מה היום שלך?

רשומה רגילה

כולנו שמענו על יום המשפחה, יום השואה, יום הפועלים הבין-לאומי (האחד במאי), יום הבלוגרים הבין-לאומי, ועוד ימים אחרים. קבלו כעת את רשימת הימים שהם פחות מפורסמים…

יום הממושקפים /  10 באפריל

יום זה למעשה נחגג לראשונה על-ידי מעצבי מסגרות משקפיים, לרגל השקת דגם עיצובי חדש שאיש כבר לא זוכר אותו. הוא נחגג רק פעם אחת ב-1992, עברו שלוש שנים והוא נחגג מחדש, הפעם על-ידי אנשים שרואים במשקפיים את המכשיר שהפך את חייהם לטובים יותר.

'ביום המשקפיים' נוהגים הממושקפים לברך זה את זה בניד ראש, תוך אחיזה בידית המשקפיים, בדומה למה שנהוג לברך זה את זה תוך כדי אחיזה בתיתורת המגבעת; ביום זה גם נהוג לקנות משקפיים חדשים; אלה שמגלים הזדהות עם מרכיבי המשקפיים, נוהגים להרכיב באותו יום משקפיים ללא עדשות, או עם עדשות ללא מספר.

יש חולקים על החוגגים שנוהגים להרכיב משקפי שמש בלבד, בלי עדשות לתיקון הראייה. כי בכך הם עושים את המשקפיים האמיתיים ללעג, אולם מרכיבי משקפי השמש מאיימים לקבוע לעצמם יום משלהם.

חובבי טכנולוגיה מתפארים במשקפי מציאות מדומה, ובמשקפיים למדיה בתלת-ממד, אבל אלה עדיין לא החליטו אם להשתתף ביום הממושקפים באופן רשמי.

אנשי 'איגוד הממושקפים', נוהגים לנופף בימים אלה בדמויות מפתח מרחבי ההיסטוריה ולספר על היותם ממושקפים. אבל האם זה יצליח במלחמה בסטריאוטיפים שדבקו במרכיבי משקפיים?

יום הארצות האחרות / 11 בנובמבר

יש כאלה שבמהלך השנה תקועים עמוק בתוך הוויה שלהם, לטוב ולמוטב, עד שהם שוכחים שהמדינה שלהם היא רק אחת מני רבות. גדולה או חשובה ככל שתהיה, היא רק נקודה על פני המפה.

ביום זה נהוג לשבת בחבורות, להזכיר פרטי טריוויה מעניינים על ארצות שונות, וכן לשחק 'ארץ עיר', ולערוך חידוני 'עיר בירה', וכדומה. וכך להדגיש את קיומן של מדינות נוספות מעבר לגבולות המדינה בה נחגג אותו חג.

באופן רשמי הסתיימה מלחמת העולם הראשונה בשעה 11:11, על פי זה קבעו את התאריך ה-11 לחודש ה-11, לעשותו יום של שיתוף ושלום בין כל הארצות.

יום המנצחים / 31 בדצמבר

יום זה נקבע כדי להעלות את המורל האישי של כל אדם קשה יום באשר הוא. חלמת פעם לנצח בתחרות כלשהי? רצית לזכות במקום הראשון בחידון בתחום החביב עליך? רוצה להרגיש איך זה להיות מנצח?

ובכן, במהלך היממה האחרונה של השנה, כל אחד נחשב מנצח. לא חשוב במה, הוא מנצח. הוא שרד שנה נוספת, הוא כבר נחשב מנצח.

ביום זה נהוג לפנות אל אנשים אחרים בתארים מפולפלים שונים, כמו 'אביר…', או 'סר', 'איש המדליות', 'חתן הפרס הגדול', 'אלוף הארץ ב…' וכדומה.

מי שמעוניין להשתתף, עליו לחוש עצמו במשך כל היום, כאילו זכה בפרס חשוב או ניצח בתחרות. כך עליו להיות מחייך בזחיחות דעת, להסמיק כרצונו, ולפסוע בהילוך טווסי.

אנשי 'אקדמיית המנצחים', מעלה לרשת אתר, ממנו ניתן להדפיס תעודות מפוארות, בעיצובים מרשימים, וכן להזמין פסלונים, סרטי מדליות, וחולצות עם הדפסים כמו 'אני המנצח', 'המנצח לוקח הכל', 'באתי, ראיתי, ניצחתי', 'הניצחון הוא שלי!', וכדומה.

יום החופשה של רובין-הוד / 26 בינואר

אם ראיתם שהשכן שלכם ממול לא הולך לעבודה ב-26 בינואר, ובכן… אולי הוא גנב שחוגג את 'יום החופשה של רובין-הוד'. הכינוי הזה החליף את השם הישן והישיר מדי 'יום ללא גניבה', בו נקרא המועד הזה עד לשנה האחרונה. שם נוסף שכמעט נבחר היה, 'יום ללא כפפות'.

בימים אלה, כדי שלא ייווצר מצב שכל הגנבים, אמני הנוכלות ואלופי מזימות הסחיטה נחשפים לפתע, נהוג בכל זאת לעזוב את הבית, ולצאת 'לעבודה' כרגיל. אולם במקום לגנוב, או לעשוק מישהו, מתאספים הגנבים במבנים נטושים הפזורים בכל עיר; ושם, סביב מדורה, או בלעדיה, הם יושבים באנונימיות ומגלגלים סיפורי נוכלות וטכניקות מרמה.

