סע לאט! תחיה לאט!

רשומה רגילה

התאונה שעיצבה את אופי הנהיגה שלי. מהירות וסיכון להתרסקות קטלנית. סרטון מרתק ומטריד של מכוניות מעופפות על כביש הערבה. וולוו מגשימה רעיון בטיחות שהעליתי לפני עשור. ולאט – החיים 'מלאים' יותר.

להמשיך לקרוא

כשיצאתי מהכלא קיבלתי ארגז

רשומה רגילה

נאמר לי שהוא מכיל את החפצים שהיו ברשותי בעת שנעצרתי ובסופו של דבר נכלאתי. עברו 15 שנה מאז. לא חשבתי שאמצא אוצרות בקופסה הזו. אכן לא מצאתי שום אוצר, שום דבר שימושי.

אבל מצאתי את הזמן.

להמשיך לקרוא

אופה מצות ביתי דיגיטלי

רשומה רגילה

"השתא בני חורין", מעכשיו תוכל לאפות מצות כשרות ומהודרות במטבח שלך, בלי טרחה ובלי מאמץ. קבלו אותו: אופה מצות ביתי דיגיטלי מהודר.

להמשיך לקרוא

אוטומט כפרות – תמונות שדלפו לרשת

רשומה רגילה

shot_000012תמונות של מתקן מוזר דלפו לרשת. יש לנו על מה לבסס את ההשערה שמדובר באוטומט כפרות. כלומר מכונה אוטומטית לביצוע כפרות עבור עוברי אורח מעוניינים. התמונות מדברות בעד עצמן.

להמשיך לקרוא

ארגון המילה היומית

רשומה רגילה

Talmud one word1כולם מכירים את "הדף היומי" בלימוד התלמוד, וסיומו בתוך כשבע שנים. מה דעתכם על "המילה היומית"? ללמוד את הש"ס מילה אחת בכל יום…

להמשיך לקרוא

אתה נושם – אתה משלם!

רשומה רגילה
עד היום ידענו שהאוויר הוא חינם… לא עוד. ייתכן שבקרוב נתחיל לשלם על האוויר שאנחנו נושמים. למה ומדוע? מי תומך בזה? מה הסיבות? והאם כדאי להתחיל לחסוך בנשימות?
לעשות את המדע
קרדום לעושק.

זה יכול להישמע הזוי, או מטורף, אבל על הניירות, באופן מדעי וקר – זה הדבר הכי הגיוני שיש. וכך חושבים 66 ח"כים שהצביעו בעד הצעת החוק, לעומת 10 מתנגדים. כל אדם שחי ונושם במדינה הזו, יצטרך לשלשל לקופת האוצר 'אגרת נשימה' חודשית.

הפרטים הטכניים

הרעיון שעומד מאחורי הצעת החוק 'נשמת – שילמת' הוא תרומתו האינדיבידואלית של כל אדם להתחממות הגלובלית. האדם, כידוע, נושם חמצן, והוא פולט פחמן דו-חמצני. גז זה, חסר צבע וריח, הוא אחד מגזי החממה העיקריים, והוא מהגורמים הנכבדים להתחממות כדור הארץ.

באופן טבעי, כל אדם שחי וקיים, תורם להתחממות הגלובלית, ועל זה הוא צריך לשלם.

מה קורה היום?

איש לא שואל שאלות כאשר הוא מתבקש לשלם אגרות ועמלות, גם אם לא באופן מודע, על כל ליטר דלק שהוא קונה. בכל שנה נבדקת המכונית שלו במבחן הרישוי, ואם יש חריגה בפליטת המזהמים, הוא נדרש לטפל במנוע; בעלי משאיות עם מנועים גדולים משלמים על הפליטה הזו בפועל; מפעלים משלמים קנסות על כל ליטר עודף של פחמן שהם פולטים, מעבר לכמות המורשה עבורם בחוק.

זיהום אוויר!
תתחיל לשלם!

כבר היום, משלמים יותר על כרטיס טיסה, משום שחברות הטיסה מחויבות לתקנות מגבילות של פליטת מזהמים. לאחרונה גם נפתח שוק מסחר, בו הסחורה היחידה היא תקרה של פליטת פחמן. מפעלים שלא מילאו את תקרת פליטת המזהמים שלהם, מוכרים את זכות הפליטה למפעל אחר שעומד לחרוג מן הגבולות.

אז למה לא, למה שאדם נושם לא ישלם כמה עשרות שקלים בחודש על זה שהוא נושם אוויר, שהוא משאב של המדינה בה הוא חי, ובנוסף גם מזהם את האוויר סביבו, וכך גורם למעשה נזק. הוא יורק לבאר ממנה הוא שותה.

האם זה אפשרי?

כן. בהחלט. כל אזרח שחי במדינת ישראל מחויב לשלם דמי ביטוח לאומי. כלומר, עצם זה שאתה חי, בלי לעשות דבר, עצם קיומך, במובן הפשוט והפרימיטיבי ביותר, מחייב אותך בתשלום כספים למדינה. וזה דבר שמכניס את החסכניים הפסיכוטיים למשבר קיומי.

