המכונית בעלת אלף השמות

רשומה רגילה

sirionאנחנו מכירים אותה כדייהטסו סיריון, אבל בעולם היא ידועה בכמה  שמות נוספים. אותה גברת, אותה אדרת (פחות או יותר), רק שם אחר. אז נעשה קצת סדר בדברים, ונראה לאן שייך כל שם. לפנינו מכונית עם משבר זהות.

להמשיך לקרוא

פתח מילוט – 3 – הפאזל ב

רשומה רגילה
פתח מילוט – 3 – הפאזל ב | מתח |
[ לכל תעלול יש סוף, קח את זה בחשבון! ]


בעומק הפאזל

אחרי שהחברותא שלו נהרג בתאונה אווירית, אישיותו של מנדי גולד מתערערת; צמד חוקרים פרטיים נשאב למערבולת האירועים; הרב והרבנית מואשמים בפשע בינלאומי; עמוד השדרה עומד להיחשף; מאחורי כל אחד חשבון אישי ארוך שחייב להיסגר, ואפילו במחיר כבד…

בטרילוגיה

בסדרת פתח מילוט נפרשת עלילה מבריקה ומפותלת שמכופפת את כל הכללים. אל קלחת ההתרחשויות נשאבת שורה של דמויות משורטטות בקפידה ומלאות חיים. בחור ישיבה פיקח מדי; סטודנטית חטטנית; איש משפחה בעל חיים כפולים; מנהל מחלקה ביטחונית עם נפש בוגדנית; חבר אמת שמוכן לעשות הכל; ראש-ישיבה ורבנית שמסתבכים בעל כורחם; פרופסור חולני שנראה שאינו מסתיר דבר; ואשה יפנית שאיבדה הכל פעם נוספת.

בסדרה זו נוגע המחבר במיומנות במוטיבים חדשניים. טכנולוגיה-עילית ותעופה; הסדרי אבטחה, מעקבים ומרדפים; לוויין וריגול אלקטרוני; לוחמים על-חושיים, וקרבות מרהיבים של אמנות לחימה; תיאור של יפן והאופי היפני, לצד ההיסטוריה והספיחים שנותרו עד ימינו. מלבד הסיפור המשובח, סופג הקורא ידע מקיף ומסקרן מתובל ביידישקייט.

זהו סיפור רחב יריעה וממכר, בו יצרים מתנגשים, מתח גואה ומסתורין מרחף על הכל. מבוכים של אבדון, כוונות אפלות, ורגשות עזים. ברקע החי של העלילה, מציאות, מדע, אשליה ומיתוס נשזרים זה בזה למצע מרהיב ומרתק שאין דומה לו.

במהלך פרסום הסדרה בעיתונות, היא הותירה רושם בל יימחה על הקוראים וזכתה להדים נרחבים ולגלים של תגובות אוהדות.

נחמן גרשונוביץ – סופר וחוקר בין-תחומי, אמן המתח הריאליסטי המשלב דמיון חסר מעצורים עם היגיון מדעי. מחבר ספרי מתח, הומור, עיון וסיפורת. מאמרים מפרי עטו מתפרסמים בכתבי-עת שונים בארץ ובעולם.

מבין ספריו: השליח מנבצ'יק, מאזן אימה; טעות אופטית; ושמחת בחייך, ושמחת בחייך 2 וחצי; לעלות על נס; תופת, הישרדות, הפאזל (א/ב)…

  • הספר הפאזל ב (יחד עם הפאזל א), הוא חלק שלישי בטרילוגיה פתח מילוט. החלק הראשון: תופת, החלק השני: הישרדות. החלק הבא: מאחורי הקלעים.
  • לחץ כאן כדי לעבור לספר הראשון בסדרה: פתח מילוט – 1 – תופת.
  • לחץ כאן כדי לעבור לספר השני בסדרה: פתח מילוט – 2 – הישרדות.
  • לחץ כאן כדי לעבור לכרך הקודם של חלק זה: פתח מילוט – 3 – הפאזל א.
  • הסדרה פתח מילוט פורסמה בשלמותה כסיפור בהמשכים בעיתונות במשך כשש שנים. לחץ כאן כדי לעבור לעמוד הסדרות שפורסמו, ולקבל מידע נוסף.

> פרטי הפקה:
הוצאה: פנתר
שנה: 2009
לועזית:The Emergency Exit Trilogy – Vol. 3 – Puzzle – Part 2
עמודים: 360

 ארון הספרים היהודי

evrit

לחצו כאן – כדי להצטרף לרשימות התפוצה של הוצאת פנתר. תקבלו ישירות לתיבת האימייל שלכם עדכונים על ספרים חדשים, מאחורי הקלעים, 'בקַרוֹבים', ועוד.
אין קשר בין רשימת התפוצה של הוצאת פנתר, לבין רשימת הדיוור של אתר זה.

