ארוחת סדום

רשומה רגילה

אנשי סדום היו מוכשרים להרע. מאמר זה מתאר כמה מן השיטות האכזריות לעינוי אורחים. ובכלל זה, המצאת הקוסקוס.

מיטת סדום

שמם של אנשי סדום יצא לדיראון עולם, ולא בכדִי. אלו היו אנשים מוכשרים להרע באופן קיצוני. היה להם דמיון מופלג ורב השראה, והם היו מוציאים לפועל, דבר יום ביומו, טכניקות חדשות ומפתיעות של עינוי גופני ונפשי, וכן הריגה רבת רושם.

כך גם נודעה להם חיבה יתרה לאורחים. אלו היו אהובים במיוחד, משום שדווקא עליהם יכלו להתפרע וליישם את השיטות והמזימות.

במדרש מסופר, שאנשי סדום ועמורה התקינו כמה מיטות ברחבי העיר, וכאשר היה מגיע אורח ללון. היו משכיבים אותו על אחת המיטות ובודקים את קומתו. אם היה נמוך, מיד היו מסתערים שישה גברים חסונים, שלושה מזה ושלושה מזה, ומושכים בו בכל כוחם. והוא צווח ומתחנן לרחמים, אך הם אינם משיבים לו, עד שהיה מת בייסורים.

ואם היה האורח המסכן, גבה קומה יותר מן המיטה. אז היו מושכים אותו מן הצדדים, עד שהיו מנפצים את צלעותיו. לפי גרסה אחרת, היו אנשי סדום כורתים את שולי רגליו, אלו המשתרבבים מחוץ למיטה. או, אם העדיף האורח, היו עורפים את ראשו וחלק מכתפיו. כדי להתאימו למיטה.

הם נשאו זאת בגאון, ככה ייעשה לאורחים הבאים בשערנו.

שיתוף פעולה למטרות בידור

שיתוף הפעולה של אנשי סדום הוא מופת שאין לו אח ורע בתרבויות אחרות. לדוגמה, כאשר הגיע אביון לעיר, מיד נשלחה הוראה מפה לאוזן להעניק לאומלל כסף וזהב ומתנות לרוב. אך מזון, אף לא פירור.

בתחילת דרכו בעיר היה האביון מתדפק על דלתות הבתים, ולבו מתרונן. הנה שקיו הולכים ותופחים מכסף וזהב בכמות שלא ראה בכל ימי חלדו. השמחה הציפה אותו עד חוסר אונים, איך זה, אנשים אדיבים ופזרנים כל-כך.

משנקפו השעות, והחלה בטנו הומה, חיפש בתרמיליו הריקים ולא מצא דבר מאכל. מיד שם פעמיו אל בתי הנדיבים ופשט את ידו. אך לא קיבל מאומה. הוא גרר עצמו עם זהבו וכספו מבית לבית, וממקום למקום, אך מזון לא ניתן לו.

עד שנפל ארצה, נשימתו רפה, מוטה אל כותל. מחבק ברעד את השקים המלאים זהב, ונופח את נשמתו עליהם, נפוח כָּפָן. או אז, התנפלו בני סדום, שבמהלך כל השעות עקבו אחריו בדריכות וחככו כפותיהם בהנאה, כמו באיזו תוכנית ריאלטי, ונטלו בחזרה את כספם וזהבם, איש-איש לפי מה שהעניק. כמובן, גם הפשיטו את הגווייה והתקוטטו באלימות לגבי הרכוש הדל, שאינו מן המתנות. את הגופה קברו במערומיה תחת אחד השיחים.

מסופר גם, על שיתוף פעולה של קבוצה שהיתה עוברת לפני אדם המציג סחורתו בשוק. נהוג היה שהסוחר נותן דוגמית מסחורתו, או מַטְעִים את הלקוח בטרם הקנייה כדי לגרות תאבונו. הלכו אנשי סדום, בטור ארוך, וכל אחד בתורו מבקש דוגמית, או טעימה, או חופן פיצוחים. והסוחר, שאינו יכול לבוא בטרוניה על נתינת דוגמית כה קטנה, היה מעניק את הדוגמיות, ומתבונן בעיניים כלות על סחורתו הנעלמת מתחת לידיו.

אויבי האורחים

מספרים גם על שתי ילדות שהאכילו אביון. כעונש על המעלל, נמשחו השתיים בדבש והועמדו סמוך לשדה כוורות. מאות דבורים עקצו אותן למוות. בדומה לכך, העלו על המוקד נערה שניסתה להחיות את חברתה החולנית בכד של קמח. הקהל יצא במחולות לקצב זעקותיה של הנשרפת.

לא כל האורחים חוסלו. מתוך מגעים דיפלומטיים ומסחריים, לא שווה לחסל שליחים ואנשי עסקים. אך פטור בלא כלום אי-אפשר, הרי זה כמו להעביר עגלה חרוכה לפני חוטם הארי. על כן הגו בני סדום רעיונות של עינוי שקט ומתמשך.