אם הצליחו לגבות מכל אזרח דמי ביטוח לאומי, על אף כל הנימוקים החיוביים שבזה, למה שלא יצליחו ליישם אותה שיטת גבייה גם לגבי אוויר? הרי איש לא מתלונן על תשלום מים.

בנוסף, על פי חוקי הקרקעות הגלובליים, כל מדינה מחזיקה בבעלותה את שטח האדמה, ומעלה, עד לאטמוספרה. מכאן שהאוויר שאתה נושם, למעשה שייך למדינה.

איך יתמחרו את האוויר?

תעשה טובה,
לך תנשום במקום אחר.
אחת לשנה יעבור כל אזרח בדיקה פשוטה אצל רופא המשפחה, במהלכה תתברר ותירשם כמות פליטת הפחמן שלו; וזה תלוי בגיל, במשקל, ובכושר גופני. הסכום הממוצע יעמוד על 41 שקלים לחודש.

האם זה באמת יעזור?

אם זה יעזור למשהו, זה יהיה לקופת המדינה; פליטת הפחמן של האנושות כולה, הוא רק 3/1000 אחוז מהכמות הכללית של הפחמן באטמוספרה. לא מורגש, ובוודאי שלא גורם לזיהום מורגש כלשהו.

האם זה הוגן?

לא. זה לא הוגן. לכן יש ניסיונות נוספים לנמק את התשלום הזה, לכלול את הפסולת שאדם יוצר סביבו, את נסיעותיו ברחבי המדינה, את הסיגריות שהוא מעשן, השריפות, המנגלים, החשמל. ועוד.

הדבר גם יגרום, כך טוענים המצדדים, שהאזרח המצוי יפתח מודעות והתעניינות בכל נושא ההתחממות הגלובלית, זיהום אוויר, שמירה על הסביבה והכל מה שקשור.

'אגרת נשימה' לא מיושמת בשום מדינה בכל רחבי הגלובוס, מלבד בכפר אחד באפריקה, 'מאחדייהוס' שמו, ושם המס הזה הוא סוג של טקס תשלום לאלים על החיוּת שהם נותנים לבני האדם.

אגב, חברי כנסת ועובדי מדינה יהיו פטורים מ'אגרת נשימה'; רוצים לדעת מי תומך בחוק ומי מצביע נגד. ראו את הבוקסות 'מי הצביע בעד' ו'מי הצביע נגד', בקישור הזה.

האם אפשר לחסוך?

אין ארוחות חינם?
אין נשימות בחינם!

רוצים לפלוט פחות מזהמים? עליכם להימנע מכל פעילות גופנית באשר היא. כולל הליכה, ריקוד, תנועות קצובות ומהירות בכל סוג של עבודה. שרירים מאומנים צורכים יותר חמצן, והגוף פולט מהר יותר כמות גדולה יותר של רעלים; אם כן, 'בטטות כורסה' ישלמו פחות. קרן אור חיובית על המצפן שלהם.

אפשרות נוספת, לכרות ריאה אחת, ואז לתרום או למכור אותה; אפשר גם לנסות תרגילי נשימה ומדיטציה.

קישורים

לוחיות רישוי לנעליים

רשומה רגילה

בחבל ארץ מוכה פשע, מיושם חוק חדש… לוחיות רישוי לנעליים. מה מטרת החוק? מי ירוויח ומי יפסיד? והאם לא יכלו לחשוב על משהו מוצלח יותר?

מקום ושמו פשע

גן עדן לגנבים. סילסיך-שטאט

בצפון-מזרח צרפת, על הגבול עם גרמניה ושוויץ שוכן מחוז הידוע בשם 'סילסיך שטאט'. לא תמצאו אותו במרבית המפות וספרי האטלס וגם לא במפות-גוגל, הסיבה היא פשוטה. זהו מקום אכזר ואפל אליו היגרו במשך השנים פושעים ונמלטים משלוש המדינות הסמוכות, כמו גם מכל העולם. הארצות הגובלות עם 'סילסיך שטאט' עושות הכל כדי להתעלם מ'הגוש הרקוב', כפי שהוא מכונה בגרמניה, וכך גם שאר העולם מעלים עין.

'סילסיך שטאט', אשר הוקמה מיד עם תום מלחמת העולם הראשונה, נחשבת למדינה קטנה במיוחד, הקטנה ביותר באירופה, גם צפיפות האוכלוסין בה היא הגבוהה באירופה. היא הוקמה בסמוך למחצבים של עפרות ברזל, אשר משמשים כקלף העיקרי של המחוז בהבאת תועלת לסביבתו. בימים הטובים ניסו להעביר לשם מפעלי תעשייה כבדה מהמדינות הסמוכות, ניסיון זה נכשל תוך זמן קצר. יותר מדי פריצות למבני המפעלים, יותר מדי בריונים שדורשים דמי הגנה, וחוקים מוזרים מדי שצצים לפרקים ולא מאפשרים לפעול שם באופן תקין מבחינה עסקית.

