האשה בעלת אלף השמות

רשומה רגילה

אל סטודיו גרפי מגיע פרויקט מורכב: עיצוב מודעת אבל על נפטרת בעלת שמות רבים מספור. מהיכן הגיעו כל השמות הללו? כדי לדעת את התשובה, מוטב שתתוודעו אל 'המוסיף' וכן אל 'המסיר', דמויות רבות הוד ותושייה.

"טוב, צביקה, אני צריך סריקה של זה בהבחנה גבוהה." האחראי הגיש לגרפיקאי את הוויז'ואל. "אה, ואל תשכח איפה אתה מניח את זה אחרי הסריקה. הלקוח ביקש אותו בחזרה."

צביקה שלח את ידו מעל לקיר הנמוך, שיצר את הקובייה שלו, ולקח את הוויז'ואל. הוא התבונן בו, תצלום של שמלת כלה. "תראה," הוא אמר. "כדי שנתחיל להנהיג שאין החזרת אורגינלים." הוא התיישב ומבטו נפל על ערימה מפוארת של תמונות, תרשימים וכתבי יד שהלכה וגבהה.

האחראי עזב את הקובייה של צביקה כשהטלפון בעמדה שלו צלצל. הוא הרים, "סטודיו גרפי, שלום."

הקול מעבר לקו היה ענייני. "יש מצב למודעת אבל באופן מיידי?"

"מודעת אבל. הו… רגע תן לי לבדוק."

"אני צריך בסך הכל מאתיים חתיכות. עד שעה שתיים."

"בסדר. אני בודק." האחראי עלעל ביומן שלו. יוסי עובד על העלון של גיל הזהב ביידיש. חדווה סוגרת את הקבצים שהעבודה עליהם הסתיימה אתמול. דוד עדיין עסוק עם השינויים החוזרים ונשנים על מודעת פרסומת לחיתולים חד-פעמיים.

"אדוני," אומר האחראי לבסוף. "כן, זה אפשרי. פקסס את הנוסח, ותכתוב בראש העמוד 'לידי צביקה'.

"טוב. אני מיד שולח." הוא נאנח. "אבל תעשה לי טובה, שיהיה בזמן."

צביקה שילב את תמונת שמלת הכלה ברקע של עלון פרסומי לקראת תקופת החתונות. הוא ראה את פלג גופו העליון של האחראי שנחפז בין הקוביות.

"דוד," אמר האחראי ונופף בפלט שבידו. "הלקוח ביקש עוד שינוי."

קולו של דוד נשמע עגום. "מה עכשיו?"

האחראי עיין בפלט שבידו. "להגדיל את כל הכותרות, ולבטל את הטקסט בנגטיב."

"מה? שוב?" דוד הניף את ידו כדי לקבל את הפלט. "אני אומר לך, אורן, זו הפעם האחרונה שאני עובד עם לקוח שקרא את אוגילבי."

האחראי משך בכתפו. "אני יודע שהחוש האמנותי שלך חש נבגד, אבל תעשה מה שהלקוח הזה אומר ונסיים איתו. שבוע זה יותר מדי בשביל מודעה שכזו." האחראי עזב את הקובייה של דוד וחלף על פני זו של צביקה. הוא העיף לעברו פלט פקס. "צביקה. מודעת אבל."

צביקה עזב את הקובייה כדי להכין קפה, הוא תכנן לעבוד על מודעת האבל תוך כדי שיחה עם אמו, בשילוב עם ספל קפה. יש להם תבניות מוכנות למודעות אבל, קלי קלות.

כאשר התיישב, לקח את הלגימה הראשונה וסיים את החיוג נפלטה מפיו צעקת התרגשות. הוא שמט את השפופרת והתרומם ממקומו. פניו נבוכים. כל הגרפיקאים התקבצו סביבו.

צביקה לחש, "איך אתה עושה מודעת אבל כשלנפטר, או הנפטרת במקרה הזה, יש שמונה-עשרה שמות…"
הסטודיו געש בצחוק של מבוכה.

