הייקו וסמוראים ורגע אחד של חיים

רשומה רגילה

איזה מזל!
העמק הדרומי
מביא שלג ריחני. 
                   [בּאַשוֹ]

להיות ער
אומר שהוא כבר ישן.
ליל סתיו קריר. 
                    [בּוּשוֹן]

מעל חלל של סלע
קיסוֹס תלוי.
מקדש קטן. 
                    [שיקי]

פרחי הלְפוּפִית.
השמים מעל הרחוב
קָדְרוּ. 
                    [איסה]

קול חלול של צעדים
ללא הפסק
בקרבת העששית הזו.
                  [קאקיוֹ]

מתוך אוספים שונים, התרגום שלי.

החיים אצל כולנו הם ערך עליון, לפיהם אנו מכוונים את כל הַמַּהֲלָכים והמטרות שלנו, כך שהחיים חלילה לא ייפגעו. הלוחמים ביפן הפיאודלית, סמוראים, היו אנשים שֶכְּמוֹ קוֹרצוּ מחומר אחר. הם לא הרגישו כאב, לא סבלו מקור, לא פחדו משום דבר, ומעל הכל, הם לא פחדו מהמוות. מבחינתם היה רק דבר אחד שנלקח בחשבון: המטרה, והמוות כלל לא היה בגדר שיקול. (הסיבות והנימוקים לא זו הרשימה לפרטם) ולא רק זה, בראש מורם הם תָּרוּ וחיפשו אחרי המוות שהיה עבורם גאווה. אם יצווה עליהם אדונם להתאבד, הם יעשו זאת ללא אומר, ובהרגשה שזכו בדבר הגדול ביותר שיכול ליפול בחלקו של אדם במהלך חייו. במילים אחרות, יש למען מה למות, המטרה, ולא מוות חסר תכלית כאותו כלב. למעשה אפשר לומר, שהסמוראים חיו כדי למות בכבוד.

על סמוראים אלו היתה אהובה מאוד שירת הֵייקוּ, ואף חלק מטקס ההתאבדות המסורתית, סֶפּוּקוּ, של אלו שנדרשו לכך, היה לחבר שיר הייקו אחרון. אם נבדוק את מהותה של שירת הייקו, ניווכח שהקשר בין הסמוראים לצורת שירה זו, הוא מחויב המציאות מבחינת האופי שלהם.

הֵייקוּ היא שירה אותה מנחים כללים נוקשים במיוחד. כל שיר הוא בן שלוש שורות, חמש הברות בשורה הראשונה, שבע בשנייה וחמש בשלישית, שבע עשרה הברות בסך הכל. וזהו מן הסתם השיר הקצר בעולם. תכליתו של השיר לציין בדייקנות רגע, תחושה, מקרה, התרשמות, של דברים שקשורים בטבע ובעונות השנה, אך לא רק. כיום אפשר למצוא שירת הייקו מודרנית שמדברת על מכוניות, מטוסים והחיים בצל הטכנולוגיה. משוררי ההֵייקוֹ של התקופה הקלאסית הם בּוּשוֹן, אִיסַה ובַּאשוֹ, שהוא אולי הידוע מכולם. ניתן למצוא גם שירת הייקו מקורית בעברית, שהחוק היחיד עליו היא שומרת, זו הצורה של שלוש שורות.

ה'התקמצנות' במילים, השימוש רק בהכרחי, מכוונים ליצור התמקדות בלב לִבה של החווייה, דיוק מוחלט של הרגע הזה. את מה שנרמז והוסתר, ישלים הדמיון והרגש של כל קורא באשר הוא. יש מי שיראה בהייקו גיבוב רֵיק של מילים, יש מי שיישב תחתיו ויקרא שיר אחד שילווה אותו יום שלם, ולאן שלא יביט ינסה לבחון ולצייר במוחו את הגלוי בשיר ויותר את הנסתר בו.

דרכו של סמוראי האגקורה, העושה שילוב בין הפילוסופיה של קוֹנְפוּצְיוֹס וזֶן, ממנה גם מושפעת השירה הזו, דוגלת בכמה עקרונות לא מופשטים. מחשבה צלולה, מוח טהור, דרך יחידה, והתמקדות אך ורק בהווה. "מלבד תכליתו

מיתר אחרון חלוד
מתפקע
כינור רקוב מחריש

l

עסיס ניתז בעת
שנופל
מן העץ, אפרסק

l

ילקוט ורוד בתוכו
לא עיפרון ומחברת
רק פצצה

l

סוס
רעמתו אדומה
בוכה בקרקס

l

דמות ירוקה
כלואה לעד
בעדשה של רמזור

[רגעים מתוך הפנקס שלי. מאחורי כל שיר, זיכרון.]

