מן הפח אל הפחת

רשומה רגילה

התגרה במזלו ו"מת בטעות"

אנריקו סאוואג', 36, היה עובד במסעדה באחד מבנייני התאומים. ברגע האסון שהה במרחק לא רב משם, במסעדה נוספת של אותה רשת. מדי בוקר היה אנריקו אוסף שק לחמניות טריות מהמסעדה החיצונית ועולה אל המסעדה שבתאומים.

מר סאוואג', אזרח צרפת, בדרך מקרה התעכב במסעדה החיצונית, משום שעמיתו למקצוע, הציע לו באגט חם עם פרוסות דקות של סַלְמוֹן טרי זרוי פטרוזיליה. וסאוואג' שלא יכול היה לסרב, התיישב לאכול.

כמו שאנחנו שמים מתחת לווישֶר את הרפורט שקיבלנו לפני שבוע, ומטעים בכך את הפקחים כדי שלא ישימו לנו עוד רפורט, הלוואי והיה הציור דומה במקרה של אנרי, הוא היה צריך לשים את הרפורט של התאומים -משם ניצל- גם עכשיו, בצניחה. וכך היה המוות פוסח עליו." לשם ההגינות אציין שאביו הוא אדם מתבודד ומר נפש שלא מרבה לשוחח עם הבריות וגם עוסק בכישוף.

סאוואג', כפי שסיפר מאוחר יותר, ראה את מצוקתם של האנשים הנואשים בקומות העליונות, ש"נדבקו לחלונות וייחלו לכוחות תעופה או איזה סופרמן", אבל לא היה להם, לא כוחות תעופה, וכפי שמסתבר, גם לא סופרמן.

שבועיים אחרי האסון רכש לו סאוואג' חליפת צניחה מתנפחת למקרה חירום, החליפה הותאמה לירידה איטית ובטוחה מבניין גבוה. חליפת צניחה זו דרשה אימון חודשי וסאוואג' שהיה מוּנָע בכוח הַמַרְאוֹת הקשים שרדפו אותו בלילות, התאמן שוב ושוב, כדי שבמקרה ויהיה תקוע חלילה בחלונו של מגדל בוער תהיה לו דרך נוחה להימלטות. אך המסכן נהרג באימון הצניחה האחרון.

סיפור זה הוא דוגמה חיה לביש מזל ואירוניה. חָמַקְתָּ מהמוות, לשם מה לך לרוץ אחריו ולחפשו? או כפי שהיטיבה אמו להתנסח במבטא צרפתי כבד: "הוא מת בטעות". אביו, לעומת זאת, אמר: "כמו שאנחנו שמים מתחת לווישֶר את הרפורט שקיבלנו לפני שבוע, ומטעים בכך את הפקחים כדי שלא ישימו לנו עוד רפורט, הלוואי והיה הציור דומה במקרה של אנרי, הוא היה צריך לשים את הרפורט של התאומים -משם ניצל- גם עכשיו, בצניחה. וכך היה המוות פוסח עליו." רק לשם ההגינות אציין שהאב הוא אדם מתבודד ומר נפש שלא מרבה לשוחח עם הבריות וגם עוסק בכישוף, כך לפחות לדברי שכנו הסֶנילי והעיוור בעין אחת, מִסייֶה פרנסואה.

מאמר זה הובא ב'לוֹנְג-טַיים מגזין', בצמוד למאמר המפרט ומתאר את נחיתותה של חליפת הצניחה המתנפחת, ומציע תחתיה חליפת ריחוף עם כריות אוויר בטכנולוגיה של וואקום. אמיתוּת הסיפור נבדקה, ולכן הוא מובא במדור זה.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “מן הפח אל הפחת

  1. ספרטאקיס

    כבר היה עדיף לו למות בתאומים וזהו. וחוצמיזה עם אבא כמו שלו גם אני הייתי הולך לחפש לעצמי צניחות (וסלמון עם פטרוזיליה).

  2. ספרטאקיס

    מילא היה נהרג בתאומים זה לפחות היה מביא לו קצת תהילה, וגם הוא לא היה מת בטעות, איך שאמא שלו אמרה. הוא היה קורבן של טרור, אבל ככה הוא מת סתם בצניחת אימונים.

  3. נועם22

    אולי יש בזה איזו תהילה, לא יודע, אבל זו לא דרך למות, לא נשאר מהגופה כלום, בדרך כלל. ואפילו בלוויה וקבורה מסודרת הוא לא זוכה, הסוף שלו זה איזו אנדרטה גדולה שבין אלפי השמות יש גם את השם שלו.
    .
    .
    .
    והכי נורא זה שהוא לא היה מקבל אייטם ברשימות :))

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s