תיקו מקסיקני בבית-הכנסת

רשומה רגילה

הראשון שיוצא, לוקח עליו את הסתלקות השכינה מבית-הכנסת. אף אחד לא רוצה לצאת ראשון. זהו תיקו מקסיקני.

בית-כנסת בפולין.

דממה שררה באולם בית-הכנסת הקטן, השטיבל. עשרה יהודים נטועים במקומותיהם כפסלים. הם הביטו זה בזה, פנים מכווצות, עיניים מצומצמות. נשימתו של כל אחד מהם היתה כלואה במחצית הדרך מריאותיו.

שמערל היה הקרוב ביותר אל הדלת, צעד וחצי לכל היותר. הוא לא זז. אוחז את זקנו באגרוף קמוץ, אישונים מוקטנים, והוא פוזל אל מעבר לכתפו הימנית, בוהה ביתר במבט מזוות.

איש לא זז. כאשר מתאספים עשרה יהודים בבית-הכנסת, מצטרפת אליהם השכינה. הראשון שייצא יוציא אותה עמו. אף אחד לא רוצה להיות זה שיסיר את תוספת הקדושה מעל בית הכנסת.

לקיר המזרחי הוצמד אמש שלט חדש, שמונה את הקללות והרעות שלוקח על עצמו האדם שמוציא עמו את השכינה מבית-הכנסת.

יענקל, שעמד מאחורי הבימה, הניח יד על כיסו וחשק את שיניו. הטלפון הנייד שלו הרטיט את מעיו. עליו לקבל שיחה דחופה מבעל הגמ"ח, ועתה נבצר ממנו להגיב. ואולי זאת בכלל אשתו, או החברותא שלו.

מוטל הביט אל הדלת במורת רוח. הוא הבטיח לבת שלו שיופיע לארוחת ערב עם הנכדים. זיעה ניגרה ממצחו, טיפות נשרו לתוך זקנו הלבן. המצב הזה יכול להימשך לנצח. בתנועה איטית ומקוטעת הוא שלח את ידו אל השולחן.

כל העיניים בשטיבל עקבו אחריו. הוא הרים ספר מעל השולחן. קרקוש הכריכות הקשות הנשחקות ספר בספר נשמע היטב. מוטל נעצר, מסתכל אל האחרים ואז מוסיף ומרים את הספר. אנשים סביב לא נשמו. הספר נפתח, הסיבים שהושחלו בתוך שדרתו כדי לתת תוספת חוזק, גרמו לספר להיפתח רק עד לחצי. ידיו של מוטל רעדו.

שמערל ניסה להציץ דרך השתקפות החלון ולזהות באיזה ספר מדובר. בעודו מתאמץ לעשות כן, מניח שמדובר בספר מוסר, הדלת נפתחה.

בפתח עמד יהודי חמוש בתיק צד מרופט ומטרייה. מצחו נחרש קמטים ועיניו הבוערות התרוצצו לכל עבר ואז נקבעו ישירות בתוך עיניו של שמערל. אגרופו רעד על ידית הדלת, פסיעתו קפאה.

שמערל לא זז. הסיכוי שלו טוב מספיק גם כך. ברגע שהאיש הזה ייכנס פנימה, יוכל הוא לצאת, מבלי להוציא עמו את השכינה, משום שבית-הכנסת יכיל עשרה יהודים בלעדיו. האם זה יצליח? הוא הבחין בכתם אדמדם מתנתק מנקודה בסמוך לקיר ומתקרבת אליו בצעד חלקלק.

ראשו של שמערל הסתובב על ציר הגרון. מישהו אדמוני מנסה להקדים אותו. האיש שעמד בדלת קלט מיד את המתרחש, אך נבצר ממנו לזוז. אסור לו להסגיר את כוונותיו.

עיניו של שמערל חקרו את האיש, את התיק המרופט, את המטרייה בעלת הגיבנת. שני שעונים בצבצו מעבר לשפת שרוולו. האיש מקפיד כנראה על זמנים לפי אופקים שונים. ואולי הוא מוודא את זמני המניינים מסיבה כלשהי.

ידו של האיש שמטה את ידית הדלת, וזו החלה להיסגר. חריקת הצירים הרטיטה לבבות. אולם הדלת לא נסגרה, נעצרה בחצי הדרך, נתקלת בנעלו של האיש. הנוכחים נשמו לרווחה.

