הלכות (היתוליות) ומנהגים (הזויים) – ליום הפורים

רשומה רגילה

 

אפליקציית פורים טיש מכילה דרשות ודברי תורה היתוליים לשולחן הפורים. רוב החומרים לוקטו ממקורות שונים, וזהות המחברים ברובם אינה ידועה. האפליקציה גם מכילה צרור הלכות (היתוליות) ומנהגים (הזויים), שנכתבו על-ידי נחמנוביץ. לפניכם צרור מזערי של כמה הלכות.

מומלץ לקרוא בקול רם במצב של 'שתוי למחצה'.

להמשיך לקרוא

פורים טיש – אפליקציה לאנדרואיד

רשומה רגילה

דברי תורה היתוליים למשתה היין. להמשיך לקרוא

ושמחת בחייך 3 ס"מ – אפליקציה לאנדרואיד

רשומה רגילה

פנאי והומור איכותי ונקי בכף ידך על מכשירים מבוססי אנדרואיד. להמשיך לקרוא

מדריך: איך לאפס אייפון 4 פרוץ?

רשומה רגילה

אז החלטת להתחיל דף חדש ולאפס את האייפון על כל תכולתו? ניסית אתחול דרך 'הגדרות', ומחוון ההמתנה מסתובב כבר שלוש שעות? מדריך לאתחול מלא לאיפוס טוטלי, מתמשך, סופי, סופני, ויש גם כלב בסיפור.

להמשיך לקרוא

הספרים הדיגיטליים חוזרים

רשומה רגילה

מעכשיו ניתן לרכוש את ספרי נחמן גרשונוביץ במהדורה דיגיטלית, המותאמת לקריאה במחשבי PC.
מבצע לשבוע בלבד!

להמשיך לקרוא

ארגון המילה היומית

רשומה רגילה

Talmud one word1כולם מכירים את "הדף היומי" בלימוד התלמוד, וסיומו בתוך כשבע שנים. מה דעתכם על "המילה היומית"? ללמוד את הש"ס מילה אחת בכל יום…

להמשיך לקרוא

המתיחה האחרונה

רשומה רגילה

על כמו אמיתי. על סופו של האתר הזה. ועל שירות הדוא"ל של Ynet, שהתחיל כבדיחה.

אגב, אחד באפריל. האתר הזה, ספרא וסייפא, עומד להיסגר.

טוב. אחרי שאמרנו את זה, אפשר להמשיך לרשימה עצמה.

בבקשה בלי בדיחות.

רופאים, מהנדסים, מתכנתים ועקרות בית, כותבים לי בהשראת מדור כמו אמיתי. הרבה לא חושבים על האפשרות של מתיחה. אדם רציני, שעיסוקו רציני, לא יכול לחשוב על אפשרויות כאלה. ובקריאת מאמר, עם מובאות וציטטות, עם ניסוח ענייני ודוגמאות, אינם מוצאים אותו מבדר יותר מאשר מאמר אקדמי.

מדי פעם אני מגלה בספרים ומחקרים אקדמיים סימוכין ומראי מקום שמובילים אל מאמרֵי כמו אמיתי. עולם שלם שחופף לעולם האמיתי. פסיכולוגיה, רפואה, מדע, מחשוב, היסטוריה.

מאמרים מחקריים שלמים התבססו על מכונת הזמן של דה-וינצ'י, וכמעט גם שהופיעה ההשתלשלות בתסריט עבור ערוץ מדע כלשהו. לולא התערבו גורמים שהכריחו את איש המדור להודות בפה מלא ש… אה… ובכן, זה רק כמו אמיתי… היה הציבור זוכה למילוי חורים שחורים בהשכלתו.

והרי עבור מדור כמו אמיתי, האחד באפריל אינו ציון דרך או יום מיוחד של אקסטרה-מתיחה. הוא יום ככל הימים. בו הגלגל מומצא מחדש.

מתיחה שלא יצאה לפועל – והתגשמה

בבקשה בלי בדיחות.

