לבנין משויש במוח שלך – טכניקת זיכרון

רשומה רגילה

Memory - associations

למיני פרפרים יש שמות מוזרים, יש היגיון בשמות האלה ובמאמץ לתרגם אותם מלועזית. לדוגמה, נימפית הסרפד -  למען השם, איך אפשר לזכור דברים כאלה? אפשר-גם-אפשר, ואתה כבר יודע איך לעשות זאת. וגם, איך ללמוד במהירות אוצר מילים בשפות זרות.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

איך פותרים תיקו מקסיקני?

רשומה רגילה

בתוך סיטואציה מורטת עצבים של תיקו מקסיקני בשלושה חמושים, הדמות הראשית, אסטרטג ואיש ביון, מנתחת סחור-סחור את תבנית התיקו המקסיקני, את הפתרונות והניסיון. פרק 35 מסדרת המתח "המכה השנייה", המתפרסמת כסיפור בהמשכים.


כלל מפתח בתיקו מקסיקני.
האדם השני שלוחץ על ההדק הוא היחיד ששורד.
ויז'ואל

גבריאל שוסהיים אימץ את מבטו ופזל אל האימאם בִּן-חאג'אג' שישב בזווית אלכסונית מאחוריו. אחר בחן את ירוסלב זלפרד שרובהו הופנה אליו ואל האימאם. אלברט נדים עבדול-עזיז החזיק את אקדחו הכסוף ביציבות לכיוונו של ירוסלב.

השולחן הכבד והמהוקצע שלפניו היה מוסט מעט. ערבוביה של מסמכים ועיטורי משרד כיסו את טבלתו. על הרצפה, השטיח הכהה היה מגולגל, חושף תחתיו את רצפת האבן. כתמי בוץ ופיח כיסו את השטיח ואת הרצפה. דלי פח אפרפר שהכיל מעט מים, ניצב לצד מנורת שולחן מרוסקת.

כל אחד מהנוכחים היה נתון באופן מלא אל המטרה שמעבר לאקדחו. עיניים מכווצות. טיפות זיעה. סנטרים נוקשים. כל אחד מהם משמש בעת ובעונה אחת הן כבן ערובה והן כחוטף.

איך פותרים תיקו מקסיקני?…

אם הפתיל יוצת, מי ישרוד?

גבריאל כבר נקלע למצבים דומים של תיקו מקסיקני. אבל היה הבדל עצום במצב הנוכחי. כאן, הוא לא מנסה להגן על חייו, אלא על חיי האימאם. אם כן, המשוואה של התיקו המקסיקני, נפרצת.

יש הבדל נוסף. בפעמים הקודמות בהן מצא עצמו בסיטואציה דומה, הוא היה צעיר יותר, הוא היה איש שטח מאומן, גמיש. עכשיו הוא קצת חלוד, אחרי שנים של ישיבה במשרד, מול מפות וחישובים אסטרטגיים.

גבריאל ידע את כלל המפתח בתיקו מקסיקני. האדם השני שלוחץ על ההדק הוא היחיד ששורד. ולא רק גבריאל ידע זאת, גם שלושת הגברים האחרים בחדר. גבריאל חקר את הנושא מתוך עיניים של אסטרטג ומומחה לתורת המשחקים, האם זה נותן לו סיכוי טוב יותר?

אם ירוסלב יורה בי, חשב גבריאל, באותו רגע לוחץ אלברט על ההדק, ומחסל את ירוסלב. אני וירוסלב מתים, ואלברט, השני שלחץ על ההדק, הוא השורד היחיד.

ירוסלב לא יהיה מהיר מספיק כדי לחסל אותי ואז להפנות את אקדחו אל החוטף שלו, אלברט. אקדחו של אלברט מופנה ישירות אל מצחו. והוא יירה באותו רגע. זה יקרה בתוך הרף עין.

כל זה לא חשוב.

גבריאל חש בגוש של בַּזֶּלֶת המתפתח בבית חזהו. זיעה נטפה מתוך גבותיו ופגעה בריסי עיניו. הוא מצמץ. שרירי כף היד שלו כבר היו צפודים. כתפיו מכווצות. כמו האחרים שהיו מאובנים על מקומותיהם. כל תנועה ולו הקלה ביותר יכולה להתפרש בעיני האחרים כעוינת, כולם יורים. כולם מתים.