האיש הוסיף לבחון את המצב, מבטו נתקל בשלט המודיע על הצרות שיהיו מנת חלקו של מסלק השכינה. זאת מלכודת. תיקו מקסיקני. הוא הגיע לכאן כדי לקבץ נדבות, להתרים את הציבור. אולם הציבור קטן והסיכוי להוציא מהם משהו לא נראה מבטיח. התפילה הסתיימה. כל אחד מהם רוצה לעזוב.

ברגע שהוא ייכנס, מישהו אחר ייצא במקומו, ואז הוא יישאר בפנים. כלוא. מפסיד את המניינים האחרים, שם הוא יכול בינתיים להתרים. הוא הרים את פניו ממפתן הדלת, בוחן את השניים שניצבו מולו משני צידי הדלת. זה הולך להיות קרב קשה.

לבסוף האיש נמלך בדעתו, לוקח צעד אחד אחורנית. נעליו צייצו על אריחי הרצפה שהוחלקו עם השנים, תחת אין-סוף דריסות של סוליות נעליים.

שמערל והאיש שלידו עקבו בתנועת עמוד שדרה אחר הדלת הנסגרת. הטריקה לא איחרה לבוא, מהדהדת, מאיימת. הם לבד שוב.

מי יישבר ראשון?

הדלת נפתחה באִבחה אחת. בפתח עמד צעיר עם טלית-קטן צמרירית שהתנופפה ברוח. הוא פרש את ידיו, "היי… שמולקה, אני מחכה לך כבר חצי שעה בשטיבל השני."

שמולקה הביט מהקצה העליון של עיניו, פניו מכוונות אל הרצפה, גבותיו מכווצות. הוא פרש את ידיו והרקיד את כתפיו פעמיים.

הצעיר שבפתח נאלם דום. מסמיק עד גדותיו. הוא הכניס את עצמו לתוך הסבך. האם מישהו יוותר לו? הספרים הפתוחים ממתינים לו בשטיבל השני… הוא לא יכול לחכות עוד. צעד מהסס אחורנית. הדלת נסגרה.

כולם הסתובבו אל שמולקה. הוא יכול היה להציל את המצב. היה לו מישהו מבחוץ, אם קצת מאמץ הוא היה מאזן כאן את הכוחות. הוא פתח את פיו, קולו חרוך, יבש, "החברותא שלי… אה…" הניף את ידו במקום להשלים את המשפט.

מלמולים ואנחות נשמעו סביב ופסקו עד שקט מוחלט, ברגע שהדלת נפתחה שוב. החריקה היתה ארוכה הפעם. הצעיר נראה שוב בפתח. מחזיק בידיו שני ספרים פתוחים זה מעל זה. צעד קדימה, משעין את שכמו על הדלת ועוצר אותה, פתוחה.

שמערל בלע את רוקו. עוד צעד אחד… קדימה… קדימה…

הצעיר נכנס. "נלמד כאן היום, שמולקה. אבל אל תשכח את 'המכיר את מקומו'!"

רגע של הלמות לב פרועה ושמערל היה בחוץ. מניח לרוח לבדר את שערות ראשו. רק עכשיו שם לב כמה הזיע, צווארון חולצתו היה סחוט. הוא נשען על מעקה האבן בחצר בית-הכנסת, לוקח כמה נשימות עמוקות. משתחרר מהמתח.

הוא שמע קול מאחוריו, "אַ צֶנְטֶער, אַ צֶנְטֶער… מעריב, מעריב."

עשירי למניין. עשירי קודש. שמערל לקח עוד נשימה אחת ופסע מאוששות לכיוון השטיבל. עכשיו הוא יזכה בעצמו להכניס את השכינה לבית-הכנסת. האיש שזימן את העוברים ושבים לתפילה הצביע באגודלו אל שלט שנקבע על הקיר החיצוני של השטיבל, ובו ברכות וטובות שיהיו מנת חלקו של זה שמכניס פנימה את השכינה.

כאשר נכנס שמערל ועבר בעיניו על פני המתפללים, התברר לו שהוא עדיין לא העשירי. הוא חייך והתיישב, סמוך לפתח.

  • לחץ כאן כדי לקרוא על תיקו מקסיקני פחות הומוריסטי, ואיך פותרים אותו.
מודעות פרסומת

3 מחשבות על “תיקו מקסיקני בבית-הכנסת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s