מקור מוטל בספק

רשומה רגילה

קורה לא אחת שאנחנו עושים דברים שלמדנו או שהורו לנו ולמעשה מאחוריהם מסתתר איזשהו תעתוע מקומי או מקרי, או מחויב מציאות אחרת. דוגמאות מזֶן, אומנות לחימה ומעשה רב להלכה

סודו של חתול קשור

בעת שהסֵנסֵיי ותלמידיו כרעו למדיטציה של ערבית, פצח החתול שחי במנזר ביללות מטרידות. הרעש הפריע להם והסיח את דעתם. פנה הסֵנסֵיי אל הנזיר התורן וציווה עליו לכפות את החתול למשך זמן המדיטציה.

שנים מאוחר יותר, כאשר הסֵנסֵיי כבר מת, הוסיפו המתאמנים לכפות את החתול במשך ישיבת המדיטציה. לבסוף מת גם החתול, ותחתיו הובא למנזר חתול אחר, וגם הוא נכפת למשך האימונים כעניין שבשגרה.

מאות שנים אחר-כך, צאצאיו המשכילים של הסֵנסֵיי חיברו מַסּוֹת מלומדות על משמעות דתית עמוקה שיש בחתול קשור בעת אימוני מדיטציה.

(מתוך "פירורי זֶן" ליקוט מאת כותב שורות אלו, שיראה אור בשנה הבאה)

 

l

 

מטאטא לבדיקת אתרוג

יהודי ביקש לרכוש אתרוג בערב חג הסוכות, הציע לפניו הסוחר מבחר של אתרוגים נאים ומהודרים. התלבט האיש ובדחילו ורחימו ברר לו אתרוג אחד שנראה לו המהודר והנאה ביותר ורץ עמו מיד לבית רבו, אחד מגדולי הפוסקים, כדי לשמוע את חוות דעתו לגבי הידורו וכשרותו של האתרוג.

התגודדו התלמידים סביב רַבָּם ועשו אוזנם כאפרכֶּסת. הסתכל הרב וראה מטאטא שעמד בסמוך ונשען אל הקיר, והמטאטא נראה כמפריע לתלמידים הצמאים. מיהר ולקח את המטאטא הסורר והרחיק אותו משם.

הביטו בו התלמידים בפליאה גדולה, ומשראה כך, הלך והחזיר את המטאטא למקומו הראשון, השעין אותו אל הקיר כבתחילה ונפנה לעיין באתרוג. אך התלמידים רק תלו בו עיניים מלאות סקרנות ודבֵקות ומשום כך לא נחה דעתו. הוא חשש שדבר הלכה מוטעה ילמדו המתאספים.

חזר שוב הרב והרחיק את המטאטא והפליאה על פני התלמידים הלכה וגברה שבעתיים.

נענה הרב ואמר, "רואה אני את השתוממותכם על עניין המטאטא וחוששני כי מעשה רב תלמדו מכך. אבל אין בזה שום הלכה או עניין. המטאטא רק הפריע כאן וזו הסיבה לפעם הראשונה שהרחקתי אותו. אך משראיתי את המבט בעיניכם חשבתי שתורו מכך שחל איסור לבדוק אתרוג ליד מטאטא, ולכן הלכתי והחזרתי אותו כבראשונה."

אם לא היה מבהיר זאת היו התלמידים ממהרים לרשום לדורות הלכה חדשה זו בעניין בדיקת אתרוגים ליד מטאטא, אותו יש להרחיק ולהחזיר.

 

l

סילוף של מתיחת ידיים

תרגיל בטַאי-צ'י שסופו בגלגול על הקרקע, בוצע במשך תקופות ארוכות בתוספת של מתיחת ידיים, אשר לעיני המתבונן המיומן נראתה כחסרת פֵּשֶר לחלוטין.

אך באומנות לחימה מקובל תמיד שאין לחלוק ולשנות דברים אפילו שאיננו מבינים, לכל תנועת יד ולו הקלה ביותר, לכל סיבוב או הטיית הראש, יש משמעות מלאה בטכניקה של התרגיל. תלמיד בדרגה גבוהה יותר רואה ומבין את טעם תנועה זו או אחרת, יותר מאשר תלמיד בדרגה פחותה. וכן הלאה. אך למרות הכל, כאן, נראתה מתיחת הידיים מוגזמת וללא צורך.

יצאו המורים ובדקו את מקורה של מתיחת הידיים המפוקפקת הזו. חקרו ומצאו מורה זקן שהיה זה שהעביר את התרגיל המדובר מאת המייסד אל שאר העולם. והוא ישב וחשב והתוודה.

את התרגיל הזה העביר המייסד בחצר שהיתה חתומה בגדר. ובכל פעם שהיה המייסד מבצע את התרגיל עם הגלגול שבסופו – היה מגיע קרוב מאוד לאותה גדר, וכדי לא להיתקל בה היה מותח את ידיו מעל ראשו בצורה זו.