פתח מילוט – 3 – הפאזל א

רשומה רגילה
פתח מילוט – 3 – הפאזל א | מתח |
[ לכל תעלול יש סוף, קח את זה בחשבון! ]

בעומק הפאזל

אחרי שהחברותא שלו נהרג בתאונה אווירית, אישיותו של מנדי גולד מתערערת; צמד חוקרים פרטיים נשאב למערבולת האירועים; הרב והרבנית מואשמים בפשע בינלאומי; עמוד השדרה עומד להיחשף; מאחורי כל אחד חשבון אישי ארוך שחייב להיסגר, ואפילו במחיר כבד…

בטרילוגיה

בסדרת פתח מילוט נפרשת עלילה מבריקה ומפותלת שמכופפת את כל הכללים. אל קלחת ההתרחשויות נשאבת שורה של דמויות משורטטות בקפידה ומלאות חיים. בחור ישיבה פיקח מדי; סטודנטית חטטנית; איש משפחה בעל חיים כפולים; מנהל מחלקה ביטחונית עם נפש בוגדנית; חבר אמת שמוכן לעשות הכל; ראש-ישיבה ורבנית שמסתבכים בעל כורחם; פרופסור חולני שנראה שאינו מסתיר דבר; ואשה יפנית שאיבדה הכל פעם נוספת.

בסדרה זו נוגע המחבר במיומנות במוטיבים חדשניים. טכנולוגיה-עילית ותעופה; הסדרי אבטחה, מעקבים ומרדפים; לוויין וריגול אלקטרוני; לוחמים על-חושיים, וקרבות מרהיבים של אמנות לחימה; תיאור של יפן והאופי היפני, לצד ההיסטוריה והספיחים שנותרו עד ימינו. מלבד הסיפור המשובח, סופג הקורא ידע מקיף ומסקרן מתובל ביידישקייט.

זהו סיפור רחב יריעה וממכר, בו יצרים מתנגשים, מתח גואה ומסתורין מרחף על הכל. מבוכים של אבדון, כוונות אפלות, ורגשות עזים. ברקע החי של העלילה, מציאות, מדע, אשליה ומיתוס נשזרים זה בזה למצע מרהיב ומרתק שאין דומה לו.

במהלך פרסום הסדרה בעיתונות, היא הותירה רושם בל יימחה על הקוראים וזכתה להדים נרחבים ולגלים של תגובות אוהדות.

נחמן גרשונוביץ – סופר וחוקר בין-תחומי, אמן המתח הריאליסטי המשלב דמיון חסר מעצורים עם היגיון מדעי. מחבר ספרי מתח, הומור, עיון וסיפורת. מאמרים מפרי עטו מתפרסמים בכתבי-עת שונים בארץ ובעולם.

מבין ספריו: השליח מנבצ'יק, מאזן אימה; טעות אופטית; ושמחת בחייך, ושמחת בחייך 2 וחצי; לעלות על נס; תופת, הישרדות, הפאזל (א/ב)…

  • הספר הפאזל א, הוא חלק שלישי בטרילוגיה פתח מילוט. החלק הראשון: תופת, החלק השני: הישרדות. החלק הבא הפאזל ב.
  • לחץ כאן כדי לעבור לספר הראשון בסדרה: פתח מילוט – 1 – תופת.
  • לחץ כאן כדי לעבור לספר השני בסדרה: פתח מילוט – 2 – הישרדות.
  • הסדרה פתח מילוט פורסמה בשלמותה כסיפור בהמשכים בעיתונות במשך כשש שנים. לחץ כאן כדי לעבור לעמוד הסדרות שפורסמו, ולקבל מידע נוסף.
  • לחץ כאן – כדי לקרוא קטע מתוך הספר: 'ארבעת צלפי האפוקליפסה' – קטע של מתח ופעולה, בו מתמודד מתנקש מול ארבעה צלפים בליל סופה.
> פרטי הפקה:
הוצאה: פנתר
שנה: 2009
לועזית: The Emergency Exit Trilogy – Vol. 3 – Puzzle – Part 1
עמודים: 438
evrit

לחצו כאן – כדי להצטרף לרשימות התפוצה של הוצאת פנתר. תקבלו ישירות לתיבת האימייל שלכם עדכונים על ספרים חדשים, מאחורי הקלעים, 'בקַרוֹבים', ועוד.
אין קשר בין רשימת התפוצה של הוצאת פנתר, לבין רשימת הדיוור של אתר זה.