ב-2008 השתעשעתי עם העורך דאז של ערוץ המחשבים ב-Ynet, גל מור, על האפשרות לפרסם מתיחה ל-1 באפריל, שהאתר עומד להשיק שירות דואר אלקטרוני עם כל מיני פיצ'רים מתקדמים במיוחד, ושייקרא,  Ymail:

"אפשרות למשוך את המייל בחזרה מתיבת הנמען; חיווי על רגע פתיחת המכתב אצל הנמען; מנגנון נגד ספאם שמסגיר את הספאמרים לרשויות; שטח אכסון מקוון של 20G; קישורים אוטומטיים של חדשות ותכני אנציקלופדיה לפי הבחנה סמנטית בתוכן המכתב, זו אופציה שניתן לבטל; קישורים אוטומטיים מתוך המפות; ועוד…"

זה לא יצא לפועל משום ש"כאתר חדשות רציני, בלה-בלה-בלה…"

לימים… ובכן, הרעיון התגשם.

עוד שהתגשמו

עוד על כמו אמיתי וטכנו-מיתוסים שהתגשמו, נייחד רשימה בפני עצמה, לכשיצטבר די חומר.

אבי אבות המתיחות

חשבתי אמש על איש המתיחות הגדול, שממציא מתיחות, מפיל בפח, משכנע, מכיר כל מעשה קונדס, ומריח אותו מיד עם התבצעו. איש כזה שאי-אפשר למתוח ולהפיל בפח.

והוא יושב בסלון ביתו, ומתכנן את המתיחה הגדולה שלו עבור האחד באפריל. מכין גזרי עיתונים, מזמין שליחים, מטלפן לעמיתים… והכל טוב ויפה ומוצלח. וכולם נופלים בפח, וצוחקים, וצורחים בהיסטריה.

רק בערב הוא מבין, שהוא עצמו היה קורבן למתיחה זדונית. הוא ביצע את מתיחות אחד באפריל, יום קודם לכן, ב-31 במרץ… מישהו החליף לו את כל התאריכונים והשעונים והסימונים על לוח השנה הענק שלו.

לסיום

באמת, בלי בדיחות בבקשה.

לקוראים המבוהלים, ובכן, האתר הזה לא ממש ייסגר. הוא יעבור למערכת חדשה ועדכנית ובכתובת חדשה. שתפורסם ב"ה בקרוב. לצד כל הכותבים ב'רשימות', שמתבזרים להם לדרך חדשה.

ולאחר מכן, לשאלת הקוראים, האתר ישוב להתעדכן באופן סדיר. כולל המתנקש השלישי (שנמצא בבית-חולים), כולל ציטוטים חדשים, וכמובן, עוד כמו אמיתי, ועוד כמה קטעים מיוחדים שרק ממתינים לראות אור, תרתי משמע…

שלכם בכל עט,
נחמן גרשונוביץ

לוחיות רישוי לנעליים

רשומה רגילה

בחבל ארץ מוכה פשע, מיושם חוק חדש… לוחיות רישוי לנעליים. מה מטרת החוק? מי ירוויח ומי יפסיד? והאם לא יכלו לחשוב על משהו מוצלח יותר?

מקום ושמו פשע

גן עדן לגנבים. סילסיך-שטאט

בצפון-מזרח צרפת, על הגבול עם גרמניה ושוויץ שוכן מחוז הידוע בשם 'סילסיך שטאט'. לא תמצאו אותו במרבית המפות וספרי האטלס וגם לא במפות-גוגל, הסיבה היא פשוטה. זהו מקום אכזר ואפל אליו היגרו במשך השנים פושעים ונמלטים משלוש המדינות הסמוכות, כמו גם מכל העולם. הארצות הגובלות עם 'סילסיך שטאט' עושות הכל כדי להתעלם מ'הגוש הרקוב', כפי שהוא מכונה בגרמניה, וכך גם שאר העולם מעלים עין.