כדי שכל אחד יוכל להשתתף, מבלי לחשוף עצמו, או לשים עצמו כחשוד, מדברים כולם בגוף שלישי.

יום הימניים / 13 בספטמבר

יום זה נקבע כתגובה ל'יום השמאליים' שחל ב-13 באוגוסט. בימים אלה מנופפים הימניים בימניותם, ונוקבים בשמותיהם של גאונים וממציאים לאורך ההיסטוריה, שהיו דווקא ימניים.

'אגודת האנשים הימניים' טוענת שגם אנשים שמאליים, שאינם שמאליים במאה אחוז, צריכים לחגוג את  'יום הימניים'. מאחר שנדיר למצוא שמאליים במאה אחוז, יוצא שרוב העולם נכלל כראוי לציין את היום הזה.

השמאליים לא חשים מאוימים מהיום הזה, והם שוב משתמשים באחד מהסלוגנים האופייניים להם: "כולם נולדים ימניים, אולם רק המחוננים התגברו על זה". אפשר להבין.

קישורים

שיחה עם מעצב הטלאי הצהוב

רשומה רגילה

רצף של קטעי שיחה עם הר יוהן פרוכטמיך, האיש שאחראי לעיצוב הטלאי הצהוב כפי שהוא מוכר לנו כיום. מתוך גזרי עיתונים מתקופות קדומות. כמו בספרות, גם מהומות ורעיונות אידיאולוגיים נופלים בפרטים הקטנים.הפרשנות שמורה לכם.

 

איך הגעת לתבנית הנוכחית?

חיפשנו משהו מעניין. משהו יפה. תראה את כל קו העיצוב של מלתחת החֵילות שלנו. אתה בוודאי מבין שאסתטיקה היא אחד מהצדדים החזקים שלנו.

למה דווקא צהוב, יש לזה משמעות סימבולית נסתרת?

התווית הצהובה לא התחילה כאן. במאה ה-13 יהודים באנגליה אולצו לשאת תווית צהובה, וגם בפרס בשנת 630 ומשהו. להם היתה צורה אחרת, אבל היהודים תמיד סומנו בצהוב. זה לא צבע של קללה או קלון, צהוב זה צבע יפה, צבע מדבר. העניין היה שזה צבע בולט על צבע הבגדים השחורים של היהודים. אתה יכול לבדוק את התווית השחורה שנוצרים אולצו לשאת בפרס, למה שחורה? כי זה בולט יותר על רקע הבגדים האדומים והצבעוניים שלהם.

ומה לגבי הצורה, המגן דוד, מאיפה זה בא?

תראה, אני לא נכנס עכשיו לעניין של עצם התווית באופן כללי. אני מעצב אופנה, אחת מן ההוראות שלי היתה לעצב משהו שלא יעורר התנגדות. אתה מבין שכדי להשפיל את היהודים, יכולנו בקלות לבחור נניח תווית צהובה בצורת ראש חזיר. אנחנו יודעים מה יחסם של היהודים לחזירים. אבל כך לא היינו זוכים לשיתוף פעולה. מגן דוד מזוהה עם היהודים, והם לא עושים בעיות על עצם הצורה שלו.

היו עוד סקיצות מלבד זו שאנחנו רואים כיום?

כן היו כמה סקיצות. אבל כולן כללו את המגן דוד. סקיצה אחת היתה מגן דוד שהקודקודים שלו חתוכים מגופו; אחרת כללה את סמל הגולגולת והעצמות המצולבות בבסיס המגן דוד; היה גם כיוון לעצב את כל התווית כחתיכה מרובעת, מבלי לגזור לפי קווי המגן דוד, אבל לא יכולתי להסכים עם זה.

לפיהרר היתה דעה בעניין הסופי?

הפיהרר רצה מגן דוד שֶמוטה קצה הצידה. מסובב קצת לצד. קודקוד אחד נוגע בקו התחתי וקודקוד נוסף שכמעט נוגע. אבל היה מישהו מקורב אליו שהוריד אותו מהרעיון בטענה שהיהודים לא יצליחו לשמור על זווית נכונה של התווית כנגד בגדיהם. הפיהרר הוא קפדן בכל הנוגע לסמלים. תראה את הטוויסט שהוא נתן לסווסטיקה (צלב הקרס), במקור סמל הינדי חסר חן ומשמעות.

והמילה ג'וד, האם היו רעיונות נוספים למילת התווית?

בתחילה לא חשבנו שצריך מילה כלשהי. אני באופן אישי תמכתי בתווית ללא מילים. העיצוב עצמו צריך לדבר. מה היה בדורות קודמים? תווית בצורת לוחות הברית, תווית בצורת דגל פרום. עצם התווית צריכה לעשות את העבודה. ולשאלתך, כן, היתה לנו רשימה ארוכה של מילים, נראה שכל מי שהיה לו יד סביב התווית היה מוכרח להוסיף לרשימה עשר או עשרים מילים. בעיקר מילות גנאי השמורות ליהודים, חירופים, גידופים והיו גם רעיונות צבעוניים יותר. הסיכום היה שהשפלה המרה והגדולה מכל שיכול בן אנוש לספוג זה לשאת את התווית ג'וד (יהודי).

> ביבליוגרפיה מלאה שמורה במערכת.

> תודה לפטר הרמן על סיוע באִחזור עיתונים ותמיכה בגרמנית.