הדובדבן והזריקה – מבחוץ

רשומה רגילה

מבחוץ – קישורים לשני מאמרים מפרי עטי שהתפרסמו לאחרונה ב-NRG:

מאמר על פריחת הדובדבן

  • מאמר מקיף על הסאקורה, פריחת הדובדבן ביפן. על מנהגי הפסטיבל, המקור הלוט באגדות, היופי הלא מושלם, והקשר היהודי. הדובדבן הבוכה

מאמר על טכנולוגיה רפואית

  • במשך השנים מנסים מדענים לשכלל את טכנולוגיית הזריקות. המאמר מתאר פיתוחים בולטים בתחום. זריקות ללא כאבים.

10 עובדות על ראש-ממשלת יפן

רשומה רגילה

ראש-ממשלת יפן, קואיזומי ג'ונצ'ירו, חגג בתחילת החודש (8.1) יום-הולדת 64. הנה כמה עובדות על האיש, ועל יחסם של אזרחי יפן.

  1. היחיד בהיסטוריה של ראשי-ממשלות ביפן, שהתגרש. הוא כעת לא נשוי.
  2. יש לו בן שעוסק בדוגמנות. הו כמה שהם דומים.
  3. הוא משוגע על אוכל איטלקי.
  4. יש זרים רבים שחושבים שהיפנים חושבים שהוא דומה לריצ'רד גיר.
  5. חובב מוסיקה קלאסית. לא מחמיץ אף מופע אופרה שנערך בטוקיו. ומנגד, חובב רוק כבד.
  6. הוא נערץ בדומה לאלילי פופ וכוכבי בייסבול.
  7. תומך בהרצת סלבריטאים ומפורסמים אחרים לדיאט.
  8. נחשב לראש-הממשלה היפני הפופלרי ביותר מאז תום המלחמה.
  9. תומך בהפרטת גופים ממשלתיים ובחיסול הנשק הרגעיני.
  10. מרבית אזרחי יפן לא יודעים את תאריך יום-הולדתו, האירוע לא נחגג כפי שנהוג לגבי הקיסר.

דפים ריקים

רשומה רגילה

ספרו של אמן צרפתי זוכה לביקוש רב, למרות שלא מודפס בו כלום.

מדהים איך 365 עמודים ריקים כובשים את לב הבריות

לפני חודשים אחדים החלה הוצאת 'סֶלֶקְטֶד הַאוּס' להפיץ בארצות האנגלו-סקסיות את  הספר Empty pages (עמודים ריקים). על הספר חתום אמן צרפתי צנוע בשם אלפונס נואל, שמתגורר למעשה בשוודיה ושם פרסם לראשונה את ספרו, בשוודית, Tomma sidor.

Tomma sidor – הגרסה המקורית, בשוודית >

הספר האמנותי התגלגל משוודיה, שם זכה להצלחה גדולה, לצרפת ולגרמניה, להולנד ולמזרח הרחוק. עכשיו הוא נפוץ בכל העולם, ואנשים נוהרים לקנותו בכל מקום שהוא.

הספר משתרע על 365 עמודים… ריקים. העמודים לבנים, נקיים, אין בהם דבר. אם כן, מה גורם לאנשים בכל העולם לרוץ ולקנות את הספר?

המדור השיג את תגובתו של האמן והריהי לפניכם.

מה הרעיון שעומד מאחורי ספר שלא מודפס בו כלום?
זה בדיוק העניין.

איזה עניין?
זה אמנות. אתה מבין באמנות?

אמנות? אמנות אַבסטְרַקְטית? קינֶטית? אמנות הלחימה?
לא. אמנות לשם אמנות. אני היוצר, האמן, אין זה מתפקידי להגדיר ולחדד את הרעיונות שעומדים מאחורי היצירה שלי. זה תפקידן של הבריות ושל מבקרי אמנות.

ודברים אלה כמובן לא מסבירים את הנהירה הגדולה אחר הספר. ניסנו לעלות כמה תגובות של קוראים לשאלה, "מדוע רכשת את הספר?" ראו ושִׁפטו.

