כשיצאתי מהכלא קיבלתי ארגז

רשומה רגילה

נאמר לי שהוא מכיל את החפצים שהיו ברשותי בעת שנעצרתי ובסופו של דבר נכלאתי. עברו 15 שנה מאז. לא חשבתי שאמצא אוצרות בקופסה הזו. אכן לא מצאתי שום אוצר, שום דבר שימושי.

אבל מצאתי את הזמן.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

איום בליסטי – 1 – כלא של כבוד

רשומה רגילה
איום בליסטי – 1 – כלא של כבוד | מתח, פעולה. מותחן גרפי | חדש!

[ אסיר 5297 ושום מילה נוספת! ]

להמשיך לקרוא

בכלא לא אקרא את ויטמן

רשומה רגילה

פורץ מזוין. תקיפה. משפט. כלא. מאחורי הסורגים אפשר לקרוא את ויטמן. ואולי לא.

ידיים זקנות מול פורץ מזוין

באישון לילה לא שמע רעשים, רק קם לשירותים, כפי שעשה שלוש פעמים מידי לילה. אפוף קורי שינה, משקפיו על השידה. דמות שחורה כפופה בסמוך לדלת הסלון. שקשוק, ירייה.

הוא צלל אל מאחורי המקרר, גיצים. מאחורי הכיור, נְתָּזים. מאחורי השעון של סבא, סְפָרוֹת באוויר. ברגים. זכוכית.

כבר לא נלחם שנים, עורו מצומק עכשיו, שְׂפָמוֹ חיוור. הופיע מאחורי הליסטים המזוין, יד על כתף אחת, יד שנייה בהצלבה, שלוש אצבעות קמורות על החוליה העליונה. נשימה. רשרוש. ענף נשבר. תיק נשמט. גופה במסדרון. ויריות אין עוד. רק בכי מחדרי הילדים.

– – –

 

משפט מבוי סתום

בבית-המשפט, לעמוד, לשבת. כבוד השופט. פטיש עץ. צעקות. לקום באמצע הלילה? להכניס את עצמך במודע לסיטאוציה של תקיפה?

רק קמתי לשירותים. לא ידעתי על התהוות הסיטואציה.

שירותים? מה שירותים? לא שמעת על טיפולי ערמונית? לא התייעצת בדבר תרופות הורמונליות? לילה, אדם מן היישוב נמצא במיטה. לא במיטה? ובכן, בדיוק עבור פורעי חוק מסוג זה יש לנו סורגים במדינה הזו.

היה לו נשק חם. הוא ירה לכיווני.

ירה לכיוון שלך? מי עשה זאת? אל תעריך את עצמך יותר מדי.

הוא ירה וירה וירה וירה וירה…

טוב, די, הבנו! על כל פנים, הוא לא הרג אותך, נכון? אתה כאן על הדוכן, או שזו רוח שֶׁנִשְׁפֶּטֶת לפנַי? הוא לא ביקש את נפשך, רק רצה את כספך. נכון? מה שודדים רוצים? זהב. הנסיבות מעידות שלא היה זה מתנקש שנשלח במיוחד אל הוד מעלתך, אכן?

רק קמתי לשירותים.

טוב, מספיק. קחו את העבריין הזה מעלַי, תנו לו 12 בפנים. עם עבודות קלות, כיאה לגילו.

הגנתי על עצמי ועל משפחתי.

כן, כן, כן. הכלא כולו שלך, פושע…

– – –

למות בכלא

הוא ימות בפנים, הוא מבוגר. איזו שגיאה. עדיף היה למות בבית. לפחות למות בכבוד. כאן הוא ימות עם אות קלון שילווה את משפחתו לדורות. בית-המשפט הוציא לאור את היותו שופך דמים אכזר. לאן יוביל את הבושה. האם חיי כלא הם חיים? בין חיות אדם ונרקומנים?

ואולי דווקא שם הוא ימצא כמה אנשים כמוהו, שהגנו על עצמם ועכשיו עם בכלא.

האם זו המשוואה, נשארת בחיים – לך לכלא?

לפחות יש לי את ויטמן, אקרא אותו על הדרגש. שירים עם חיוּת. משם אשאב השלמה עם הבלתי-נמנע. "הו, לעמוד בפני הליל, סופות, רעב, לִגלול, תאונות, דחיות – כפי שהעצים ובעלי-החיים עושים", ויטמן.

העצים ובעלי-החיים עומדים בשלווה והשלמה מול הגרוע ביותר. וגם אני. וגם ויטמן המרופט יהיה איתי.

– – –

חזרה, סיכוי, אפשרות

ואז הוא התעורר. ולקח את המשקפיים מעל השידה והבית היה דומם וחמים כפי שהיה אתמול ושלשום. והמקרר, לא היו בו נקבים, הכיור לא נשרט, שעונו של סבא שלם במקומו, והסְפָרוֹת המוזהבות חיוורות כמו תמיד. הנה השירותים.

רשרושים מדלת הסלון, והוא ביקש להרכיב את משקפיו. שקשוק. צליפה. חור נפער בחזהו, רוח פרצים. הוא החליק ארצה, משתרע.

שלולית אדמדמה, מרצפות עכורות. אנחה. הוא מת עם חיוך.

לפחות הביטוחים השונים ישאירו משהו לאלמנה ולילדים. עדיף על פני מוות בכלא ועל אות קין לדורות של שופך דמים.

– – –

הביטוח

והביטוח?

הוכח מעל לכל ספק שהקורבן התגרה בפורץ, התגנב אליו בחשכה, הבהיל, ואיים לרצוח אותו נפש באמצעות ידית משקפיו. הוא הביא את זה על עצמו. אין כאן מקום לפיצויים.

– – –

אלו סיוטים

התעורר שוב. אוי, רק נרדמתי. אך אלו סיוטים. סיוטים. סיוטים.

והוא לא קם, יכול לשחות במיטתו, המוצפת.

וטוב לי כאן מאשר שם. למרות האדים והזבובים ומבט של חמלה ואין אונים מצד האשה.

והרשרושים מהסלון לא הטרידו אותו ובבוקר היו חסרים תכשיטים, פמוטים, ועותק של ויטמן חתום בידי המשורר. דווקא על זה הוא לא מצטער.

בכלא לא אקרא את ויטמן. לא אהיה בכלא. ואת ויטמן – אין לי.

וכך עדיף.

אני משלים עם הבלתי-נמנע.

– – –

ויטמן

וולט ויטמן (1819 עד 1892) מחשובי המשוררים של ארה"ב, עלה לדרגת 'משורר לאומי' רק שנים אחרי מותו. כתב בין היתר קובץ שירים בשם "עלי עשב", (ובעברית, בתרגומו של שמעון הלקין). במהלך דרכו הארוכה נאלץ להוציא את ספריו בעצמו משום שאף מו"ל לא חפץ בהם.