צרור הומוריסטי | ג | הגנה על עורך

רשומה רגילה

כמה דברים כנים מפיו של עורך. כנים, אבל לא תמימים

לכבוד שבוע הספר, חילץ המדור כמה דברים כנים מפיו של עורך בהוצאה ידועה.

  • ראשית, אל תצרף לכתב היד שלך מעטפה גדולה ומבויילת. שמע, אנחנו כולנו בני-אדם, אם אתה נותן לי דרך יציאה אני מיד מנצל אותה. אתה מבין, זה פיתוי עבורי, רק חמורים לא מנצלים הזדמנויות להיפטר מערימות של ניירת מעל השולחן.
  • שנית, בהתאם לעצה הקודמת, אל תדפיס את כתב היד שלך על שני צדי הדף. תשאיר צד אחד לבן. אל תראה בכך בזבוז. ולא, אל תחשוב שאני מציין הערות או משהו על הצד הריק, אני פשוט מכניס את כל הבוכטה של הדפים לתוך המדפסת שלי ומשתמש בזה לצרכים משרדיים של הדפסת מסמכים וכדומה.
  • אתה לא תצא מזה. היה כותב אחד שחשב להתחכם והוא שלח לי דפים בפורמט שונה מ-A4, למרות שבהנחיות שלנו מצוין במפורש לשלוח רק בפורמט זה (בטיפ הקודם גיליתי לך את הסיבה), על כל פנים, הוא שלח דפים קטנים יותר. מה עשיתי? פשוט, קרעתי את הדפים באמצע והשתמשתי בהם בתור תחתיות של קפה. כל הצוות הודה שהיו אלו תחתיות אקסלוסיבות ומתאימות לרוח העבודה, אתה מבין, מילים, מילים…
  • סופו של דבר היה שאותו ספר כן יצא לאור. הלקטור הראשי שתה איתי קפה יום אחד, ושמתי לו תחתית חד-פעמית מהערימה של הדפים הנ"ל. הוא קרא תוך כדי שתייה, והקפה הושפרץ לו מתוך הפה. "מה זה היופי הזה," הוא אמר. ומשם הדרך למדפים היתה קצרה. אחרי הכל, אולי כדאי לך גם לשלוח פורמט של דפים קטנים יותר, אחד הלקטורים עלול לראות את זה ולעשות עם זה משהו. (לקטור נמוך יותר עשה מזה שלושים היפופוטמים בטכניקה של אוריגמי, זה גם משהו, עדיף מכלום).
  • התבקשתי לספר על דבר קיצוני או מוזר במיוחד שקרה לי במהלך עבודתי כעורך. ובכן, אתה מבין שאנחנו מקבלים המון מעטפות מדי יום, קרה פעם שמעטפה אחת נשמטה ונדחפה מתחת לעמודון מדפים, ונשארה שם במשך חמישים שנה, אני לא צוחק, ההוצאה החליפה בעלים ועורכים ושמות כמה וכמה פעמים, והמעטפה עוד שם. כשאני פתחתי אותה התפלאתי לראות רומן היסטורי אמין למדי, הוצאתי אותו לאור. אם מעטפה זו היתה נפתחת בזמן – לא היה לכתב היד שום סיכוי.

– – –

"ישנם שלושה כללים לכתוב רומן. לצערנו, איש לא יודע מהם".

סומרסט מוהם

– – –

חזרה

מודעות פרסומת