טעות אופטית – ראיון

רשומה רגילה

ראיון

פורסם במגזין "השבוע" פרשת צו תשס"ב. מראיין: בני אדרי

 

המחבר משיב על שאלות שנוגעות לסיפור 'טעות אופטית' שהתפרסם בעיתון למעלה משנה וחצי, בראיון מרתק, החושף פרטים פיקנטיים, קווים שנרקמו מסביב לעולם, נותן תשובות לשאלות הקוראים המסוקרנים שהזרימו את שאלותיהם למערכת, ובין השאר מפתיע את אדרי ובאמצעותו את הקוראים, כשהוא אומר:

הסיפור – ביסודו – אמיתי!

שאלה בוערת, שאולי אינה במקומה. הובלת אותנו יותר מ-80 שבועות בעלילה סבוכה ופתלתולה שמתפרסת על פני העולם כולו, יש גם אמת בסיפור?
אני מניח שתתפלא לשמוע, אבל כן, יש אמת בסיפור.

למותר לציין כי הקטע של החלפת העד המרכזי בטכניקה של 'טעות אופטית', היא למעשה הוספה ספרותית. כמו כן, סיפורו של הפרטיזן אלימלך וינדשר, שהתוודע לקוראים בכינוי 'הניצוץ', גם הוא אמיתי, מלבד תוספות של עלילה ושינויים טכניים אחדים.

סיפור מתח שהוא ממש אמיתי? נשמע חדש.
אבהיר. קודם כל, תחילת הסיפור, כל נושא האנטיביוטיקה הכשרה והלא כשרה, הקונקורנציה, המאבק המשפטי שהתחולל בעטיה, כל זה אמת. וזה התרחש לפני כשני עשורים במרילנד שבמזרח ארצות-הברית, הסיפור הובא אלי בידי בנו של בעל המעשה, הרוקח, שאנו 'תרגמנו' את שמו למרדכי זילברמן. וכדי לדוג את מֵרב הפרטים האפשריים, טסתי לשם, ראיינתי עיתונאים שהיו לקראת פנסיה, נברתי בארכיונים, וקיבלתי אישור מיוחד לגשת ולעיין בתיקי בית-המשפט של מרילנד.
למותר לציין כי הקטע של החלפת העד המרכזי בטכניקה של 'טעות אופטית', היא למעשה הוספה ספרותית. כמו כן, סיפורו של הפרטיזן אלימלך וינדשר, שהתוודע לקוראים בכינוי 'הניצוץ', גם הוא אמיתי, מלבד תוספות של עלילה ושינויים טכניים אחדים. אבקש, ברשותכם, להודות לנכדו של אותו 'הניצוץ', שגולל את הפרשייה באוזני ללא לאות. כך גם לבנו של הרוקח, ולכל אותם אנשים שסייעו בידי והביאו לפני פרטים אמיתיים אינספור.

אם כבר נגענו בנושא, מה הקטע של סין, המבנה האימתני שכונה 'המנזר השחור', בזה יש משהו מן האמת?
אכן כך, גם בזה יש אמת, לפחות משהו מן האמת. בעזרתו של חבר אדיב נדדתי, למען היצירה, בין טירות ומצודות עתיקות יומין, במחוזון שונים בדרום סין. טירות אלו העלו, כמתבקש, אסוציאציה של אירועים מוזרים ומסתוריים. פסיעה אחת פנימה, וכבר היית מוקף באווירה ספוגה במזימות חצר של ימי קדם, תוכניות להרע, אימה, תככים והתרחשויות על-טבעיות. תיארתי בקווים כללים טירה אותה 'יצרתי' לפי הדוגמאות הנ"ל ועל פי תבניתה הפנימית אולי של המצודה המפורסמת בשם 'הנשר השחור', שמן התחקירים הרבים סביבה עולה, כי היטלר בנה אותה לעצמו במקום מבודד ונעלם, ובה היה נח ומתכנן את תוכניות הזוועה שלו.