Empty pages – המהדורה האנגלית >

  • הספר הזה אומר ב'מילים פשוטות' את מה שכל אחד מנסה להגיד כל הזמן. יש פה מחאה ברורה ונוקבת, על הרבה דברים. המלחמה בעירק. המס על ויסקי. יוקר המחייה…
  • אני קורא הרבה ספרים, ומזמן לא נתקלתי בספר שלא היתה לי עליו ביקורת. ההיפך, הספר הזה מבטא את המחשבה שלי על הרבה ספרים אחרים. יש ספרים שלא ראויים לדפוס. יש ספרים שהם פשוט יקרים מדי. יש ספרים שסתם בלי סיבה אנשים קונים אותם כמו משוגעים. הספר הזה לוקח את כל הניגודים והבעיות הלאה, ומניף אותם כמו דגל. חבר'ה, תעצרו, תתבוננו, עד איפה אנחנו רוצים להגיע עם הידרדרות התרבות.
  • תראה, [מנמיך את קולו] אני מקווה שזה לא לציטוט. אני נרקומן, אבל נרקומן עם סטייל, אני עובד בהייטק וכל הזבל הזה. [משתעל]. אני צריך ניירות עם רמה, משהו שיהיה נוח לשאת ממקום למקום, ושלא יחשיד יותר מדי. תראה, היום בסביבה של מחשבי כף יד וסלולריים רב-שימושיים, אם אתה מוציא פנקס, מסתכלים עליך כאילה אתה איזה פיראט ששלף החוצה את רגלו הימנית. אתה מבין, אני צריך לגלגל בנוחות את העשב, וזה דבר שאי-אפשר לעשות עם פַּאלְם…
  • לפי דעתי, זו מֶטפוֹרה עוצמתית במיוחד על החיים שלנו, שהם ריקים ואפסיים. 365 עמודים, שהם כנגד ימות השנה, בהם אנחנו קמים, ואוכלים, ועובדים, וחוזר חלילה. אחד הספרים המצויינים שראיתי.
  • אתה שואל למה? פשוט, זה ספר חמוד, מעורר השראה. אני בעסקי המו"לות, והספר הזה נראה לי עכשיו כמו פרויקט מצוין, שהלוואי והיה נופל לי לתוך הידיים. אין בעיות עריכה, אין הגהות, אפשר גם לתרגם אותו בקלות למגוון שפות. אמנות? לא, אין אמנות. אני משתמש בזה בתור פנקס.
  • זה ספר שאני לא מבין איך עד היום איש לא חשב עליו. אני ממליץ בחום על הספר הזה לכל אחד מהמטופלים שלי (פסיכולוגיה), אני ממש מחייב אותם לרכוש אותו, ולהשתמש בו כמכשיר לארגון המחשבות והתוכניות. מדי בוקר הם קמים, ועל פי ההוראות שלי, הם יושבים מול הספר, ומסתכלים בעמוד הריק. "זה היום שלי," הם אומרים. "הוא ריק, נקי, לבן. אני אחליט איזה יום אני רוצה שהוא יהיה. ואני רוצה אותו מאושר, פורה, נקי מדאגות!"

וכך זה נראה ביפנית >

מבירור קצר עולה שהספר יופץ בקרוב גם בישראל, תחת השם 'דפים ריקים', או 'עמודים ריקים', העורכים עדיין לא החליטו. מדובר כמובן בהוצאת פרפר היוקרתית והקונטרוֹבֶרסיאלית. (פרפר, שוב, אל תשלחו אלי את הספר הזה לביקורת, אין לי מה להגיד עליו, וגם כבר מצויים ברשותי עותקים של כותר זה בארבע שפות. תודה על ההתחשבות).

תמיד נזכור את הירושימה – תיאור

רשומה רגילה

תיאור ספרותי מתוך סאגה המתפרסמת בהמשכים בעיתונות. צד בסיפור מתרחש על רקע ההפצצה האטומית ביפן. חודש אוגוסט, חודש הזיכרון.

6 באוגוסט 1945, שעת בוקר מוקדמת, הירושימה.

ילדה יפנית קטנה התרוצצה לה סמוך למי הים, היא היתה יחֵפה ולבושה בבגד דקיק. קיפצה בין קני הבמבוק ושרה שיר לפרפר שפיזז למעלה. "פרפר חביב, פרפר יפה. למה אתה בוכה. זמנך כה קצר, אבל בכל זאת. כמה אושר יש לי, כשאני אותך רואה דואה. פרפר חביב פרפר יפה…"

"קייקו-צ'אן, בואי לכאן, קטנה שלי," אמרה האם. היא היתה על ברכיה, משפשפת את הבגדים במים וקורט סבון, בתוך אגן מעץ.

"אני שרה עם הפרפר. את רואה איך הוא רוקד איתי?"

"קייקו-צ'אן, עוד מעט תתחיל השמש ואין לך כובע. בואי תשבי מאחורי הגשר הזה." האם הוסיפה לקרצף במרץ את הבגדים. ככל שאדם כהה יותר, ביפן, כן חשיבתו פחותה יותר. אנשים דאגו לשמור על עצמם ועל ילדיהם משהייה תחת השמש כדי שלא יכהה עורם.

