צרור הומוריסטי | ב | הגלויה המחניפה

רשומה רגילה

כך הצליח סופר להאהיב עצמו על העורכים, וזה לא היה מספיק

במשך שנים היה הסופר המתהווה שולח גלויות בשבוע הספר לרבות ממהוצאות לאור בארץ. בגלויה הוא ציין את שם העורך או העורכת, וכן כמה דברי שבח לגבי ספרים אחדים שיצאו במהלך השנה באותה הוצאה. זה נראה בערך כך:

לכבוד

הוצאת רחלים,

שלומי ישראלי היקר, עורך ראשי.

 

כקורא נלהב, אני חש צורך להודות לכם בכנות על עבודת הקודש שלכם עבור הספרות העברית, ואני מנצל את שבוע הספר כמועד יפה לעשות זאת.

נהניתי במיוחד מ'הנחושת המוזהבת' (תרגום מעולה), 'שלושים ושש שש' (מלאכת מחשבת של עטיפה), 'העכברוש המטורף' (הילדים שלי מתו על זה) וכן מקובץ המְשָלים 'קח אחד' (אני לא נרדם בלי משל אחד מדי לילה).

לדעתי השיקול להוציא מחדש את היצירה הקלאסית 'מתושלח הקירח' (המאיירת שליהקתם מחדש מתאימה, לדעתי, בדיוק לרוח הייחודית של הספר) היה שיקול מבורך, חן-חן!

המשיכו להנות את עם הספר בתוצרת המשובחת של הוצאתכם.

 

בברכות לבביות,

שאול שמחון

(קורא-כותב)

לימים, כאשר שלח הכותב המתהווה את כתב היד שלו לאחת מההוצאות. נחשו איזו תשובה הוא קיבל?

שלילית.

כי בדיוק החליפו את העורך ותחתיו בא עורך שלא ידע את שמחון וגלויותיו. אבל אל דאגה, שמחון לא בזבז זמן, ושלח את כתב ידו להוצאה אחרת.

הספר שלו היה על המדפים תוך זמן קצר. (עכשיו הוא במחסנים).

בימים אלו הוא שוקל לשלוח גלויות לא רק למפיקי הספרים, אלא גם לכל הקוראים, כדי שבדומה לעורכים, גם הם ימצאו חן וחסד בכתביו. אולי זה יצליח.

– – –

"ספר זה אין להניחו כלאחר יד בצד, אלא יש להשליך אותו בכל הכוח".

דורותי פארקר

– – –

חזרה

מודעות פרסומת