______________________________

 

טוב, שמה המקורי היה בֶּלָה. בילדותה חלתה בסוכרת נעורים, והוריה, אליהו-יצחק ויוכבד-בתיה-מלכה, הוסיפו לה את השם 'דבורה'.

בבגרותה סבלה בֶּלָה-דבורה מבעיה כלשהי בעצמות והוסיפו לה את השם 'צרויה'. אחר-כך היא התקשתה בשידוכים, אז הוסיפו לה את השם 'מזל'.

כך חייתה בֶּלָה דבורה צרויה מזל, חיים טובים ושמחים. עד שבאמצע החיים חוותה משבר, והיא אילצה את בעלה להוסיף לה את השם 'שמחה'. זה אומנם עזר לטווח הקרוב, אבל מאוחר יותר היא נפלה למשכב.

בעלה היה בקשר טלפוני הדוק עם הרב המכונה 'המוסיף', ולא על שם שהוא נוהג להוסיף שמות, אלא על שם שהוא מוסיף להפיח תקווה בלב מאמיניו. כן, הוא גם המליץ על שמות. אבל זה כמובן אופציונלי ונתון להחלטתו הסופית של המבקש.

"כבוד הרב," אמר הבעל ששמו היה בודד וקצר כל-כך עד שלא מצאו המזיקים שום אחיזה בו. "מדבר דן, אשתי נמצאת עכשיו בבית-חולים. אני חייב איזה שם."

"הו, איזו בשורה…" אמר הרב. "הנה, מיד אני מביא לך שם שיעיף ממנה את כל השדים." קולו הפך מתנגן בנעימה, "ויקרא שמה בישראל: בֶּלָה דבורה צרויה מזל שמחה יצרוני."

דן נאנח. "יצרוני? זה השם? והרי זה ממש דומה לצרויה."

"הו, רואים שאתה לא מבין בשמות. יצרוני, זו תחינה קבועה למלאכים הטובים שיצרו וישמרו עליה."

אחרי כמה שעות דן התקשר שוב. "כבוד הרב, זה לא עזר. למעשה המצב הידרדר עוד."

"מה יש לה?" שאל הרב.

"בעיה בכליות."

"אה, כליות. אז למה אתה לא אומר?" הרב נשמע נוגס, ולפי טבע הנגיסה, נראה שהוא סעד את לבו בחטיף צמחוני. "טוב, בשביל כליות מומלץ לקרוא 'אסף'."

"אסף?" דן נחרד. "והרי זה שם של גבר!"

"שם של גבר?" הרב הבליע את אשר בפיו. "דן, אתה צריך להבין. בין זכר בין נקבה, הכליות הן אותן כליות. לכן במקרה הזה אין הרבה הבדל אם מדובר בשם של גבר."

דן השמיע קול שיש בו טרוניה וניתק. עד מהרה הוא התקשר שוב.  "כבוד הרב, עכשיו הריאות לא בסדר."

"אה תן לי רגע לבדוק מה יש לי נגד תוספתן."

"ריאות, ריאות, לא תוספתן."

"כן, כמובן. ריאות." הרב זמזם בעודו בודק כנראה את השמות בספר מסתורי. "הו, למה אני מתאמץ לבדוק את זה בכלל, זה ממש ברור. שרה."

דן ניתק והתקשר שוב. "עכשיו ממש הם מנסים לעשות לה הנשמה. המצב גרוע מאוד."

"הו, אם כך, המצב שלנו באמת מורכב. בוא נבדוק…" הוא המהם ורשרוש דפים נשמע ברקע. "בעיות עור, בעיות שלד, ענייני מוח… לא… לא… הו, מצאתי. 'מיידי'."

"מיידי? איזה מין שם זה."

"לא, לא. 'מיידי' זה שם הפרק…" הרב גיחך. "יש לך ממש שיגעון רדיפה עם השמות האלה." היתה הפסקה. "טוב, הנה השם. ג'ניפֶר."

דן היכה בידו הפנויה על מצחו. "ג'ניפֶר? שומו שמים, זה שם של גויים!"