גנוב ממני ואגנוב ממך

"השתדל שלא לגנוב באזור זה". לשון החוק

מכת הגניבות והפריצות הולכת וצוברת ממדים מדאיגים. גם עבור מקום שכולו מבוסס על פושעים, ממדי המפגע לא נותנים מנוחה. קברניטי העיר חושבים שהתושבים מתייחסים אל פריצה וגניבה כאל סוג של תחביב, בידור. גנוב לי ואגנוב לך.

אנשים יוצאים מפתח ביתם כדי לפרוץ כל בית שני דרכו הם יעברו בדרך אל היעד – הבית אותו תכננו לשדוד מלכתחילה. כאשר הם שבים לביתם, הם מגלים, בלי הפתעה מרובה, שגם הבית שלהם נפרץ. מתוך זעם ותחושות נקם הם יוצאים לפרוץ כמה בתים נוספים.

מערכות אזעקה, כלבים, חיישנים ומצלמות, שומרים אנושיים וחומות פלדה. דבר לא עומד בפני הפורצים המיומנים של 'סילסיך שטאט', הצעירים נולדו לתוך פשע. בבתי-הספר הם למדו לפרוץ מנעולים.

בניסיון למצוא פתרון, הוחל חוק חדש, המחייב את כל האזרחים להתקין לוחיות רישוי על אחורי נעליהם, האזור המעוגל שמעל לעקב. הלוחיות יציגו את מספר הזהות של נועל הנעליים. במהלך החודש הזה וכן בחודשיים הבאים כארכת זמן, כבר אמורים כל התושבים בתחומי 'סילסיך שטאט' להיות מצוידים בנעליים מסומנות.

על גבול הקומוניזם

החוק הזה מעלה הרבה שאלות. המדור הפנה כמה מהן ללשכת פקיד ההסברה, מר דיטריך ז'ילבר. התשובות לפניכם.

ש. למה בנעליים ולא, נניח, על גב החולצה?

ת. אנחנו לא מחפשים לעשות לאזרחים חיים קשים. נעליים לא מוחלפות בכל יום. חולצה מחליפים מדי יום. לך תדרוש מאנשים להתקין מדי יום מחדש את הלוחיות על גב החולצה.

ש. למה על אחורי הנעליים, ולא מקדימה, על החרטום?

ת. [דיטריך צוחק] כי צריך את זה מאחורה, בזמן שהפושע בורח, וכל מה שאתה רואה זה את הצד האחורי שלי.

ש. זה לא, קצת, חדירה לפרטיות?

ת. חדירה לפרטיות? ברחבי 'סילסיך שטאט' לבד יש מיליון מצלמות רחוב, אנו שוכרים תפקודי לוויין מחברה סינית וכל המחוז נמצא עשרים-וארבע-שעות על המסכים במרכזי אבטחה שונים. סלח לי, אבל אחרי כל זה, החוק החדש לא ממש מרחיב את הנזק לפרטיות. תסכים איתי.

ש. ואיך גישה פרימיטיבית של לוחיות רישוי עם מספר זהות יסייעו לכם בתהליך בלימת הפשיעה?

עניין של זהות. נעליים

ת. זה מחזיר אותי שוב לשאלה הראשונה. דווקא על הנעליים, כי כאשר אדם רץ הוא מרים את רגליו אחורנית מ-45 עד 120 מעלות, תלוי בעוצמת הריצה. במצב כזה לוחית הרישוי נחשפת לעין אשר בשמיים (הלוויין).

ש. איך אתם יכולים להבטיח שאנשים לא יזייפו מספרים על גבי הלוחיות שלהם?

ת. לא ניתן להבטיח, אולם זה מגביל. לקחנו את הרעיון מהמכוניות. זה לא נראה לך פרימיטיבי? זו הדרך היחידה לזהות היום מכוניות? לוח עם מספרים? תחשוב על מכונית כמוצר טכנולוגי מתקדם, וזה מה שנשאר כדי לזהות אותו? לוחית? ובעניין חדירה לפרטיות, כאשר לוחיות הרישוי במכוניתך חשופות, אתה מרגיש לא בנוח?

ש. איך אתם מתכוונים לאכוף את החוק הזה?

ת. כמו במכוניות. אזרח בלי לוחיות רישוי, ייעצר מיד לבדיקה, תעודותיו ייבדקו והוא יקבל את העונש המגיע לו. אזרחים גם ייעצרו באופן אקראי כדי שהמספרים שלהם יאומתו כנגד התעודות שיציגו.

ש. מה העונש על הפרת החוק?

ת. תגיד, זו המכונית שלך כאן בסמוך לבית? אה? כן? אתה זוכר אולי אם הגעת לכאן עם שתי דלתות קדמיות או בלעדיהן?

