טעות אופטית – קטע 1

רשומה רגילה

קטע מתוך פרק 43: תהיות לילה בסין

בשעת לילה מאוחרת, כאשר כולם רבצו ונמו את שנתם, הדליק מרדכי נורה קטנה ופרש ניירות מול פניו.

הוא היה נוהג לעבור בעיון על חדשות החוץ של סין, החדשות מישראל עניינו אותו. היה מאזין למהדורות החדשות דרך המחשב, והיה נובר בארכיונים דיגיטליים בתוך הרשת. הוא טס לאחור בזמן, קורא את 'החדשות החמות' שפורסמו כבר לפני חודש וחודשיים, התקופה בה לא חי את עצמו.

הוא ראה את תמונתו מופיעה במאגר.

המשטרה מבקשת את עזרת הציבור, בחיפושיה אחר הנעדר מרדכי זילבֶּרמן…

תקופה לאחר-מכן מסתבר שמצאו אותו, כי המשטרה הפסיקה לבקש את עזרת הציבור, וגם כי הוריו העשירים לא מעמידים את כל המדינה על הרגליים על בנם שנעלם. חדשות נוספות הבהירו כי זאב חביב נלחם בעור שיניו מול כל רשויות הבריאות ומנסה להוכיח כי דיבה הוציאו עליו.

כל שאר הדברים לא עניינו אותו, במיוחד לא הפוליטיקה. "פוליטיקה והיסטוריה, שני הנושאים שאני מתעב במיוחד," שמעו אותו מקורביו לא אחת.

לרגע הצטמרר וחשש שמא הוא, אינו הוא. אבל מהר מאוד נגמל מהנחות שווא.

מה הולך כאן? שאל את עצמו, איך ייתכן שמצאו אותי בארץ-ישראל, אם אני יושב כעת כאן בסין?

הוא ניסה להעלות השערה, עליה חשב יומיים קודם יחד עם טַפּירוֹ. מישהו מחליף אותי בארץ! אולם מרדכי כרוקח, לא רצה להתבסס על השערות והנחות שווא, הוא חייב להוכיח לעצמו את הדברים.

זילבֶּרמן חשב כעת על האנשים המסוגלים לעזור לו, הוא מיד פסל אותם, מסיבות ברורות. גמליאל ויסלֶר העיתונאי, הוא מסומן בוודאי על-ידי ביל. כמו משגיח הכשרות פִּנחס בלייך, ברגע שיעלו את פניהם מעל לקו המים, ימהר ביל לטפל בהם.

מַייק מסוגל לעזור לו, אך הבעיה אצלו היא שונה, כיצד לתפוס אותו? לעבודה – לא כדאי להתקשר, הרי ברור שביל מאזין לכל השיחות. בבית – אין לשמרן הזה טלפון, וסלולרי? הס מלהזכיר.

מרדכי הפעיל את מחשבו הנישא של טי, הוא פונה כעת אל המוצא האחרון, אך האמין ביותר. תוכנת הבינה המלאכותית, 'וולקן-ג'לטין'. לתוכנה בוודאי אין נטיות חיצוניות שיש לבן-אדם, היא לא מושפעת מכסף או מחמאות, היא נאמנת ביותר וחזקה מכל בחינה.

מרדכי התחבר מרחוק למערכת 'אלפא', היא המערכת הראשית עליה מושתתים כל קווי התקשורת והמחשבים הפועלים במפעלו בתל-אביב. הוא הקיש את הסיסמא וממשק המשתמש עלה לפניו.

בתת-תפריט מלוח הבקרה האישי, הצליח מרדכי להבחין כי מישהו הפעיל את התוכנה תקופה קצרה קודם לכן. נורה אדומה הבזיקה מול עיניו. מי עשה את זה.

התוכנה גם ידעה לספר כי היא נפתחה דווקא במחשב כף היד, ולא במחשב השולחני. מחשב כף היד, מי נגע בו? הוא זכר כי היה נוהג להשאירו במגירה האחת לפני התחתונה של שולחנו בבית.

הוא גם ראה את שעת הפתיחה: 15:48. צהריים! אמצע היום! מי מסוגל לזה? ההנחות החלו להתרוצץ בתוך ראשו.

אביו? – לא ייתכן, הוא לא מבין גדול במחשבים, והוא מעולם לא נגע בחפציו.

אמו? – פשוט שלא, היא אינה יכולה לזוז מהמיטה.

אחד העובדים? – לא יכול להיות, הם אמינים ומוכרים, וגם אין להם כל נגישות אישית בסיסית למחשב.

ביל אַרמסטרוֹנג? – סבירות נמוכה ביותר, אם היה השטן השחור הזה נוגע במחשב, בוודאי היה פורץ את הצופן במהירות, הוא גאון במחשבים ויש לו עזרים חיצוניים לפריצת תוכנות.

אלא מה, שליחו של ביל, אדם שאינו בקיא גדול במחשבים? – סבירות אפסית, לבוא בשעת צהריים, כאשר כולם בבית, ולהתחיל לשחק במחשב.

האופציה האחרונה זעקה כי יש מישהו המחליף אותו. הוא נזכר שהוריו כבר לא מחפשים אחריו. אך מרדכי לא היה שלם עם עצמו. הוא העמיס לתוך התוכנה את כל הנתונים שהצטברו אצלו בחודשים האחרונים, כולל החור שהיה לו בהכרה. הוא הוסיף את השערותיו ורעיונותיו, ונתן למערכת לנתח את הדברים, לסכם ולהפיק לקחים. לפנות בוקר הבהבו על הצג שורות אחדות:

בוקר טוב, מרדכי.
לפניך סיכום תוצאות:
הסבירות כי כפיל שלך משחק במקומך,
שואפת למאה אחוז!

– – –

ניווט:

פרטים כללים ועובדות

ראיון עם המחבר בצאת הספר לאור

> קטע מתוך פרק 43: תהיות לילה בסין <

קטע מתוך פרק 47: הנחש והשטן

קטע מתוך פרק 51: ארוחת כפייה

מודעות פרסומת