היחידה של הרגע הזה – דבר לא קיים. חייו של אדם הם שרשרת של רגעים. אם ישכיל להבין את הרגע הזה, לא יישאר לו דבר לעשות, לא יישאר לו עוד לאן לחתור," כלומר שהוא השיג את ההבנה והמטרה של חייו.

ההתמקדות ברגע הזה, הוא יסוד חשוב, אם נצליח להבין אותו ולפעול לפיו הרי שהורדנו מעלינו הרבה מסבלם של החיים.

טֶד בֶּנגֵ'רמינוֹ מש"ק רישום קברות של יחידת חיל הרגלים ה-94 בצבא האמריקני, בימי מלחמת העולם השנייה, הגיע אחרי פרק זמן של עבודה למצב של אפיסת כוחות. היה עליו לפתוח את קברותיהם הרדודים-חפוזים של חיילים שנפלו, ביניהם גם חיילי אויב, היה עליו לדאוג לקבורה מחדש, לרישומים, למשלוח חפצים ליקירים, ושליחת הגופות האחרות למקומות המתאימים. כל אותו זמן היה טֶד מודאג עד עמקי נפשו שלא ייפלו טעויות, שיצליח להמשיך לעבוד, שיוסיף לשרוד תחת הנטל של הטיפול בחללים רבים. לבסוף הפך לשבר כלי, הוא היה הולך ובוכה במשך כל היום כולו. עד שהגיע לרופא צבאי חכם, שכך אמר לו:

"עליך לדמות מעתה את חייך לשעון חול. בחלקו העליון של השעון יש אלפים של גרגירי חול, וכולם עוברים לאיטם, באופן מסודר, דרך הצוואר שבאמצע. אין שום דבר שנוכל לעשות כדי להביא לכך שבכל פעם יעברו דרך הצוואר יותר מגרגיר אחד, מבלי להרוס את השעון. החיים שלנו הם כמו אותו שעון, כאשר אנו מתחילים את היום שלנו, אנו רואים לפנינו בלי סוף מטלות שעלינו להשלים, אבל אם לא ניקח את המשימות האלה אחת לאחת, ונעבוד עליהן באופן מסודר, סביר להניח שמהר מאוד אנחנו נתמוטט." אכן משל רב עוצמה. הסיפור מובא בספרו של דייל קארנגי "כיצד להפסיק לדאוג ולהתחיל לחיות".

יש לנו את הרגע הזה, והרגע הזה בלבד. לא נועיל בכך שנשב ונדאג לגבי דברים שיקרו בהמשך. והרי זה הבסיס לרוב הדאגות שלנו, רוב הדאגות הן בעיה עתידית כלשהי, שיש סבירות שלעולם לא תתרחש. דַּיָּה לצרה בשעתה. וכפי שנאמר בתלמוד, סוטה מ"ח. "מי שיש לו פת בסלו ואומר, מה אוֹכַל למחר? אינו אלא מקטני אֲמָנָה." [-אמונה].

נכון הדבר גם לגבי העבר. בדרך-כלל אין סיבה הגיונית להצטער עד אכזבה עצמית לגבי דברים שקרו לנו בעבר, משום שהעבר כבר איננו, הוא לא קיים מלבד בתוך הזיכרון שלנו כך שבכל אופן אין דרך לשנות אותו. אנו מייסרים את עצמנו לשווא.

אמרו חז"ל: "הֶעבר אַיִן, והעתיד עדיין, והַהוֹוֶה כהרף עין – דאגה מניין?" כלומר, מה שהיה בעבר, כבר איננו. מה שיהיה בעתיד, עדיין לא הגיע. והרגע הזה, הַהוֹוֶה, הוא מְחַבֵּר בין העבר לבין העתיד, והוא נמשך לרגע אחד. אם כן מהיכן באה לנו הדאגה?

