יזכור: האיש שאהב תרנגולים

רשומה רגילה

התרנגולים שהצילו

בעודי בבית-חולים, במחקר מאפיינים של מחלות נדירות השמורות בעיקר ליהודים, פגשתי את 'האיש שאהב תרנגולים'. "בוא, בוא," הוא אמר לי. "אספר לך את הסיפור שלי." הוא שהה שם בשל מחושים שונים התואמים את גילו, ולא בשל מחלה נדירה.

ביתו של האיש הזה היה עד לא מכבר מקום משכן לזנים שונים של תרנגולים, אותם גידל והאכיל בחיבה ובמסירות. במשך השנים הוא הפך לאנציקלופדיה מהלכת בתחום התרנגולים. ידע על האופי, המקור, תבניות התנהגות, וכל תחום אחר הנוגע לתרנגולים. הם היו עיקר חייו.

בואו ונראה מדוע.

ברכבת, בדרך למחנה ההשמדה, התאמצו כמה יהודים ועיקמו מעט את סורגי החלון, ובכך פרצו מעבר סביר עבור ילד צנום.

החשש הגדול ביותר של אלו הקופצים מן הרכבות, היה מהפטרולים של חיילי אֶס-אֶס שעברו בקביעות לצִדי פסי הרכבת, וחיסלו את אלו שקפצו בניסיון לברוח. החשש הזה היה כמו רעל נורא שהציף את המוח, הם ידעו שהמאמץ לקפוץ מהרכבת, אם אינו מסתיים במוות בשל עצם הקפיצה, הוא עלול להסתיים בכמה יריות.

מיודענו נישא בידיהן השבריריות של אמו ואחותו, ונזרק החוצה דרך חלון הרכבת הדוהרת. הרוח כמו תפסה בו והרכבת הרעישה מאחוריו. הוא הוטח בעוצמה אל האדמה. המחשבה האחרונה שלו היתה לגבי הפטרולים היורים, שיביאו את הקץ על ניסיון הבריחה הנועז שלו. בלבו ביקש את סליחתה של אמא, על שהוא נאלץ לאכזב אותה חרף רצונה העז והמאמץ שעשתה כדי לאפשר לו להיחלץ ולחיות. הוא איבד את הכרתו.

זמן-מה אחר-כך הוא חש עִקצוצים קלושים בפניו, בגבו, ברגליו. העִקצוצים גברו והפכו לדקירות וצביטות מטרידות. לתוך הערפל שבהכרתו הבקיעו צווחות וקרקורים. הוא פתח את עיניו, מבטו מטושטש. הוא הניף את ידו. "די, די, אני רוצה לישון."

עדת תרנגולים קיפצה על גופו. הם משכו בבגדיו וניקרו בשיערו. עקצו אותו ולא נתנו לו מנוחה. ואז בפתאומיות, חץ פילח את מעיו. "הפטרולים!" הוא הרים את מבטו וראה מן המרחק את הסוסים והפרשים החמושים.

הילד אזר את כוחותיו וגרר את עצמו על ארבע, בזחילה מאומצת, צמוד אל הקרקע. התרנגולים מקיפים אותו, כמו מסוככים עליו, עד שהצליח להסתתר בסבך שיחייה. הפטרולים עברו ולא ראו אותו, הוא נשם לרווחה.

מאותם רגעים הרי-גורל הוא חש צורך להביע את תודתו העמוקה אל התרנגולים שהצילו את חייו. כן, הם העירו אותו מעלפונו, הסתירו אותו, והעניקו לו הזדמנות שנייה.

"עכשיו אני כבר זקן, אין לי כוח לטפל בתרנגולים. אבל הם תמיד יהיו שם, בתוך הזיכרון שלי. תמיד אעריך אותם ואוהב אותם."

האיש שאהב תרנגולים.

 

                                                                                                                                   ויז'ואלים: ניקו פירוסמני.

מודעות פרסומת