קייקו הקטנה קיפצה לכאן ולכאן והתיישבה מאחורי הגשר. היו זה גשר אדיר מבטון ופלדה שהוביל מעל פרץ של מים בין שני חלקי אדמה. היא נתחבה לתוך כוך קריר בין האבנים הענקיות. הוסיפה לשיר בתוך הצל הנעים, קולה חוזר אליה, מהדהד.

הפצצה נורתה. יורדת למטה. מצנח נפרש כדי להאט את ירידתה. כאשר הגיעה מעל למחצית הקילומטר מעל העיר, החלה ההתבקעות האטומית.

בשעה 8:15 בדיוק, האדמה שאגה.

l

באותו רגע כיסה הערפל את פני האדמה. אבק מתרומם ומכסה את הכל. עשן בגוונים תכלכלים אופף את העיר, עשן שהופך בהדרגה לחוּם אדמדם, וסגול כהה ושחור. הטמפרטורה במרכז הפיצוץ מגיעה לעשרים מיליון מעלות לפחות.

עוצמה כזו של פיצוץ איש לא שמע קודם. שמש נוספת התלקחה באמצע השמים, נוטפת דם. כדור של אש בממדים שלא ייאמנו הלך והתפשט ונסק לגובה, משנה גוונים, אדום, ארגמן, כתום. ענן לבן עלה לעומתו מן האדמה, צחור כשלג. הענן הופך לעמוד אדיר של אדים ואבק, מתנשא ומתרחב. הופך צורתו לפטרייה ענקית, קוטרה קילומטרים רבים.

באותו רגע כיסה הערפל את פני האדמה. אבק מתרומם ומכסה את הכל. עשן בגוונים תכלכלים אופף את העיר, עשן שהופך בהדרגה לחוּם אדמדם, וסגול כהה ושחור. הטמפרטורה במרכז הפיצוץ מגיעה לעשרים מיליון מעלות לפחות.

הכל מסביב מתנדף. האוויר שסביב אזור הפיצוץ מגיע למידת לחץ מבהילה, קופא, מתהדק לרגע, ואז לפתע מתפרץ שוב. האוויר מתפשט במהירות, מחולל גלי הדף טעונים באנרגיה עצומה והרסנית. משב משחית נוצר עד למרחקים.

כמו מחרשה של אש בידי ענק אימתני, אצבעות אדירות שהופכות את האדמה ואת כל אשר עליה. ההדף פוגע בבתים. מכה, נכנס בקיר, הבית מזדעזע, הרוח עוברת דרכו, החלונות הופכים לאבק. כשהרוח במרכז, בא הפיצוץ, הלחץ חזק מאוד ובשבריר שנייה הבית לא יכול לשאת עוד את הלחץ, מסגרות ברזל מותכות וקירות העץ הופכים רסיסים, שבבים וענן של אבק לבן שחור.

אש טורפת בהתפרצות של תנועה חסרת מעצורים, ממשיכה מסביב לכל הכיוונים. התפרעה קדימה והשאירה מאחור שדות חרוכים ושחורים שלא ניתן לזהות מה היה בהם קודם, בתים או עצים או אנשים, רק גיבובים של פיסות שחורות.

מבנים התפוררו, מסילות ברזל התעוותו והתהפכו עם הקרקע, מקלטים התמוטטו, תחנות דלק התפוצצו, גשרים נחרבו. זרימת מים וחשמל הופסקו. אנשים לא נותרו על רגליהם. הם הוטחו בקרקע ובקירות, נקרעו, נמעכו, הפכו לכתמים חומים של עור ודם. רבבות נרמסו ברגע אחד.

במרכז העיר עפו לבֵנים ומוטות ברזל וגשם של רסיסי זכוכית הצליף ללא הפסק. לא היה לאן לברוח. הזכוכית מחוררת את הגוף, לבֵנים סוקלות, ברזלים משפדים. איברים נכרתים ומותזים בצעקות כאב שאי-אפשר לשאת. אש משתוללת בכל מקום ושאגה אכזרית עולה מהעיר כולה.

הגשר בו שהתה קייקו הקטנה הזדעזע, הוא היה מרוחק מספיק ממרכז הפיצוץ אך למרות זאת התמוטט. הבטון הוא פריך ושביר תחת לחץ אטומי. היא נלכדה בפנים, בתוך החושך והאימה.