תרפיה בשיתוף קבצים

רשומה רגילה

תירגע… פתח את תוכנת שיתוף הקבצים… תירגע… תן לדברים לזרום… עכשיו אפשר להישאר צמוד למחשב וגם להרפות מתחים.

כל אנשי הדרווין

האם הם פריקים עקרים מכל רגש?

הסדנה של פרלו סאמיק קורמת עכשיו עור וגידים. ד"ר סאמיק, מורה למדעי המחשב באוניברסיטת בינה נוּסָנְטָרַה שבאידונזיה, ומומחה לטכנולוגיות משחק, מקווה להעניק הקלה כלשהי לאנשים שלא מסוגלים להתנתק מהמחשב.

ד"ר סאמיק מרבה למנות את מה שהמחשב תורם למכורים אליו. "מעבר לקואורדינציה, מוטוריקה עדינה ומיומנויות טכניות מגוונות ומורכבות, העיסוק האובססיבי במחשב על כל צורותיו גם משפר את הראייה הדו-עינית מפתח מיומנויות סנסוריות ופסיכו-מוטוריות בכל הקשור לתפיסה מרחבית."

רווחת המחשבה שאנשים שמכורים למחשב הם פריקים עקרים מכל רגש. הם יושבים כפופים למחצה, גוהרים כאותה דמות ראשונית שעלתה במחשבתו של דרווין שעה שהיה חופף את זקנו העבות, הם בוהים בצג במבט זגוגי, ואינם יודעים מהי שמחה, כבוד או אהבת הזולת.

גם את זה נוהג ד"ר סאמיק להזים. "אני כל הזמן רואה שחקני מחשב מאדימים מכעס, בוהים בערגה, מתמלאים שמחה, רוחשים כבוד והערצה… הם נמצאים בעולם שיש בו הכל. בהחלט גם את כל קשת הרגשות."

חיים וירטואליים בְּמוֹת המציאות

העובדות

>> ב-1989 נטבע לראשונה המונח התמכרות למחשב.

>> המכורים לאינטרנט נקראים 'נטהוליקס'.

>> בישראל, מהירות העלאת הקבצים לרשת היא מוגבלת באופן מכוון

כאן עובר ד"ר סאמיק אל המכורים המכונים ביפנית היקיקוֹמוֹרי. צעירים שפורשים מן העולם ומסתגרים בחדר שיש בו מחשב ואינטרנט, טלוויזיה, פליי-סטיישן. והם שוקעים לתוך ההזייה עד שכחון עצמי, מישהו צריך לדאוג להם לאוכל ולהזכיר להם ענייני היגיינה.

אבל לא רק אלו צריכים קצת ריענון בחייהם. גם אנשים אחרים שיושבים שעות מול המחשב, לעיתים מבלי יכולת להתנתק ממנו. אלה שמסתובבים עם עיניים אדומות ועייפות תמידית.

ככל שהזמן עובר, מסביר ד"ר סאמיק, המתח הולך ומצטבר בנפשם. לאנשים האלה אין שום מעצורים. ואין שום דבר שיחזיק בהם מלהמשיך להתגלגל ולהתפרש לתוך המרחבים הווירטואליים של הרשת והמשחקים.

נפש להשכרה (SoulTorrent.exe)

הכניסה אל שעות של בידור שמאבד מערכו עד שנראה שמוטב לתקן את משמעות המילה 'בידור'.

סדנת התרפיה של ד"ר סאמיק, שתופיע בקרוב באתר שלו, תעסוק בהורדת קבצים באמצעות תוכנות שיתוף. "אנשים צריכים להקדיש קצת יותר תשומת לב לתוכנת השיתוף שלהם. ה'יו-טורנט' שלך, או ה'ביט-קומט', הוא לא עוד איזה אייקון דומם במגש המערכת. זאת הכניסה שלך אל עצמך."

כן. הכניסה המתמשכת אל העולם הווירטואלי, אל שעות של בידור שמאבד מערכו עד שנראה שמוטב לתקן את משמעות המילה 'בידור'. אבל הכניסה שלי אל עצמי?

ההדרכה של ד"ר סאמיק היא פשוטה בתכלית. "בזמן הזה שאתה מרגיש ששום דבר לא מתקדם בחייך, הכל דומם, אינך מוצא תכלית, ואינך רואה טעם בעשיית דבר. אז, קח נשימה עמוקה ופתח את תוכנת שיתוף הקבצים. עליך להסתכל רגעים ארוכים במד ההורדות… תתרכז בזה. תראה את הבייטים שיורדים ואת המד הולך ומתמלא אחוז אחרי אחוז…"

מה זה אמור לגרום למשתמש מוכה הגורל?

"זה מפיח בו תקווה," אומר ד"ר סאמיק. "זה מראה לו שיש דברים שכן מתקדמים בחיים. שלא הכל תקוע. שהוא לא מדשדש במקום אחד, ואם הוא יתחיל בפעולה לשיפור חייו, גם אם יעשה תנועת אצבע אחת מדי יום, הוא בסופו של דבר יגיע. הוא יצליח. כמו שהקובץ הזה שנמצא בהורדה, בייט בודד אחר בייט בודד. והם הולכים ומתקבצים. יש תקווה. יש סיכוי."

טוב, אני מבין. אבל למה שיתוף קבצים? לא תוכל ליצור איזו תוכנה ייעודית לעניין ההרפיה?

