שיחה עם סוחר איברים

רשומה רגילה

שיחה על מקצוע שאין בו שיחות פומביות. אבל הסוחר נתפס הפעם ברגע של זחיחות שהתירה את חרצובות לשונו… במידה כלשהי.

רוצה שתייה עם זה?

אני: שלום לך.

סוחר: כן, שלום גם לך.

אני: ובכן, אני כאן כדי לשוחח איתך מעט על המקצוע הזה בו אתה עוסק. כפי שאמרת לי בטלפון, אתה בוחן כליות ולב, אה, כלומר, מוכר כליות ולב.

סוחר: כן. דבר ראשון, זה לא מקצוע, זה משהו שאתה חי אותו כדי לתת חיים לאנשים אחרים. דבר שני, בוא נעשה את זה קצר, כי יש לי כאן עסק לנהל.

אני: טוב, תכניס אותי קצת בסוד העניינים.

סוחר: [שולף קלסר מעור, פותח אותו ומדפדף. תמונות צבעוניות של איברים פנימיים] באופן כללי אני מתעסק בעיקר עם כליות, אבל יש גם מקרים יוצאי-דופן.

אני: למשל.

סוחר: למשל, לפני חודשיים היה אצלנו מבצע, קנה כליה אחת, קבל מעי-עיוור בחינם.

אני: ובאמת היתה היענות בציבור.

סוחר: בוודאי. תגיד בעצמך, אם אתה, לא אתה חלילה, בוא נגיד, אם מישהו נזקק לכליה, מה מפריע לו לקבל בחינם גם מעי-עיוור. באותו ניתוח עושים לו שדרוג של כליה פלוס מעי.

אני: טוב, נרד קצת לעניינים. מה המחיר?

סוחר: [מחייך] המחיר הוא שווה לכל נפש וגם תלוי בעונה. כרגע המחיר הוא בסך הכל 57 אלף דולר. לא מקבלים צ'קים. לא מכבדים כרטיסי אשראי. לא מקבלים שקלים. רק דולרים, מזומנים.

אני: [משתהה] באמת? והרי זה סכום אסטרונומי! 57 אלף דולר! לא מספיק החולה גוסס ועומד למות, הוא זקוק נואשות לכליה, אתה נותן לו את הכליה, ומשאיר אותו בחיים כדי להיות עבד נרצע לחובות אותם לקחו קרוביו כדי לשלם לך! היה עדיף לו למות.

סוחר: טוב, אני מבין את זה שאתה משתגע, בגלל שאתה לא בביזנס האלה. בכל אופן, לא מזמן קיבלנו דרישה לכליה אחת עבור רב חשוב. יצאנו לקראתו ועשינו לו מחיר מיוחד.

אני: כמה?

סוחר: תראה, בהתחשב בכך שהוא באמת רב חשוב ומפורסם, ויש לו, אל תספר לי סיפורים, אני יודע שיש לו. יצאנו לקראתו, כמו שאמרתי, ועשינו לו מחיר מיוחד לרבנים. זה יוצא בדיוק כפול מהמחיר לאנשים פשוטים.

אני: [פוער זוג עיניים] כפול? 114 אלף דולר? שומו שמים. זה שוד לאור היום! ועוד מרב, תלמיד חכם!

סוחר: תירגע, תירגע, בכסף הזה, אני בסך הכל מציל יהודים נוספים. אני פשוט מזכה את הרב, ומוסיף לסל הזכויות שלו, עוד כמה עולמות של יהודים שהיו אמורים למות. וחוץ מזה, בשוק האיברים, אנחנו קובעים את המחיר, כל עונה מחיר אחר. ותאמין או לא, תמיד משלמים לי עד הדולר האחרון.

אני: [אחרי דקה של שקט] מה עוד יש לך בתפריט האיברים?

סוחר: כבד, לבלב, עיניים מלאכותיות, שיניים, עור לפי סנטימטרים, ולפי הזמנה מראש אני יכול להשיג גם אוזניים ושיער. והכי יקר: לב.

אני: [מזועזע] מהיכן אתה משיג את הסחורה הזוועתית הזו?

סוחר: [מניח לפנַי כוס מים לא קרים, מלאה בחציה] יש לי סוכנים שעושים את העבודה השחורה.

אני: ומהיכן הסוכנים משיגים את הסחורה?

סוחר: אתה מתעקש לדעת? מה יש, כותב ספר?

אני: לא, אבל מכין רשימה הומוריסטית.

סוחר: [שוקע לתוך פרץ של צחוק רם ומתגלגל] הומוריסטית? אתה לא חושב שטעית בכתובת?…

אני: בכל זאת, מהיכן אתה משיג את הכליות, למשל?

סוחר: אה, זה פשוט ביותר. ברוך השם יש לנו כאן בארץ הרבה פועלים זרים, כמו סינים, תאילנדים, רומנים. אנחנו נותנים להם 7 אלף דולר עבור כליה.

אני: מה אתה אומר, והם עושים אתכם עסקה?

סוחר: בטח! מה מפריע לו לקבל 7 אלף דולר ברגע כניסתו לארץ? והרי כל עלייתו לכאן זה לשם עבודה ועשיית כסף.

אני: [משתעל במבוכה] אתה קונה כליה ב-7 אלף דולר, מוכר אותה ב-57 אלף, יש לך נקי לתוך הכיס 50 אלף דולר. זה לא בא ברגל.