איש המדור נאלץ לעזוב את הראיון, ולרוץ להציל את שאריות מכוניתו…

קישורים

  • מוזיאון הנעליים, בטורונטו, (המוצג החדש ביותר, נעלי-זיהוי)
  • התאחדות אספני לוחיות רישוי, (דרושות לוחיות-נעליים לאוסף פרטי)
  • האגודה לחיים יחפים, (ב'סילסיך שטאט' אסור על פי חוק ללכת יחף ברחוב)

אמונות טפלות בטכנולוגיה

רשומה רגילה

אמונות טפלות נתפסות כנושא פרימיטיבי. חתול שחור, מראה שבורה, הקשה בלוח עץ. אולם עם התקדמות הטכנולוגיה, נולדו אמונות טפלות חדשניות.

חתול שחור חולף בין שני בני אדם, יביא עליהם מריבה. חתול שחור שחוצה לפניך את הדרך, יביא עליך מזל רע; אסור לעבור לרוחב מעל ילד שרוע, הדבר יכול לגרום לו להישאר לנצח בגובהו הנוכחי; מראה שבורה מביאה מזל רע; אין להפוך את הדג הנאכל בצלחת, משום שהדבר יביא להתהפכות סירתו של הדייג שדג את הדג הזה… ועוד כהנה וכהנה, אמונות שנולדו והתפתחו בין העמים.

אולם הטבע האנושי, כך מסתבר, אינו יכול שלא לחקור ולהתחכך עם הנסתר, העל-טבעי, ולתת הסברים שונים ומשונים לתופעות הגיוניות יותר או פחות. גם עכשיו, עם מכוניות, מחשבים ואינטרנט, האמונות הטפלות לא נעלמו, הן רק התעדכנו.

הנה כמה מהאמונות הטפלות החדשניות, הרווחות כיום בקרב גיקים, המכורים לטכנולוגיה, ומצד שני גם בקרב טכנופובים, אלה החוששים ממנה.

המחשב המכושף

המקרה: סמן העכבר זז מעצמו, באקראי, לכיוונים שונים במסך, מבלי שהמשתמש נגע בעכבר, או בניגוד לכיוון אליו הסיט אותו.

המשמעות: המחשב הזה אחוז דיבוק. יש להזמין מגרש שדים, או לעקור את המעבד ולהשמיד אותו, רצוי בשריפה. לא יעזרו תוכנות אנטי-וירוס ואנטי-רוגלות. זה לא משהו שאפשר לתפוס בחושים.

דבר קטני-האמנה: אל דאגה, משהו בעכבר כנראה לא תקין.

לקנות או לא לקנות

המקרה: אדם נמצא בדרך לפגישה עם מוכר מכונית משומשת, או חדשה. בעודו נוסע, הוא רואה בצד הדרך מכונית מאותו דגם אותו הוא עומד לקנות בעוד שעה, והמכונית שבצד הדרך, תקועה. מאחוריה משולש אזהרה, איתות חירום. ובמקרים קשים, המכונית מרוסקת, פח מעוקם…

המשמעות: אל תקנה את האוטו הזה! קיבלת רמז למה שעשוי לקרות לך! ברח! קנה אוטו אחר!

דבר קטני-האמנה: מה הסבירות שזה יקרה? תביא מחשבון…

החמרה: הקונה בדרכו, רואה מכונית מאותו דגם שהוא מתכוון לקנות, ולא רק, אלא גם באותו צבע.

המשמעות: כמו במשמעות הקודמת, רק פי עשרים.

דבר קטני-האמנה: הלו, שלומי? לא, ירדתי מהגולף. אה… אני חושב שאני אלך על המאזדה-2…

מדברים אליך

המקרה: באינטרנט, גולש נרשם לאתר, שולח הודעה, מוריד קובץ, או מגיב לכתבה. וכדי לעשות זאת, עליו לעבור הליך אבטחה המכונה Captcha, בו עליו להקליד תווים המופיעים בתמונה מעוותת, וזאת כדי להבטיח שלא מדובר במכונה שמנסה להציף את האתר; בדרך כלל תמונת ה-Captcha מציגה תווים חסרי משמעות לחלוטין, אבל במקרה שלנו, האדם הזה רואה מילה בעלת משמעות! מילה מלאה, הגיונית.

המשמעות: זה יום המזל שלך. המציאות מסבירה לך פנים, מדברת אליך. זה יום טוב לרכישת כרטיסי גורל. יום טוב לסגור עסקאות. אל תחמיץ את היום הזה!

דבר קטני-האמנה: נו, באמת… אתה לא יודע? משרדי פרסום מוכרים שטחי Captcha לחברות גדולות…

אל תשכח להאכיל את הדג

המקרה: בעבודה על מחשב נייד, שעתיים, שלוש… ואז נשמעים ביפים חד-משמעיים, והודעה מתלקחת במגש המערכת, שמור את העבודות, החלף סוללה, או חבר לחשמל.