ירוסלב חמוש בתת-מקלע. כדי לחסל את בן הערובה שלו, אני, הוא ישלח צרור. מהזווית הזאת, האימאם ייפול יחד איתי, כפגיעה מִשנית.

גבריאל סובב באִטיות את ראשו, מציץ באלברט. באותו זמן הוא בחן את השולחן ואת השטחים המתים שלפניו ואחריו. יש לו שיטה בדוקה להיחלצות מסיטואציה של תיקו מקסיקני.

'צלילה נרדפת'.

צוותי מרגלים ולוחמי סִי-אַי-אֵיי שפועלים בקבוצות, עוברים את האימון הזה כחלק מתִּרְגּוֹלֶת 'לוחמה ברְבָעים צמודים', שיטת קרב אלימה של השתלטות מהירה ומפתיעה על סיטואציה בלתי-ניתנת לפתרון בדרכים אִטיות, לפי תוכנית שנרקמת מראש.

גבריאל לא היה איש צוות, הוא לא התאמן ב'לוחמה ברְבָעים צמודים', אלא בשיטה המקבילה, שנועדה למרגלים ולוחמים בודדים, 'קרב ברְבָעים צמודים'. גם כאן העיקרון הוא דומה, תכנון פרטני; הפתעה; פעילות מהירה; השתלטות אלימה.

המֶתוֹדָה הנוכחית היתה נפתרת בתוך שניות, לוּ היו הדברים ברורים. אם היה מחוּוָר לכל המשתתפים, מי אויב ומי שונא. גבריאל היה עדיין אחוז התרגשות בשל הקִרבה אל פִּתרון הסוד שלו. האימאם יכול לספר לו עוד על עקרב צהוב. למעשה הסיבה העיקרית לכל התסבוכת. חיסול האימאם, כך הבין גבריאל את התת-מודע שלו, היה רק אמתלה.

עכשיו, הוא נכון לחסל את ירוסלב ואת אלברט, ובלבד שהאימאם לא ייפגע. הוא עצמו אין לו לאן לפנות ללא האימאם, הוא יחזור אל שִגרת הטירוף האישי שלו, יתמכר לייסורי מצפון

ולילות לבנים. עדיף לו למות קודם.

מן הפתח הפרוץ, המוביל אל חצר המסגד, עלו קולות ירי מרוחקים. צעקות עמומות, בלתי-מובנות. אנשים צעקו אולי בערבית, אולי באנגלית.

התערבות חיצונית יכולה להיות גורם מכריע בסיום בלתי-מתוכנן לתיקו המקסיקני. ולאו דווקא בפתרון רצוי עבור כל הצדדים. אם מדובר בתוקף חדש, או באנשי אכיפת חוק, עלולים הפושעים, או אלה שייגרם להם ההפסד המרבי ממקרה של מעבר לידי שובים חדשים, לעשות צעד ראשון, וכך לחסל ולהתחסל.

הפתרון הקלאסי, שאינו מן המשכנעים הוא, ראשית להגיע למסקנה שכל אחד מהמשתתפים, אכן לא רוצה למות, וזה לא תמיד עניין מובן מאליו. אחרי שמבררים זאת יחד בדיבורים, מסכמים להתחיל לצעוד אחורנית במתינות, ולהגדיל את המרחק בין צלעות המשולש.

בהתאם לכלי הנשק שבידי המשתתפים, עליהם לצעוד אחורנית, עד לטווח בו לאקדחים שלהם לא תהיה תועלת מיידית. אבל כאן, אחד המשתתפים חמוש ברובה. וגם, לא בטוח שכולם מעוניינים, או יכולים, לעזוב בלי לפגוע.

הפתרון הזה שיש בו הרבה מן הנאיביות, גם אם הוא מנע כמה מקרים מתוחים של שפיכות דמים, בנסיבות שלנו הוא לא רלבנטי. הם בתוך דירה. הקירות סוגרים עליהם. אין לאיפה להתרחק. הם חייבים להתמודד עם זה.

