צרות של מתנקשים – 2 – כדור ירוק ונורא

רשומה רגילה

חושים מחודדים יתר על המידה, עלולים להיות מטרד מטריף בסיטואציות מסוימות. המתנקש הזה לא ינוח עד שלא ימצא פתרון. מתוך הפינה 'צרות של מתנקשים'.


 

המקום: שְׁוֵורין, מקלנבורג-ווֹרְפּוֹמְרן, גרמניה

שם המתנקש: הוֹרְסְט ווּלף

הידוע בשם: ילד הפלא

 

היא בכתה. תחילה בכי של הלם, עיניים קרועות לרווחה, פה מהבהב כמו תריס. ואחר בכי מתגלגל, קורע לב שהרעיד את גדרות החצר.

היא נפלה על ברכיה, יודעת שלא תראה אותו שוב לעולם. שעות המשחק שהיו לה עמו, ההתרגשות, החוויות, ההתפרקות אחרי בית-הספר. הוא זה שקישר בינה לבין הילדות האחרות באזור. זה שחייך אליה ברגעי הבדידות שלה.

אמה יצאה בבהלה מתוך הבית. "מארי! מה קרה, מארי?" היא כיסה בכף ידה את פיה שנפער. מתקרבת אל בתה ומסתכלת על הרצפה. "הו, לא!" הוא נאנחה והתכופפה לחבק את בתה.

מעבר לגדר הברזל של החצר.

שביל צר, ארוך, בין בתים.

מהצד השני של השביל, פחי אשפה ממתכת. זנבות של חתולים מבצבצים כנחשים.

מאחורי פחי האשפה, גרם מדרגות מוביל אל מפלס עילי של בית דירות צבוע כחול. גלריה ארוכה, חשופה, מנומרת בדלתות.

משמאל לבית הדירות, אזור חניה מעוקל, דמוי פרסת סוס. האזור תחום ברשתות וגדרות מעוקמות.

בין בית הדירות הכחול לבין אזור החניה, ניתן להבחין במבנה צמוד-קרקע. דירותיו פנויות, מוצעות להשכרה.

בתוך הדירה שחזיתה פונה אל אחורי הבית הכחול ואל אחורי החניה דמוית פרסת הסוס, עמדה דמות כהה, צמודה לחלון. ניחוח קלוש של אבק שריפה התערבל באוויר הסמיך, הלוהט, מתרומם מהאקדח, שקנהו עדיין מבצבץ מבעד לסורגי החלון. 

 

שעתיים קודם לכן.

הורסט וולף ניגב את פיו במפית נייר ונשען לאחור, הוא נשף בנועם והניח את כפותיו על כרסו. נדרך לשמע רשרוש מכיוון המטבחון. ידו הבזיקה אל אקדחו.

כעבור רגע שריריו רפו, הוא התרומם והלך למטבח. הרים את הקומקום מהאש רגעים אחדים לפני שחלל הדירה התמלא בשריקה צורמנית. הוא הכין תה צמחים בספל קרטון וחזר אל חדר המגורים.

לאחר שניקה בזהירות את השולחן משיירי פשטידת הרועים והרוטב, הרחיק גם את מפת הנייר, ופתח את תיק העור שלו. עיין בתצלומי המטרה תוך גמיעות קטנות של תה צמחים.

התוכנית היתה מפורטת ומסודרת במוחו. הלילה, באשמורת השלישית, הוא ישלים את החיסול הזה. הלקוח השאיר די מידע כדי לאפשר לו לבנות את התוכנית במהירות.

הורסט סגר את התיק, עיניו נעשו כבדות. סיים את התה והתרומם ממקומו. בדק שהדלת נעולה, הבריח מוסט, וגב של כיסא תקוע מתחת לידית. עבר על החלונות, בודק את הסורגים. משקיף אל החניה המעוקלת, לראות אם השתנה משהו.

השאיר את החלונות פתוחים, לא היה מיזוג אוויר בדירה. וגם כך, הורסט לא נוהג לישון עם מזגן פועל. יותר מדי אפשרויות להרוג או לסמם בעזרת מזגן, מנעו ממנו את התענוג המפוקפק.

הוא עלה על מיטתו, דוחק את קנה האקדח בין הקיר לבין שפת המזרון. מנסה את כוחו פעם ופעמיים בשליפה מהירה. כאשר הניח הדבר את דעתו, התיר לעצמו לעצום את עיניו.