המשמעות: לא כדאי להגיע למצבים כאלה. הדבר עלול להביא עליך רעב נורא.

דבר קטני-האמנה: הו! ברצינות! כואב לי הלב לשמוע את הביפים האלה! תזמין פיצה…

סיפורו של נסיין מזרנים

רשומה רגילה

"זה אולי נשמע מגוחך, אדם שתפקידו לנסות מזרנים, אבל האם מקצועו של 'מבקר מסעדות' אינו מגוחך באותה מידה?" סיפורו מעורר ההשראה של נסיין מזרנים מרומניה.

 

ימי בטלה

בצעירותו היה סֶנְדיוּ בַּבְּליוּק (Sandu Babliuc) עצלן ובטלן בעל שיעור קומה, חי במוֹינֶסְטִי (Moineşti), רומניה. האיש לא הצליח להחזיק עצמו בעבודה יותר משבוע. בדרך כלל נזרק בשל הפסקות ארוכות שהיה נוטל לעצמו באופן תכוף, תוך שהוא מזניח את הטוסטים והנקניקיות על הגריל, או את משאבת הדלק, או כל דבר שניתן לאחריותו.

למעשה, סֶנְדיוּ קיצר את שמו מאַלֶקְסַנְדְרוּ, ובסביבתו הובן שהדבר נעשה מתוך עצלותו של הבחור בהגיית שמו הארוך. העצלנות שלו קיבלה אישיות בפני עצמה.

גם בחייו הפרטיים היה סֶנְדיוּ נרפה וחסר מוטיבציה. חי בבית הוריו, רובץ רוב היום על מיטתו, ואת שאר הזמן מבלה באכילה, או בישיבה במרפסת, מיטלטל על כיסא נדנדה מעץ, כמו זקן מופלג. אמו, עקרת בית, דאגה לו וניסתה לסייע לו, למרות הכל. אביו, עובד כפיים נמרץ, היה לועג לו ועוקץ אותו בכל הזדמנות. סֶנְדיוּ היה מגיב במשיכת כתף, עיניו נעוצות באופק.

אביו היה מכנה אותו 'נסיין מזרנים'. והיה צוחק, "לפחות תעשה מזה כסף…" סֶנְדיוּ מעולם לא חשב שהבדיחה הזו תקים אותו על הרגליים.

"מִתחילה לא נתתי למזרן הזה סיכוי גדול. הוא היה מחוספס למגע וקשיח תחת לחץ, כמו אבן. אבל מתברר שהוא דווקא התגלה כמזרן טוב אחרי עבודה מאומצת. אם זזתי במהלך השינה, המזרן הזה סיפק לי עיסוי."

התפנית

כאשר אמו חלתה, ואביו נאלץ לסעוד אותה, ולהפסיד ימי עבודה משלו, היה הבית אפוף אדים מרוב גערות קולניות וזעם. אביו הראה לו את הדלת, והזהיר אותו שלא ישוב אם אין בידיו עבודה, ואפילו הבזויה ביותר. הוא לא יכול להניח לבנו לבזבז את חייו ולהיטפל לסובבים אותו.

סֶנְדיוּ הסתובב יומיים ברחובות. ללא חברים או מכרים, לא היה לו לאן לפנות כדי לקבל שטח רביצה. לא היו לו כישורים מיוחדים, בקושי שלט בכתיבה או בחשבון, משום שאת כל זמנו בבית-הספר בילה בנמנום.

אחרי שהשאיל מאביו טוקסידו ועניבת פרפר, פנה סֶנְדיוּ לקניון הסמוך, נכנס אל חנות רהיטים ודרש לראות את המנהל. כאשר ישב מולו, לא הבין סֶנְדיוּ למה אנשים מפריזים בערכו של ביטחון עצמי. הוא עצמו לא חשש, ולא התרגש, לא ידע שזה נובע משלמות עצמית וחוסר אכפתיות של עצלנות.

סֶנְדיוּ לחץ את היד שהוגשה לו והציג את עצמו. "שלום לך, אני שמח שיכולת להיפגש איתי. שמי סֶנְדיוּ בַּבְּליוּק, ואני נסיין מזרנים."

מנהל החנות הסתכל בו רגע ארוך, פיו פעור. "מה? נסיין מזרנים?" הוא השמיע צחקוק. "בחיים שלי לא שמעתי על דבר כזה?"

סֶנְדיוּ הנהן. "אם אתה מעריך את התחום שלך, את הלקוחות ואת השם שלך, מוטב שתעסיק נסיין מזרנים." הוא הניח את כפו על חזהו. "ואפילו לא אכפת לי שזה יהיה מישהו אחר. רק אל תמכור מיטות ומזרנים, מבלי שיש לך נסיין צמוד."