גבריאל שִחזר במוחו את תרגולי הקרב ברְבָעים צמודים, ואת השימושים שעשה בטכניקה כדי להיחלץ מסיטואציות של תיקו מקסיקני. למרות שעברו שנים מאז השתמש בשיטה, זה עשוי לעבוד.

בצלילה נרדפת, הכל מתבסס על מהירות. היורה הראשון הוא בדרך כלל המחוסל השני. כדי להיות היורה הראשון והשורד השני, עליו לירות באלברט ובו-בזמן להפיל את עצמו ארצה. הצלילה הנרדפת לירי צריכה להיות כה מהירה, עד שנדמה לעיתים שהמבצע אותה צונח עוד לפני בן-הערובה הירוי שלו.

הצלילה הזאת אמורה להרחיק אותו באותו רגע מנקודת הפגיעה של החוטף, אזור המצח. בהיותו על הרצפה, למעשה ברגע שהוא פוגע ברצפה, גורם ההפתעה מספק לו שהות לירות שוב, הפעם בחוטף שלו, ירוסלב.

אחרי אימון ארוך ומייגע, 'צלילה נרדפת' תמיד הוכיחה את עצמה. היא הופכת על פיה את מבנה ההידרדרות של תיקו מקסיקני. מבנה שגבריאל ניתח לפי חיזוי עשרות פעולות אפשריות של משתתפים בסיטואציה שכזאת.

אבל כאן, כאן 'צלילה נרדפת' חסרת כל ערך.

משום שהוא ישרוד.

והמבנה היסודי של השיטה לא מאפשר את הצלתו של הפְרַקְטָל הלקוי במשוואה: האימאם.

האימאם בִּן-חאג'אג' ימות ללא ספק, מצרור שיקיא רובהו של ירוסלב. קליעים שאמורים לחסל אותו, גבריאל.

על המאזניים עומדים עתה, חייו, וחיי האימאם. הוא כבר סיכם לעצמו שלחייו אין שום טעם ללא האימאם. אבל אם הוא לא ינצל את היכולת המלאה של 'צלילה נרדפת', הוא ימות בכל אופן יחד עם האימאם, בשל הצרור ומבנה ההידרדרות הצפוי של תיקו מקסיקני.


אחרי אימון ארוך ומייגע, 'צלילה נרדפת' תמיד הוכיחה את עצמה.
היא הופכת על פיה את מבנה ההידרדרות של תיקו מקסיקני.
ויז'ואל

הגברים עמדו קרושים כמו פסלי קרח. נוטפים באִטיות הרסנית. כל רגע של מתח נורא שכזה מזרים חילופים כימיים בכל רחבי הגוף. אלו רגעים רודפים לסירוגין של קור פיזי, חום נורא, הרגשת בחילה, הרגשת שליטה מוחלטת, והרגשת רפיון כללי.

קילוח של זיעה עבר מקודקודו של אלברט, וגלש במורד גשר אפו. טיפת הזיעה נותרה תלויה, משתלשלת מחוד האף. אלברט דיבר באִטיות, ובלחישה, "חבר'ה, בואו נדבר…"

הדממה נותרה. וכמו שאומרת הקלישאה המתפוררת, ניתן היה לחתוך את האוויר בסכין. איש לא הגיב. כל אחד תכנן את פעולת התגובה שלו. כל אחד ראה סיום אחר לסיטואציה.

אלברט לחש שוב, "זה מוזר…" המִלים כמו התקשו להיחלץ מתוך לועו, כפקק שַׁעַם עקשני. מתאמצים לשלוף אותו, ובכל רגע נראה שהנה הוא נחלץ. "חבר'ה, אם נדבר… הכל ייפתר…"

ירוסלב דיבר מבלי להניע את שפתיו, ניתן היה להכיר בכך משום ששפמו האפור נותר ללא תזוזה. "יש לי משימה. דיבורים לא יועילו כאן." גם הוא לחש, גרונו היה יבש והלחישה דמתה לחריקה.

גבריאל אמר, "היחיד שעושה את ההיפך מהקו הכללי שלנו, זה אתה, ירוסלב. לפחות תן לנו הסבר." הוא דיבר בלחישה רועמת. כפי שהיה מדבר עם ילדיו כשהיו קטנים, בזמן שהרדים אותם. יש לדבר רק בלחישה, משום שכולם כבר ישנים, אבל עדיין הדיבור צריך להיות ברור לילד.

