יזכור: תנו קצת שקט

רשומה רגילה

סבא תמיד רוטן ומשתגע כאשר הנכדים מרעישים. מסתבר שיש לו סיבה טובה לכך.

סבא הוא קפדן. תמיד יוצא מדעתו כאשר הנכדים מרעישים, וסבתא מרעישה עוד יותר על שהוא מרעיש על הרעש הפעוט.

היו מקרים שממש היה משתגע, אחוז טירוף היה מצווה ומרביץ מוסר. מקרים אלו, כללו גרירת כיסאות לא זהירה, או משחק בכדור בתוך הבית.

אין לגרור כיסא. אתה רוצה לשבת? הרם את הכיסא בשתי ידיים. אתה רוצה להתקרב אל השולחן, התרומם מעט וקדם את הכיסא בדממה. אבל, סבא, למה? וסבא אומר, אתה לא רואה כמה מבוגר אני, החריקות אלה גורמות לי מיגרנה מיידית, שלאחריה אני צריך לשכב במיטה במשך יומיים תמימים.

כדור בתוך הבית? ייהרג ואל יעבור. אבל, סבא, למה? וסבא מעולם לא היה נבוך. כדור זה דבר קופצני שאין לבין אנוש שליטה עליו, בפרט לא בגילך הצעיר. מה זה? הכדור יקפוץ ישבור לי איזה חלון, יהרוס לי ויטרינה. אתה תגיד סליחה, ואני צריך לשלם.

זו הסיבה?

לא. ברור שלא. ואחרי שנים סבא סיפר לנו.

הגרמנים נכנסו לתוך הבניין שלהם, ופנו מיד לאלו שהתגוררו למטה. הם הקישו והשכנה יצאה אליהם, עם תליון של צלב לא היה ספק לאיזה דת היא משתייכת. אבל מה עם השכנים.

"יודן?" הם שאלו. "יש יהודים בבניין?"

"יהודים?" השכנה משכה בכתפיה. "לא, אין יהודים בבניין."

אבל, היו יהודים, סבא מספר. גרנו מעל הזקנה הזאת. והסתתרנו כשהגרמנים הגיעו. ולמה היא לא הסגירה אותנו? אתם יכולים לנחש?

סבא היה ילד, והזקנה באה למחרת ואמרה לאביו, "הגרמנים חיפשו אתכם. אבל אמרתי שאין יהודים כאן. וזה רק בגלל שאתם נימוסיים. מעולם לא גררתם כיסא בתוך הבית. דבר שהשכנים הקודמים לא כל-כך הקפידו בו, והדבר הציק לי מאוד. אבל אתם, אתם בסדר."

ומאז סבא חייב את החיים שלו, ואולי גם שלנו, לגרירת כיסא בדממה. למשחק כדור רק מחוץ לבית. ובאופן כללי לנימוסים טובים, גם כלפי אלו שאינם יהודים.

תנו קצת שקט. זה מציל חיים.

 =

 

מודעות פרסומת