'סילסיך שטאט', אשר הוקמה מיד עם תום מלחמת העולם הראשונה, נחשבת למדינה קטנה במיוחד, הקטנה ביותר באירופה, גם צפיפות האוכלוסין בה היא הגבוהה באירופה. היא הוקמה בסמוך למחצבים של עפרות ברזל, אשר משמשים כקלף העיקרי של המחוז בהבאת תועלת לסביבתו. בימים הטובים ניסו להעביר לשם מפעלי תעשייה כבדה מהמדינות הסמוכות, ניסיון זה נכשל תוך זמן קצר. יותר מדי פריצות למבני המפעלים, יותר מדי בריונים שדורשים דמי הגנה, וחוקים מוזרים מדי שצצים לפרקים ולא מאפשרים לפעול שם באופן תקין מבחינה עסקית.

גנוב ממני ואגנוב ממך

"השתדל שלא לגנוב באזור זה". לשון החוק

מכת הגניבות והפריצות הולכת וצוברת ממדים מדאיגים. גם עבור מקום שכולו מבוסס על פושעים, ממדי המפגע לא נותנים מנוחה. קברניטי העיר חושבים שהתושבים מתייחסים אל פריצה וגניבה כאל סוג של תחביב, בידור. גנוב לי ואגנוב לך.

אנשים יוצאים מפתח ביתם כדי לפרוץ כל בית שני דרכו הם יעברו בדרך אל היעד – הבית אותו תכננו לשדוד מלכתחילה. כאשר הם שבים לביתם, הם מגלים, בלי הפתעה מרובה, שגם הבית שלהם נפרץ. מתוך זעם ותחושות נקם הם יוצאים לפרוץ כמה בתים נוספים.

מערכות אזעקה, כלבים, חיישנים ומצלמות, שומרים אנושיים וחומות פלדה. דבר לא עומד בפני הפורצים המיומנים של 'סילסיך שטאט', הצעירים נולדו לתוך פשע. בבתי-הספר הם למדו לפרוץ מנעולים.

בניסיון למצוא פתרון, הוחל חוק חדש, המחייב את כל האזרחים להתקין לוחיות רישוי על אחורי נעליהם, האזור המעוגל שמעל לעקב. הלוחיות יציגו את מספר הזהות של נועל הנעליים. במהלך החודש הזה וכן בחודשיים הבאים כארכת זמן, כבר אמורים כל התושבים בתחומי 'סילסיך שטאט' להיות מצוידים בנעליים מסומנות.

על גבול הקומוניזם

החוק הזה מעלה הרבה שאלות. המדור הפנה כמה מהן ללשכת פקיד ההסברה, מר דיטריך ז'ילבר. התשובות לפניכם.

ש. למה בנעליים ולא, נניח, על גב החולצה?

ת. אנחנו לא מחפשים לעשות לאזרחים חיים קשים. נעליים לא מוחלפות בכל יום. חולצה מחליפים מדי יום. לך תדרוש מאנשים להתקין מדי יום מחדש את הלוחיות על גב החולצה.

ש. למה על אחורי הנעליים, ולא מקדימה, על החרטום?

ת. [דיטריך צוחק] כי צריך את זה מאחורה, בזמן שהפושע בורח, וכל מה שאתה רואה זה את הצד האחורי שלי.

ש. זה לא, קצת, חדירה לפרטיות?

ת. חדירה לפרטיות? ברחבי 'סילסיך שטאט' לבד יש מיליון מצלמות רחוב, אנו שוכרים תפקודי לוויין מחברה סינית וכל המחוז נמצא עשרים-וארבע-שעות על המסכים במרכזי אבטחה שונים. סלח לי, אבל אחרי כל זה, החוק החדש לא ממש מרחיב את הנזק לפרטיות. תסכים איתי.

ש. ואיך גישה פרימיטיבית של לוחיות רישוי עם מספר זהות יסייעו לכם בתהליך בלימת הפשיעה?