אלברט אמר, "גבריאל, אני לא חושב שאתה צודק." אקדחו מופנה אל ירוסלב.

"אלברט, ההתערבות שלך מיותרת. נצור אש, ותן לי להתמודד עם גבריאל." ירוסלב החזיק את העוזי בגובה, הקת יוצאת מעל הצד הפנימי של זרועו. הוא בהחלט ידע איך להחזיק רובה כדי להוציא ממנו מקסימום קֶטֶל.

אלברט אמר, "עלי להגן בכל האמצעים על כל אחד מחברי הצוות. גבריאל נמצא בראש הפירמידה." טיפת הזיעה התנתקה מאפו, וצנחה על חרטום הנעל הצבאית שלו, נשמע רחש. "למה אתה צריך לחסל את גבריאל?"

הצעקות והצרורות גוועו מן המרחק. הדממה חזרה. בתנועה אִטית ומרוסנת, הרים ירוסלב רגל אחת והציב אותה מחדש בפיסוק רחב יותר, אחר הרים את רגלו השנייה. הוא זז מעט הצִדה. המשולש היה מדויק יותר עתה. ירוסלב מצמץ. ואז מצמץ שוב.

גבריאל, המאיים על אלברט, בחן מזווית עינו את תנועותיו של ירוסלב. הוא חשב קדימה, ניתח את הסביבה. מה הוא עשה? למה הוא זז?

החלון.

הוא רצה להתרחק מהחלון.

המסקנה היכתה בגבריאל, כמו הכאת מַחְבֵּט בחזית בטן ריקה. הכאב מהדהד, לא נספג. אם כן, ירוסלב לא לבד. גבריאל ניסה לבדוק את השתקפות החלון ברצפה הרטובה. ואז ירוסלב זז שנית.

זווית אקדחו של אלברט שונתה במילימטרים אחדים, במעקב אחרי ירוסלב שהיה עתה בנתיב מקביל לגבריאל.

עכשיו זה ברור, לאיש עם הרובה יש תוכנית משלו.

עד עתה גבריאל הדחיק את העובדה. למעשה, גם ירוסלב עצמו הדחיק זאת. ירוסלב אינו איש מחשבים תמים ושמן כמו שהוא נראה. ייתכן בהחלט שרמת המיומנות שלו עולה עשרות מונים על פני כישוריהם של כל אחד מהלוחמים האחרים בחדר הזה.

לפני עשרים שנה, ירוסלב זלפרד פעל כרוצח שכיר עבור הקג"ב…

● ●

פרק 35 מתוך המכה השנייה,
פורסם בגיליון 'כי תצא' (28.02.08) במגזין שעה טובה.
 

● ●

קוקה-קולה – פחית לזיהוי

רשומה רגילה

מבטו של גבריאל נדד שוב אל המקום בו חנו המכוניות דקה קודם לכן. הוא מצמץ מבעד למשקפת. הוא חש גוש לוהט מתפשט ממרכז בטנו אל חזהו ואל כתפיו. בִּיפּ. "כאן 'גלגלים', אני חושב שנפלנו בפח…" – קטע מתוך פרק 10 מסדרת המתח "המכה השנייה".

יהודה קפלן הסיר את המשקפת מעיניו. הוא טפח קלות באצבע אחת על אוזנו. נשמע בּיפּ. "שלוש מכוניות. תנחשו באיזה צבע."

קולו של ירוסלב זלפרד עלה בקשר. "לא הייתי אומר צהוב." בוואן הפיקוד, הוא איפס את הצגים. "כצפוי, שחור."

"כן. טוב, קבלו תיאור." יהודה כחכח קצרות. "מרצדס גִ'י-אֶל קְלָאס, מכוסה אבק שבוהק היטב על הרקע השחור המטאלי של הרכב; סובארו פוֹרְסְטֶר, הפגוש האחורי מעוך מצד שמאל. בתחתית הפגוש, לצד המעיכה, תלויה פרסה ירוקה; שברולט סוּבּוּרבֶּן, ברכב זה נעשה שימוש מסיבי, הוא מכוסה מכות קלות ומעיכות, כולל בגג." יהודה הרים שוב את המשקפת. "שלושת הרכבים בעלי הנעה כפולה, וחלונות שחורים-אטומים."