"במהלך השינה התהפכתי מצד לצד קרוב לתשע פעמים. אני לא מבין מה יש במזרן הזה שעשה אותי קופצני כל-כך. לסיכום, המזרן עשוי להתאים לחיילים ואנשים שנמצאים בכוננות. מובטחת להם התעוררות מהירה."

מה התפקיד שלך?

המנהל נראה משועשע. הוא התקשה להאמין שלא מדובר בבדיחה או מתיחה. סֶנְדיוּ אמר, "זה אולי נשמע מגוחך, אדם שתפקידו לנסות מזרנים, אבל האם מקצועו של 'מבקר מסעדות' אינו מגוחך באותה מידה? האיש אוכל על חשבונך, ואז הולך ומפרסם את רשמיו בנוגע לטיב הבישול שלך, ההגשה, ניקיון המקום והשירות."

"ומה אתה עושה? כלומר, איך אתה מנסה את המזרנים?"

סֶנְדיוּ הצביע אחורנית אל החלון, שצפה על משטח מוגבה ובו מיטות ומזרנים. "אני מנסה את המזרן, אני ישן עליו. ואז כאשר אני מתעורר, אני ממלא דוח מפורט על טיב השינה, על הנוחות, על ההרגשות. וכן הלאה." הוא קם ממקומו. "אם זה לא נראה לך, אני אצא מהדלת הזו, ואתה תישאר מאחור, בפיגור אחרי עולם הריהוט והאינטרקציה בינו לבין הקונים."

מכאן והילך סֶנְדיוּ החל לנסות את המזרנים שנמכרו בחנות. מיטות ומזרונים הועברו לסירוגין אל פינה מאחורי וילונות שהוקצתה עבורו. סֶנְדיוּ היה ישן כל היום והלילה, ועבור כל מזרן שניסה קיבל תשלום. היו אלה פרוטות.

"ישנתי על המזרן הזה בדיוק שש וחצי שעות. כל רגע נוסף של שכיבה הפך עבורי לעינוי. העדפתי לשכב על הרצפה שעה נוספת."

פריצת דרך

תקופה לאחר מכן, התגלגל סֶנְדיוּ אל משרדי ניהול של רשת רהיטים בפריסה ארצית. סכומי הניסוי עלו עבור כל מזרן. רשת הרהיטים החלה להוסיף תווית אלכסונית באחת מפינות המזרן, ובה מודפסת תמונתו של סֶנְדיוּ בכובע לילה וכתוביות מובלטות:

ארבע כוכביות איכות של סֶנְדיוּ בַּבְּליוּק!; לא תרגישו כאבי גב, הבטחה של סֶנְדיוּ!; המזרן שסֶנְדיוּ העניק לאמא שלו במתנה!; נסיין המזרנים מספר אחת אהב את המזרן שלנו, אנו בטוחים שגם אתה!; ועוד ועוד.

נסיין המזרנים, עצלן עם קבלות, הפך לכוכב בעולם המיטות והמזרנים. שכרו עלה בהתמדה. כעבור תקופה, הוא שכר משרדים ועורכי דין, והחל לדרוש ולקבל תמלוגים על כל מזרן שנמכר אחרי שניסה אחד מאותה סדרה. כל מזרן שנשא את שמו, זיכה אותו בכסף; היה בזה כסף רב, והמאמץ… לא היה גדול.

בהמשך החל סֶנְדיוּ לסבול מכאבי גב, ומשקלו עלה. הרופאים אמרו לו שגופו מתנוון בשל חוסר פעילות. סֶנְדיוּ החל להתעמל. ואז דרש כסף רב יותר מחברות הרהיטים, משום שעתה, כך טען, הוא בודק כל מזרן פעמיים, לפני ואחרי שהוא יורד במשקל.

סֶנְדיוּ החל לנסות את מושביהן של מכוניות. הוא נמנם על כל אחד מהמושבים, ותיאר את התנסותו. יצרני רכב הציעו לו מכוניות במתנה, ובלבד שידבר עליהם טוב.

היתה תקופה שסֶנְדיוּ גם ערך את 'הבדיקה הכפולה', במהלכה הוא ישן בחלק מהזמן על צד אחד של המזרן, ולאחר מכן עשה פרק זמן נוסף על צידו השני. התשלום על הנסוי היה כפול. כל צרכן רוצה לדעת שהמזרן שהוא קונה הוא דו-צדדי באמת, ואם אחד הצדדים מתקלקל או מוכתם ללא תקנה, תמיד באפשרותו להפוך ולהמשיך ליהנות מהמזרן.

"זה מזרן לחובבי סיוטים. מעודי לא חלמתי חלומות זוועה שכאלה, על שום מזרון שהוא."

מזרן מחויט

עברו שבע שנים של מהפכה בעולם הריהוט, סֶנְדיוּ רכש עסק כושל לייצור מזרנים, והפך אותו מהמסד עד הטפחות. הוא פתח את בית החרושת שמציע מזרנים מחויטים.