גם במרחק, וגם בטבע, הנזק פגע. נהרות שסביב געשו וסערו, שצפו את החוף בקצף לבנבן, מים פגומים. ואז נשאב הנהר בחזרה ושינה את כיוון זרימתו. חושש. חומק. בורח לו. והדגים מפרפרים ומכרכרים ומבאישים אחרי שמתים.

היא שמעה את אמא צורחת בחוץ. וניסתה להציץ מבין החרכים שנוצרו באבנים האדירות. אמא עמדה כפסל עם ידיים מושטות לצדדים וזעקה, הבגדים שעליה החלו לבעור לפתע, משל היתה גפרור ניצת. היא הפכה ללפיד של אש. היא נרעדה ורצה לכאן ולכאן חסרת אונים. הבגדים אוכלו. השער נשרף בשלהבת מהירה. הפנים נמסו. חלקים נפלו מגופה תוך כדי ריצה.

היא נפלה אל הקרקע עדיין צורחת.

כמה דקות אחר-כך, קייקו כבר לא ראתה דבר, מלבד גוש לא ברור, לא מזמן זו היתה אמא שלה.

וכך מתו רבבות. בסופה שאין לה מעצורים. המשב עזב את העיר ונתן לנאנקים כמה דקות לשקוע ברחמים עצמיים ולמצוא דרכים לטפל. אך בעת שפגע המשב בהרים, הוא חזר מיד שוב לתוך העיר.

הפעם היה הרס גדול שבעתיים. חרישה אחר חרישה. כתישה אחר כתישה. טחינה אחר טחינה. ולא נותר דבר שלם או דבר על מקומו. עצים נעקרו והתעוותו, הישירו עליהם אל האש. מכונות התעופפו וכלי-רכב גדולים כקטנים נגררו ברוח קדים עזה, מחצו את אלו שעמדו בדרכם, ולבסוף נקרעו לחתיכות קטנות של מתכת בוערת, נוֹרֵית לכל כיוון, משספת, חותכת.

גם במרחק, וגם בטבע, הנזק פגע. נהרות שסביב געשו וסערו, שצפו את החוף בקצף לבנבן, מים פגומים. ואז נשאב הנהר בחזרה ושינה את כיוון זרימתו. חושש. חומק. בורח לו. והדגים מפרפרים ומכרכרים ומבאישים אחרי שמתים.

עוצמת האש שאבה את כל החמצן מהאוויר. וגם אנשים שהיו אי-שם בטווח מוגן, החלו לקפץ ולהשתולל, לתור אחר אוויר. אך זה איננו. אנשים השתנקו ובעטו בייאוש, התעוותו ונחנקו. חֳמָרים חֳמָרים של גופות ואנשים פצועים, גוועים, משוועים.

שדות של אורז וקני במבוק התלקחו, פצפוץ חדגוני של אש שורפת. האדמה בערה. העיר כולה בלהבות. החומר, הרוח, הברייה. אש וגופרית ותמרות עשן.

רובם חפים מפשע.

ילדים.

ילדות.

תינוקות.

ולצדק אין מידה. ולאיש מאחורי ההדק אין הבנה. מהו אטום? מהו המוות? מהו הכאב בעת שפנים נשרפות, ועיניים נמסות וקילוח של סחוס בוכה מתוך העצמות? והשיער ניצת מתוך הקרקפת והמוח שאינו מרגיש כאב, מרגיש רק את הריק אליו הוא נעלם. איך אפשר להבין. איך אפשר לספור.

הארגונים שהיו עשויים לסייע או למנוע במידה מסוימת את השואה המתפשטת, יצאו מכלל פעולה, ברובם. מאתיים רופאים היו בהירושימה באותו זמן, אך רק שלושים היו מסוגלים למלא את התפקיד שלהם. מתוך 1,780 אחיות, נותרו אך מאה עשרים ושש, כל היתר נהרגו או נפצעו. מבין ארבעים וחמישה בתי-חולים, רק שלושה היו ראויים לשימוש.

ולפורענות אין מעצורים.

l

"קח, קח, אין מה לעשות. אנחנו חייבים להשתמש במה שיש." הם לקחו כל אחד שני גלונים ונשאו אותם החוצה. "זה שֶמֶן בוטנים למאכל, אנחנו נוסיף לזה חומר מאלחש ונמרח להם את זה על הפצעים. כשזה ייגמר נשתמש בחמאה ואחרי זה בקטשופּ, תרופות כבר אין לנו."

ג'ימוֹ רץ לצד השני לכיוון אזור יוּג'ינָה. היו שם תחנה ראשית של כיבוי אש ומִפקדה צבאית עם גיבוי רפואי. כבר מן המרחק ראה את המהומה. עשרות אנשים התקהלו סביב המִפקדה, למרות שמבנה המִפקדה היה גם הוא הרוס בחלקו. חיילים התרוצצו לכאן ולשם חסרי אונים.