ומה עוד אמיתי בסיפור?
ובכן, השתדלתי לדייק בכל הפרטים הטכניים והמדעיים. התבססתי על תחקירים ומאמרים, שאלתי וחקרתי והגשתי לציבור תבניות רפואיות וטכנולוגיות המעוגנות היטב במציאות העכשווית. לדעתי, יצירה טובה, המוגשת לציבור החרדי, ראויה להתייחסות מקצועית ברורה ואמינה מצד היוצר, למרות שרבים לא ממש יכולים לזהות פגמים של מדע וטכניקה ואחרים אין בידיהם כלים לבדוק את הדברים. כך גם ראיתי לקרב את כל שאר המעשיות וסיפורי המסגרת פרי הדמיון, מה שיותר למציאות. למרות שבמערכת מרבים להתלוצץ על חשבונים בעניין, וכבר 'הוציאו לי שם' של מי שלוקח סיפור אמיתי ומגיש אותו כך שייראה לא אמיתי, נו…

"היזהרו מן הצבועים, שדומים לפרושים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס". ועוד משהו קטן בשמו, הוא מדבר על מראה העיניים, לעיתים נראה אדם שכל היום כולו הוא הולך עטור בתפילין, מרבה בכוונות ובתפילות ארוכות, מיד נסבור בדעתנו כי אדם זה הנו ירא וכשר, אך זאת היא לנו: איננו יודעים את מה שבלבו.

מדוע נקרא הסיפור 'טעות אופטית'?
אומרים "אף דבר אינו כפי שהוא אכן נראה במציאות". למושג 'טעות אופטית' ישנן שתי משמעויות. 1. התרשמות מוטעית מאדם או מדבר מה. 2. טעות ראייה שנובעת מתפישה מסולפת של המציאות הוויזואלית. הספר 'קב הישר' אותו חיבר רבי אהרן-שמואל קאידנוור, מבהיר את העניין היטב. הוא מביא את דברי שלמה המלך בקהלת "אל תהי צדיק הרבה, ואל תרשע הרבה", ומצטט את הגמרא בסוטה: "היזהרו מן הצבועים, שדומים לפרושים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס". ועוד משהו קטן בשמו, הוא מדבר על מראה העיניים, לעיתים נראה אדם שכל היום כולו הוא הולך עטור בתפילין, מרבה בכוונות ובתפילות ארוכות, מיד נסבור בדעתנו כי אדם זה הנו ירא וכשר, אך זאת היא לנו: איננו יודעים את מה שבלבו.
כך גם בסיפור של 'טעות אופטית', דווקא האוהב הנאמן, זה שלעיניים נראה כמצטדק, מתגלה כמסתתר מעמי זדון בתחפושת, שכיסתה על מישהו מתועב ושפל כמו 'הנחש השחור'. ולגבי המשמעות השנייה של המושג 'טעות אופטית', יש לנו כמובן את האשליה הוויזואלית, הטעות בין שני אנשים הדומים בתכלית, שתי הדמויות המרכזיות בסיפור.

אבל יש לנקוט במשנה זהירות, רבים הם הכותבים המתחילים המיגעים את הקורא בפרטי פרטים מדוקדקים אבל במקום הלא נכון, ובמקום שכן ראוי הפירוט, שם הם יוצאים ידי חובה בכמה מילים.

כוח התיאור שלך הוא יוצא מן הכלל וקיבלנו על כך תגובות רבות, תן לנו טיפ קטן בעניין.
דבר ראשון, הקב"ה נותן לכל אחד כישרון אחר, ואף אחד אינו צריך להתגאות במה שיש לו, כי מה שאין לו יש למישהו אחר. כך שבאמת אין סיבה להגביה את הלב. ובעניין הטיפ, יש באמתחתי כמה טכניקות תיאור, כל אפיזודה או מצב זקוקים לטיפול שונה. אפרט כאן טכניקה אחת: ירידה לפרטים הקטנים. כלומר, לזכור גם את הפרטים אותם אנו נוטים לשכוח. צבעים, קווים, צורות. תנועות, שינויים בתווי-פנים וכדומה. אבל יש לנקוט במשנה זהירות, רבים הם הכותבים המתחילים המייגעים את הקורא בפרטי פרטים מדוקדקים אבל במקום הלא נכון, ובמקום שכן ראוי הפירוט, שם הם יוצאים ידי חובה בכמה מילים.
דבר נוסף שנוגע בירידה לפרטים הקטנים זה מה שהייתי אולי אפשר לכנות 'אפקט חמשת החושים'. בל נשכח לרגע כי הקורא רואה מולו רק מילים, זו לא הפקה ויזואלית בה הוא רואה דמויות חיות ושומע פס קול מעובד. זה לא מחזה בו אפשר לחוש בערפל שיוצרים המכשירים סביב הבמה. ולכן אני נוהג באפיזודות מסוימות לעבור אחד לאחד על חמשת החושים: שמיעה, ראייה, ריח, תחושה, אמירה, ותגובה פנימית של הגיבור.