"לא. זה יאבד מהאפקט. אם המכור הזה יתקין עוד תוכנה אחת, המחשב שלו על שתי מערכות ההפעלה שבו ועשרות התוכנות, יתחיל שוב להשתגע בדיוק באמצע משחק התפקידים. או שבאופן כללי, הוא לעולם לא יתקין תוכנות כאלה שמבטיחות שיפור באיכות חיים והבלים מסוג זה. אבל תוכנת שיתוף קבצים, זה משהו אחר, זה ציוד חובה עבור כל משתמש כבד, עבור כל מכור שמכבד את עצמו. אתה נותן ערך מוסף לתוכנה הזאת."

ד"ר סאמיק שולל כמובן הורדת קבצים שאינה חוקית, אך באותה נימה הוא ממליץ להוריד משחקים מבוקשים ושוברי קופות, משום שלקבצים אלה יש בדרך כלל מקורות רבים, וההורדה היא מהירה יותר, כלומר, יש בה תקווה גדולה יותר עבור חייו של המשתמש.

אין מנוחה למגרסות

עוד תוכנה אחת.

לשאלת איש המדור, מה לגבי ספר, עונה ד"ר סאמיק. "ספר? אתה רוצה שאכתוב על זה ספר?" הוא צוחק ומביט במבע של הבנה. "לא. אני לא כותב ספרים. כן, יש גם כאלה. וחוץ מזה, אם ייצא לאור ספר שכזה, הוא לעולם לא יגיע לידיים הנכונות. המכורים למחשבים אינם קוראים ספרים."

הוצאת פרפר לא תוותר לו כמובן על רב-המכר הפוטנציאלי, ותנסה לשכנע אותו לכתוב אותו לפחות עבור פורמט דיגיטלי, ולהפיצו חינם למכשירים ייעודיים, כך שד"ר סאמיק נמצא תורם לאנושות יצירה בצדקה. מה שהד"ר הטוב לא יודע זה, שפרפר מתכוונת לתת את הספר הדיגיטלי חינם רק למי שיקנה ספר אלקטרוני בשלוש מאות דולרים שיופץ על-ידי ההוצאה. כן, כבר ראינו את השיטות של הוצאת פרפר…

כך או כך, אנו עוד עלולים לשמוע בעת משפט בדינו של משתף קבצים את ההצטדקות: "מה? עשיתי את זה רק כדי לתת לאנשים תקווה! אתה בכלל יודע מה הנזק של ההתמכרות לרשת לכלכלה העולמית?"

תודה לך, ד"ר פרלו סאמיק.

קישורים

דיאטת מוח

רשומה רגילה

דיאטה מסתורית מתפשטת בבריטניה ומיועדת לעצלנים ולפרופסורים. לרזות חכם.

דיאטה תמורת אינטליגנציה

חשיבה שורפת קלוריות.

מבול של דיאטות מכסה בתקופה זו את העולם. סוגי דיאטות שונות ומשונות מנסות לצוד את האנשים השמחים שלולא היו אנשים רזים בקרבתם, הם היו נותרים שמחים.

נסקר כאן דיאטה ייחודית שאנשים רבים הצטרפו אליה ברחבי בריטניה, והיא מכונה בשם המשפיל משהו, 'דיאטת מוח'.

כמובן שאין הכוונה לצמצם את היקפי המוח, דבר שקורה ממילא, אלא על הצרת קו המותניים.

עבור אנשים רבים, נחשבת הדיאטה כעניין אבסורדי מעיקרו. אנשי ספר ואנשי מחשבים, אני לא מדבר על אלה המכורים לניקוטין וקפה בכמויות הרסניות אלא על אלה שמוצאים אושר טהור בתיבה של צ'יפס או משטח פיצה, בעודם משלימים שורות קוד או עורכים סיכום על הדֶבֶר בימי הביניים כפי שהתפשט באזורים נידחים של צרפת.

למה לעשות דיאטה? הכל בסדר. אין להם בעיה עם המראה שלהם. אין להם חולאים שאפשר לשייך באופן ישיר אל ההשמנה, או רק אליה. הם מעדיפים פעילות אינטלקטואלית ומסתכלים בבוז על אנשים שעושים דרכם אל אולמות ההתעמלות, ובגיחוך אל אלה שעולים אל חדר הכושר כשהם משתמשים במעלית.

משקולות – אאוט

הפרופסור פיטר ג'ולס שהתחיל את התוכנית בחדרון נידח באוקספורד, עשה מאמצים להכניס בקרב המלומדים מודעות לבעיות הבריאותיות הנגרמות מהשמנה. הוא הצליח. כולם הבינו שתאי שומן מיותרים רבים מדי יביאו בסופו של דבר בעיות של סוכרת, כבד, דם, בעיות שלד וכן הלאה. אבל הוא לא הצליח לגרום לסטודנטים ולפרופסורים כאחד – לנקוף אצבע למען העניין.

"אמרו לי, 'מה הטעם לצאת להליכה?'" אומר הפרופסור ג'ולס. "באותו זמן אני יכול לסיים את פרק המבוא לספר 'הפשטות של שלושת הנעלמים'. ובזמן שאצעד כל החודש, אוכל לסיים את כל הספר כולל הנספח."

והיו אחרים שאמרו, "סלח לי, אבל אני לא מוצא שום היגיון בהרמת משקולות. באמת. זה מטופש. זה חסר אופי. זה מתאים לאלה שאין להם דברים אחרים להתגדל בהם אז הם מתגאים בנפח קיבורותיהם, יש להם איזה כינוי, לבחורים האלה, לא?"