עניין של זהות. נעליים

ת. זה מחזיר אותי שוב לשאלה הראשונה. דווקא על הנעליים, כי כאשר אדם רץ הוא מרים את רגליו אחורנית מ-45 עד 120 מעלות, תלוי בעוצמת הריצה. במצב כזה לוחית הרישוי נחשפת לעין אשר בשמיים (הלוויין).

ש. איך אתם יכולים להבטיח שאנשים לא יזייפו מספרים על גבי הלוחיות שלהם?

ת. לא ניתן להבטיח, אולם זה מגביל. לקחנו את הרעיון מהמכוניות. זה לא נראה לך פרימיטיבי? זו הדרך היחידה לזהות היום מכוניות? לוח עם מספרים? תחשוב על מכונית כמוצר טכנולוגי מתקדם, וזה מה שנשאר כדי לזהות אותו? לוחית? ובעניין חדירה לפרטיות, כאשר לוחיות הרישוי במכוניתך חשופות, אתה מרגיש לא בנוח?

ש. איך אתם מתכוונים לאכוף את החוק הזה?

ת. כמו במכוניות. אזרח בלי לוחיות רישוי, ייעצר מיד לבדיקה, תעודותיו ייבדקו והוא יקבל את העונש המגיע לו. אזרחים גם ייעצרו באופן אקראי כדי שהמספרים שלהם יאומתו כנגד התעודות שיציגו.

ש. מה העונש על הפרת החוק?

ת. תגיד, זו המכונית שלך כאן בסמוך לבית? אה? כן? אתה זוכר אולי אם הגעת לכאן עם שתי דלתות קדמיות או בלעדיהן?

איש המדור נאלץ לעזוב את הראיון, ולרוץ להציל את שאריות מכוניתו…

קישורים

  • מוזיאון הנעליים, בטורונטו, (המוצג החדש ביותר, נעלי-זיהוי)
  • התאחדות אספני לוחיות רישוי, (דרושות לוחיות-נעליים לאוסף פרטי)
  • האגודה לחיים יחפים, (ב'סילסיך שטאט' אסור על פי חוק ללכת יחף ברחוב)

היום נולדתי. לא סיבה לחגוג?

רשומה רגילה

על ילדה שמאוד אוהבת ימי הולדת. ויש לה הצעות לתכנון מחודש של תזמון החגיגות. יש לה הסברים הגיוניים למה יום הולדת שנתי אחד הוא בדיחה.

היא אוהבת ימי הולדת. הכל צבעוני. כולם שמחים, או לפחות נראים שמחים. אה, ויש עוגה… איזה עוגה. כל-כך גדולה. כזו גבוהה. אמא'לה. אבל העוגה הזו הולכת ונהיית קטנה משנה לשנה. למה זה? למה לא הפוך? ככל שגדלים  צריך שהעוגה תהיה גדולה יותר. כי האדם החוגג הוא גדול יותר.

אבל אחרי הוכחות ויזואליות נראה שהמציאות שונה. התבניות, אותה מידת גודל, מדי שנה. אותו תנור. אותם חומרים. אותה קצפת. אז איך זה? העוגה קטנה משנה לשנה.

ואז היא הבינה, העוגה לא הולכת וקטנה, אלה העיניים שלה שהולכות וגדלות. היא הולכת וגדלה. מאז ראתה את העוגה לראשונה, היא עצמה הלכה וגדלה. שום דבר לא משתנה. רק נקודת המבט.

היא פקחה אתה עיניה לראשונה, באותם אחר צהריים סגריריים, וידעה מיד שהנה עומדים לחגוג לה יום הולדת. נותרה על הכרית, מחייכת לעצמה. בטח בחדר השני הם מכינים את ההפתעה, את השולחן, מכינים את העוגה.

היא אוהבת ימי הולדת. הכל צבעוני. כולם שמחים, או לפחות נראים שמחים. אה… היא הרימה את ראשה לרגע מעל הכרית, ברפלקס, משהו מבריק עבר בדעתה.

רגע.

