר מתנות קשיח ונוצץ, מעוטרת בפרח חום ואין לי עליה מידע נוסף. לקחתי את המתנה הקטנה, הנחתי מולי ובהיתי בה רגעים ארוכים.

מעבר לשאלה המתבקשת 'מה יש בפנים', עולות שאלות נוספות, אולי קריטיות עשרות מונים מזו הראשונית:

שאלות, רק שאלות

  • מי רכש את המתנה?
  • מי ארז אותה בשימת לב מרובה כל-כך?
  • עבור מי היא נרכשה?
  • מאיזו סיבה הוחלט על הענקת המתנה? אירוע? יום חשוב? רגע נרגש בקשר ביניהם?
  • מדוע בסופו של דבר המתנה לא הגיעה לידיים להן יועדה?
  • האם מזמן קניית המתנה ועד נתינתה, אירע משהו חלילה לאחד מן הצדדים, הנותן או המקבל?
  • האם נותן המתנה התחרט ברגע האחרון? 
  • האם החרטה נובעת מתקלה פתאומית בקשר בין הנותן והמקבל?
  • ואם אכן החליט הנותן לא להעניק אותה בסופו של דבר, מדוע לא פתח אותה ועשה בעצמו שימוש בחפץ, שכנראה רכש במיטב כספו?
  • או לחילופין, אם יש לו כבר מתנה ארוזה, מדוע לא העניק אותה לאדם אחר בהזדמנות אחרת?
  • האם זו מתנה כל-כך אישית וייחודית שלא ניתן להעביר אותה לאדם אחר?
  • האם קונה המתנה נעשה כל-כך נואש ומאוכזב עד שהחליט לשמור את המתנה כסמל למשהו? אולי לידידות שנהרסה ברגע האחרון?
  • מתי כל זה התרחש?

    נתונים טכניים
    משקל: 109 גרם
    רוחב: 9.1 ס"מ
    גובה: 3.1 ס"מ
    עומק: 10 ס"מ
    אריזת מתנה: כסופה נוצצת
    עיטורים: פרח נייר חום
    קולות ניעור: טפיחה קלה

ומה יש בפנים?

לקחתי את המתנה בדחילו ורחימו ושקלתי אותה בעזרת משקל מדויק*. 109 גרם. והמשקל הזה רק הוסיף על המסתורין. ייתכן שזו מתנה יקרה, לכן היא שוקלת מעט. וכל השאלות שלעיל מתעצמות. מה עבר בדעתו של אותו אדם?

מי יודע. אלה רק חלק מהשאלות. והתשובות שלי טובות כשלכם. כל תשובה אפשרית, כל היגיון נלקח בחשבון. משום שלעולם לא נדע מה באמת קרה שם. לעולם גם לא נדע מה יש בפנים. ולמה? אני לא מתכוון להרוס את המסתורין ולפתוח את המתנה.

זה יישאר כך.

מקגאפין מהחיים, בניסיון להרגיש את מה שעובר על הקוראים, את מה שגורם להם לרצות להפוך דף נוסף. זה יהיה חפץ דקורטיבי מעורר מחשבות. הסקרנות והמתח הנעימים נשארים כל עוד החבילה לא נפתחה, כל עוד לא הגעת לעמוד האחרון.

* אגב משקל מדויק
כמה לדעתכם שוקל קיסם שיניים יחיד?
ויותר מזה… כמה קיסמי שיניים שוקלים ביחד גרם בודד?

הדלק של הכל

אם אפתח את המתנה, לא משנה מה יהיה בפנים, הילת המסתורין תתפוגג והסקרנות תכבה. אז למה לי לעשות זאת? ואולי זהו פן נוסף להסביר את אמרתו של רבי נחמן מברסלב 'תכלית הידיעה – שלא נדע'. אי-הידיעה והמסתורין – מהווים הנאה גדולה יותר מעצם הידיעה.

הסקרנות היא הדלק של הכל. הסקרנות דוחפת אנשים ללמוד, לקרוא, לאכול, לנסות דברים חדשים, לנסוע למקומות, להכיר אנשים חדשים, להמציא ולתכנן. הסקרנות היא מנוע מחולל.

סקרנות היא מתנה שניתנה לנו. אז למה לפתוח אותה?

הערה: זו אנקדוטה בדויה, ולא סיפור מחיים. אולם זהו אחד מיסודות מהחיים.