בעיניים עצומות, כשפניו תחובים בכר הנוצות הענק, הדומה לשק, החלו קולות הסביבה לחלחל ולהתהוות סביבו.

ברגעים כאלה, כשחוש השמיעה הופך לכלי הישרדות, היתה נחשפת יכולתו המרשימה של הורסט. שמיעה חדה כתער, קולטת קולות וצלילים ממרחקים. הוא השתמש ברגישות הזו כדי להעניק לעצמו הילה של בעל כוחות על טבעיים.

הורסט היה יורה מעבר לקירות, אחרי שזיהה את הרחשים המאפיינים את המטרה שלו. הלקוחות חשבו שהוא מסוגל לראות מבעד לקירות.

בלילות, בכל מקום בו ישן, היו עיניו נפקחות כאשר נעצרה מכונית בסמוך לבניין. הוא זיהה את גווני הצליל המאפיינים דגמים שכיחים של מכוניות.

במקרים אחדים, בעת שיתופי פעולה עם מתנקשים אחרים, היה הורסט מרים לפתע את ראשו ואומר כבדרך אגב, 'הוא כאן, האיש שלנו כאן'. והם היו רצים לחלון ורואים את המטרה, או הלקוח, יורדים מהמכונית.

עכשיו, על כר הנוצות הענק, הוא חייב להירדם ומהר. עליו להכין את עצמו ללילה. הוא לקח כמה נשימות עמוקות, וניסה להרפות את שריריו.

טק-טק. טיק-טק-טיק. טיק.

רעשי הרקע מיפו את עצמם במפה וירטואלית לנגד עיניו העצומות. מישהו יוצא מהחניה, מכונית מסחרית; רעש הרוח הטופחת באיטיות באריג בד עבה שמישהו סגר באמצעותו פִּרצה בגדרות הרשת המעוקמות של החניה; חתולים מתקוטטים על שקית שומנית בתוך פחי אשפה מתכתיים, מכסה מחליק ונופל; גערות של אם בילדיה איפשהו בבית הדירות הכחול; צלצול טלפון; טקטוקים; קולות של ירי וצעקות באנגלית, כנראה ממשחק מחשב; מכונית חולפת…

טיק. טק-טק-טיק. טק.

עיניו העצומות של הורסט התכווצו וסטו לצדדים מתחת לעפעפיו. מהם הטקטוקים? מאיפה הם באים? מי או מה יוצר אותם?

טיק. טיק-טיק-טיק. טיק.

לא חשוב. עדיף להתעלם עכשיו. הסתובב לצד השני וטמן את ראשו מתחת לכרית הענקית. אולם הנקישות רדפו אחריו, כמו קללה. מרגע שקלט אותם, מוחו אינו מרפה. חוש השמיעה שלו לא יכול עוד להתעלם.

טק-טיק-טק. טק-טק.

זה לא ילך. הוא חייב לפתור את זה.

טיק-טיק-טק-טק.

הורסט ניסה לזהות את תבנית הנקישות הללו. האם זה אנושי? מכני? לא היה בהן סדר. קבוצות של נקישות לצד בודדות, מרווחים אקראיים של זמן בין נקישה אחת לאחרת.

טיק. טק. טק. טיק.

הוא הניח שמדובר ברַצָּף. מישהו באזור משפץ את ביתו, מחליף את אריחי הרצפה שלו. ואלו הנקישות נשמעות כאשר הרַצָּף מכה קלות על גבי האריחים כדי למקם אותם על גבי הקרקע.

טיק-טק-טק.

האם זה הגיוני? די! זה לא חשוב!

טיק. טק. טיק.

הורסט ניסה להתעלם ולהירדם. אולם הנקישות לא הרפו. קדחו במוחו. חוררו אותו. הטריפו את דעתו. הוא ניסה לספור את הנקישות, למספר את כמות האריחים. אולם הדבר נמשך זמן רב מדי.

טק. טק. טק. טק. טק. טק.

כמה אריחים יש בדירה? כמה זמן יכול רַצָּף לעבוד בלי הפסקה?

טיק. טיק. טק-טק. טק-טק.

שעה ארוכה ומתישה של התגלגלות במיטה, הורסט נראה כמו חולה. פניו אדומות. עיניו נפוחות. שערו הבהיר והקוצני פרוע. בגדיו מרוטים. הכרית הפכה לשק חבטות.