"נכון, אבל ברגע שאני כותב… את… השם… הזה באותיות עבריות, הנה, עשיתי את זה הרגע. אני למעשה מקדש את השם ומדגיש בו את הכוחות החיוביים שלו. הבנת?"

"כן, כבוד הרב…"

כעת אכן חל שיפור ניכר במצבה של בֶּלָה דבורה צרויה מזל שמחה יצרוני אסף שרה ג'ניפֶר, והיא עזבה את בית-החולים עם שק של תרופות ללקיחה באופן יומיומי. בתקופה זו כינה אותה בעלה 'בד"ץ משי'. אלו ראשי התיבות של ששת שמותיה הראשונים.

היא החלה לשמור על ילדים, כעיסוק ביתי שגם מכניס משהו. העבודה היתה נחמדה ותאבונה גבר, מילד אחד של השכנה ממול, לשמירה על שני ילדים. שלושה. וכאן זה נתקע. בעלה תלה כמה מודעות בסביבה. אבל אף אחד לא התקשר, מלבד מוכר צעצועים שרצה למכור מסחורתו במחיר מיוחד לגנים, וכן ציירת, שהציעה ציורי קיר מַד-הִי-מים במחיר ללא תַ-חַ-רות.

"כן, כבוד הרב," אמר הבעל. "זה בענייני פרנסה. אנחנו צריכים תוספת של כמה ראשים."

"אה, יש לי ממש לנגד עיני שם נהדר, אבל הוא הוזמן על-ידי עקרה. לא חשוב, זה יתאים גם לעניין שלכם."

"מה? כבוד הרב, יש לנו ילדים משלנו. זה רק לגנון, לפעוטון של אשתי."

"כן, כן, הבנתי בדיוק. תוסיף לה 'כוכבה'."

וכעת, לא רק שלא גדלה עדת הקטנטנים של 'בד"ץ משי', אלא הצטמצמה, משלושה ילדים לילד אחד.

"כבוד הרב, המצב רק החמיר…"

"אוי, לא שוב. מה עכשיו, הכבד? המעי הגס?"

"לא, חס וחלילה. בענייני פרנסה."

"אה, הרגעת אותי. טוב. 'כוכבה' לא עזר?"

"לא, כבוד הרב, כוכבה לא עזר, בלשון המעטה."

"טוב, אני חושב שיש לנו התנגשות קלה עם שם אחר. כי 'כוכבה' זה השם המעודכן והטוב ביותר לעניין הזה של פרנסה. אני חושב ש…"

"כן, כבוד הרב, אל תסתיר ממני דבר, אני מוכן נפשית לשמוע הכל."

"בסדר. אני חושב שנצטרך להסיר שם אחד או שניים, להוסיף את השם הזה ולראות איך הוא פועל…"

"להסיר?"

"כן, צריך לעשות 'הסרת שם'."

"אה, כבוד הרב. אני לא בקיא בעניין הזה, אבל אם צריך לעשות משהו, אנחנו מוכנים."

"הבעיה היא, דן, ש… קטונתי מהסרת שמות. כתפי חלשות מדי. אתה צריך לפנות אל 'מסיר' מוסמך שיסיר לאשתך את השמות המיותרים ואז לקוות ש'כוכבה' יעבוד."

דן התקשר אל 'מסיר' מקובל אליו הפנה אותו הרב. "כבוד 'המסיר'…"

"מה השם?"

"דן."

"דן? ואת מה בדיוק אתה רוצה שאני אסיר לך, את המוח הקטן?"

השיחה נותקה.

דן חייג שנית. "כבוד 'המסיר'…"

"מה השם?"

דן לקח נשימה וירה: "בֶּלָה דבורה צרויה מזל שמחה יצרוני אסף שרה ג'ניפֶר כוכבה. הרב אמר שצריך – "

"אל תדבר עוד! אני מיד רואה את הבעיה. יש התנגשות."

"מה הפיתרון, כבוד 'המסיר'?"