בטקס הפתיחה, מול מאות אנשים ואלפי צופים, אמר סֶנְדיוּ, "איך אתם יכולים לקנות 'מזרן מדף'? עד כמה שהמזרן הזה יהיה יקר ואיכותי עם כלי תווי התקן הקיימים, הוא עדיין נוצר כדי לספק את רצונם של כמה שיותר צרכנים. ואם אתה רזה, המזרן עדיין יתאים לך? ואם אתה בעל מבנה גוף מלא? שרירי? בעל גב חלש? עדיין כל אלה ישנים על אותו מזרן שנוצר עבור כולם!" עיניו של סֶנְדיוּ עברו על פני המאזינים. "מובן שאינכם יכולים לקנות חליפה מפס ייצור, כי המידות והגזרה שלכם שונות, אז למה להתפשר כשזה מגיע למזרנים, עליהם אנחנו שוהים כמחצית מחיינו."

אנשים השתכנעו. מפעל המזרנים המחוייטים של סֶנְדיוּ הזמין כל צרכן לפגישה אישית. אורטופדים ורופאים בדקו את מידות הצרכן, את משקלו, את מסת שריריו ואת ההיסטוריה הרפואית שלו. נערך לו מבחן המסקר את סגנון השינה שלו. דוח מפורט נרשם ונשלח אל מחלקת הייצור.

עשירים ורודפי מותרות מכל רחבי העולם הזמינו את המזרנים המחויטים של סֶנְדיוּ; מפעלו יצר פעילות משותפת עם תאגידי רכב, יצרני ספות וריהוט משרדי. שמו של סֶנְדיוּ הפך שם נרדף לאיכות אינדיבידואלית.

"ומי אמר שמזרן טוב לא מאבד נפח אחרי שקמים ממנו? מדדתי את המזרון לפני ואחרי הניסוי. ומתברר שגובהו ירד בסנטימטר שלם. מי יודע, אולי תוך שבועיים המזרן הזה ייעלם לחלוטין."

מאז ועד עתה

בארוחות צדקה ובראיונות עומק לעיתונות, סֶנְדיוּ תמיד מזכיר את אביו שדחף אותו לעסוק בנושא. סיפר שתמיד היה אומר לו, "כלום אתה לא עושה, כלום! ממזרן למזרן, בכל הבית…" או, "חבל שאין מקצוע כזה 'נסיין מזרנים', היום היית מיליונר!"

היום סֶנְדיוּ כבר עייף מהעסקים. בפועל, באישיותו, הוא איש עצלן וחסר דחף, והצלילה המטאורית הזו לתוך עולם העסקים התישה אותו. התרופה שלו היא, כמובן, מנוחה מרובה…

כעת מעביר סֶנְדיוּ קורסים מורכבים בניסוי מזרנים, והוא בוחר אישית את הנרשמים. הוא מחפש את הבטלנים האמיתיים, העצלנים שלא יצלחו לשום עבודה אחרת. והכיתה, השיעורים, הקורס כולו, נערכים בדממה ממושכת… כל התלמידים, כולל סֶנְדיוּ המורה, רובצים על מזרנים, ישנים להם בשלווה.

"ישנתי במושב האחורי של המכונית הזו, התמיכה של מסעד הגב והשיפוע של המושבים עצמם, סיפקו לי פינה חשוכה ונעימה. רק חבל שאני לא גמד, כך הרגליים שלי לא היו משתלשלות מחוץ לפתח."

קישורים

מה היום שלך?

רשומה רגילה

כולנו שמענו על יום המשפחה, יום השואה, יום הפועלים הבין-לאומי (האחד במאי), יום הבלוגרים הבין-לאומי, ועוד ימים אחרים. קבלו כעת את רשימת הימים שהם פחות מפורסמים…

יום הממושקפים /  10 באפריל

יום זה למעשה נחגג לראשונה על-ידי מעצבי מסגרות משקפיים, לרגל השקת דגם עיצובי חדש שאיש כבר לא זוכר אותו. הוא נחגג רק פעם אחת ב-1992, עברו שלוש שנים והוא נחגג מחדש, הפעם על-ידי אנשים שרואים במשקפיים את המכשיר שהפך את חייהם לטובים יותר.

'ביום המשקפיים' נוהגים הממושקפים לברך זה את זה בניד ראש, תוך אחיזה בידית המשקפיים, בדומה למה שנהוג לברך זה את זה תוך כדי אחיזה בתיתורת המגבעת; ביום זה גם נהוג לקנות משקפיים חדשים; אלה שמגלים הזדהות עם מרכיבי המשקפיים, נוהגים להרכיב באותו יום משקפיים ללא עדשות, או עם עדשות ללא מספר.

יש חולקים על החוגגים שנוהגים להרכיב משקפי שמש בלבד, בלי עדשות לתיקון הראייה. כי בכך הם עושים את המשקפיים האמיתיים ללעג, אולם מרכיבי משקפי השמש מאיימים לקבוע לעצמם יום משלהם.