ללמוד כדי לרזות

להפעיל את המוח.

כאן הציג הפרופסור ג'ולס את הדיאטה שלו, שמיועדת למלומדים, ולעצלנים גופנית. "התלמידים (אני לא קורא להם חולים או שמנים, כן?) מתקבצים בכיתות ומתחילים לדגור על תבנית לימודית, כמו שאתה שומע."

וזה עוזר?

לדברי פרופסור ג'ולס, שמלטף אגב כך את עניבתו, שתחתיה פעמה כרס לפני זמן-מה. "אנחנו מסבירים את זה לתלמידים. אז ככה, המוח האנושי פועל 24 שעות ביממה. בזמן חשיבה מיליוני נוירונים מחליפים ביניהם מידע והפעולה צורכת 75 אחוז מהסוכר מן הדם שמקורו בכבד, בנוסף ל-20 אחוזים מסך כל החמצן הנצרך על-ידי הגוף."

עד כה שמענו דיבורים על פעילות גופנית לשם הרזיה, עכשיו זו פעילות מוחית כדי להגיע לאותה מטרה.

תוכנית הלימודים של הפרופסור ג'ולס מותאמת לכל תלמיד, או לכל קבוצה של תלמידים, באופן אישי. יש ביניהם שמקבלים המלצה על לימוד שפה חדשה שתגרה את המוח ותגרום לו לשרוף קלוריות. אחרים מקבלים חוברות תשבצים ברמות קושי שונות, ספרי הדרכה מתחומים מסוימים, ודרישה לפתרון בעיות. יש גם מבחנים.

אז כמה קלוריות היו לנו?

"תראה, רק כדי להתקיים המוח צורך עשירית הקלוריה לדקה. בסדר? עכשיו, כשאני נותן לתלמיד לפתור תשבצי סודוקו ברמת קושי מתאימה, הוא שורף קלוריה וחצי לדקה. ככל שהקושי האינטלקטואלי עולה, כן נשרפים יותר קלוריות."

הפרופסור ג'ולס טוען שבעת פיתרון בעיה סבוכה, ישרוף הגוף גם ארבע קלוריות לדקה, שזה שווה ערך לשריפת הקלוריות לדקה בזמן הליכה.

קבוצות של תלמידים מתכנסות בבתים או אולמות שנשכרו על-ידי אנשים פרטיים, והם מתיישבים ללמוד, כל אחד בנפרד, או בזוגות תלוי בתוכנית שלהם. הפרופסור ג'ולס, מייסד הדיאטה הנבונה, אומר שגם סביבה לימודית, תביא ליותר שאפתנות בלימוד.

הנה מגיע הספר

ספרו של הפרופסור ג'ולס נמצא כמובן בהכנה, הוא מקווה לעשות מזה כסף טוב, בהיותו היחיד שמכסה את נתח השוק הממוקד הזה, לעומת יבול מוגזם של ספרי דיאטה כללים יותר.

אשתו מספרת, שלא לציטוט, שכרסו העגולה של ג'ולס לא ירדה בשל לימודים מעמיקים, אלא הודות לאימוני קיקבוקס שלקח באופן פרטי, ובהם שרף 10 קלוריות לדקה. הייתי אומר, הנה לכם שרלטן, אבל היות וג'ולס לא מבטיח שום דבר במנשרי הדיאטה שלו, אלא רק מדבר על המלצות טובות, אין לייחס לו את השרלטנות הנוטפת מכל יתר ספרי הדיאטה, שכיסו את עין מדפי החנויות בממלכה הבריטית.

קישורים:

הגרדיאן – תזרים מזומנים של ספרי דיאטה בבריטניה.

פייס-פילטר – לתקן את החזות באופן דיגיטלי עם FaceFilter.

אמזון – ספרי דיאטה.

גוגל – להקיש את המילה דיאטה ולאבד את החשק לרזות.

פרפר – ההוצאה שמתעניינת בספרו של הפרופסור ג'ולס, אחראית גם לספר המוזר דפים ריקים.

אוקספורד – האוניברסיטה עם המוטו הרגיש: ה' אוֹרי.

המדור – עוד סיפורים במדור כמו אמיתי.

המספרה של האיש העיוור

רשומה רגילה
 

במספרה של האיש העיוור אין אלה בני-אדם שזוכים לתספורות, ואף לא בעלי חיים. במספרה זו, הכוכבים הם בכלל עצמים דוממים.

גֶלבִין הוא עיוור בן חמישים, פניו עטורי חריצים, שיערו כמעט לבן. הוא נראה זקן בהרבה מכפי גילו. הוא ישוב על כיסא נמוך, כמעט שרפרף, במרכז חנותו, המוקמת למרגלות הר פראי במחוז אנְטרים שבצפון אירלנד.

גֶלבִין מעניק תספורות למטאטאים ולמברשות…

ובעזרת אשתו, קֶיארָה, שנמצאת בדרך כלל עמוק יותר בתוככי החנות, מאחורי דלפק מוכתם בצבעים, מקבל גֶלבִין גם הזמנות לצביעת שיער המטאטאים. גֶלבִין עוסק במטאטאים מאז ילדותו, כשהיה מלקט קנים וקושר אותם יחד ומוכר את המַכבֶּדֶת תמורת כמה פרוטות.

