בעבור צלחת צ'ולנט – מאחורי הקלעים

רשומה רגילה

מעט על כתיבת הומור, השראה לסגנון, חינוך מינקות להומור ואהבת אדם, ומסעות שכתוב של חומר מורכב…

זמן ההומור הגיע

אחרי שנסקנו לגבהים של מתח מסחרר עם זהב אדום, זהב שחור ו-401, בהחלט הגיע הזמן להתפוגג מעט לתוך הומור וחיוך עם ספר קומדיה.

את הספר הזה התחלתי לכתוב זמן קצר אחרי שיצא לאור החלק הראשון של ושמחת בחייך, אי שם בתחילת שנות האלפיים.

כספר הומור, בדיחות וסיפורים מצחיקים היה 'ושמחת בחייך' ספר נדיר וחריג לחלוטין בנוף הספרים החרדי. לא היו אז ספרי הומור על המדף כלל. יצירת ההומור שקודמת ל'ושמחת בחייך' היא 'חד וחלק', שכבר אז, לא היתה רלוונטית.

בתוך 'ושמחת בחייך' שילבתי סיפור קצר בשם 'תלאות על עגלת קניות' הכולל שרשרת של אירועים הזויים, מסופרים בגוף ראשון, ורצף קצבי של מחשבות ופעולות. קוראים כתבו לי שהם 'נקרעו מצחוק', והיה זה אך מתבקש לכתוב ספר שלם של סיפור מצחיק באותו סגנון.

התיישבתי לכתוב את 'צלחת צ'ולנט', הגעתי ל-50 עמודים, ושם זה נעצר, מרכז עיסוק הכתיבה שלי עבר ליצירת מותחנים. אך במשך השנים, אני הבשלתי, ועלילת הספר הזה ומרכיביו הבשילו, וידעתי שיום יבוא ואוכל להמשיך אותו, להשלים, ולהוציאו לאור. אך עם הזמן הוספתי לכתוב לו קטעים נוספים, חלק מהם פורסמו כאן באתר, ורובם לא זכו להיכנס לספר הסופי.

מבוקש: פיני ברדיצ'בסקי

יש מילים שאני זוכר היכן ומתי שמעתי אותן לראשונה בחיי, כאשר הייתי ילד. וגם בדיחות, אני זוכר מי סיפר, ובאיזו סיטואציה זה היה. גם זכור לי, כילד, ששמעתי את המבוגרים מספרים בדיחה או משהו מצחיק ביניהם, שהיה אז כספר חתום בפנַי ולא הבנתי כלום, ורק כעבור שנים כשגדלתי וידעתי יותר, פתאום התחוורו הדברים, ואז התחלתי לצחוק בתמורה לבדיחה ששמעתי לפני שנים.

כך גם קורה לי עם המלצות, אנשים שהמליצו לי על ספרים או סרטים, לנצח יקושר הממליץ ליצירה המומלצת, לטוב ולמוטב.

כאן נכנס לתמונה ברנש בשם פיני ברדיצ'בסקי, שהיה איתי בישיבה קטנה בנווה-יעקב, ואחר כך הצטלבו דרכינו בשנית, כאשר הוא למד ב'אור אלחנן', ואני עבדתי כגרפיקאי ב'חסד ואמונה' בסמוך לישיבה זו.

הוא המליץ לי על ספר נחמד ונעים, וכאשר דיבר עליו פניו התכווצו בחיוך וקטנו כפני ילד, "הוא מתאר שם דברים קטנים ופשוטים וזה כזה מצחיק…" אמר.

בהזדמנות הבאה שהייתי בחנות ספרים משומשים, בצד החיצוני של 'מרכז כלל' חיפשתי את הספר, מצאתי, וקניתי אותו.

בתמונה: פיני בהבעה הפתעה מינורית לצד פסל הטבחית הכעוסה

ולפני שאעבור לתאר את הספר הזה, רק אכתוב שעקבותיו של פיני נעלמו, ואני מחפש אותו כבר מזה כמה שנים כדי לחדש את הקשר. אם מישהו יודע פרטים על מקום הימצאו ויכול לקשר בינינו, אהיה לו אסיר תודה.

