מה אני, אוויר?

רשומה רגילה

עד עכשיו היה האוויר בלתי-נראה. מעכשיו, הוא נראה מאוד… תרסיס חדשני יאפשר לצבוע אותו בשלל צבעים.

עסקי אוויר

עובדות מפתח

  • האוויר ממלא את הכל כחומר.
  • נושאי התואר "דוקטור בכימיה של הצבע" הם בודדים ממש.
  • תגליות מדעיות רבות התגלו בטעות.

 

מטבע הלשון שבראש מאמר זה, הוא ביטוי ברור בלשון העם לכך שאוויר אין בו ממש. ביטויים נוספים כמו, "הוא מדבר באוויר", "עסקי אוויר", ובפי הזקנים "פרנסות אוויר", מדברים על עניינים חסרי אחיזה במציאות, וחסרי בסיס. ממש כמו האוויר, שהוא בלתי-נראה, ולא ממשי.

בגיל מוקדם אנחנו לומדים לדעת שאוויר הוא חומר שמקיף את כדור הארץ וממלא את הכל, ובלעדיו לא ייתכנו חיים. גם אנשים, גם בעלי חיים, כולם זקוקים לאוויר. אפילו צמחים. בניסויים בלימודי טבע, ניתן לראות שצמחים שנמשחו בחומר שמנוני, נחנקים ומתים, משום שאינם יכולים עוד לנשום את האוויר.

בכל פעם שנייר נופל ארצה, אנחנו נוכחים לדעת שהאוויר שמתחתיו מפריע לו ליפול במהירות, והוא מרחף אט-אט עד שמגיע לרצפה. גם הצנחן, למעשה נאחז באוויר עצמו כדי להאט את צלילתו כלפי מטה.

החומר הזה אפילו שוקל. משקל האוויר 'העולמי' מגיע לכ-6 מיליוני מיליארדים טון. ממש אוויר, הא?

וכל הקסם הזה שקוף. האם יש משהו רע בלהידמות לאוויר? לפחות מחצית מהביטוי בראש המאמר, אין בה משום העלבה.

צבע הבירה

הבעלים של מבשלת הבירה 'הֶבִיצְבִּירץ' שבעיר הביץ (Heviz), הונגריה, עמדו בפני תנודות מוזרות בצריכת הבירה שלהם בשוק המקומי. בדוחות, הדבר תואר כמו גלים. צריכה מרובה של הלקוחות, ואז שקט, ושוב, צריכה מרובה, וחוזר חלילה.

אחרי חקירה מעמיקה הם הגיעו למסקנה שהדבר שלמעשה משפיע על הלקוחות יותר מכל, זה צבע המשקה. בעונות שונות של השנה, נדרשים צבעי בירה כהים, או בהירים יותר בהתאמה. ודווקא על זה, לא היתה להם שליטה מוחלטת.

לצורך העניין נשכר "דוקטור בכימיה של הצבע", שהגיע מעיר הבירה, בודפסט. אלמוני שעתיד לעשות היסטוריה. ברנש בשם אמברוס זולוסי (Ambrus Szolosi), דמות איטית בכל הרבדים. הוא מדבר לאט, תנועותיו איטיות, והוא לוקח כל פרויקט ברצינות, ובודק את כל האפשרויות.

אמברוס לקח את ההצעה לבדיקה במעבדה שלו. כעבור חודש הודיע ל'הֶבִיצְבִּירץ' שהוא לא יכול לעזור להם. ועליהם לפנות למהנדסי מזון ומשקה. הוא לא סיפר להם שהניסיונות שעשה במשך חודש ימים, במהלכם עברו תחת ידיו סוגי גז שונים, ואין-ספור מרכיבים טבעיים וסינטטיים, הוא הגיע לתגלית מרגשת בהרבה.

איש הצבע

הנוזלים השונים שנותרו במבחנותיו של אמברוס, כבר תועדו במחברותיו ועמדו לפני השמדה. כאשר הבחין שאחד מהנוזלים מגלה יכולת הילכדות יוצאת דופן אל גז אורגון שכמות ממנו מצויה באוויר, לקח לו זמן להבין את חשיבות העניין. ועד שהבין, הנוזל כבר הושמד.

הוא מיהר שוב ליצור את הנוזל, על פי הנוסחה במחברותיו, וכאשר בעבע הנוזל במבחנה, היה עליו להיזכר לשם מה יצר אותו. ניסויים נוספים, בעיקר כדי להפחית את משקלו הסגולי של הנוזל וריסוק המסה שלו, לקחו חודשים.

כאשר פנה אמברוס והשתלב בלימוד הכימיה של הצבע, הוא ספג קיתונות של לעג. התחום הזה כל-כך מצומצם, עד שאפשר לספור על יד אחת את האוניברסיטאות שמלמדות את הנושא. בארצות-הברית, למשל, אף לא אוניברסיטה אחת עוסקת בכך. ואנשים שנושאים את התואר "דוקטור בכימיה של הצבע" הם בודדים ממש.