בתפריט של הזוג האירי ניתן למצוא מגוון רחב של שירותים לטיפוח המטאטא. חידוש שיער; הוספת שיער; גיזום שוליים; תספורות בשלל עיצובים, לכל תספורת שם ותמונה; דילול שיער; עיגול קצוות, ועוד עוד.

החנות עמוסה מטאטאים בגדלים וצבעים שונים, מברשות, איגודי זרדים וענפים. המקום דומה לכוך של אספן מטאטאים שנטרפה עליו דעתו.

איש המדור התכרבל במעילו, והתיישב בסמוך לעיוור, שידיו המעודנות עסקו אותה שעה בחפיפה איטית של מטאטא בעל שוליים רחבים.

גֶלבִין נושא את עיניו הריקות, הפקוחות, שאחת מהן חסרת אישון. "כן, אדוני, במה אוכל לעזור." נראה שהוא מרחרח קלות את האוויר. "אין לך מטאטא איתך?"

"לא, אדוני. רק כמה שאלות על החנות שלך, מה אתה עושה פה, מה הרעיון, האם יש לך לקוחות. זה הכל."

גֶלבִין משך בכתפו והתרכז בעיסוקו. הוא דיבר בקול שקט, אפוף מסתורין. "זה שהמטאטא הוא חלק בלתי-נפרד מהחיים, לא עושה אותו משהו שצריך להתחייחס אליו בזלזול. הסתכל סביבך, לא כאן, שם, במרכז, תראה את הטכנולוגיה וקצב החיים המהיר. אקט הטִאטוא הוא בריחה בזעיר אנפין לתוך הרוגע והשפיות."

איש המדור שלנו הנהן, נראה שהאיש חיפש את ההזדמנות לפרוק את אשר על לבו. גֶלבִין אמר, "אנשים יושבים במשרד כל היום, לא מזיזים את הגוף, לא רואים את העולם המציאותי." הוא הרים את ראשו אל הדלת, פרץ של רוח הסתנן מבין הסדקים. "אתה עוד לא יודע מה טאטוא של חמש דקות יכול לעשות לך. שיפור הריכוז, אימון על תיאום עין-יד-רגל, מנוחה למוח, אתגר למוח."

"אני מבין אדוני. לא נעים לי להודות, אכן לא ניסיתי זאת…"

"אנשים נקשרים למטאטא שלהם. תראה את המטאטא הזה שבידי כרגע, שייך לאשה זקנה, שהמטאטא הזה מלווה אותה מאז נישאה. היא קשורה אליו, הוא נותן לה רגעים של מזור ונחת בטאטוא הדירה, והיא דואגת להשאיר אותו במצב ראוי."

"עד כדי כך, אדוני? להיקשר למטאטא."

גֶלבִין מרים את המטאטא מעל ברכיו, ומעביר את כף ידו על שערו הרטוב של המטאטא. טיפות מים נטפו מטה, אל אגן העץ. "הסתכל לימינך, תוכל לראות מטאטא בעל שיער שחור כפחם, קצוץ בצורה של מרובע. זהו מטאטא לניקוי האח והארובה. המטאטא עבר בירושה מאב לבן ומבן לאביו, עד שאינם יכולים לראות את המשפחה בלעדי המאטא היקר הזה."

איש המדור בחן את המטאטא, גֶלבִין הוסיף לדבר, "ראה מולך על הקיר, מטאטא קרלינג. השחקן ממש קשור למטאטא שלו, הוא מאמין שהמטאטא הזה נותן לו מזל של נצחונות. כל פעם מחדש אנחנו משפצים את המטאטא והוא הולך לקבל עליו אישור תקינות של הוועדה הטכנית."

"מה בעניין מטאטאים של מכשפות וכדומה?"

גֶלבִין צחק ללא קול. "שום דבר." כאשר גווע הצחוק שהתבטא רק בהתעוותות הכתפיים הכמושות, אמר גֶלבִין, "למרות שאנחנו אכן מטפלים גם במקלות, ובמטאטאים של טקסים." הוא העביר הצידה את המטאטא שהיה בין ברכיו, אחרי שעטף אותו בנייר סופג. "אם כבר הזכרת את מקלות המטאטא, כמה עקרות בית אתה מכיר שרדפו אחרי יצור או חרק בביתן, כשהן שואבות ביטחון מן המטאטא, הא?"

איש המדור חייך. "מכיר הרבה כאלה, מקרוב…" חיוכו נמחה והוא אמר, "עד כמה שזה מוזר, זה גם כל-כך הגיוני, וכמעט מובן מאליו. אין לי מילים."

גֶלבִין הושיט את ידו. "אני מתנצל, עכשיו אמור להגיע משלוח של סיבים מן הצומח עבור שיער למטאטאים שלנו. נוכל לדבר ביום אחר, אם תרצה."

איש המדור שלנו קם ממקומו. "אני אלך לטאטא קצת…"

ארוחת סדום

רשומה רגילה

אנשי סדום היו מוכשרים להרע. מאמר זה מתאר כמה מן השיטות האכזריות לעינוי אורחים. ובכלל זה, המצאת הקוסקוס.

מיטת סדום

שמם של אנשי סדום יצא לדיראון עולם, ולא בכדִי. אלו היו אנשים מוכשרים להרע באופן קיצוני. היה להם דמיון מופלג ורב השראה, והם היו מוציאים לפועל, דבר יום ביומו, טכניקות חדשות ומפתיעות של עינוי גופני ונפשי, וכן הריגה רבת רושם.