שלושה בסירה

הספר המדובר הוא 'שלושה בסירה אחת' מאת ג'רום קיי ג'רום, שראה אור לראשונה לפני מאה שנים. הספר הראשון, ואולי היחיד, שאינו ספר בדיחות, והוא במתכונת של סיפור ארוך, שגרם לי ממש לצחוק. ההיכרות הראשונה שלי עם הספר היתה בתרגומו של יאיר בורלא, שהעשיר אותו אף יותר בניחוח לשוני קדום ומידבק.

מאוחר יותר קראתיו גם בשפת המקור, והבנתי שתרגומים עבריים החסירו חלקים, ולקחו חירות מסוימת לכאן ולכאן.

ספר זה מלווה אותי מאז, והוא ספר הקריאה היחיד, שאינו ספר ידע, הגות או עיון, שקראתי אותו פעמים רבות מספור. הספר הסב לי כל-כך הרבה הנאה, ואף היווה עבורי בסיס למדיטציה ברגעים קשים.

בנסיעותי בראש השנה לאומן, הייתי לוקח איתי את הספר, וקורא בו בכל רגע אפשרי, באיטיות מחושבת, כאילו היה ממתק שחששתי שייגמר לפני שהנסיעה תסתיים. כך יוצא שקראתי אותו בוודאי אחת לשנה, להוציא קריאות נוספות במהלכה.

לא עשיתי מאמץ מודע לפצח או לנתח את היצירה הזו, למרות שבתת מודע, זה מה שקרה, וזה מה שנתן לי השראה ל'בעבור צלחת צ'ולנט' שהפך בסופו של דבר להומאז' יהודי לג'רום קיי ג'רום – בתבנית של עלילה משובצת באירועים, השגות, וסיטואציות מבדחות.

כמובן שהסיפור מקורי לחלוטין, ולא מתבסס בשום אופן על חומר כלשהו בספרו של ג'רום.

לחיות הומור

הומור הוא מרכיב בלתי-נפרד מהיצירה שלי. בכל הספרים, גם המותחנים 'הכבדים' ביותר, יש הומור. יש את הבדיחות הפנימיות של הדמויות, יש דמויות שהן פרודיות במהותן, יש אירוניה, ויש נימה שלא לוקחת ברצינות רבה מדי את האירועים, או את הספר כולו.

אבי היקר, שלקח עליו להדר בציווי 'להיות בשמחה תמיד' החדיר בי מינקות את רעיון ההומור והבדיחה כמרכיב חשוב בהישרדות היום-יום ובעבודת השם. בלשון חז"ל מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא. הוא תמיד ידע להמציא כיוונים משעשעים לסיטואציות החיים, ולהאיר באור נוסף, חיובי, את מה שנראה קשה ואפל.

עד היום כמעט בכל שיחה עמו, הוא מבקש ממני לאחל לו 'מזל טוב' עבור בדיחה חדשה שנולדה, ואז מיד מספר לי אותה בעיניים נוצצות, בתנועות ידיים ובחיקויים. אני תמיד נדהם ומעריץ, אינני מכיר עוד אנשים שממציאים בדיחות מקוריות במבנה קלאסי.

וזה מוביל אותי אל מתחת למכסה המנוע של כתיבת הומור.

כתיבת הומור

כתיבת הומור איכותי ומשובח היא מלאכה לא פשוטה. ואינו דומה כתיבת קטע הומור קצר שמחזיק את עצמו וחולף מתודעת הקורא אחרי תריסר רגעים, לבין כתיבת ספר הומור שלם עם עלילה קומית שמשרה את האפקט הרצוי.

הומור אינו סלחני. אמת המידה פשוטה מאוד, זה מצחיק, או לא מצחיק. כמובן, יש הומור שנועד לעלות חיוך קטן, או להנעים אווירה, ואין תפקידו ממש להצחיק, אך עדיין, להומור יש כיוון ברור. הוא לא אמור רק להעביר נתונים או פאנצ'ים, הוא אמור להפעיל ברמה כלשהי את 'רגש הנעימות'.

יש כותבים שנוטים לראות בהומור כמעין מעטפת של 'המוציא', כלומר, פוטר את הכל. אין מבנה תקין, אין עלילה טובה, אין עומק דמויות, אין קונפליקטים ממשיים ואין דרמה, אבל מה, יש הומור! במאה אחוז מהמקרים זה לא עובד. ספר כזה לא יכול להחזיק את עצמו, ובוודאי שלא ישרוד ויהיה רלוונטי בעוד מאה שנים. הומור ללא נפח ומרכיבים של כתיבה טובה, קצב ותזמון, יעייף את הקורא, ויימשך כמו מסטיק בחוסר עניין.