בקשר, גבריאל שוסהיים אמר, "צוות?" נשמע רחש סטאטי כאשר דיבר.

"בכל מכונית יש אדם נוסף מלבד הנהג. במרצדס יש שניים מלבד הנהג."

"אני מעריך שהאיש אחריו עקבת ממעונו של האימאם בִּן-חאג'אג', עלה אל המרצדס," אמר גבריאל. שוב רחש רקע לדבריו.

"כמובן." יהודה הציץ בשעונו. "אנחנו כאן מחוץ לנמל-התעופה הבין-לאומי 'המלך עבדול-עזיז' כעשרים דקות. זה בהחלט מזכיר לי את האיש שלנו, אלברט נאדים עבדול-עזיז."

"אם זכור לי נכון," אמר ירוסלב, "אלברט קרוי על שם התרסקות מטוס." נשמע שיעול. "כנראה אני מבלבל אותו עם מישהו אחר."

קולו של גבריאל עלה כעבור דקות נוספות של דממה. "הרכבים לא משוריינים. כך נראה לי."

"'גלגלים', אתה אומר את זה מתוך סברה?" אמר יהודה.

"לא. אני אומר את זה על סמך מראה עיניים."

"מראה עיניים? איפה אתה?"

ירוסלב התערב. "'גלגלים' נמצא במרחק-מה ממך…" הוא צחקק. "בנסיבות אחרות הייתי אומר 'הפתעה נעימה'."

"אולי הפתעה," אמר גבריאל. "אבל בהחלט לא נעימה." אחת התוכניות שלו היתה כעת בשלבי ביצוע. והיא כללה סירחון.

יהודה אמר, "הם מגיעים." בִּיפּ. "מתכונן לסימוּן."

גבריאל הרים משקפת קומפקטית המצוידת בְּעוֹצְמִית אימתנית. הוא בחן את החבורה שהתקרבה אל חניון הממתינים רחב הידיים. חמישה אנשים בעלי חזות מזרחית, לאיש מהם לא היו מזוודות או ציוד כבד, מלבד תיקי יד עסקיים. גבריאל הגדיל את הזום בהזזה מתונה של האגודל. הוא ראה את המטרה.

הפנים העגולים היו ארגמניים עתה, כנראה בהשפעת טלטולי הדרך החמסינית מן הטרמינל אל מכונית היעד. הגבות העבותות חתמו את הפנים וכמו נדבקו לריסים ולעיניים השחורות.

יהודה ראה הכל דרך עדשת הכוונת של רובה הצלפים שלו. הוא אמר, "זיהוי מטרה. יש לי אותו ויזואלית. אני מסמן עכשיו. אותו ואת המכונית." הוא ירה. קליע זעיר, שדומה לטיל, פרץ מלוע הרובה, משחרר אחריו שובל לבנבן מתפוגג של גז. הקליע התביית על מטרתו לפי חישוב מקדים של מָסָה, ועשה את דרכו במהירות ובדממה.

כאשר הגיע הקליע אל קרבת המטרה, נבלמה המהירות בפתאומיות וגוף הקליע ושבב המחשב  שבו התפרק וניתז ארצה. ראש הקליע, פחוס ודק כמקש של מחשבון נבלע באופן בלתי-מורגש לתוך בגד המטרה. החום סייע לכניסה שהותירה אחריה ריח רגעי של חריכה.

"המטרה מסומנת," אמר יהודה. "ממתין לסימון המכונית."

דרך המשקפת הביט גבריאל באיש שהיה שמנמן וכבד הליכה. הלה הסתובב, בגבו אל המשקיפים, הוא נשען על המכונית האמצעית, הסובארו פוֹרְסְטֶר. ראשו הורם באִטיות בקשת וחזר שוב למצבו הטבעי, כמי שעוקב במבטו אחר מטוס שחולף בשמים.