ג'ימוֹ פילס את דרכו בין האנשים והצעקות, התקרב אל התורן הרפואי הראשי ותפס בזרועו. התורן הדף אותו בעדינות.

"אדוני, אני מבין את מצבך," אמר התורן בייאוש. "אתה תקבל טיפול מיד." הוא אפילו לא הסתכל בו, רק ניסה להתרחק.

"לא, אני בסדר," הוא צעק. "אני רופא, אני רוצה לעזור." ג'ימוֹ למד את דרכי הריפוי כחלק מהאימונים שלו כלוחם.

התורן הסתובב אליו, אומד אותו, רואה שהוא אינו שרוף. "אה, טוב. בוא." הם הבקיעו את דרכם אל מעבר לשורות האנשים. "שמע, אנחנו אבודים. טוב, שמי הירושי, תודה שבאת."

"אני ג'ימוֹ, לרשותך."

"אנחנו אבודים," הם התקדמו יחד אל המבנה. "יש פה אנשים בלי סוף, והם שרופים. ראית איך הם נראים?"

ג'ימוֹ הסתכל. אנשים עם פנים שחורות, עור מתקלף, שיער נושר, עור של כתפיים וזרועות נתלה להם כשקים ריקים. היה דם בכל מקום, ונאקות של אומללים.

"הם שרופים. אני רואה. מה עשיתם בינתיים?"

"הוצאנו את כל המשחות והתרופות שהיו לנו, הגיבוי הרפואי של המִפקדה לא ערוך לעמוד בדבר כזה. תראה," הוא הצביע אל העיר. אש השתוללה שם, עשן שחור היתמר. "אני מניח שבתי-החולים של הצלב האדום ובתי-חולים גדולים אחרים, הם כולם מושבתים. לכן אנשים באים לכאן."

הם נעצרו ליד המחסן. "בוא אחרי," אמר הירושי והם נכנסו, עוברים ישירות למדור המזון. "הנה קח." הוא הרים גלון גדול שהכיל חומר נוזלי והגיש אותו לג'ימוֹ.

ג'ימוֹ הביט, משתומם. "זו לא תרופה."

"קח, קח, אין מה לעשות. אנחנו חייבים להשתמש במה שיש." הם לקחו כל אחד שני גלונים ונשאו אותם החוצה. "זה שֶמֶן בוטנים למאכל, אנחנו נוסיף לזה חומר מאלחש ונמרח להם את זה על הפצעים. כשזה ייגמר נשתמש בחמאה ואחרי זה בקטשופּ, תרופות כבר אין לנו."

החום באוויר הפתוח הלך וגבר והשמים המעוננים בשחור נראו כמו תזכורת של סוף העולם. הירושי ביתק בשיניו מארזים של חומר מאלחש ושפך לתוך המכלים. ג'ימוֹ ערבב את הנוזלים ביד עטופה בכפפה.

"עכשיו, קח את זה וכנס פנימה. אני נשאר בחוץ לפקח על הטיפול בפצועים האלה." מאות אנשים הוסיפו להתגודד סביב המפקדה. זועקים, שואגים, מבקשים סיוע, רוצים הקלה לכאב שהגוף האנושי לא יכול לשאת.

ג'ימוֹ נטל את הגלונים המהולים בתרופה ונכנס אל המבנה, הוא עלה בקומות לתוך חדרים מלאים באנשים שרופים, נשים וילדים, הם שכבו ורעדו, והעור שלהם נמתח והידלדל לכל כיוון. כבר לא היה בכוחם לצעוק עוד. תורנים טיפלו בהם, אחדים, מול מאות של פצועים. הריח בחדרים היה נורא, כמו ריח של דיונון. מכה בנשימה ומציק לריאות, חמוץ צורב. ריח של מוות.

"טוב מאוד, תן סיוע לכבאים מאחורי התחנה. אנחנו רוצים לעזוב כאן לתוך העיר, שתי כבאיות ממתינות להטענת מים. מהר." הכבאי הראשי נתן לו מעיל גשם וכובע ודלי של מים. "שפוך על עצמך מים כשתעבור שם." כשהתרחק אמר, "תזהר לא לשתות אותם."

ג'ימוֹ התנתק מתחושותיו ועבד כתזזיתי, מרח את החומר וחבש קלות בגלילים של תחבושות שהביאו לו התורנים. חולה אחר חולה, אנשים ללא סוף. כשהתקרב אל החלון הוא הזדעזע. רחש מטריד כמו של עדת זבובים נשמע מן המרחק, עוד אנשים באו אליהם. מאות. אלפים. הם דיממו בכל גופם, חלקם אף ללא בגדים, רבים מהם נשאו אנשים נוספים על כתפיהם, נשים נשאו ילדים. הם התקרבו כרוחות רפאים, ידיהם מושטות, שחורות כשני גחלים.