הצד ההומוריסטי

ביפן המירו את הודעות האזהרה היבשות של מייקרוסופט בשירי הייקו מעוררים. זה נראה בערך כך:

l

קרסו, חלונות NT
מסך כחול של מוות
איש לא שומע, צריחתך.

l

בתחילה שלג, אחר דממה
מסך של אלף דולר, מת
ביופי שכזה.

l

פסעת לתוך הנחל
המים כבר זרמו להלן
הדף שביקשת, לא נמצא.

עוד הייקו-מחשב, כאן.

רגע אחד אותו ניסו משוררי הֵייקו לנסח במילים ספורות. רגע אחד אותו מנסים מוֹדֶטים לחוות את כל-כולו מבלי לפספס שבריר ממנו. רגע אחד שאנחנו יכולים לחיות.

אמר פעם חכם זֶן שהיה זקן מאוד אך נתן משל דווקא מהחיים המודרניים. "החיים שלנו הם כמו בָּטֶרייה," אמר. "הבָּטֶרייה לא מתה פתאום. היא מתה ברגע שהיא מתחילה לחיות. רגעים על רגעים של מוות מתמשך. עד שבסוף זה נגמר."

כך גם הבינו זאת גדולי הצדיקים, "כל ימי חיי מלמד אני את עצמי כיצד למות," רבי שמחה בּוּנְם מִפְּשׁיסְחָה.

אולם השאלה היא: איך חיים את אותם חיים, כדי למות, בכבוד?

l

קישורים שהופיעו במהלך המאמר:

  • הכל על סמוראים.
  • הכל על שירי הייקו כולל שירים של אומנים מכל הזמנים.
  • "ספר הסמוראי האגקורה" באמזון.
  • "ספר הסמוראי האגקורה" בפורמט PDF להורדה, ללא תשלום.
  • ספרו של דייל קארנגי "כיצד להפסיק לדאוג ולהתחיל לחיות", באמזון.
  • ביוגרפיה קצרה של רבי שמחה בּוּנְם מִפְּשׁיסְחָה, באתר דעת.
  • שירי הייקו במקום הודעות שגיאה ואזהרות של 'חלונות'.
מודעות פרסומת

18 מחשבות על “הייקו וסמוראים ורגע אחד של חיים

  1. נועם22

    לא חשבתי שאצליח לאהוב פעם את צורת השירה הזו. עכשיו אני כבר רוצה לכתוב הייקו בעצמי. הודות לך.
    .
    כפור.
    אנשים מזיעים
    בתחנה של רכבת תחתית.
    .
    .
    .
    טוב?

  2. 1.
    פרבר
    לילה
    גוויה.

    2.
    נועם: את האתר ההוא בקישור שלי, אתה מכיר? יש שם גם פינה חמה להייקו, אתה יכול לבוא להתרשם ולתרום (לפני שמישהו כאן ירגיש בך ויתרגז:)
    http://stage.co.il/stories.html?subtype=203&sortby=created&type=2

    3.
    אחלה רשימה. אהבתי.
    נתת לי עוד צד מקסים בהייקו עליו לא חשבתי.
    תמשיך כך.

    4.
    טובע
    דגל
    בכביסה.

  3. תודה על הקישור.
    תמונות מרהיבות ומרחיבות אופקים, וגם נותנות מושג ויזואלי לגבי הפרחים הרבים והלא מוכרים שמוזכרים בשירי הייקו, בעיקר של איסה, שם מוזכרים פרחים נדירים עם שמות נדירים עוד יותר.
    אכן, מומלץ בחום רב.

    פטי – הייקו בדיאטה, רעיון חזק. ליצור סיפור, דרמה, מצב, באמצעות שלוש מילים… רווי מוקשים, אבל מעולה.

  4. שוכב על גבי בחוף
    השמיים – עולם הפוך
    אוקיינוס כחול מלא איים לבנים.

    כתבה נחמדה מאוד. אני אבדוק את הלינקים עכשיו 🙂
    פטי, אהבתי את השירים שלך. יכלתי לשים את הכתובת המדוייקת שלך בבמה וחבל שלא עשית את זה.

    חולה בעת מסע
    חלומותיי סובבים
    על פני שדה רחב.
    ~באשו

  5. לפי זה הסמוראים חיו בקטע של "Enjoy the moment"
    הם גילו את סוד החיים המאושרים להתעסק ברגע.

    קדימה כולם,
    Enjoy the moment!
    אמן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s