צרור הומריסטי | א | הסופר והעורך

רשומה רגילה

דיאלוג לדוגמה

סופר: נו, יש כיוון?

עורך: כן, כיוון טוב.

סופר: יופי. אשתי תשמח לשמוע. איזה כיוון?

עורך: כיוון המגרסה. זה שם, בסוף המסדרון.

סופר: [מכווץ את פניו בהבעה של ייסורים] מגרסה?

עורך: תראה, יש אופציות נוספות. שריפה, פח אשפה, חזרה למגירה. החומר שלך, ההחלטה שלך.

סופר: טוב, אני כבר אשאל את אשתי. תוכל לתת לי משהו יותר קונסטרוקטיבי?

עורך: כן.

סופר: נו?

עורך: מתוך רצון להגן על האנושות, אני מוכן לממן מישהו שידאג שלא תימָצֵא לבד בחדר עם מכונת כתיבה.

סופר: [חיוך ענק] אני מוחמא. אני אספר לאשתי, היא תשמח.

עורך: [מרים את עיניו מניירותיו]: עוּף מהחדר שלי.

סופר: טוב, טוב. לא צריך לצעוק. אתם העורכים, חרפה. [מנופף בעוקדן שבידו] בגללכם עולם הספרות מפסיד אלפי יצירות חשובות מדי שנה בשנה. חרפה.

עורך: צא מכאן! צא! אתה גונב ממני אינטליגנציה. צא ואל תחזור.

סופר: [בדמעות] אבל למה באכזריות, למה? אנחנו כולנו בני-אדם. אתה יודע כמה השקעתי? אתה יודע כמה זמן לקח לי לכתוב את פרק 7? אתה יודע שטסתי לחו"ל  3 פעמים רק כדי להשלים את המחקר על שני הפרקים האחרונים?

עורך: [קם ממקומו] טוב. בסדר. [מלווה את הסופר לדלת] אם אשתך החמיאה לך על כתב היד הזה, אתה צריך להיות אדם מאושר. [טורק את הדלת] יום טוב לך.

– – –

"מהרגע שקיבלתי את ספרך ועד הרגע שהנחתי אותו לא פסקתי מלצחוק. יום אחד אני מקווה שאקרא אותו".

גרושו מארקס

– – –

חזרה

מודעות פרסומת