יום בלינצ'ס שמח!

רשומה רגילה

זה מה שאכלו בני ישראל במדבר. ויש לזה יום בינלאומי. קבלו את יום הבלינצ'ס / הפנקייק העולמי

הבלינצ'ס הראשון שזכור לי היה בגיל 9. מסיבת חנוכה בת"ת, כל ילד קיבל בלינצ'ס אחד. הסתכלתי בו בדחילו ורחימו, המאכל הזה נראה טוב מהרגע הראשון: בהיר, מגולגל, צופן בתוכו מילוי רך של גבינה מתוקה.

נגסתי נגיסה אחת, הטעמים לא היו מעל למצופה, אך מבנה המאכל והרכות שלו גרמו לכך שהוא נעלם לפתע מתוך הצלחת שלי, מבלי שהבחנתי איך.

ואז היה סיבוב שני, וכל אחד קיבל חצי בלינצ'ס נוסף, ואני הסתכלתי אל המלמד שמתקרב ובידיו תיבת קרטון עם חצאי בלינצ'ס, וכל מה שראיתי היה מלאך מן השמים נושא בכנפיו מָן מרחף לעברי.

ידעתי מיד שזה לא בלינצ'ס. זה מָן. זה בדיוק מה שכתוב בפסוק, "והוא כזרע גד לבן, וטעמו כצפיחית בדבש". זה בדיוק התיאור. כל מה שדמיינתי על מראה, טעם, ותחושת המָן – התברר לי עתה באופן מוחשי.

שנים לאחר מכן, בהן המתנתי שיזדמן מָן לידי, וזה לא קרה. עד שהייתי בישיבה קטנה, והייתי במטבח, שם שטפתי כלים בעבור תשלום על ספרים שקניתי מאוצר הספרים. ובעוד אני מנקה את הצלחות בדבקות, הגיעו לאפי ריחות מתקתקים.

הסתכלתי וראיתי את הטבחית, בתנועות ידיים זריזות ומדודות, אורזת בזה אחר זה, בלינצ'ס קטנים, מדויקים, ומלאים במלית לבנבנה.

אספתי את כל כוחות ההתאפקות שלי. המשכתי עם הצלחות. ממוקד לחלוטין בסבון ובמשטחי הפלסטיק המעוגלים. עד שנשברתי. עזבתי את הצלחת. ניגבתי ידיים והתפרצתי אל פינת האפייה.

כמי שאחזו בולמוס, לא ראיתי סביבי דבר, הכל היה חשוך ואפל, מלבד המגש האדיר של בלינצ'ס שהיה נתון באור יקרות. שלחתי יד רועדת ואספתי בלינצ'ס אחד יחיד ומיוחד. הנהנתי אל הטבחית שעמדה פעורת פה. לא הבינה מאיפה צצתי לפתע, ומדוע אני לוקח מן המגש.

התרחקתי משם ואכלתי את הבלינצ'ס בשלוק אחד. והיה לזה טעם מָן, לחלוטין, מָן השמור לצדיקים לעתיד לבוא. אין, ולא היה טעם מופלא ומרהיב שכזה, המפעיל ברגע אחד את כל החושים, אל פסגת ההנאה. צימוקים ואגוזים צפו בתוך מלית דמוית ענן.

מאוחר יותר הבנתי שהבלינצ'ס האלה לא נועדו כלל לישיבה, אלא למוסד סמוך שגם הוא נעזר בשירותי המטבח, ושמחתי על שלפחות נזדמן לי לטעום מן המעדן, אך מאז, מדי יום ביומו אני זועף על עצמי שלא נטלתי שניים, או שלושה. והרי הם היו כל-כך קטנים! והטבחית, לא מנעה ממני דבר! ואני הייתי מנומס מדי, וטוב לב מידי! אח… איזה בלינצ'ס.

סופו של דבר, התחתנתי עם רות, אשה ממוצא הונגרי, אומה ידועה בבלינצ'ס, ובמרוצת השנים היא צברה מומחיות כזאת בהכנת בלינצ'ס, שאם אכן היה זה מָן, ומלאי המָן היה נגמר, היו בני ישראל מזמינים אותו ישירות ממנה, ובכמויות.

היא עשתה קילומטרז' בלינצ'ס יותר מכל אדם אחר שאני מכיר. ספרתי עד ל-37,100, ומשם הפסקתי לספור, והיה זה כבר לפני שנים, נעזרת במשטח חשמלי להכנת חצי-תריסר בו-זמנית. כל שבת, כל חג, כל אירוע. מאות בלינצ'ס. מלבד הבלינצ'ס הקלאסי, עם פירה רך וקטיפתי, הצטברו מנות וטעמים נוספים. מילויים מתוקים, מלוחים, חריפים, צורות שונות, גדלים שונים. בדיוק כמו המָן.

חיבתי גדולה לבלינצ'ס, על כל שמותיו וכינוייו, כמו בְּלִינִי, או חֲבִיתִּיּוֹתּ, למרות שהשם העברי הזה קצת מוציא את הטעם ומוריד אותו לדרגת חביתה בעלמא. גלגולים אחרים של הבלינצ'ס הם הפַּנְקֵיְק והקְרֶפּ. כולם אהובים, כולם ברוכים.

יום הבלינצ'ס, יום הפנקייק, הַיְנוּ הָךְ, חל היום. וצריך אדם לאכול לפחות כזית בלינצ'ס. וכדי לצאת ידי חובה לכל הדעות יאכל כזית בלינצ'ס מתוק או פנקייק, וכזית בלינצ'ס מלוח. וכל המרבה הרי זה משובח. ומצווה לשלוח איש לחברו (אה-אה. שיעול מרמז)…

יום בלינצ'ס שמח 🙂

 

9 מחשבות על “יום בלינצ'ס שמח!

  1. נחמן

    כל הטעמים שהצגת שם הם שום דבר לעומת ביס אחד של שווארמה.. אבל אם אתה כלכך מתעקש נתפשר על בלינצ'ס בשרי… מה לעשות בשר תמיד יותר טוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s