ברגעים של ניסוי חסר תכלית, היה אמברוס משלים עם הלעג שהרעיפו עליו בתחילת דרכו.

לצבוע את האוויר

הניסיונות הוכתרו בהצלחה. אחרי עמל ויגיעה, הררי מחברות, ומעבדה אחת שהושמדה כליל, הגיע אמברוס אל התוצר הסופי: ARSP, שזה שם הקוד של תרסיס לצביעת האוויר.

ריסוס קצר גורם לאוויר באזור הפגיעה של התרסיס להפוך את צבעו לאחד משלושת הצבעים האפשריים כרגע, כחול, שחור, וצהוב. הצבע שבתרסיס מתלכד עם מולקולות האוויר. עננה צהבהבה מתפשטת לפי זרמי אוויר, ההתחוללות בחדר, והחלונות הפתוחים.

אנחנו עדים לכך שהאוויר אינו חסר ממשות.

שימוש באוויר צבוע

גם ד"ר אמברוס זולוסי שאל את עצמו, למה צריך את זה? התשובות הגיעו מיד עם פרסום התגלית בעיתון מדע מקומי, תחת הכותרת "עסקי אוויר צבעוניים".

בתי-חולים התעניינו בתרסיס, כדי לבדוק לפחות פעם אחת, כיצד זורם האוויר בין חדרי המבנה, ואולי מעביר עמו חיידקים.

תעשיית הרכב והתעופה יכולה לעשות באוויר צבעוני שימוש רב, כדי לבקר את זרימת האוויר בסביבות הרכב או המטוס. לחצי אוויר על השמשות ומשטחים. וכן כדי לבדוק אטימות.

הצבא ויצרני חומרי נפץ יכולים להיעזר באוויר צבוע כדי ללמוד על דרכי התחוללות ההדף ואזורי הפגיעה המקיפים.

וגם המשתמש הביתי יכול להיעזר בתרסיס כדי להרגיע את האווירה, או כדי להסעיר את הקהל במסיבה רבת משתתפים.

ד"ר אמברוס בדק את התרסיס בבית. הוא צבע את האוויר שיצא מריאותיו, והתבונן בו. כמו כדוריות זעירות מרחפות סביב. האוויר נשאב אל המזגן ונפלט ממנו. עדיין צבוע, אך מקורר. וחזר אליו כלעומת שבא. הדבר גרם לו לכבות מיד את המזגן.

הוא גם התפתה לשחרר ריסוס אחד בתוך מטוס. הוא ראה את האוויר מתנגש בדפנות ומתערבל סביב. הדבר גרם לו תחושה קלאוסטרופובית.

נכון לרגע זה, אין עדיין יצרן שמתכוון להפיק את החומר לשימוש מסחרי. אולם גופים גדולים, כמו אלה שתוארו לעיל, מתחילים לבדוק אותו לשימוש ייעודי.

יום יבוא, והודות לד"ר אמברוס זולוסי, הביטוי  "מתייחסים אליו כמו אל אוויר", יובן כך: "מתייחסים אליו כאל מישהו צבעוני ומיוחד"…

קישורים

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “מה אני, אוויר?

  1. מצויין.

    השלב הבא – הוספת רכיבי טעם וריח לקבלת אויר משודרג

    אוויר הרים צלול כיין ? הגיע הזמן להחליט אחת ולתמיד אם אדום או לבן

    לא יתפוס מסחרית? חה. מישהו דמיין לפני 40 שנקנה מים בבקבוקי פלסטיק גדולים?

    צריך לעניין את קצין הצבע הראשי של חיל האוויר. לכבוד שנת השישים למדינה יעקב אגם יהפוך את שמי הארץ לפסל קינטי ענק

    אבל לדעתי התרסיס שהכי יתפוס הוא זה שיתן לאוויר ריח של כסף. דולרים? עדיף יורו נדמה לי

    כל פוסט שלך זו חגיגה

  2. ישי כהן

    כשנולד לי רמון , הילד הראשון, הבנתי שהורים הם כמו אויר: הם ברוב המקרים שם כשאתה נולד (ואם לא – נגרם לך נזק). אתה זקוק לשניהם כדי לשרוד אבל מקבל כמובן מאליו את היותם שם. ורק כשאתה מאבד אחד מהם, אתה מבין כמה הוא חשוב לך.
    ועד שתאבד אותו אתה לפעמים פוגע בו נורא

  3. סיסו

    בגלל שאין לך אפשרות לבחור בהם, וגם להם אין אפשרות לבחור בך, הרבה פעמים ההורים מזיקים לך באופן נורא יותר מכל האחרים, ואתה מתחרט עד מותך על האוויר הזה שהיה לידך.

    אם אביך הוא עבריין, אתה יוצא לאוויר העולם בתוך עבריין.

    הורים הם לא אוויר. ולא תמיד במובן החיובי.

    סיסו (ברגע של הרהור פילוסופי)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s