כעבור רגע האיש הסתובב ונכנס לרכב האמצעי. שניים אחרים נכנסו לרכב הראשון בשורה, שברולט סוּבּוּרבֶּן, אחד נוסף נכנס למכונית האמצעית, והאחרון נכנס אל המרצדס.

"הרכב סומן בהצלחה," אמר יהודה. "המטרה נכנסה אל הסובארו פוֹרְסְטֶר. חוזר, המטרה נכנסה אל הסובארו."

המכוניות הותנעו והחלו להתקדם אל היציאה מהחניון. המשקיפים עקבו אחריהם כאשר הם חצו את השער והמשיכו הלאה בכביש המתרחב. השיירה האטה, וכעבור רגע, התפצלו שלושת הרכבים בהתפרצות אלימה של פניות וחריקות. הם התרחקו זה מזה במהירות.

מבטו של גבריאל נדד שוב אל המקום בו חנו המכוניות דקה קודם לכן. הוא מצמץ מבעד למשקפת. הוא חש גוש לוהט מתפשט ממרכז בטנו אל חזהו ואל כתפיו. בִּיפּ. "כאן 'גלגלים', אני חושב שנפלנו בפח…"

מתוך מתח יהודה וירוסלב דיברו יחד כמה רגעים. עד שנדמו. כעבור רגע החלו שוב לדבר בו-זמנית עד שיהודה הגביר את קולו, האוזניות חרקו. ירוסלב כנראה ניתק אותו ממרכז הבקרה שלו, משום שהוא נדם בפתאומיות באמצע משפט.

"טוב, מה קרה?" אמר ירוסלב.

"אני רואה פחית מעוכה של קוקה-קולה על הרצפה, היכן שעמדה קודם לכן הסובארו."

"אז מה?"

"ונראה לי שהמטרה שתתה מן הפחית הזו."

"אז מה?"

"אתה יכול לאשר לי את זה?"

ירוסלב אמר, "חכה רגע, אשלוף את ההקלטות מהיחידה הניידת של 'בובת ספוג'." בוואן הפיקוד, החלו התמונות לרוץ על הצגים. ירוסלב בהה בהם. "אולי הפחית היתה שם קודם?"

"תבדוק את זה."

"אתה סומך על הזיכרון של 'בובת ספוג'?"

גבריאל לא הגיב. ירוסלב פנה אל יהודה. לאחר מכן חזר אל גבריאל. "'בובת ספוג' לא זוכר את הימצאות או אי-הימצאות הפחית על האספלט לפני שהמכוניות נעצרו שם. וגם הצילומים החלו אחרי ש'בובת ספוג' התמקם, כך שחסר לנו מידע."

גבריאל אמר, "'בובת ספוג', עזוב את העמדה שלך ורוץ לשם. תאסוף את הפחית. מיידי!"

יהודה שמט את רובה הצלפים, הוא קיפל אותו במהירות אל התיק הארוך והצניח אותו אל בין ערֵמות של קרשים באתר הבנייה בו התמקם. הוא ירד במהירות במדרונות הבטון המפוספסים שעתידים להיות מדרגות. זינק אל הכביש. מכוניות צפרו. הוא רץ בכל כוחו. נכנס אל החניון. הוא הגיע אל נקודת החנייה של השיירה.

גבריאל הביט מבעד למשקפת. רואה את יהודה מתכופף ומרים את הפחית. הוא ניער אותה. קולות התנשפות עלו בקשר. "הפחית… הפחית… עדיין קרה…"

"טוב. המטרה, היא למעשה לא הנַשָּׂא…" גבריאל קיפל את המשקפת ועזב את הגדר עליה נשען. "אדם שמחזיק במעיו חומר רגיש, לא יכול לשתות שום משקה מוגז. במיוחד לא קוקה-קולה, משקה שמכיל חומצה זרחתית. לגימה אחת ותכולת הקיבה מתהפכת."

"זאת היתה הטעייה!" יהודה הטיח את הפחית באספלט, והחל להתרחק שוב אל העמדה שלו, כדי לאסוף את הציוד שהשאיר אחריו.

● ●

קטע מתוך פרק 10 של המכה השנייה,
פורסם בגיליון 'כי תצא' (24.08.07) במגזין שעה טובה.
 

● ●