כך גם נודעה להם חיבה יתרה לאורחים. אלו היו אהובים במיוחד, משום שדווקא עליהם יכלו להתפרע וליישם את השיטות והמזימות.

במדרש מסופר, שאנשי סדום ועמורה התקינו כמה מיטות ברחבי העיר, וכאשר היה מגיע אורח ללון. היו משכיבים אותו על אחת המיטות ובודקים את קומתו. אם היה נמוך, מיד היו מסתערים שישה גברים חסונים, שלושה מזה ושלושה מזה, ומושכים בו בכל כוחם. והוא צווח ומתחנן לרחמים, אך הם אינם משיבים לו, עד שהיה מת בייסורים.

ואם היה האורח המסכן, גבה קומה יותר מן המיטה. אז היו מושכים אותו מן הצדדים, עד שהיו מנפצים את צלעותיו. לפי גרסה אחרת, היו אנשי סדום כורתים את שולי רגליו, אלו המשתרבבים מחוץ למיטה. או, אם העדיף האורח, היו עורפים את ראשו וחלק מכתפיו. כדי להתאימו למיטה.

הם נשאו זאת בגאון, ככה ייעשה לאורחים הבאים בשערנו.

שיתוף פעולה למטרות בידור

שיתוף הפעולה של אנשי סדום הוא מופת שאין לו אח ורע בתרבויות אחרות. לדוגמה, כאשר הגיע אביון לעיר, מיד נשלחה הוראה מפה לאוזן להעניק לאומלל כסף וזהב ומתנות לרוב. אך מזון, אף לא פירור.

בתחילת דרכו בעיר היה האביון מתדפק על דלתות הבתים, ולבו מתרונן. הנה שקיו הולכים ותופחים מכסף וזהב בכמות שלא ראה בכל ימי חלדו. השמחה הציפה אותו עד חוסר אונים, איך זה, אנשים אדיבים ופזרנים כל-כך.

משנקפו השעות, והחלה בטנו הומה, חיפש בתרמיליו הריקים ולא מצא דבר מאכל. מיד שם פעמיו אל בתי הנדיבים ופשט את ידו. אך לא קיבל מאומה. הוא גרר עצמו עם זהבו וכספו מבית לבית, וממקום למקום, אך מזון לא ניתן לו.

עד שנפל ארצה, נשימתו רפה, מוטה אל כותל. מחבק ברעד את השקים המלאים זהב, ונופח את נשמתו עליהם, נפוח כָּפָן. או אז, התנפלו בני סדום, שבמהלך כל השעות עקבו אחריו בדריכות וחככו כפותיהם בהנאה, כמו באיזו תוכנית ריאלטי, ונטלו בחזרה את כספם וזהבם, איש-איש לפי מה שהעניק. כמובן, גם הפשיטו את הגווייה והתקוטטו באלימות לגבי הרכוש הדל, שאינו מן המתנות. את הגופה קברו במערומיה תחת אחד השיחים.

מסופר גם, על שיתוף פעולה של קבוצה שהיתה עוברת לפני אדם המציג סחורתו בשוק. נהוג היה שהסוחר נותן דוגמית מסחורתו, או מַטְעִים את הלקוח בטרם הקנייה כדי לגרות תאבונו. הלכו אנשי סדום, בטור ארוך, וכל אחד בתורו מבקש דוגמית, או טעימה, או חופן פיצוחים. והסוחר, שאינו יכול לבוא בטרוניה על נתינת דוגמית כה קטנה, היה מעניק את הדוגמיות, ומתבונן בעיניים כלות על סחורתו הנעלמת מתחת לידיו.

אויבי האורחים

מספרים גם על שתי ילדות שהאכילו אביון. כעונש על המעלל, נמשחו השתיים בדבש והועמדו סמוך לשדה כוורות. מאות דבורים עקצו אותן למוות. בדומה לכך, העלו על המוקד נערה שניסתה להחיות את חברתה החולנית בכד של קמח. הקהל יצא במחולות לקצב זעקותיה של הנשרפת.

לא כל האורחים חוסלו. מתוך מגעים דיפלומטיים ומסחריים, לא שווה לחסל שליחים ואנשי עסקים. אך פטור בלא כלום אי-אפשר, הרי זה כמו להעביר עגלה חרוכה לפני חוטם הארי. על כן הגו בני סדום רעיונות של עינוי שקט ומתמשך.

אורח מכובד היה מוזמן לסעוד את לבו בארוחה אחת ביום, בה הוגש מזון שאין לו שום מטרה אחרת מלבד לחנוק למוות את הסועד. תיאור הצלחת, כפי שמביא אותו ד"ר אבירם אדמוני בספרו 'אופים את האופי':

אל השולחן היו מגישים קערת חרס עמוקה, אשר במבט ראשון נראית מלאה בפיסות ירקות מבושלים, ואף חתיכות בשר. אולם ברגע שהיה הסועד נועץ את כפו בירקות, היה מגלה שהירקות הם רק שכבה דקיקה ביותר המכסה את מה שלמטה ממנה – גרגרי סולת גסים ויבשים…

ובכן, זהו גלגולו הראשון של הקוסקוס.

ארוחת סדום: קוסקוס

את מנת הקוסקוס היה על האורח לסיים עד תומה, מבלי להוסיף לו מרק או ירקות, וכן מבלי לשתות במהלך כל הארוחה, לפי שאם יעשה כן ייחשב לו הדבר לעלבון בלתי-מתקבל על הדעת. אלו היו מנהגי המקום, ושבירת הנימוס, היא שבירת העסקים.