"הפתרון הוא כזה. ראשית, יש לשנות את סדר השמות. ואחר כך להסיר את השם 'ג'ניפֶר' שיוצר חציצה רצינית בכל המהלך."

ברגע שנקבע שינוי הסדר והוסר השם, הובהלה האשה אל בית-החולים. דן כמובן החזיר מיד את השם 'ג'ניפֶר' והשיב את סדר השמות המקורי על כנו, אבל הדבר כבר לא עזר.

"כבוד הרב…"

"כן, שמעתי מה קרה, דיברתי עם 'המסיר'."

"מה עושים?"

"טוב, המלאכים האחראיים על השם 'ג'ניפֶר' נפגעו קשות. עכשיו נאלץ לפצות אותם, למעשה להילחם בהם."

"אנחנו מוכנים לכל דבר."

"מגדלנה מדונה רוזה."

"מה? השם ישמור…"

מצבה של בֶּלָה דבורה צרויה מזל שמחה יצרוני אסף שרה ג'ניפֶר כוכבה מגדלנה מדונה רוזה התייצב שוב. אבל ליום אחד בדיוק.

"כבוד הרב…"

"כן, דן. מה דעתך על לואיז?"

"לואיז? כבר אין טעם."

"תוסיף, תוסיף, תתקשר אלי בעוד שעה."

הוא התקשר כעבור שעה. "כבוד הרב…"

"לא עזר 'לואיז', מה דעתך על – "

"כבוד הרב, ניסיתי לומר את זה קודם, כבר אין טעם. היא נפטרה."

"הו, בדיוק בשביל זה יש לי שם, משהו משהו. 'דוּמָה'."

מאוחר יותר לא מצא דן אף מחרטה שתיקח על עצמה אחריות על חריטה נאותה של שמות רבים כל-כך על שיש היאה למידות קברו של אדם בעל ממדי גוף מקובלים. וכדי לפתור זאת הוסיף לה 'המוסיף' עוד שני שמות על עניין המצבות, ועוד שני שמות כהכנה לכך שלא ייתקל בבעיות בהזמנת מודעת אבל…

_____________________________________________

בואו לקרוא על ידידו של 'המוסיף', מקובל שיציע לכם חבילות של תיקונים לפי דרישה:
חבילת תיקונים במבצע

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “האשה בעלת אלף השמות

  1. טלי

    אני תוהה אם זה נחשב הומור שחור. משום שהוא לא עוסק ממש בקטע המקאברי של המוות עצמו אלא עוסק במשהו אחר-קרוב-נוגע אולי. לא יודעת.
    עכשיו אני מסתכלת על המודעת אבל הזו, וחושבת אם זה הומור רגיל, איך אנחנו מגיעים למודעת אבל. ואם זה הומור שחור, כל הקטע עוסק בכלל בחייה של הדמות.
    על כל פנים, זה קטע חמוד. ירבו כמותו!!!

  2. ב' ל' ז'

    יש לי שלושה שמות. בילדותי היו ילדות שהדבר נראה בעיניהן אקסטרימלי מוזר. שיהיה. אחרי שהתבגרתי נהגתי לעלים את 2 השמות השניים עד שאפילו בעלי לעתיד באותו זמן לא ידע עליהם (כמובן עד שלב מסוים).
    אחר כך כעסתי על עצמי, חשבתי שזה עניין של ילדים, להסתיר את השמות והכל.
    עכשיו אני רואה שגם אתה צוחק עלי!!!!!

    סתאאאם. זה היה קטע מעולה והזדהיתי איתו. אני מתחילה לתאר לעצמי מה עבר להורים שלי בראש, ושעוד יצאתי מזה בנס גלוי!!

  3. מעצב

    מבין השורות הזדהיתי עם הזעם על לקוחות שקוראים ספר זה או אחר (בעיקר זה של דיווד אוגילבי) והם באים עם איזו תיאוריה ומתחילים לחלק פקודות למעצב או לסתור את כל מה שהוא עושה.
    ובמילותיו שלו:
    "אני אומר לך, אורן, זו הפעם האחרונה שאני עובד עם לקוח שקרא את אוגילבי."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s