צרור הומוריסטי | ד | ביקור בית

רשומה רגילה

דברים איומים יכולים לקרות למבקרי ספרים… שיחה גלויה

והנה שיחה גלויה עם מבקר ספרים שנוא במיוחד. כמובן שלא אגלה את שמו, יש לאיש משפחה ואני לא יכול לקחת אחריות על עצמי. אין מטורפים יותר מכותבים מושמצים, תאמינו לי, כותב מושמץ מסוגל לדברים נוראיים… הבה נשמע את המבקר.

קודם כל, למה? למה הכותבים שונאים אותך? (אותך המבקר, לא אישית חלילה).
זה פשוט. אני כותב רע על הספר שלהם.

כן, את זה אני מבין. אבל למה?
למה? זו העבודה שלי.

לכתוב רע על ספרים?
שש… אל תצעק את זה. עורך העיתון שולח לי ספר ואומר לי בזו הלשון, "רפי, תן לי ביקורת שלילית על 'גינת השיפון'", והוא מקבל ביקורת שלילית. העורך אומר, "רפי, תן לי השמצה על 'העורבים מתו בשלג'", והוא מקבל ביקורת כזו שלילית שהקוראים מזילים ריר. העורך אומר, "רפי, תן לי ביקורת שלילית פלוס השמצה על 'חצי ירח'", והוא מקבל ביקורת כזו נוראית שלמחרת המו"ל מצטער על כל המהלך.

עד כדי כך?
כן, זה עניין של יחסי ציבור. בכלל דרישת העבודה שלי היתה "דרוש כותב ביקורות שליליות". 'מבקר' שווה 'ביקורת שלילית', מבקר שכותב דברים חיוביים הוא מועל בעבודתו ומוציא שם רע לכל מבקר ספרים באשר הוא.

מה לגבי 'על טעם ועל ריח אין להתווכח', למה נראה לך הוגן להעביר את טעמך האישי בספרים אל ציבור הקוראים? והרי לכל אחד יש את ההנאה המיוחדת שלו מספר או סגנון זה או אחר, ואתה בא עם טעם של עוד קורא ככל הקוראים ומנסה לשכנע אם זה טוב או לא. למה שנקשיב לך בכלל?
תשאל את הקוראים. אם הם כסילים מספיק כדי לשפוט את טיבו של ספר על פי טור ביקורת בעיתון, אז מגיע להם להיתקע באי בודד עם כל הספרות הקנדית ובלי צִנצנת רעל.

מעולם לא כתבת ביקורת חיובית?
[נבוך] כתבתי, כתבתי. העורך מתקשר, "רפי, זה הספר של בן אחותי, תן ביקורת טובה", אז הוא מקבל ביקורת טובה, לא חיובית, אבל 'טובה'. "רפי, הספר של גרושהּ של חמותי, תן ביקורת דוּאָלית", אז הוא מקבל ביקורת שאין בה לא חיוב ולא שלילה והקוראים יוצאים מבולבלים ועוברים לספר הבא. ויש גם את מה שמכונה 'ביקורת תת-קרקעית', וזה המומחיות שלי, למעשה על פניו אתה לא רואה שום דבר שלילי בביקורת, אבל כשאתה קורא לעומק, אני מצליח להשפיע עליך פסיכולוגית להתרחק מהספר. אל תשאל איך אני עושה את זה, כי זה סוד מקצועי.

שמע, אתה פשוט בחור רע לב. אתה קורא ספרים ומשמיץ אותם בלי סיבה, וגם אם הם טובים, אכן?
[מצביע על ערימת ספרים שעל השולחן] הנה, כל אלה יכלו להיות רבי-מכר. אבל זה לא שיקול שלי, יש את בעלי העיתון עם האינטרסים שלהם, לך עם התלונות אליהם. הם גם צריכים רייטינג, ביקורות חיוביות זה סתם, זה לא מלהיט את הקוראים, זה לא עושה רעש.

אתם המבקרים. אחרי שאלוקים יוצר סופר, הוא לוקח כמה גושי רפש וזורק אותם סביב, וזה אתם המבקרים.
אדוני, תירגע, אני מבקש, אנחנו בשיחה תרבותית.

כן, ארורים שכמוכם. כמו סריסים בהרמון, רואים את העבודה, יודעים את העבודה, אבל לא מסוגלים לכתוב בעצמכם ספר אחד ראוי לשמו.
אדוני, תירגע, אני מבקש ממך, שב, שב.

כן, כל אידיוט מסוגל לתת ביקורת. מה אתה בכלל מבין בספרים?
יש לי תואר שני מאוניב – היי, שב, שב בבקשה, אדוני, איפה היציאה פה?

לא, שב אתה! תענה לי עכשיו בכנות. בחיים שלך לא כתבת יצירה, לא יצא לך דם מהמצח לתוך נייר ריק אחרי שבהית בו חמש שעות. אתה לא מכיר את המאמץ ביצירת דמויות אמינות. אתה בכלל לא יודע עד כמה הסופר משקיע כדי לסגור את כל המעגלים ברומן שלו? כמה עינויים עבר העורך כדי לתת פיניש לספר? איך אתה בכלל יכול להעריך ספר? תענה עכשיו.
תראה, בוא נירגע. אני מציע שנירגע קודם.

תענה.
טוב, אתה יכול להעריך חביתה? כן? יכול, יפה. הטלת פעם ביצה? לא. אותו דבר אני, לא כתבתי ספר, אבל אני טוב מאוד בהערכת ספרים. היי, לא זכור לי שכתבתי פעם משהו רע עליך.

[גרזן צץ בראש ערימת הספרים] אני אסגור איתך חשבון בשם כל הסופרים האלה.
אדוני, אנא, רחמים, אני רק מרוויח את פרנסתי ביושר…

זה יושר, זה?
טוב, אתה צודק, חוץ מאותם פעמים בודדות שכתבתי ביקורת, מבלי שהספקתי לקרוא את הספר. אתה מבין, היו מוספים של חגים ולא היה זמ –

מה? לא יאומן. אתם המבקרים… [הגרזן מזדעזע].
אדוני, אני פורש. בסדר, לא אכתוב יותר ביקורות. אני עובר לעריכה. בסדר, אני אהיה עורך. די. מספיק, כולם שונאים אותי ושמי חתום על הביקורות. בתור עורך אני מאחורי הקלעים.

יותר טוב. [הגרזן נעלם]. אני מקווה שתזכור את השם שלי כשאשלח כתב יד. בסדר?
כן, כן, בוודאי. אוציא אותו לאור אפילו בלי לערוך אותו.

את זה לא ביקשתי. אבל שיהיה. [חיוך רחב] עכשיו לסיום, ספר לי על משהו קיצוני או מוזר שקרה לך במהלך עבודתך.
פעם הייתי מטושטש אחרי תאונה, ומישהו דחף לי ספר טלפונים ליד. בעודי תחת נרקוזה של תרופות כתבתי, "המוני דמויות חסרות ייחוד ממשי, עלילה בנויה בסדר מופתי, אבל משעממת לחלוטין."

– – –

"אני יכול לשאת כל כמות של ביקורת, כל עוד היא שבח והלל".

נואל קווארד

– – –

חזרה

מודעות פרסומת