משהו על עיצוב העלילה של 'טעות אופטית' באופן כללי?
כן. ברצוני לציין אנשי חינוך ודידקטיקה, וכן את אנשי הוועדה הרוחנית של המגזין שעברו על כל פרק בשבע עיניים ובחנו אותו מכל פרספקטיבה אפשרית. בסיפור טעון שכזה המקיף נושאים רבים ולא מעט מהם גם רגישים, הם אכן עשו את עבודתם נאמנה.

ופסלו דברים?
הם ביקשו שינויים אחדים, אולי נדרשים באופן כללי.

שינויים? תן דוגמה.

לדוגמה, להימנע מסיום פרשייה בחיסול. לא לחסל, לא לקחת את ההרג כאופציה. היו מקרים בהם אופציה זו הופכת את הסיפור למשובח ומרתק ויתר, אך בהכוונת אנשי החינוך והוועדה הרוחנית, בהתחשב בקוראים, ביניהם נערים, ובחינוך לטהרה, השתדלתי להימנע מחיסולים מכוונים בסיפור, למרות שעדיין יש כמה כאלה. כן, יש עוד משהו שגרם לשינויים פה ושם בעיצוב העלילה: הקוראים. קוראינו החביבים טרחו לשלוח את הערותיהם, דרישותיהם וטענותיהם, ועשו זאת בכל האמצעים, ממכתבים, פקסים, ועד טלפונים למערכת. ומאחר שהם אלו הקוראים את הסיפור, נהניתי לשתף אותם 'בגיבוש' הפנימי.
ובפנייה זו אל הקוראים, אגיש התנצלות קלה, בעניין ההפסקות שנפלו במהלך הסיפור, שחלקן נבעו בשל בעיה טכנית בתקשורת, ואחת מהן, העיקרית, בשל נסיעה לחו"ל. נסיעה קצרה ליפן כדי להתעדכן במיטב הטכנולוגיה האחרונה בתחום ריגול דיגיטלי, מעקב לווייני ועוד, כפי שתוכלו לקרוא בסיפור הבא…

מה בעצם אתה מתכוון לעשות הלאה בנושא הספרותי?
אני מקווה שבעזרת השם, לא יהיה עליכם להמתין זמן רב כדי לגלות…

מה אתה עושה ביום-יום מלבד מחקר וכתיבה?
ראשית, כאשר ממציאים, יוצרים, עלילה בהיקף שכזה אין כל הפרדה בין החיים היום-יומיים לבין הכתיבה, כל מה שאתה רואה סביבך, כל סיפור שאתה קורא, כל סוגיה שאתה לומד, כל שיחה עם דמות בלתי צפויה, כל משאבי הנפש, הכל מתנקז לתוך היצירה אותה אתה כותב. כך שאין ליצור את ההרחקה בין היום-יום לבין הכתיבה. ואגב כך, את שאר הפרטים האישיים בוא ונשאיר מחוץ לנושא, עדיין מותר לדרוש קצת צנעת הפרט…

באחת מן התמונות ראיתי קבוצה של חיילי 'אס-אס' ישובים סביב לוח שחמט ענקי עשוי שיש, עם כלים שנוצקו ממטילי ברזל. התמונה הציתה את דמיוני, וההמשך ברור.

נחזור לסיפור הנוכחי. מה מתהלך סביב משחק השחמט, שהיה להילך שנראה כמבקש לרמוז דבר מה מרכזי וטעון?
הו, כפי מה שברור מאליו, קראתי הרבה חומר על השואה, אני לא מדבר כאן על תאי הגזים והפוליטיקה אלא על הפן המחתרתי שלה, מלחמת גרילה, פרטיזנים, דמויות מפתח כפולות פנים וכו'. זאת כדי להתאים טוב יותר את סיפורו, האמיתי כאמור, של 'הניצוץ'. עיינתי גם בהרבה תמונות כאלה בשחור לבן, אני מוצא אותן שואבות אותי לתקופה ומביאות לי השראה, כך שאוכל לכתוב באופן מוחשי יותר. באחת מן התמונות ראיתי קבוצה של חיילי 'אס-אס' סביב לוח שחמט ענקי עשוי שיש, עם כלים שנוצקו ממטילי ברזל. התמונה הציתה את דמיוני, וההמשך ברור.
לקטע של השחמט יש סוף מרתק לא פחות. באותה נסיעה ליפן, ראיתי באחד השווקים לוח שחמט דומה במפתיע לאותו לוח שנראה בתמונה. שלפתי את המצלמה, ואני חייב לומר שעשיתי זאת בידיים רועדות, והתכוונתי לקחת כמה תצלומי תקריב כדי לשלב אחד מהם בעטיפת הספר. באותה תקופה כבר היה הספר בשלבי סיום, וראיתי בעניין ממש השגחה פרטית. לאחר שפניתי בנימוס וקיבלתי את האישור להנציח את המוצג על גבי הפילְם, התכופפתי וצילמתי מספר זוויות תוך סידור הכלים באופנים שונים על גבי הערוגות. נחש מה? בהגיעי ארצה, מעשה שטן, רוב התמונו לא יצאו במעבדת הפיתוח, מלבד שש תמונות, אשר ביניהן לא נראה השחמט, אפילו לא פעם אחת. לרגע חששתי שמא ידיו הארוכות של ביל ארמסטרונג היו בדבר…