חובבי טכנולוגיה מתפארים במשקפי מציאות מדומה, ובמשקפיים למדיה בתלת-ממד, אבל אלה עדיין לא החליטו אם להשתתף ביום הממושקפים באופן רשמי.

אנשי 'איגוד הממושקפים', נוהגים לנופף בימים אלה בדמויות מפתח מרחבי ההיסטוריה ולספר על היותם ממושקפים. אבל האם זה יצליח במלחמה בסטריאוטיפים שדבקו במרכיבי משקפיים?

יום הארצות האחרות / 11 בנובמבר

יש כאלה שבמהלך השנה תקועים עמוק בתוך הוויה שלהם, לטוב ולמוטב, עד שהם שוכחים שהמדינה שלהם היא רק אחת מני רבות. גדולה או חשובה ככל שתהיה, היא רק נקודה על פני המפה.

ביום זה נהוג לשבת בחבורות, להזכיר פרטי טריוויה מעניינים על ארצות שונות, וכן לשחק 'ארץ עיר', ולערוך חידוני 'עיר בירה', וכדומה. וכך להדגיש את קיומן של מדינות נוספות מעבר לגבולות המדינה בה נחגג אותו חג.

באופן רשמי הסתיימה מלחמת העולם הראשונה בשעה 11:11, על פי זה קבעו את התאריך ה-11 לחודש ה-11, לעשותו יום של שיתוף ושלום בין כל הארצות.

יום המנצחים / 31 בדצמבר

יום זה נקבע כדי להעלות את המורל האישי של כל אדם קשה יום באשר הוא. חלמת פעם לנצח בתחרות כלשהי? רצית לזכות במקום הראשון בחידון בתחום החביב עליך? רוצה להרגיש איך זה להיות מנצח?

ובכן, במהלך היממה האחרונה של השנה, כל אחד נחשב מנצח. לא חשוב במה, הוא מנצח. הוא שרד שנה נוספת, הוא כבר נחשב מנצח.

ביום זה נהוג לפנות אל אנשים אחרים בתארים מפולפלים שונים, כמו 'אביר…', או 'סר', 'איש המדליות', 'חתן הפרס הגדול', 'אלוף הארץ ב…' וכדומה.

מי שמעוניין להשתתף, עליו לחוש עצמו במשך כל היום, כאילו זכה בפרס חשוב או ניצח בתחרות. כך עליו להיות מחייך בזחיחות דעת, להסמיק כרצונו, ולפסוע בהילוך טווסי.

אנשי 'אקדמיית המנצחים', מעלה לרשת אתר, ממנו ניתן להדפיס תעודות מפוארות, בעיצובים מרשימים, וכן להזמין פסלונים, סרטי מדליות, וחולצות עם הדפסים כמו 'אני המנצח', 'המנצח לוקח הכל', 'באתי, ראיתי, ניצחתי', 'הניצחון הוא שלי!', וכדומה.

יום החופשה של רובין-הוד / 26 בינואר

אם ראיתם שהשכן שלכם ממול לא הולך לעבודה ב-26 בינואר, ובכן… אולי הוא גנב שחוגג את 'יום החופשה של רובין-הוד'. הכינוי הזה החליף את השם הישן והישיר מדי 'יום ללא גניבה', בו נקרא המועד הזה עד לשנה האחרונה. שם נוסף שכמעט נבחר היה, 'יום ללא כפפות'.

בימים אלה, כדי שלא ייווצר מצב שכל הגנבים, אמני הנוכלות ואלופי מזימות הסחיטה נחשפים לפתע, נהוג בכל זאת לעזוב את הבית, ולצאת 'לעבודה' כרגיל. אולם במקום לגנוב, או לעשוק מישהו, מתאספים הגנבים במבנים נטושים הפזורים בכל עיר; ושם, סביב מדורה, או בלעדיה, הם יושבים באנונימיות ומגלגלים סיפורי נוכלות וטכניקות מרמה.

כדי שכל אחד יוכל להשתתף, מבלי לחשוף עצמו, או לשים עצמו כחשוד, מדברים כולם בגוף שלישי.

יום הימניים / 13 בספטמבר

יום זה נקבע כתגובה ל'יום השמאליים' שחל ב-13 באוגוסט. בימים אלה מנופפים הימניים בימניותם, ונוקבים בשמותיהם של גאונים וממציאים לאורך ההיסטוריה, שהיו דווקא ימניים.

'אגודת האנשים הימניים' טוענת שגם אנשים שמאליים, שאינם שמאליים במאה אחוז, צריכים לחגוג את  'יום הימניים'. מאחר שנדיר למצוא שמאליים במאה אחוז, יוצא שרוב העולם נכלל כראוי לציין את היום הזה.

השמאליים לא חשים מאוימים מהיום הזה, והם שוב משתמשים באחד מהסלוגנים האופייניים להם: "כולם נולדים ימניים, אולם רק המחוננים התגברו על זה". אפשר להבין.

קישורים