סוחר: לא, זה באמת לא בא ברגל, אבל זה בא בכליה. [צוחק] או בכבד…

אני: [בוהה. לא מצליח להשתתף בצחוקו]

סוחר: היום כבר הרבה יותר קל. יש לנו גיבוי ממשלתי. אנשים שסובלים חרפת רעב הם מטרה טובה עבור הסוכנים שלנו. צריך לדעת איך ללחוץ עליהם, ופוף, יש לנו כליה במחיר מגוחך.

אני: אז למה בכל זאת אתה דורש סכום כל-כך גבוה מחולים מסכנים, מנצל את המצב האומלל אליו נקלעו?

סוחר: [מתרעם] היי! אני צריך להתפרנס לא? יש לי משפחה להאכיל, בדיוק כמו לכל יהודי אחר…

אני: [צמרמורת חולפת בגופי] ומהיכן אתה משיג לב, או כבד?

סוחר: זה פשוט, הבורח מפני הכבד, הכבד רודף אחריו. ובעניין הלב, גם, בסך הכל צריך קצת תשומת לב.

אני: אני מבין שאתה מָנוּע מלענות על השאלה הזו? אולי לפחות תן לי איזה רמז.

סוחר: תראה, אין רגע משעמם במדינה שלנו, ותמיד יש בשר טרי באיזה מכון פתולוגי. הסוכן שלי לוקח עגלת סופר, עושה סיבוב שם במסדרונות ומגיע אלי עם משלוח חדש.

אני: ואתה לא מפחד שיעלו עליך, אתה הרי גונב איברים. זה מה שאתה עושה, לא?

סוחר: הו, תירגע. אנשים מפחדים מהנושא הזה. אפילו קרובי משפחה בקושי מתקרבים לגופה לצורך הזיהוי. אלו מחזות לא נעימים עבור אנשים מן היישוב. תראה, כולנו בני אדם, וגם החוקרים שירצו לחקור, הם יכולים להיגעל מהמראות ולהתבלבל בדיוק כמוך. וחוץ מזה, בכל הבלגן של גופה שעברה תאונה, לך תדע אם יש כבד או אין, או איזה קרנית קטנה שנעלמה. אי-אפשר לבדוק את זה. אני מוגן.

אני: [מזועזע] אמשיך לשאלה הבאה. אין לך לפעמים מוסר כליות, אולי על משכבך בלילות, כליותיך מייסרות אותך, או שמא דווקא אלו כליותיהם של אחרים הגורמות לך לאיזשהו סבל מצפוני?

סוחר: כן זה קרה לי לא מזמן, היה לי מוסר כליות. משפחה אחת ביקשה לרכוש ממני כליה עבור אמם החולה, ברגע שנקבתי במחיר התברר שזו משפחה של קמצנים מובהקים בני קמצנים. הם עזבו אותי, וערכו ביניהם גורל מי ייתן לאמא את הכליה שלו. הגורל נפל על הבן הצעיר, שהיה קמצן יותר מכולם. הצעיר נתן את הכליה לאמו בלב דואב.

כאשר נודע לי הדבר, אמרתי לצעיר שהייתי נותן לו 7 אלף דולר תמורת הכליה שלו. האיש כמעט מת מרוב צער. אבל השם שמע את זעקתו של הצעיר הקמצן ואמו החולנית נפטרה כעבור כמה שנים.
מיד רץ אלי כדי שאטול מאמו את הכליה שלו, ואכן כך עשיתי. כאשר בא אלי לקבל את שכרו, ספרתי לידיו סך של 3500 דולר.

נבהל הצעיר הקמצן וזעק חמס, והרי הבטחת לי סכום כפול ומכופל. הרגעתי אותו ואמרתי, אדוני, עבור סחורה משומשת אני משלם רק 50 אחוז…

אני: [חיוך אימים מתפשט על פני] אוי לו לאדם אשר אלו הן הלצותיו.

סוחר: אך לא די בכך. הצעיר שילם לי בחזרה 1750 דולר דמי ניתוח. ועוד 1750 עבור עמלת תיווך בין קונה למוכר. ועוד 1750 עבור שימור וטיפול בכליה. בסך הכל, הוא השיב לי את 3500 הדולר ששילמתי לו עבור הסחורה המשומשת, פלוס 1750 שיהיה לי ככה, אתה יודע, גם אני צריך להתפרנס פה…

אני: [מגמגם] ואיך שומעים עליך? אתה מפרסם את עצמך? יש לך כרטיס ביקור?

סוחר: [מלטף את כרסו] הציבור עושה לי את העבודה. תראה את כל ההפגנות האלה שם בחוץ, זה פרסומת חינם לעסקים שלי.

אני: טוב, אני חושב שיש לי חום, ואיני חש בטוב. השיחה איתך באמת עשתה לי רע.

סוחר: תראה, אני משלם במזומן. אל תדאג. בא נעשה עסקה, לא תרגיש את זה.

אני: על מה אתה מדבר?

סוחר: מה אכפת לך, בן-אדם יכול לחיות עד מאה-ועשרים גם עם כליה אחת. מה מפריע לך גם 7 אלף דולר בכיס, הא?

אני: אדוני, לא הבנתי עדיין על מה אתה מדבר.

סוחר: [בקול יבש ושטני] תן לי את הכליה שלך!…

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “שיחה עם סוחר איברים

  1. חלי ויניב

    זה הומוריסטי, מקאברי, הומור שחור / אפל, מה שרק תגיד. אבל זה נכון. יש בזה נקודה אמיתית מאוד שצוקעת לשמיים.

    אם להיות יותר "פרוסייסלי" ראינו לפני תקופה את הפרשייה עם התינוקת מהקהילה החרדית, ועוד הרבה כתבות על הנושא.

    זוועה. שוק של חלקי חילוף. שלא נדע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s