כדי להפיח חיים בכל דמות שהיא, עליך לחיות אותה, להיכנס לנעליים של השמות, למצוא אותה מחבבת דברים אלה ומתעבת את אלה, מחייכת למשמע כך ומזעיפה פנים למראה זאת. לאורך העלילה נשזרות  מציאויות שלעתים נראות לא ממש קשורות באופן ישיר לעניין, אך מציאויות אלו חשובות ביותר לפיתוח ההילה שסביב הדמות והפסיכולוגיה הפנימית שלה.

אגב ביל ארמסטרונג, דמות מרושעת וזדונית, ספר משהו על 'בישולה'.
כדי להפיח חיים בכל דמות שהיא, עליך לחיות אותה, להיכנס לנעליים של הדמות, למצוא אותה מחבבת דברים אלה ומתעבת את אלה, מחייכת למשמע כך ומזעיפה פנים למראה זאת. לאורך העלילה נשזרות  מציאויות שלעתים נראות לא ממש קשורות באופן ישיר לעניין, אך מציאויות אלו חשובות ביותר לפיתוח ההילה שסביב הדמות והפסיכולוגיה הפנימית שלה. לפעמים תוך התרכזות, אני מוצא את עצמי מנסה לדבר בשם הדמות, לבנות לה סגנון דיבור ואם יש צורך אז גם סלנג משלה. להיכנס לנעליו של ביל ארמסטרונג, זו אכן בעיה. פקפקתי בכך לא מעט. אך לאחר סיפורי הזוועה מתקופת השואה שקראתי, מצאתי דרך לבנות באמינות דמות שפלה שכזו, להחיות אותה, ולהשתמש בה.

בעניין הנחש, וארס הנחש שמהלך אימים לאורך העלילה, מה טמון בזה, ולמה דווקא נחש?

הנחש הוא סמל הזדון ורעות הלב. הנחש גרם לבני האנוש מכות קשות ורעות עם הדחתה של חווה אמנו לדבר האכילה מעץ הדעת. בהמשך הופך הנחש לזוחל חלקלק המכיש על מנת להזיק, למרות שהוא כלל לא נהנה מכך. מאוחר יותר יוצר משה רבנו את 'נחש הנחושת', מי שהביט בו נרפא מהכשת נחש. כפי שאומרים שם המפרשים הפך הטבע, להסיר את הנזק באמצעות המזיק ולרפא החולה, באמצעות המחליא. והכל ללמדך שלא הנחש ממית אלא החטא ממית. לעומת זאת בתרבויות העולם, הנחש הוא דווקא סמל הרפואה, ונוכל לראותו כמרכיב חשוב בסמלים של מרבית ענפי הרפואה, שימו לב לסמלים האלה על בקבוקונים, בבתי המרקחת, על אמבולנסים, על בניין ה'הסתדרות' בירושלים, שם יש נחש ענקי ומרקיב עשוי מתכת. ברר… וזוהי, אם כן, טעות אופטית נוספת, אותו 'סמל הרפואה', הנחש, מתגלה כאן ללא מסווה כשהוא למעשה מזיק שטני ערמומי ותו לא.

– – –

ניווט:

פרטים כללים ועובדות

> ראיון עם המחבר בצאת הספר לאור <

קטע מתוך פרק 43: תהיות לילה בסין

קטע מתוך פרק 47: הנחש והשטן

קטע מתוך פרק 51: ארוחת כפייה

מודעות פרסומת