באשר לי, במבט לאחור, אני ממש שמח ש'בעבור צלחת צ'ולנט' לא הושלם וראה אור לפני כן. משום שלא הייתי בשל, יכולת כתיבת ההומור שלי טרם הגיעה לחידוד ודיוק, ועיני וליבי ראו אחרת את העולם ואת בני האדם. לא יכולתי ליצור באופן מיטבי יצירה שכזו, שתיגע, תצחיק, תהיה קלילה ועמוקה בו-זמנית, ותעסוק בנקודות שהם בגרעין המהות האנושית והיהודית, ויהיו רלוונטיים גם בעוד מאה שנים.

כאשר פתחתי במהלך השנה שעברה את הקובץ, מתוך מחשבה שעלי רק לכתוב המשך ל-50 העמודים שכבר קיימים, הופתעתי לגלות שלא רק המשך יש לכתוב, אלא גם התחלה. על כך עוד בהמשך הפוסט בקטע 'שכתוב שכתוב שכתוב'.

וכך, מעבר לרגישות הכותב בהבנה מה מצחיק ומה לא, יש לקחת בחשבון שהומור לא מחזיק את עצמו, הומור יכול להיות הסיבה ואפילו העיקר, אך אמור להיות לו עומק, מבנה, ויתר האלמנטים של כל ספר טוב, כמו מותחן או דרמה.

ההומור הזול ביותר, הוא הגחכה של מישהו, מה שנקרא קטילות וירידות אישיות. גם אם מדובר בדמות דמיונית, שהמחבר או דמות אחרת, קוטלת אותה, זה עדיין זול ורדוד ומשרה אווירה עכורה אצל הקורא. והדבר משול לאמן סטנד-אפ שהסתיימו לו הפאנצ'ים והוא מתחיל לרדת על אנשים מהקהל, לועג למראה שלהם, למקצוע שלהם, ולסגנון הדיבור שלהם בעת שהם משיבים לו. נמוך מזה לא ניתן עוד לרדת. מוטב היה לו לסיים את המופע, או בכתיבה, מוטב היה לעצור ולא להעניש עוד את הקוראים.

כאן שוב אזכיר את אבי היקר שיחיה, שהספר הזה, אגב, מוקדש לו באהבה, שיחד עם ההומור והבדיחות, החדיר בנו מינקות עבודה של ממש באהבת הזולת וזהירות מכל צל של פגיעה במישהו. כמובן שהבדיחות שלו חפות מכל צל של פגיעה, זלזול או העלבה. וגם בספר שלנו, הוא האיר את עיני למקומות שייתכן ויש צליל זלזול ומוטב לעדן, לשנות, ולשכתב.

בספר 'בעבור צלחת צ'ולנט' חובבי ההומור ימצאו אותו בשלל גוונים וטכניקות, החל ממטפורות, אירוניה, חוק השלשות, מַצָּבִי, רֶטוֹרִי, מילולי, ועד מהתלות, שילובים ביזאריים וסופים לא צפויים, על גבי עלילה טובה ודמויות בעלות אופי – הכל בטוב טעם ודעת כפי שחנן אותי הבורא ולימדוני החיים.

לשון הספר

הספר כתוב בלשון ארכאית, מקראית, מתוקה מדבש, משולבת בניבים ומכתמים מהמקורות, ושיח עם שביבי מטבעות בארמית, כיאה לבחורי ישיבה ששוקדים על התלמוד, וכיאה לספר הומור יהודי.

בשוליים הוספתי מראה מקומות, כדי שיוכל הקורא לעיין ולמצוא נחת, וכן הזכרתי פענוח לרבדים לשוניים שונים שהיה מקום לכתוב עליהם, וגם כמה דברים שמצאתי בשיטוטי במחוזות לשונות העמים, מלבד תוספות וסיפורים משלימים לגוף הספר.