אורח מכובד היה מוזמן לסעוד את לבו בארוחה אחת ביום, בה הוגש מזון שאין לו שום מטרה אחרת מלבד לחנוק למוות את הסועד. תיאור הצלחת, כפי שמביא אותו ד"ר אבירם אדמוני בספרו 'אופים את האופי':

אל השולחן היו מגישים קערת חרס עמוקה, אשר במבט ראשון נראית מלאה בפיסות ירקות מבושלים, ואף חתיכות בשר. אולם ברגע שהיה הסועד נועץ את כפו בירקות, היה מגלה שהירקות הם רק שכבה דקיקה ביותר המכסה את מה שלמטה ממנה – גרגרי סולת גסים ויבשים…

ובכן, זהו גלגולו הראשון של הקוסקוס.

ארוחת סדום: קוסקוס

את מנת הקוסקוס היה על האורח לסיים עד תומה, מבלי להוסיף לו מרק או ירקות, וכן מבלי לשתות במהלך כל הארוחה, לפי שאם יעשה כן ייחשב לו הדבר לעלבון בלתי-מתקבל על הדעת. אלו היו מנהגי המקום, ושבירת הנימוס, היא שבירת העסקים.

בעל הבית היה מביט באורחו, שהיה נאנק ומבליע צרורות של גרגירים אל בית-הבליעה שלו. והקוסקוס היבש היה נתקע בגרונו. אם היה האורח מת מחנק, אזי יצא שכרו של המארח גדול עשרת מונים, לפי שהיה מיד מוזמן למשתה ושמחה עם חבריו, על ההישג המזהיר, ותוך כדי שתייה היה מתאר בצבעים עזים את הקורות אותו ואת אורחו. חוקרים טוענים, שהיתה חלקת אדמה מיוחדת לקבורת אנשים שנחנקו מקוסקוס.

אורח ששרד את מזון האימים. היה מבקש לו למחרת מקום אחר לאכול. וגם שם זכה לאתגר שיש בו הרבה מן ההתאבדות.

אורח שבא לעיר לעיסוקים מהירים, והיה על מארחו לשחררו לדרך. קיבל גם הוא סעודת קוסקוס. כאן הרוויח המארח כמה דברים.

ראשית, עיכב אותו עיכוב גדול, שכן אכילת קוסקוס אינה עניין של מה בכך מבחינת הזמן. וככל שהיה האורח ממהר לאכול, כן גדלו סיכוייו להיחנק.

שנית, היה המארח הופך את המים שייתכן ונמצאים בכליו של האורח, לחסרי תועלת לדרכו הארוכה, משום שתכף ביציאתו מן העיר, היה מְעָרֶה אל קרבו כמויות של מים, כדי להעביר את הגושים שנדבקו אל כל מערכת הבליעה והעיכול שלו. ואז בהמשך הדרך, תחת השמש הקופחת, לא נותרו לו עוד מים.

שלישית, הקוסקוס הוא מזון שייתכן ומשרה הרגשת שובע בזמן הסמוך לאכילתו. אך כעבור זמן קצר, מתחיל האורח לרעוב שנית, והוא עושה את דרכו בעינוי רב.

הקוסקוס לא עזב את התרבות הקרובה לנו בדרך זו או אחרת, ואם תיכנסו לבית ותראו על השולחן ארוחת קוסקוס, לכבודכם, מומלץ לכם להתחיל להוגיע מוחכם בחיפוש אחר המניע שייתכן ויש לבעל הבית ליטול את חייכם.

אם לא מצאתם מניע, נסו למצוא בבית רהיטים חדשים; או בחניה, מכונית חדשה; או על שורש כף ידו של המארח, שעון יקר; כל אלו סימנים שמוכיחים שהלה הוא רוצח שכיר שכבר קיבל מקדמה על חיסולכם.

זהירות. קוסקוס לפניך.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “ארוחת סדום

  1. לימור

    אפשר להוסיף באותו אופן.
    שהקוסקוס גם גורם להשחתת צורת מראה הגוף באופן מרחיק לכת.
    ואדם שמרבה בקוסקוס כל מתאר גופו הופך להרים וגבעות ובליטות ומשמנים.
    וזה אולי עוד אחד מהשיקולים של הסדומאים האלה.

  2. ד"ר ישראל רז

    זה הכי יפה, שהם רצו לעשות במלאכים את מה שהביא להם את השם 'סדום', ולוט – איש טוב שכמותו – אמר להם: עזבו, אני אביא לכן את הבנות שלי, עבור כל העדה, אבל תעזבו את האורחים שלי בשקט…

    ואמרו לו אנשי סדום: לא ולא. רוצים לקחת את האורחים שלך. לא רוצים את הבנות

  3. צמא דעת

    אוהב מאד את כתיבתו של נחמן, אבל הטור הזה אכזרי קצת .
    כל חוש הומור שנגייס לעינין- לא יוכל להשיב לאחור את תאטרון הזוועה שהעלה כאן נחמן המוכשר.
    נראה לי שכאן הסייפא עלה על הספרא

  4. סיסו

    מנהגם של אנשי סדום – אכן אכזר.

    למעשה רוב המאמר הזה מבוסס על מאמרי חז"ל ומדרשים שמתארים בהרחבה את סיפורי הזוועה של אנשי סדום (למעט הטוויסט עם הקוסקוס).

    אם הזדעזעת, התלונות הן לא על נחמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s