טעות אופטית – קטע 2

רשומה רגילה

קטע מתוך פרק 47: הנחש והשטן

בקרב קרוביו ומכריו, הפיץ ג'וֹן אַרמסטהַייץ את השמועה, כי הילד הבלתי-מוכר, מארק, שמסתובב לו כעת בבית, הוא למעשה בן אחיו, שמסיבות שונות עליו לטפל בו לזמן-מה.

איש לא העלה חשד באשר לילד יפה העיניים, שהסתובב עם חיוך כפוי ביום, ובלילה הרטיב את הכרית בדמעות.

"היום, ילד חמוד. אחרי כל הבדיקות האלה שערכנו לך במשך החודש האחרון, אני מוצא שאכן ראוי לנסות על גופך את נוסחת-הקטל שלי. ולכבודך, אכין את הנוסחה עכשיו ממש, לנגד עיניך, שיהיה טרי וטוב."

ג'וֹן גיחך בקול שטני. שמעון הקט קשור היה למיטת ברזל בסמוך, לא היה שם מזרון והילד הרגיש את גבו נסדק מכאבים.

היה זה בעליית גג ביתו המפואר של המדען המטורף, שם התקין לעצמו מעבדה מצוידת במיטב האמצעים ואביזרי הטכנולוגיה הרפואית. היו לו שם שורות ארוכות של צִנצָנות זכוכית שקופות, מלאות שמני מרפא מדיפים ריחות מרים, משחות ריפוי צבעוניות, סמים שונים, רעלים, תססים בלתי-מעובדים, אוֹרגָניזמים מוּצָפים בחומרי הקפאה, ואַנטיגֶנים מוכנים לצירוף לכל נוסחה.

מדפי ברזל היו צמודים לקירות בברגים חלודים עבי קוטר. טסי אלומיניום נחו על השולחן שעמד בצד, והכילו מכשירים שונים כמו מַלְקְטים, מחטים, מזרקים, מלקחיים, ועוד. הכל מחוטא ומסודר בקפדנות.

שמעון הצליח לשמוע קולות עמומים עולם מתוך תיבת פלדה שניצבה על הרצפה. חבטות חוזרות ונשנות בקעו והוא חשב כי לעולם לא יצליח לנחש מה יש שם בפנים. עד שלנגד עיניו פתח ג'וֹן את התיבה.

"חה… הנה אתה, אדון סוויפט הנחש." הוא הסתובב אל הילד. "רק לידע כללי, אם אתה לא מזהה עדיין, זהו פֶּתֶּן בוגר למדי, ארסי ומסוכן." ג'וֹן צהל כאשר פתח את תיבת הפלדה. הוא משך משם נחש כמו קוסם ששולף שפן מכובע. החזיק אותו במקצועיות, צָבַת את תחתית ראשו באצבעות של ברזל. גלגל אותו סביב ידו האחת והביא אותו סמוך לשולחן.

"אל תדאג," אמר. "בינתיים הוא לא יכול לעשות כלום. תפרתי לו את הפה. הו…"

הנחש לא פתח את פיו ושמעון הבחין בכך. רק מתוך תעלה בחזית הלסת השתרבבה החוצה שוב ושוב לשון קִלשונית מפחידה, זזה מהר לכל צד, כאילו מרַחרַחַת.

ג'וֹן הצמיד את ראשו של הפֶּתֶן לשולחן הניתוחים שלו, ובידו צץ פטיש, הפדחת המשומנת עטופה בתחבושת שקופה. "מצטער להרוג אותך, סוויפטי, אבל בשביל זה אתה כאן," אמר בשקט, פניו עוטות סבר רצחני.

הוא הנחית בכל כוחו את הפטיש הכבד על ראשו של הנחש. אך הזוחל זז ברגע האחרון, חומק מהמכה ושולח את ראשו אל פניו של ג'וֹן, מבקש להכיש אותו. התפרים מנעו זאת ממנו.

ג'וֹן קילל בגרמנית וצִחקק בקול צרוד, צחוק קטוע ומהדהד של מלאך חבלה. הוא חזר על הפעולה בשנית. מניף את הפטיש לאוויר ומנחית אותו בכוח על ראש הנחש.

בּוּם.

הנחש ספג את מכת המחץ שלו ונדם באחת.

פִּרכוס חד עבר בגוף הנחש, עוויתוֹת חריפות תקפו כל חוליה לאורך הזוחל המסוכן. הנחש התפתל לצדדים בכוח רב. ג'וֹן עף הצִדה, מוטח בקיר בעוצמה. אבק לבן נשר וכיסה את ראשו בעת שמעד ארצה. הוא נראה כעת כמו שד שיצא מקבר, רק עיני הקרח שלו מבריקות מתוך שכבת הטיח. הוא לא פסק מלקלל ובה-בעת לצחקק בהנאה של טירוף.

הנחש נדם לבסוף, וג'וֹן התנפל עליו בשתי ידיו. ברגע שנגע בו, החל זה שוב להתפרע, מקפץ לגובה ומזנק לצדדים, מכה במדפי הברזל ומפיל לרצפה צנצנות מלאות בנוזלים יקרים.

ריח חריף החל לעלות במעבדה, שמעון השתעל ועיניו צרבו. עננים ירוקים-צהבהבים, אביכים, אפפו את החדר, ג'וֹן נזרק שוב אל הקיר, עצמותיו חישבו להישבר. "איך קורה לי דבר כזה," צעק וזעם, מקלל ומצחקק. בידו צץ גרזן ענק, עם להב מתכתי מוזהב.

"אההה!" ג'וֹן שאג בקול סדוק מחימה מעורבת בעונג והתנפל באכזריות על הנחש המתפתל. מניף את הגרזן ומכה בו, חובט בגופו עוד ועוד. הוא לא נרגע, כאילו נקם ממנו את המבוכה. מרביץ בו, הנחש נשחק. שמעון הקטן חשב לעצמו במין בגרות שנפלה עליו, מי מהשניים נחשי יותר, זה שהולך על גחון, או זה שמהלך מולו על שתיים.

ג'וֹן נראה כמי שנהנה. חיוך גדול מרוח על פניו ורוק מבעבע מציף את סנטרו. הוא צעק והשתולל, מכה בנחש שכבר לא זז. חובט שוב ולא נח.

הוא קפא לרגע, מטה אוזן. מחוויר יותר מהסיד שכיסה חלקים מפניו. נקישות כבדות עלו מהדלת…

– – –

ניווט:

פרטים כללים ועובדות

ראיון עם המחבר בצאת הספר לאור

קטע מתוך פרק 43: תהיות לילה בסין

> קטע מתוך פרק 47: הנחש והשטן <

קטע מתוך פרק 51: ארוחת כפייה

מודעות פרסומת