לוחיות רישוי לנעליים

בחבל ארץ מוכה פשע, מיושם חוק חדש… לוחיות רישוי לנעליים. מה מטרת החוק? מי ירוויח ומי יפסיד? והאם לא יכלו לחשוב על משהו מוצלח יותר?

מקום ושמו פשע

גן עדן לגנבים. סילסיך-שטאט

בצפון-מזרח צרפת, על הגבול עם גרמניה ושוויץ שוכן מחוז הידוע בשם 'סילסיך שטאט'. לא תמצאו אותו במרבית המפות וספרי האטלס וגם לא במפות-גוגל, הסיבה היא פשוטה. זהו מקום אכזר ואפל אליו היגרו במשך השנים פושעים ונמלטים משלוש המדינות הסמוכות, כמו גם מכל העולם. הארצות הגובלות עם 'סילסיך שטאט' עושות הכל כדי להתעלם מ'הגוש הרקוב', כפי שהוא מכונה בגרמניה, וכך גם שאר העולם מעלים עין.

'סילסיך שטאט', אשר הוקמה מיד עם תום מלחמת העולם הראשונה, נחשבת למדינה קטנה במיוחד, הקטנה ביותר באירופה, גם צפיפות האוכלוסין בה היא הגבוהה באירופה. היא הוקמה בסמוך למחצבים של עפרות ברזל, אשר משמשים כקלף העיקרי של המחוז בהבאת תועלת לסביבתו. בימים הטובים ניסו להעביר לשם מפעלי תעשייה כבדה מהמדינות הסמוכות, ניסיון זה נכשל תוך זמן קצר. יותר מדי פריצות למבני המפעלים, יותר מדי בריונים שדורשים דמי הגנה, וחוקים מוזרים מדי שצצים לפרקים ולא מאפשרים לפעול שם באופן תקין מבחינה עסקית.

גנוב ממני ואגנוב ממך

"השתדל שלא לגנוב באזור זה". לשון החוק

מכת הגניבות והפריצות הולכת וצוברת ממדים מדאיגים. גם עבור מקום שכולו מבוסס על פושעים, ממדי המפגע לא נותנים מנוחה. קברניטי העיר חושבים שהתושבים מתייחסים אל פריצה וגניבה כאל סוג של תחביב, בידור. גנוב לי ואגנוב לך.

אנשים יוצאים מפתח ביתם כדי לפרוץ כל בית שני דרכו הם יעברו בדרך אל היעד – הבית אותו תכננו לשדוד מלכתחילה. כאשר הם שבים לביתם, הם מגלים, בלי הפתעה מרובה, שגם הבית שלהם נפרץ. מתוך זעם ותחושות נקם הם יוצאים לפרוץ כמה בתים נוספים.

מערכות אזעקה, כלבים, חיישנים ומצלמות, שומרים אנושיים וחומות פלדה. דבר לא עומד בפני הפורצים המיומנים של 'סילסיך שטאט', הצעירים נולדו לתוך פשע. בבתי-הספר הם למדו לפרוץ מנעולים.

בניסיון למצוא פתרון, הוחל חוק חדש, המחייב את כל האזרחים להתקין לוחיות רישוי על אחורי נעליהם, האזור המעוגל שמעל לעקב. הלוחיות יציגו את מספר הזהות של נועל הנעליים. במהלך החודש הזה וכן בחודשיים הבאים כארכת זמן, כבר אמורים כל התושבים בתחומי 'סילסיך שטאט' להיות מצוידים בנעליים מסומנות.

על גבול הקומוניזם

החוק הזה מעלה הרבה שאלות. המדור הפנה כמה מהן ללשכת פקיד ההסברה, מר דיטריך ז'ילבר. התשובות לפניכם.

ש. למה בנעליים ולא, נניח, על גב החולצה?

ת. אנחנו לא מחפשים לעשות לאזרחים חיים קשים. נעליים לא מוחלפות בכל יום. חולצה מחליפים מדי יום. לך תדרוש מאנשים להתקין מדי יום מחדש את הלוחיות על גב החולצה.

ש. למה על אחורי הנעליים, ולא מקדימה, על החרטום?

ת. [דיטריך צוחק] כי צריך את זה מאחורה, בזמן שהפושע בורח, וכל מה שאתה רואה זה את הצד האחורי שלי.

ש. זה לא, קצת, חדירה לפרטיות?

ת. חדירה לפרטיות? ברחבי 'סילסיך שטאט' לבד יש מיליון מצלמות רחוב, אנו שוכרים תפקודי לוויין מחברה סינית וכל המחוז נמצא עשרים-וארבע-שעות על המסכים במרכזי אבטחה שונים. סלח לי, אבל אחרי כל זה, החוק החדש לא ממש מרחיב את הנזק לפרטיות. תסכים איתי.

ש. ואיך גישה פרימיטיבית של לוחיות רישוי עם מספר זהות יסייעו לכם בתהליך בלימת הפשיעה?

עניין של זהות. נעליים

ת. זה מחזיר אותי שוב לשאלה הראשונה. דווקא על הנעליים, כי כאשר אדם רץ הוא מרים את רגליו אחורנית מ-45 עד 120 מעלות, תלוי בעוצמת הריצה. במצב כזה לוחית הרישוי נחשפת לעין אשר בשמיים (הלוויין).

ש. איך אתם יכולים להבטיח שאנשים לא יזייפו מספרים על גבי הלוחיות שלהם?

ת. לא ניתן להבטיח, אולם זה מגביל. לקחנו את הרעיון מהמכוניות. זה לא נראה לך פרימיטיבי? זו הדרך היחידה לזהות היום מכוניות? לוח עם מספרים? תחשוב על מכונית כמוצר טכנולוגי מתקדם, וזה מה שנשאר כדי לזהות אותו? לוחית? ובעניין חדירה לפרטיות, כאשר לוחיות הרישוי במכוניתך חשופות, אתה מרגיש לא בנוח?

ש. איך אתם מתכוונים לאכוף את החוק הזה?

ת. כמו במכוניות. אזרח בלי לוחיות רישוי, ייעצר מיד לבדיקה, תעודותיו ייבדקו והוא יקבל את העונש המגיע לו. אזרחים גם ייעצרו באופן אקראי כדי שהמספרים שלהם יאומתו כנגד התעודות שיציגו.

ש. מה העונש על הפרת החוק?

ת. תגיד, זו המכונית שלך כאן בסמוך לבית? אה? כן? אתה זוכר אולי אם הגעת לכאן עם שתי דלתות קדמיות או בלעדיהן?

איש המדור נאלץ לעזוב את הראיון, ולרוץ להציל את שאריות מכוניתו…

קישורים

• מוזיאון הנעליים, בטורונטו, (המוצג החדש ביותר, נעלי-זיהוי)
• התאחדות אספני לוחיות רישוי, (דרושות לוחיות-נעליים לאוסף פרטי)
• האגודה לחיים יחפים, (ב'סילסיך שטאט' אסור על פי חוק ללכת יחף ברחוב)