בעל הבית היה מביט באורחו, שהיה נאנק ומבליע צרורות של גרגירים אל בית-הבליעה שלו. והקוסקוס היבש היה נתקע בגרונו. אם היה האורח מת מחנק, אזי יצא שכרו של המארח גדול עשרת מונים, לפי שהיה מיד מוזמן למשתה ושמחה עם חבריו, על ההישג המזהיר, ותוך כדי שתייה היה מתאר בצבעים עזים את הקורות אותו ואת אורחו. חוקרים טוענים, שהיתה חלקת אדמה מיוחדת לקבורת אנשים שנחנקו מקוסקוס.

אורח ששרד את מזון האימים. היה מבקש לו למחרת מקום אחר לאכול. וגם שם זכה לאתגר שיש בו הרבה מן ההתאבדות.

אורח שבא לעיר לעיסוקים מהירים, והיה על מארחו לשחררו לדרך. קיבל גם הוא סעודת קוסקוס. כאן הרוויח המארח כמה דברים.

ראשית, עיכב אותו עיכוב גדול, שכן אכילת קוסקוס אינה עניין של מה בכך מבחינת הזמן. וככל שהיה האורח ממהר לאכול, כן גדלו סיכוייו להיחנק.

שנית, היה המארח הופך את המים שייתכן ונמצאים בכליו של האורח, לחסרי תועלת לדרכו הארוכה, משום שתכף ביציאתו מן העיר, היה מְעָרֶה אל קרבו כמויות של מים, כדי להעביר את הגושים שנדבקו אל כל מערכת הבליעה והעיכול שלו. ואז בהמשך הדרך, תחת השמש הקופחת, לא נותרו לו עוד מים.

שלישית, הקוסקוס הוא מזון שייתכן ומשרה הרגשת שובע בזמן הסמוך לאכילתו. אך כעבור זמן קצר, מתחיל האורח לרעוב שנית, והוא עושה את דרכו בעינוי רב.

הקוסקוס לא עזב את התרבות הקרובה לנו בדרך זו או אחרת, ואם תיכנסו לבית ותראו על השולחן ארוחת קוסקוס, לכבודכם, מומלץ לכם להתחיל להוגיע מוחכם בחיפוש אחר המניע שייתכן ויש לבעל הבית ליטול את חייכם.

אם לא מצאתם מניע, נסו למצוא בבית רהיטים חדשים; או בחניה, מכונית חדשה; או על שורש כף ידו של המארח, שעון יקר; כל אלו סימנים שמוכיחים שהלה הוא רוצח שכיר שכבר קיבל מקדמה על חיסולכם.

זהירות. קוסקוס לפניך.

והזוכה התמהוני הוא…

רשומה רגילה

המדור שמח להציג בפניכם את המוצר התמהוני שזכה בתחרות 'התקני יו-אס-בי תמוהים' של MIT.

התחרות 'יו-אס-בי אקסטרים' שערכה MIT האוניברסטיה שמתמקדת בעתיד, הניבה שלל התקני יו-אס-בי. היו פנסי שולחן, מאוורר, תנור, מתקן קירור פחיות. וכמובן עיצובים מופרעים של דיסק-און-קי, ואם-פי-3.

אולם הפרס, כפי שנכתב בתקנון, יוענק להתקן התמוה ביותר שיוצג בתחרות. ואת ההתקן הזה הציגה חברה קטנה מסין שלא מייצרת דבר מלבד מוצרים מוזרים באופן קיצוני. החברה הזו למעשה גם לא מוכרת שום דבר, אלא מפתחת את המוצרים מתוך תקווה שחברות ענק אחרות יקפצו על אחד הפיתוחים שלהם ויאמצו אותו אל לבן. דבר שאכן קורה מפעם לפעם. (בטח שמעתם על מברשת השיניים המזמרת, הא?)

'שיאונג צ'אי דֶבֶלוֹפּמֶנט' אכן זכתה בפרס המפוקפק, עבור התקן היו-אס-בי התמוה ביותר שהוצג בתחרות – מצית סיגריות. בבסיס המכשיר קיים מחולל זעיר שממיר חשמל לאש, שמצית את הסיגריה ומכין אותה לעישון.

ההתקן הזה לא עבר שום מבחן בטיחות אך הוא כבר מיוצר לאלפים, שמעיקרא שמים נפשם בכפם ומזהמים את גופם ואת מצב הרוח של היושבים בסמוך להם.

קבלו אותו – מצית USB:

פנינים נוספים מבית היוצר של 'שיאונג צ'אי דֶבֶלוֹפּמֶנט': פנסי תאורה דקים ומעוגלים שמתחברים בתוך פח האשפה ומקבלים את פני הזורק באור גדול. פותחן קופסאות שימורים חשמלי, שנהרס לגמרי אחרי פתיחת חצי קופסה. מכשיר טלפון עם חימום/קירור למאחז היד ולאפרכסת. ועוד כהנה וכהנה מוצרים מוזרים שאיני רואה טעם לפרטם, וגם איני חושב שאדם שפוי יזדקק להם אי-פעם.

=

Creative Commons Licenseמותר להעתיק את הוו'יזואל, להפיץ ולהציג, וכן לבצע יצירות נגזרות – לפי הרישיון של חלק מהזכויות שמורות.