אמת בסיפור

גרעין הסיפור, עם המוקד המרכזי, מבוסס על סיפור אמיתי. אני ושלושה חברים לישיבה יצאנו בליל שישי לנסיעה בפיאט פונטו שכורה, כדי לעשות זיץ אצל רבי יהודה בר עילאי. וקרתה לנו תאונת דרכים…

כל המאורעות האחרים הסובבים את הנקודה, אינם כפי שקרו במציאות, אלא מופלגים ומרתקים הרבה יותר.

שכתוב שכתוב שכתוב

כאמור, כאשר פתחתי את הקובץ כדי לכתוב לו המשכים, עברתי על החומר הקיים, והיססתי מעט. היה קשה לי ברגע הראשון לקבל את זה שהמצבים והתיאורים לאים ולא מצחיקים, בעוד שבעת שכתבתי אותם, חשבתי שהם קורעים מצחוק, או לפחות מעלים חיוך. ולכן השארתי את הפרקים האלה, וכתבתי את ההמשך עד סוף הספר.

לאחר מכן חזרתי להתחלה, ושוב ושוב התקשיתי עם התוכן הראשוני. התייעצתי עם קבוצת הביקורת שלי, והפרקים האלה ירדו כמעט במלואם. כתבתי התחלה חדשה.

לאחר מכן, הספר הודפס בכמה עותקים בודדים עבור קבוצת הביקורת, והספר עלה על שולחן ניתוחים. זה היה כואב ומורכב. משום שהעלילה בנויה על נדבכים ורבדים, וביניהם קטעים והגיגים, ודבר מחזיק דבר 'כמעשה חושב', ועל כל שינוי שנעשה באחד הקטעים, יש לשקול שוב את כל המרחב, כדי להבין אם עדיין בקריאה מתקבל אותו טעם ומופעלים הרגשות הרצויים.

הספר פורק לגורמים שוב ושוב, ונערך דירוג על כל קטע וקטע. 1, האם הקטע הומוריסטי, קומי ומצחיק מספיק. 2, האם הקטע תומך ברצף העלילתי. 3, האם הקטע תקין 'רוחנית', וחף ממשהו פוגעני ומזלזל כלפי אנשים או כלפי דמויות אחרות בספר.

אני חושב שזהו הספר המשוכתב ביותר שלי. קטעים נופו ושוכתבו על ימין ועל שמאל, שוב ושוב ושוב. היה ברור שמה שמצחיק את זה, לא מצחיק את זה, ובסופו של דבר היה עלי, בתור היוצר, להחליט, איזה קטעים להשאיר, ואיזה לכתוב מחדש, או להביא אחריהם חדשים תחתיהם, שגם הם נותחו וחוזר חלילה.

סופו של דבר אני מרוצה מהתוצאה, ושמח להציג בפניכם את 'בעבור צלחת צ'לונט', ספר הומור יהודי עשיר ומשובח, יצירה קומית כמותה טרם חוויתם.

קריאה מהנה 🙂

קישורים

6 מחשבות על “בעבור צלחת צ'ולנט – מאחורי הקלעים

  1. לילך

    קניתי את הספר בשבוע הראשון שהוא שווק בגריוולעך…
    הוא מעולה!
    היה מעניין לקרוא את הפרקים שלא מצאת בהם הומור אחרי תקופה…

  2. מנדי

    קניתי את הספר בליל שישי הראשון ליציאתו לאור ב'זושא'. ספר חמוד ביותר!
    מתי יוצא בעז"ה הספר הבא? מחכה בקוצר רוח..

    אם כי לא מובן לי כ"כ התיאורים על הישיבה קטנה, גרפיקאי וכדו' לכאורה לא מסתדר עם מה שידוע לי על סיפור החיים שלך.. (לא קראתי וכנראה לא אוכל לקרוא (מטעמים מובנים) את הספר האוטוביוגרפי שלך, למרות שהוא מאוד מעניין אותי.)

    התמונה היא שלך? אוףף כואב הלב. אהבתי יותר את התמונה הראשונה שלך שהתפרסמה כאן באתר..

    אשמח לתגובה. (לא קיבלתי תשובה במייל)

      • מנדי

        תודה רבה! מתנצל על האי הבנה..
        התכוונתי לעניין של החברים מישיבה קטנה ושעבדת כגרפיקאי.. לא נתקעת בעליית גג כבר מגיל 14?
        ומה עם הספר הבא?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s