מכאן השתרשה הטעות, וגם באולמות רחבים שאין בהם לא גדר ולא כל הפרעה אחרת, מרימים המתאמנים את ידיהם לשווא. ובדיוק מזה חשש המייסד.

(על-פי "אלמנטים של טַאי-צ'י" מאת פּוֹל קרוּמפּטוֹן)

 

l

 

הזמן הראוי לציפורניים

מדי ערב שבת ראו החסידים את רבם הצדיק שהיה יורד וטובל במקווה, ותיכף עם צאתו מהמים מיד היה ממהר לעשות את ציפורניו בשמחה גדולה, לכבוד שבת קודש.

ראו החסידים ולמדו וקשרו ביניהם דבר הלכה ללמוד מרבם. שאת הציפורניים יש לגזוז רק אחרי טבילת מקווה, ובסמוך לטבילה.

הבחין הצדיק בתלמידיו הנלהבים ומיהר להסות אותם. "אתם תוהים למה אני גוזז את ציפורנַי אחרי הטבילה במקווה? ובכן, אין כאן לא סוד ולא דְּרָש, וגם לא רֶמֶז וקבלה. אני עושה זאת בגלל שאחרי טבילת מקווה, הציפורניים מתרככות ואז קל יותר לגזוז אותן, ותו לא."

ואם לא היה אומר להם זאת, היו ממהרים ומפיצים את הסוד הגנוז, של הזמן הראוי והנכון לפי הסוד והספירה לגזיזת ציפורניים בערב שבת קודש.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “מקור מוטל בספק

  1. החסידים אינם שוטים!

    חסיד יודע את נוהגי רבו, מבין את הסיבות לכך, ואם לא טמון במנהג שום סוד, הוא יודע זאת.

    הנרטיב המשכילי (המתנגדי במקור) המתנשא תלוש מן המציאות.

  2. וכל-שכן רבותיהם. איש לא חולק. אבל ברור לכולנו שיש "תלמידים שוטים" שלא מפרשים נכון את דברי, מעשי וכתבי רבם.

    גם בתלמוד מובא המושג של "חסיד שוטה", אני מניח שאתה מסכים איתי שלא התכוונו שם ש"כל החסידים שוטים". ועל דרך זה נרשם המאמר לעיל, וגם לא נגע רק בחסידים או חסידות, כפי שראית. אלא בפָּנים שונים למושג תלמיד וחסיד שוטה.

    הטון הקיצוני, נראה קצת מיותר. ובפרט שאנו מחפשים כאן את הנקודה הטובה ואת השלום עם כל אחד, ועל אחת כמה בתוך החוגים שלנו…

    נועם, דרכי נועם, בבקשה 🙂

  3. כתורת הפוסט הוא "מקור מוטל בספק". חשבתי שמן הראוי שאציין את מקור הסיפורים הסאטיריים האלה על יחסי הצדיק-תלמידים.

    1. אכן אין טעם להכליל וכמובן שיש גם חסידים שוטים. ניסיתי להבהיר את נקודת המבט המקורית שממנה סופרו סיפורים אלה. אכן ישנם חסידים המחקים את רבם באופן עיוור לפעמים, אך הם אינם מתרצים זאת ב"סודות" הטמונים לכאורה במעשים אלה, אלא כמעין חיקוי אורחות הצדיק בכל דבר וענין.

    2. אתמול סיפר לי חבר חבדניק, שהרבי מליובביץ סבל מבעיה כלשהי בכף הרגל ולכן שפשף את החלק האחורי של הנעל. וראה זה פלא: חסידים שונים החלו אף עם ללכת עם נעל שחוקה מאחור. אך שוב, כפי שאמרתי קודם, אין זה מתוך בורות (בעית כף הרגל של הרבי ידועה היתה), אלא מתוך חיקוי הדמות הקדושה בכל דבר ממש.

    קראתי כבר מאות סיפורים משכיליים על חצרות שונים, הספר החשוב ביותר בנושא הזה הוא "מגלה טמירין" של יוסף פרל (בן המאה ה19), ונדמה לי שרוב התיאורים שלהם מוגזמים ומנופחים מעבר למידה וכמובן, וזהו חטאם הגדול, מגמתיים.

    חוצמזה, נהנית לקרוא אותך 🙂 גוט שבת.

  4. וידוע הספור על החסידים שהיו רוקדים בבית מדרש ומתכופפים בנקודה מסויימת במעגל, ובירור העלה שבבית המדרש הישן היתה שם קורה נמוכה.

  5. ישראל

    א על הסיפור עם החתול ישנו מדרש מפורסם שבבעל פעור למה עבדו אותו כך כי הראשונים התעמקו וברח להם בניהם לא ראו את התעמקות וחשבו שזו העבודה
    (זה גם משל על אלא שמחקים הנהגות תמוהות מבלי להבנים
    ב הסיפור האחרון מסופר על אדמו"ר הרש"ב מחב"ד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s