קוראים לזה יום הולדת. אז למה חוגגים אותו רק פעם אחת בשנה?

אם מחפשים לחסוך בחגיגות, אפשר לחגוג פעם אחת בשמיטה, או פעם ביובל. או פעם בשנה ורבע לפי זמן מאדים. למה פעם בשנה? הפתרון בטח פשוט, חושבים המבוגרים, להם יש נקודת מבט שונה, כנראה. אולי שנה זה פרק זמן הגיוני מסיבה כלשהי. לא נראה לי. טיפשי. למה שנה? למה לא פעם בשנתיים, למשל?

רגע.

ואם לא רוצים לחסוך, בטח רוצים לתת לחגיגה הזו טעם ייחודי, ואם מישהו יחגוג יותר מדי יירד לו הטעם והוא יתחיל להשתעמם.

אז למה לחגוג פעם בשנה? פעם בשנה זה לא משעמם? זה יותר מדי קרוב… מה שצריך לעשות זה… אם הייתי מלכת ימי ההולדת, הייתי מחליטה שכל אחד יכול לחגוג יום הולדת רק פעם אחת בחיים… אה… איזו שמחה זו היתה. אנשים היו יכולים להחליט לעצמם איזה יום הם רוצים לחגוג את יום ההולדת שלהם, אחרי הכל זה יום, יום אחד, פעם אחת בחיים. בן-אדם לא נולד כל שנה, הוא נולד רק פעם אחת.

איזה רעיון טוב. אנשים יחגגו יום הולדת אחד, וזה בטח יהיה ענק כמו חתונה. עם עוגיות נחמדות בבר, ועם ג'לי, ואפרסקים מתוקים… ועם תזמורת, וכולם ירקדו. כן, זה רעיון הכי טוב. ככה זה יהיה הכי ייחודי שיש, בן-אדם יחגוג ברצינות את עצם העובדה שהוא נולד, הוא חי. זה אמיתי. זה לא סתם בדיחה שחוזרת על עצמה מדי שנה.

היא השתיקה את מרוצת מחשבותיה. מנסה להקשיב לקולות מהחדר הסמוך. ניירות מרשרשים? מישהו מנפח בלונים? ריח מהתנור? מסיבת יום ההולדת שלה הולכת ומתקרבת.

אבל היא, היא אוהבת ימי הולדת. הכל צבעוני. כולם שמחים, או לפחות נראים שמחים. היא רוצה יומולדת כל יום. אבל בזה אין שום היגיון, יגידו לה המבוגרים, בטח. זה לא נורמלי.

והיא בטוחה שזה כן הגיוני. הגיוני לחלוטין. היא נולדה ביום רביעי, או ביום שלישי בערב. אמא אמרה לה פעם שהיא נולדה בשעה 7:15 בערב. איזה יום זה? הם קוראים לזה 'אור ליום רביעי', למה קוראים לזה כך? והרי נולדתי בכלל כשהיה לגמרי חושך, ב-7:15 הכל לגמרי חושך, בחורף. למה 'אור'?

לא חשוב.

היא ניתבה מחדש את רצף מחשבותיה. היא נולדה ביום רביעי, אז יום רביעי זה היום שלה. היא רוצה לחגוג יום הולדת בכל יום רביעי. כל שבוע. 52-53 פעמים בשנה. זה הכי הגיוני שיש בעולם. היא נולדה ביום רביעי. זה היום שלה. אז למה שהיא לא תחגוג אותו בכל שבוע ושבוע מימי חייה? והרי סיכמנו שהיא לא מאלה שחוסכים, ועושים פעם אחת בחיים.

ואז היא נרדמה.

והתעוררה.

ולא הבינה. האם הפסידה את יום ההולדת הזה? מה קרה? איפה כולם?

כמה זמן ישנתי?

זה היה חלום?

אה, הפתעה!

כולם שמחים, מחייכים, מברכים ומאחלים. ויש חיבוקים. ומתנות.

איזה יופי. זה היום שלי. יום ההולדת שלי.

יום רביעי.