טיק. טיק. טיק.

"זהו! זהו זה!" הורסט התרומם, אקדחו רועד בידו. "אין דבר שאי-אפשר לפתור בעזרת קליע אחד…" הוא לחש ודרך את האקדח, רץ אל החלון.

הוא בחן את השטח בשימת לב מרובה. נעזר במשקפת של רובה צלפים. החניה. בית הדירות הכחול. הפחים. שביל צר. גדרות ברזל.

"מה זה?" מצחו של הורסט התכווץ. צינורית של מזגן משתלשלת מקומה גבוהה. טיפות מים דולפים כלפי מטה. אל החצר.

טיק-טיק-טיק.

איך זה ייתכן? מכל המקומות שבעולם…

כדור משחק גדול, בצבע ירוק בהיר, זרחני. חיוך סמיילי מתוח בהה בו מבין חרכי גדר הברזל. דחוק אל הפינה.

טיק-טק-טיק-טיק.

הורסט שמט את כתפיו ופלט גיחוך. "מה אני עושה?" הוא בחן את האקדח שבידו ואת החיוך הירקרק שצופה בו מן המרחק. הוא חשק את שיניו.

המים נטפו בדיוק על קדקוד הכדור הירוק. יוצרים קולות נקישה, האוויר שבתוך הכדור גורם לנקישות להדהד.

הוא פזל אל המיטה. לא יצליח לישון עד שהכדור יזוז משם. האם ילך לשם וינסה להזיז אותו בעזרת מקל או משהו… לא, זה עלול להכשיל את המשימה כולה. לא.

טיק-טק-טק-טק. טיק. טיק.

אצבעו רעדה בחֵמה, סוחטת את ההדק. הקליע התנתק מבין סורגי החלון, חלף על פני החניה המעוקלת, עבר מעל פחי האשפה, חצה את השביל הצר, וחדר בין חרכי גדר הברזל.

נשמע פיצוץ עז. הכדור הירוק התפוצץ ברעש ועף הצִדה כסמרטוט. החיוך המטופש התפוגג למחווה של ליצן עצוב.

הורסט נשם עמוקות, ניחוח אבק השריפה התערבל באוויר.

ילדה יצאה בריצה מהבית. לקח לה רגע אחד להבין מה קרה. והיא פרצה בבכי תחילה בכי של הלם, עיניים קרועות לרווחה, פה מהבהב כמו תריס. ואחר בכי מתגלגל, קורע לב שהרעיד את גדרות החצר.

היא נפלה על ברכיה, יודעת שלא תראה אותו שוב לעולם. שעות המשחק שהיו לה עמו, ההתרגשות, החוויות, ההתפרקות אחרי בית-הספר. הוא זה שקישר בינה לבין הילדות האחרות באזור. זה שחייך אליה ברגעי הבדידות שלה.

הכדור הירוק המחייך

.

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “צרות של מתנקשים – 2 – כדור ירוק ונורא

  1. האיש בשחור

    הייתי בחנות מסויימת וראיתי משחק למכירה שכתוב שם 'היטמן' והתמונה שהייתה על המשחק זו אותה תמונה שנחמן שם בשביל הצרות של מתנקשים.

    אני מקווה שלא היו לנחמן בעיות בזכויות יוצרים.

  2. א ני

    התכונתי שבעקבות הקטוע שרשמת 'זו אותה תמונה שנחמן שם בשביל הצרות של מתנקשים. ', משולם יתעצבן.

  3. האיש בשחור

    לא שם עליו. הטיפש הזה לא מעניין אותי ואני לא יורד לרמה התינוקית שלו.
    אכתוב מה שירצה ולא אתייחס לאומלל הזה.

  4. נמר סיאמי

    מהדברים החשובים שצריך לדעת לפני שמפתחים כשרון כלשהו לדרגה של שלמות, איך להימנות ואיך להימעות. כלומר צריך לדעת מתי וכיצד להשתמש בכישרון אך בין היתר גם מאוד חשוב לדעת כיצד ומתי לא להשתמש בו. אגב עם טיפה עזרה של דמיון מודרך האדם יכול לכוונן את האוזן שלו לתדרים מסוימים כך הוא יכול לא לשמוע כלום גם אם הכל סביב רועש וכך גם אפשר לשמוע רחשים קלים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s