הם היו פצועים במידה חמורה יותר, גופם מכוסה בזכוכיות, והם סובלים מפצעים ענקיים שאין דרך לטפל בהם כאן. היו ביניהם כרותי גפיים ואברים אחרים. גדמים, פסחים, נגררים, מותירים בדרכם שבילים של דם ונתיבים עם סימני דרך. האדמה רוותה את דמם של אזרחים חפים מפשע.

האוויר החם באופן קיצוני עקץ בו והוא התנתק מהחלון. הוא ירד שוב ויצא החוצה. הירושי נראה כעומד להתמוטט. התורנים שסייעו לו אף הם נראו כצללים. ג'ימוֹ עבר בין הפצועים שהיו מוטלים על הרצפה.

הירושי נגע בכתפו. "לפני שאתה מגיש טיפול, תוודאי שהאיש חי עדיין."

"דופק?"

"הו, ג'ימוֹ-סָאן, אין זמן עכשיו לדְפָקים. פשוט, תפתח לו את העיניים ותראה אם יש תזוזה באישונים. אם אין, תעבור הלאה, יש לך עשר שניות לכל פצוע ואין זמן להתעכב על אלה שכבר מתו. קדימה."

אבל זה לא היה פשוט. ג'ימוֹ ניסה לפתוח לאנשים את העיניים אבל הפרצוף נמעך כולו בין אצבעותיו. העור שדמה כעיתון חרוך ומושחר התקלף תוך כדי נגיעה. מסביב הלכה האש והתגברה, אנשים הוסיפו להגיע בהמוניהם. שאגה נישאה ברוח, מחרישה.

ג'ימוֹ הודיע להירושי ועזב את המפקדה בידיו גלונים מהחומר הרפואי שלהם ותחבושות. הוא הלך לכיוון תחנת כיבוי האש, קצת הלאה לכיוון העיר, על גבעה. שם היה מצב די דומה. אנשים התגודדו סביב, אך התחנה עצמה בערה באש. הוא חיפש את הכבאי הראשי.

"אני רופא, אני רוצה לעזור."

"טוב מאוד, תן סיוע לכבאים מאחורי התחנה. אנחנו רוצים לעזוב כאן לתוך העיר, שתי כבאיות ממתינות להטענת מים. מהר." הכבאי הראשי נתן לו מעיל גשם וכובע ודלי של מים. "שפוך על עצמך מים כשתעבור שם." כשהתרחק אמר, "תזהר לא לשתות אותם."

כמה כבאים לידו הרסו קיר בעזרת גרזנים. כשהתפורר חלק ניכר ממנו הם חיברו את הכבאית בשלשלאות למתקן פנימי ונסעו קדימה. מכולה ענקית של מים נעקרה מתוך הבניין. כשהיתה המכולה בחוץ, הם הפרידו ממנה מכלים קטנים יותר והעמיסו בצורה מסודרת בתוך הכבאיות.

ג'ימוֹ הגיש סיוע לכבאים, שהיו משתעלים ושרופים ונראה כי הסבל שלהם מעביר אותם על דעתם. הכבאי הראשי זירז אותו והאיץ בו לעלות עמו אל הכבאית השנייה.

"על איזה עיר אתה מדבר?" צעק ג'ימו, "תסתכל לשם. אין עיר בכלל." מהגבעה נראתה העיר ככתם צהוב, כמו מדבר. תלוליות של חול צהוב, עָשֵן. ותו לא.

הירושימה הפכה לאבק נישא ברוח.

l

קטעים מתוך פרקים 25, 26 ו-29, של "פתח מילוט" – חלק שני – "הישרדות" מתפרסם כסדרה בהמשכים במגזין "שעה טובה". פרקים אלו התפרסמו במהלך חודש אוגוסט, חודש זה מהווה נקודת ציון ובמקומות רבים בעולם מקדישים אותו ללימוד נושא האטום. ביפן זהו חודש של זיכרון.

תודתי נתונה לניצולי הפצצה "היבּקוּשָה", ועדי ראייה, ששיתפו אותי בחוויות מסמרות השיער שלהם, ועל פי סיפוריהם נבנו התיאורים שלעיל. רשימת תודות מפורטת וכן ביבליוגרפיה, יבואו בספר, בעת שייצא לאור.

כל הזכויות שמורות.